מעלת ארץ ישראל מקורות

מעלת ארץ ישראל

רמב"ן ויקרא יח, כה
וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ הֶחְמִיר הַכָּתוּב בָּעֲרָיוֹת, בַּעֲבוּר הָאָרֶץ שֶׁתִּטְמָא בָּהֶן וְתָקִיא הַנְּפָשׁוֹת הָעוֹשׂוֹת. וְהִנֵּה הָעֲרָיוֹת חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָן תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, אֲבָל סוֹד הַדָּבָר בַּכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים לב ח ט) "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים וְגוֹ' כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ" וְגוֹ'. וְהָעִנְיָן כִּי הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד בָּרָא הַכֹּל, וְשָׂם כֹּחַ הַתַּחְתּוֹנִים בָּעֶלְיוֹנִים, וְנָתַן עַל כָּל עַם וְעַם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵיהֶם כּוֹכָב וּמַזָּל יָדוּעַ, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע בָּאִצְטַגְנִינוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד יט) "אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים", כִּי חִלֵּק לְכֻלָּם מַזָּלוֹת בַּשָּׁמַיִם, וּגְבוֹהִים עֲלֵיהֶם מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן נְתָנָם לִהְיוֹתָם שָׂרִים עֲלֵיהֶם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (דניאל י יג) "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי", וּכְתִיב (שם פסוק כ) "וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא", וְנִקְרָאִים "מְלָכִים", כְּדִכְתִיב (שם פסוק יג) "וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס". וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים לְכָל הָעוֹלָם, אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶמְצָעוּת הַיִּשּׁוּב, הִיא נַחֲלַת ה' מְיֻחֶדֶת לִשְׁמוֹ, לֹא נָתַן עָלֶיהָ מִן הַמַּלְאָכִים קָצִין שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל בְּהַנְחִילוֹ אוֹתָהּ לְעַמּוֹ הַמְּיַחֵד שְׁמוֹ זֶרַע אוֹהֲבָיו. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמות יט ה) "וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ", וּכְתִיב (ירמיהו יא ד) "וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים", לֹא שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים כְּלָל. וְהִנֵּה קִדֵּשׁ הָעָם הַיּוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ בִּקְדֻשַּׁת הָעֲרָיוֹת וּבְרֻבֵּי הַמִּצְוֹת, לִהְיוֹתָם לִשְׁמוֹ. וּלְכָךְ אָמַר (ויקרא כ':כ"ב) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ", וּכְתִיב (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים", יֹאמַר כִּי הִבְדִּיל אוֹתָנוּ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר נָתַן עֲלֵיהֶם שָׂרִים וֵאלֹהִים אֲחֵרִים, בְּתִתּוֹ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּהְיֶה הוּא יִתְבָּרַךְ לָנוּ לֵאלֹהִים וְנִהְיֶה מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ. וְהִנֵּה הָאָרֶץ שֶׁהִיא נַחֲלַת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד תָּקִיא כָּל מְטַמֵּא אוֹתָהּ, וְלֹא תִּסְבֹּל עוֹבְדֵי ע"ז וּמְגַלִּים עֲרָיוֹת. וְהַפָּרָשָׁה הַזֹּאת הִזְכִּירָה הַמֹּלֶךְ, לִכְלֹל עֲבוֹדָה זָרָה עִם זִכְרוֹן הָעֲרָיוֹת, וְעַל כֻּלָּם אָמַר (כאן) "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ". וְכֵן אָמַר בַּפָּרָשָׁה הַשְּׁנִיָּה (ויקרא