למה התורה לא מדברת על עולם הבא? [חלק שלישי]

[הכוזרי 24] 

שקט, זה סוד!

ביהדות הסוד לא חייב לעבור בשקט. ר' צדוק הכהן לימד שסוד אמיתי הוא סוד שנשאר סוד גם אחרי שמגלים אותו, גם אחרי שכל ילד יכול לקרוא אותו...
ההסבר לכך הוא שהסוד נקרא סוד בגלל שצריך עיניים מתאימות כדי להבין אותו. לאחר שקנית הבנות מסוימות תעיין מחדש באותו הסוד ופתאום תבין דברים חדשים.

עומק המושגים והרעיונות של תורת הסוד היהודית ריתקו את העולם כולו אך לצידם בארון הספרים היהודי תמיד ניצבו גם פרשנויות פשט. עם הכניסה לארץ והתקרבות הגאולה רעיונות מרכזיים של תורת הסוד הולכים ונעשים דבר השווה לכל נפש. בשורות הבאות ננסה להוסיף עומק על האמור ברשומות הקודמות. 

ברשומות הקודמות עסקנו במושגי השכר והעונש. אך אחרי הכול אנו שואלים, למה חשוב לתורה לספר לנו על השכר הגשמי של ירידת מטר וניצחון במלחמה?

על דרך הפשט מורה לנו הרמב"ם את הדרך. הנשר הגדול מלמדנו כי בהתאם לקביעת חז"ל 'אין קמח אין תורה' באה התורה והבטיחתנו – יהיה קמח. כוונת התורה היא להבטיח הבטחות גשמיות לשם השגת התכלית עצמה. התכלית היא ידיעת ה' בשקט וללא דאגות אך היא לא כתובה בתורה במפורש. דהיינו ש'השכר' הגשמי נועד לעזור לנו לקנות את הדבר הבאמת חשוב­- התורה עצמה. הסיבה לכך שהתורה לא כתבה במפורש את ידיעת ה' כשכר עצמו היא הבנה פסיכולוגית - נשמתית עמוקה ויסודית. אם היינו מציעים לילד שיעשה דבר מסויים ותמורת זה היינו מבטיחים לו כרטיס לקונצרט, כנראה שהוא לא היה מסכים. סוכריה לעומת זאת הייתה עושה את העבודה בקלות. בעולם הזה ,עולם הגופות, אדם מן השורה לא תופס את העניינים הרוחניים כמשמעותיים וחסרים לו. לכן אין טעם לדבר על שכר שכזה שכן הוא לא יעניין אותו. על מה כדאי לדבר אם כן – על דברים שהוא תופס כטוב והם אכן טובים בהיותם אמצעיים אל התכלית.
מדבריו עולה הבנה מחודשת בסוגיה – בעצם השכר כלל לא רשום בתורה. בתורה ,לשון הוראה, מה שכתוב הוא מה שעליך לדעת בעולם הזה לצורך קיום דבר ה'.

תורת הסוד העמיקה חקר ומתוך צלילת העומק ליסודות המציאות העלתה אוצר גדול. השער להבנת עניין רוחני כל שהוא, הוא הבנת האדם את עצמו. הפסוק המכונן ביותר בהקשר זה הוא ככל הנראה - 'מבשרי אחזה אלוק'. האדם ואבריו הם ראי לעניינים רוחניים נעלים, אך לא רק האדם. העולם כולו על כל מרכיביו צריך לשמש ראי שכזה. ולענייננו, הפסוקים המדברים על שכר גשמי הם עצמם משמשים בשני מובנים. למשל הניצחון בעולם הזה על האויבים הוא השכר האמיתי בהיותו מבטא ניצחון הקדושה על כל ה'אויבים' מצד הטומאה, אין יותר מקטרגים בבית הדין של מעלה. הטוב נוחל ניצחון מוחלט על הרע. הן בעולם הזה והן בעולמות העליונים. ירידת הגשם מן השמיים מהווה ביטוי לכך שהקב"ה מעורר את כל העולמות העליונים להשפיע לא רק גשמיות כי אם בעיקר רוחניות ['אין מים אלא תורה']. והרוחניות הזו תגדל ותצמיח אותנו - 'ואספת דגנך תירושך ויצהרך'.  

אך אולי כלל אין מחלוקת. 

אם תקראו שוב את הרעיונות המרוממים שהובאו כעת בשם הרמב"ם והמקובלים, תוכלו לראות כי דבריהם אינם סותרים. המקובלים בעצמם, אם היו מדברים עם אדם שמסתכל אך ורק ברובד הפשוט של הדברים היו מסבירים לו את דברי הרמב"םכהסברו של הרמב"ם. אלא שכשהיה גודל בהבנתו הרוחנית היו מוסיפים להסביר לו, שבעצם גם השכר הרוחני של ידיעת ה' כתוב בתורה רק צריך עיניים לראות אותו. 

סוד אמיתי נשאר סוד גם כשכל ילד יכול לקרוא אותו.