כ':כ"ו) "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", שֶׁהוּא חֹמֶר אִסּוּר עֲבוֹדָה זָרָה. וּלְכָךְ אָמַר כִּי מִפְּנֵי שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִשְׁמוֹ בַּעֲבוּר כֵּן נָתַן לָהֶם הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק כד) "וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים". וְהִנֵּה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אע"פ שֶׁהַכֹּל לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד אֵין הַטַּהֲרָה בָּהּ שְׁלֵמָה, בַּעֲבוּר הַמְשָׁרְתִים הַמּוֹשְׁלִים עָלֶיהָ, וְהָעַמִּים תּוֹעִים אַחֲרֵי שָׂרֵיהֶם לַעֲבֹד גַּם אוֹתָם. וּלְכָךְ יֹאמַר הַכָּתוּב (ישעיהו נד ה) "אֱלֹהֵי כָל הָאָרֶץ יִקָּרֵא", כִּי הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הַמּוֹשֵׁל עַל הַכֹּל, וְהוּא יִפְקֹד בַּסּוֹף עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם (שם כד כא) לְהָסִיר מֶמְשֶׁלֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלַהֲרֹס מַעֲרֶכֶת הַמְשָׁרְתִים, וְאַחֲרֵי כֵּן יִפְקֹד עַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה בָּאֲדָמָה (שם)... וְהִנֵּה הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד יִתְבָּרַךְ אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים בְּחוּץ לָאָרֶץ, וֵאלֹהֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא נַחֲלַת ה', וְזֶהוּ טַעַם "וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא טז) כִּי הָאֱלוֹהוֹת נָכְרִים בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וּבְנַחֲלָתוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז כו) "לֹא יָדְעוּ אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ וַיְשַׁלַּח בָּם אֶת הָאֲרָיוֹת וְהִנָּם מְמִיתִים אוֹתָם כַּאֲשֶׁר אֵינָם יֹדְעִים אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ". וְהִנֵּה הַכּוּתִיִּים לֹא הָיוּ נֶעֱנָשִׁים בְּאַרְצָם בְּעָבְדָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם לְשַׁלַּח בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת, וּבְבוֹאָם בְּאֶרֶץ הַשֵּׁם וְעָשׂוּ שָׁם כְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים שָׁלַח בָּהֶם הָאֲרָיוֹת הַמְּמִיתִים אוֹתָם. וְכֵן שָׁנוּ בְּסִפְרָא (קדושים יא יד) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם" וְגוֹ', אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ כִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֵינָהּ מְקַיֶּמֶת עוֹבְרֵי עֲבֵרָה. וּבְסִפְרֵי (האזינו שטו) "וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר" (דברים לב יב), שֶׁלֹּא תְּהֵא רְשׁוּת לְאֶחָד מִשָּׂרֵי הָאֻמּוֹת לָבֹא לִשְׁלֹט בָּכֶם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר "וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן" וְגוֹ', וְהוּא מַאֲמָרָם (כתובות קי), כָּל הַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:ל"ח) "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר (שמואל א כו יט) "כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת ה' לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים". וְאָמְרוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ה), הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (בראשית כח כא) "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים", וְאוֹמֵר "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (ויקרא כ"ה:ל"ח), כָּל זְמַן שֶׁאַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, אֵין אַתֶּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּבְיָכוֹל אֵין אֲנִי לָכֶם לֵאלֹהִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ד יג) "כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא עָבְרוּ לִפְנֵי ה'", וְאוֹמֵר (דהי"א כב יח) "וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי הַשֵּׁם וְלִפְנֵי עַמּוֹ", וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאָרֶץ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהֵן עָלֶיהָ כְּאִלּוּ הִיא מְכֻבֶּשֶׁת, הָא אֵינָם עָלֶיהָ אֵינָהּ מְכֻבֶּשֶׁת. וּמִן הָעִנְיָן הַזֶּה אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (עקב מג), "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה" (דברים יא יז), אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַגְלֶה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ הֱיוּ מְצֻיָּנִין בַּמִּצְוֹת, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרוּ לֹא יְהוּ עֲלֵיכֶם חֲדָשִׁים. מָשָׁל לְאָדוֹן שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ וְשִׁלְּחָהּ לְבֵית אָבִיהָ, אָמַר לָהּ, הֱוִי מִתְקַשֶּׁטֶת תַּכְשִׁיטִים, שֶׁכְּשֶׁתַּחְזְרִי לֹא יִהְיוּ עָלַיִךְ חֲדָשִׁים. וְכֵן אָמַר יִרְמְיָה (לא כ), "הַצִּיבִי לָךְ צִיּוּנִים" אֵלּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִין בָּהֶם. וְהִנֵּה הַכָּתוּב שֶׁאָמַר (דברים יא יז-יח) "וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה" וְגוֹ' אֵינוֹ מְחַיֵּב בַּגָּלוּת אֶלָּא בְּחוֹבַת הַגּוּף, כִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת, וּפֵרְשׁוּ בָּהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ חֲדָשִׁים עָלֵינוּ כְּשֶׁנַּחְזֹר לָאָרֶץ, כִּי עִקַּר כָּל הַמִּצְוֹת לַיּוֹשְׁבִים בְּאֶרֶץ ה'. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ בְּסִפְרֵי (ראה פ) "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת" (דברים יא לא-לב), יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. וְכָךְ הוּא בְּתוֹסֶפְתָּא דע"ז (פ"ה ה"ב). וְזוֹ הִיא מַחְשֶׁבֶת הָרְשָׁעִים (סנהדרין קה) שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִיחֶזְקֵאל, רַבֵּינוּ יְחֶזְקֵאל, עֶבֶד שֶׁמְּכָרוֹ רַבּוֹ, יֵשׁ עָלָיו כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ לב) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן". וְזוֹ הִיא מִצְוַת יַעֲקֹב אָבִינוּ לְבֵיתוֹ וּלְכָל אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּשְׁעַת בִּיאָתָם לָאָרֶץ (בראשית לה ב) "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ". וְהַשֵּׁם לוֹ לְבַדּוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת, שֶׁמֵּתָה רָחֵל בַּדֶּרֶךְ בִּתְחִלַּת בּוֹאָם בָּאָרֶץ, כִּי בִּזְכוּתָהּ לֹא מֵתָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וּבִזְכוּתוֹ לֹא יָשַׁב בָּאָרֶץ עִם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְהִיא הָיְתָה הַנִּשֵּׂאת בְּאִסּוּר הָאַחְוָה. וְנִרְאֶה שֶׁנִּתְעַבְּרָה מִבִּנְיָמִין קֹדֶם בּוֹאָם בִּשְׁכֶם, וְלֹא נָגַע בָּהּ בָּאָרֶץ כְּלָל מִפְּנֵי הָעִנְיָן שֶׁהִזְכַּרְנוּ. וְאָמַר הַנָּבִיא (ירמיהו טז יח) "וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה מִשְׁנֵה עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם עַל חַלְּלָם אֶת אַרְצִי בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם מָלְאוּ אֶת נַחֲלָתִי". וְהָעִנְיָן הַזֶּה הוּא בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בַּכְּתוּבִים, וְתִרְאֶנּוּ מְפֹרָשׁ בָּהֶם אַחַר שֶׁפָּקַחְתִּי בּוֹ עֵינֶיךָ. וְכָתַב ר"א בְּפָרָשַׁת וַיֵּלֶךְ (דברים לא טז), יָדַעְנוּ כִּי הַשֵּׁם אֶחָד, וְהַשִּׁנּוּי יָבֹא מֵהַמְּקַבְּלִים, וְהַשֵּׁם לֹא יְשַׁנֶּה מַעֲשָׂיו כִּי כֻלָּם הֵם בְּחָכְמָה, וּמֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמֹר כֹּחַ הַקִּבּוּל כְּפִי הַמָּקוֹם, עַל כֵּן כָּתוּב "אֶת מִשְׁפַּט אֱלֹהֵי הָאָרֶץ", וְאָמַר בְּיַעֲקֹב "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר", וְהֵפֶךְ הַמָּקוֹם הִדָּבֵק בָּעֲרָיוֹת שֶׁהֵם שְׁאֵר, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין. אֵלּוּ דְּבָרָיו זַ"ל. וְאַל תָּשִׁיב עָלַי מִפָּסוּק "מִיכָאֵל שַׂרְכֶם" (דניאל י כא), כִּי הוּא שַׂר מְשָׁרֵת לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא שַׂר מַלְכוּת וּמֶמְשָׁלָה. וְכֵן הָיָה שַׂר צָבָא הַנִּרְאֶה לִיהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ (יהושע ה יג), הֶרְאָה לוֹ כִּי הַשֵּׁם שְׁלָחוֹ לִלְחֹם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם, כָּעִנְיָן בְּחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב יט לה), וְגַם שֶׁהָיָה זֶה בִּהְיוֹתֵנוּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְאֵין רְשׁוּת לְפָרֵשׁ בְּעִנְיָן הָאָרֶץ יוֹתֵר מִזֶּה, אֲבָל אִם תִּזְכֶּה לְהָבִין הָאָרֶץ הָרִאשׁוֹנָה הַנִּזְכֶּרֶת בְּפָסוּק בְּרֵאשִׁית, וְהַנִּזְכֶּרֶת בְּפָרָשַׁת אִם בְּחֻקּוֹתַי, (ויקרא כ"ו:מ"ב) תֵּדַע סוֹד נִשְׂגָּב וְנֶעְלָם, וְתָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תנחומא ויקהל ז), בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָשׁ שֶׁל מַטָּה. וּכְבָר רָמַזְתִּי לְךָ בַּפָּסוּק "כִּי לִי הָאָרֶץ" (שמות יט ה). וְהִנֵּה הִזְכִּיר הַכָּתוּב כִּי אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן נֶעֶנְשׁוּ בַּעֲבוּר הָעֲרָיוֹת, וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (סנהדרין נו) שֶׁהֻזְהֲרוּ עֲלֵיהֶן מֵעֵת הַיְּצִירָה לְאָדָם וּלְנֹחַ, שֶׁלֹּא עָנַשׁ אֶלָּא אִם כֵּן הִזְהִיר, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא יַזְכִּיר הָאַזְהָרָה, אֲבָל יֹאמַר כִּי הָאָרֶץ תָּקִיא אוֹתָם כִּי הָאָרֶץ תְּתַעֵב כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵל. וְהִנֵּה לֹא אַנְשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן בִּלְבַד הָיוּ מִן הַמֻּזְהָרִים. וְהַפָּרָשָׁה הִזְכִּירָה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם" (ויקרא י"ח:ג'), שֶׁהָיוּ גַּם הֵם עוֹשִׂים כְּכָל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא תָּקִיא אוֹתָם אֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שְׁאָר אַרְצוֹת הַגּוֹיִם אֶת גּוֹיֵיהֶם, אֲבָל הָעִנְיָן כֻּלּוֹ לְמַעֲלַת הָאָרֶץ וּקְדֻשָּׁתָהּ. וְאָמַר הַכָּתוּב (כאן) "וַתָּקִא הָאָרֶץ", כִּי מֵעֵת שֶׁפָּקַד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ, שֶׁנִּגְזַר עַל הַכְּנַעֲנִים לְהִכָּרֵת, כְּאִלּוּ כְּבָר הֵקִיאָה אוֹתָם. אוֹ "וַתָּקִא" - לְמַעְלָה, כְּעִנְיַן "סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם" (במדבר יד ט):

 

כלי יקר ריש ניצבים (מעין זה בזוה"ק יתרו עט)
"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" ולמה לא אמר ה' אלהינו כי גם משה היה עומד עמהם? ויש לומר: לפי שמשה לא נכנס לארץ... כמ"ש (ויקרא כ"ה, ל"ח) 'לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים', ומשה שלא נכנס אל הארץ קרי ביה 'ה' אלהיכם' ולא 'אלהינו'.

רשימת פירושי הרמב"ן היסודיים והידועים ביותר

פירוש הרמב"ן על התורה נחשב לאחד מעמודי התווך של הפרשנות היהודית, המשלב פשט, דרש, חקירה פילוסופית וסוד (קבלה). להלן רשימה של 30 הפירושים המרכזיים והמצוטטים ביותר, המחולקים לפי חמשת חומשי תורה, עם תוכן מקוצר לכל אחד:

​ספר בראשית

​הקדמה לתורה: התורה נכתבה כרצף של שמות הקב"ה, וכל החכמות כלולות בה.

​א, א ("בראשית"): הסבר תהליך הבריאה מ"אין" ל"יש" דרך חומר היולי דק (היולי).

​א, כו ("נעשה אדם"): התייעצות ה' עם כוחות הטבע (הארץ) בבריאת גוף האדם.

​ב, ז ("ויפח באפיו"): ייחודיות נשמת האדם – "מאן דנפח מדיליה נפח" (הנופח, מעצמותו נופח).

​ב, ט ("ועץ החיים"): המשמעות הפנימית של עצי הגן והשפעתם על הבחירה החופשית.

​יב, ו ("והכנעני אז בארץ"): הכלל המפורסם: "מעשה אבות סימן לבנים" – קורות האבות רומזים לעתיד האומה.

​יב, י ("ויהי רעב בארץ"): ביקורת נוקבת על אברהם שירד למצרים וסיכן את שרה (חטא שגרם לגלות).

​טו, ז ("אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"): ויכוח עם רש"י וראב"ע על נס הצלתו של אברהם מכבשן האש.

​יח, א ("וירא אליו ה'"): ויכוח עם הרמב"ם האם ביקור המלאכים היה במראה הנבואה או במציאות פיזית.

​יט, ה ("ונדעה אותם"): הסבר רשעותם של אנשי סדום וביטול מצוות הצדקה.

​כד, א ("וה' ברך את אברהם בכל"): הסבר המושג "בכל" על פי סוד (המידה השביעית).

​כו, ה ("וישמור משמרתי"): האם האבות קיימו את כל התורה לפני שניתנה? (הרמב"ן טוען שקיימוה רק בארץ ישראל).

​לב, ד ("וישלח יעקב מלאכים"): המשך הכלל "מעשה אבות" – רמז ליחסים בין ישראל לאדום (רומי) לדורות.

​

ספר שמות

​הקדמה לשמות: הגדרת הספר כ"ספר הגלות והגאולה" (הגאולה מסתיימת רק בבניית המשכן).

​יג, טז ("ולטוטפות בין עיניך"): הכלל על הנסים הנסתרים – כל המציאות היא נס, ואין לאדם חלק בתורת משה עד שיאמין שכל דברינו הם נסים.

​כ, ב ("אנכי ה' אלוקיך"): מהות מצוות האמונה ומדוע הוזכרה יציאת מצרים ולא בריאת העולם.

​כ, ח ("זכור ושמור"): ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה ושרשן במידת החסד והדין.

​כה, ב ("ויקחו לי תרומה"): סוד המשכן כהמשך של מעמד הר סיני (השראת שכינה קבועה).

​

ספר ויקרא

​א, ט ("ריח ניחוח"): ויכוח חריף עם הרמב"ם על טעם הקורבנות (הרמב"ן דוחה את הטענה שהם נועדו רק להרחיק מעבודה זרה).

​יב, ב ("אישה כי תזריע"): הסברים רפואיים וביולוגיים על יצירת הוולד וטהרת המשפחה.

​יח, כה ("ותקיא הארץ"): מעלת ארץ ישראל – המצוות הן חובת הגוף, אך עיקרן בארץ, והארץ אינה סובלת עוברי עבירה.

​יט, ב ("קדושים תהיו"): איסור להיות "נבל ברשות התורה" – חובת הפרישות גם מדברים מותרים.

​יט, יח ("ואהבת לרעך כמוך"): הסבר ריאלי למצווה – לא לאהוב כנפשו ממש, אלא לרצות בטובת חברו כמו בטובת עצמו.

​כו, טז ("ואם לא תשמעו לי"): הסבר שהתוכחה בויקרא רומזת לחורבן בית ראשון, בעוד שבדרים היא רומזת לבית שני ולגלותנו.

​

ספר במדבר

​טז, א ("ויקח קורח"): ניתוח פסיכולוגי-פוליטי של המחלוקת ומדוע קורח המתין עד עכשיו כדי למרוד.

​יח, יט ("ברית מלח"): משמעות המלח בבריתות ובקורבנות (הקשר בין מים לאש).

​כ, ח ("ודברתם אל הסלע"): בחינת חטאו של משה רבנו (סוקר עשרה פירושים אחרים ודוחה אותם).

​במדבר לג, נד מצות כיבוש וישיבה

ספר דברים

​הקדמה לדברים: הגדרת הספר כ"משנה תורה" – חזרה על המצוות וביאורן לדור שנכנס לארץ.

​ו, יח ("ועשית הישר והטוב"): חובת ההתנהגות לפנים משורת הדין (כללי המוסר שמעבר למצוות הפרטניות).

​דברים יא, יח הציבי לך ציונים

ל, יא ("כי המצווה הזאת"): זיהוי המצווה – האם מדובר על כל התורה או על מצוות התשובה.

נראה לך רציונלי?!

[הכוזרי 20]

עם נפילותיה של הבורסה האמריקאית וההתמוטטויות שהביאה עמה ברחבי העולם, חששו מאוד מהשלכות כלכליות קשות גם בארץ. לכן, נקרא אל הדגל מומחה כלכלי ידוע שם מארה"ב על מנת לאבחן את מצבה של מדינת ישראל בהקשרים אלו. לאחר זמן ממושך של דרישה וחקירה, במקום לומר מה לתקן, הוא אמר דברים בסגנון הבא – 'הייתי אומר לכם אילו צעדים עליכם לנקוט אך כל המשוואות והנוסחאות שלי פשוט לא תואמות את המתחולל לנגד עיניי, הכלכלה הישראלית פשוט עומדת ואף מתפתחת בנס'!
דברים דומים היה נוהג לומר שמעון פרס גם בהקשרים בטחוניים –
'במזרח התיכון מי שסומך על ניסים הוא לא רציונלי, אך בהחלט יש לקחת ניסים בחשבון...'

לקראת סוף מאמר ראשון בספר הכוזרי בוחר רבי יהודה הלוי ללמד אותנו על האופי של הנהגת ה' את ישראל. ההנהגה ה'רגילה' של ישראל היא הנהגה שמעורבים בה ניסים. ענני כבוד, עמוד האש ועמוד הענן, צרעה שנשלחת להביס אויבי ישראל, הפלת חומות באמצעות שופרות ועוד הם רק חלק ממערכת ההשגחה המופלאה של ה' על עמו. אומנם אלו ניסים גלויים אך ישנם ניסים נסתרים רבים כמו נס הניצחון במלחמת החשמונאים, ההצלה בפורים או נסי מלחמת העצמאות וששת הימים. מטרת התורה בעשייתה זכר לאותם ניסים גלויים היא בעיקר על מנת שמתוך זכירתם ע"י מצוות כמו תפילין, ציצית, מצה וכדומה ניתן את ליבנו לכך שגם שאר מאורעותינו אינם מקרה אלא רקמה אותה רוקם הי"ת לטובתנו.

יסודיים מאוד הם דברי הרמב"ן בהקשר זה [שקראנו יחד בעבר בבית הכנסת] על כך שזהו יסוד אמונה: 

'ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון!'

גם בימינו הנס הכלכלי המדהים של כלכלה שמתעצמת ומתפתחת פי 9 [!] מכלכלת המדינה השכנה ירדן, והתל"ג לנפש שלה גדול בהרבה אפילו משל נסיכות הנפט הסעודית, וזאת ללא משאבים טבעיים [הכוונה – שמשאביה עדיין לא נתגלו שהרי בתורה נאמר 'ארץ אשר מהרריה תחצוב נחושת']. רק להמחשה - ברוב המדינות הערביות שמסביבנו למרות הנפט מגיע התל"ג השנתי לכארבעה אחוז לעומת ישראל.
כמובן שלהתעצמות הכלכלית הזו ישנה השפעה מכרעת על יכולתנו לשמור על בטחוננו ועל עצמאותנו.

גם ניסים אלו נחשבים נסתרים וזאת משום שצריך עבודה של הסקת מסקנות והשוואת נתונים כדי לקלוט אותם. אך מעת שנחשפנו לסוד שלימדונו רבותינו ריה"ל והרמב"ן – אנו כבר יודעים היכן לחפש את הניסים ויודעים ש"מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו".

אשריך ישראל מי כמוך!