בפרשה אנו מתוודעים לקרבן מרתק – קרבן תודה.
הקרבן המיוחד הזה קשור לפסח באופן נגטיבי, שכן זהו הקרבן היחיד שיש בו חמץ (מבין קרבנות היחיד). זו הסיבה שלחלק מהעדות לא אומרים מזמור לתודה בכל ימי חג הפסח.
ככלל בכל השנה בית המקדש הוא מקום סטרילי מחמץ ויש הקפדה שלא להעלות כל שאור וכל דבש על גבי המזבח, הקפדה עליה למדנו בפרשה שעברה. על אף האמור, ישנם שני יוצאים מן הכלל – קרבן תודה הבא על ידי היחיד וקרבן שתי הלחם של עצרת [שבועות] שבא על ידי הציבור. ברור לכל מתבונן שחייב להיות קשר בין הקרבנות הללו והעובדה שיש בהם חמץ לחג הפסח אך על כך נדבר בהזדמנות אחרת. מוטב שנעסוק עכשיו בקרבן התודה עצמו. ישנו קשר חי בין קרבן התודה לבין חיינו כיום.
ככלל בכל השנה בית המקדש הוא מקום סטרילי מחמץ ויש הקפדה שלא להעלות כל שאור וכל דבש על גבי המזבח, הקפדה עליה למדנו בפרשה שעברה. על אף האמור, ישנם שני יוצאים מן הכלל – קרבן תודה הבא על ידי היחיד וקרבן שתי הלחם של עצרת [שבועות] שבא על ידי הציבור. ברור לכל מתבונן שחייב להיות קשר בין הקרבנות הללו והעובדה שיש בהם חמץ לחג הפסח אך על כך נדבר בהזדמנות אחרת. מוטב שנעסוק עכשיו בקרבן התודה עצמו. ישנו קשר חי בין קרבן התודה לבין חיינו כיום.
קרבן תודה הוא אחד מסוגי הבהמות הכשרות למזבח
[פר, כבש או עז] ,שבא יחד עם ארבעים לחמים שמחולקים לארבעה סוגים - סולת מורבכת
[קמח חלוט, אפוי ומטוגן מעט], רקיקי מצות משוחים בשמן, חלות מצות, וחלות חמץ [הסוג האחרון הוא
היחיד שהוא חמץ]. קרבן תודה הוא קרבן
שלמים דהיינו שהוא מגיע לכולם - חלק ממנו מוקטר על המזבח, חלק מגיע לכוהנים וחלק
לבעלים. אך בשונה משאר קרבנות השלמים שנאכלים תוך שני ימים ולילה אחד, נאכל קרבן
התודה תוך יום ולילה אחד בלבד ואסור להותיר ממנו מעבר לכך. מהי סיבת ההבדל?
קרבן התודה בזמן שבית המקדש קיים מקביל לברכת הגומל כיום. ארבעת החייבים להודות הלוא הם – חולה, אסיר שנשתחרר, יורדי הים והולכי מדבריות שהגיעו למקום יישוב, הם החייבים אז בקרבן תודה וכיום בברכת הגומל. אדם שיצא מכלל סכנה צריך לפרסם את הנס שנעשה לו ולכן ברכת הגומל נאמרת בפני עשרה אנשים לפחות. פרסום הנס הזה הוא גם הסיבה לכך שרבים נוהגים לעשות סעודת הודיה לאחר הנס.
אך לאור מה שלמדנו ניתן לראות שהתורה עצמה היא המקור לעניין.
הנצי"ב מוולוז'ין שחי בדור הקודם מסביר בפירושו העמק דבר שכאשר התורה אומרת לאדם לסיים לאכול כמות בשר של כשלושים קילו [לכל הפחות] ושלושים וששה לחמים [שכן אחד מכל סוג לחם ניתן לכהנים] בזמן של יום ולילה אחד ברור שהיא מצפה שהוא יזמין את חביריו ורעיו לסעודת מצווה שבה האדם יפרסם את הנס. בסעודה שכזו מברכים על הבשר מלבד הברכה הרגילה גם ברכה – אשר קדשנו במצוותיו וציונו לאכול קדשים קלים או לאכול שלמים. זוהי סעודת מצווה אמתית.
אז בפעם הבאה שנערוך סעודת הודיה נזכור את המקור לדבר – קרבן תודה!
קרבן התודה בזמן שבית המקדש קיים מקביל לברכת הגומל כיום. ארבעת החייבים להודות הלוא הם – חולה, אסיר שנשתחרר, יורדי הים והולכי מדבריות שהגיעו למקום יישוב, הם החייבים אז בקרבן תודה וכיום בברכת הגומל. אדם שיצא מכלל סכנה צריך לפרסם את הנס שנעשה לו ולכן ברכת הגומל נאמרת בפני עשרה אנשים לפחות. פרסום הנס הזה הוא גם הסיבה לכך שרבים נוהגים לעשות סעודת הודיה לאחר הנס.
אך לאור מה שלמדנו ניתן לראות שהתורה עצמה היא המקור לעניין.
הנצי"ב מוולוז'ין שחי בדור הקודם מסביר בפירושו העמק דבר שכאשר התורה אומרת לאדם לסיים לאכול כמות בשר של כשלושים קילו [לכל הפחות] ושלושים וששה לחמים [שכן אחד מכל סוג לחם ניתן לכהנים] בזמן של יום ולילה אחד ברור שהיא מצפה שהוא יזמין את חביריו ורעיו לסעודת מצווה שבה האדם יפרסם את הנס. בסעודה שכזו מברכים על הבשר מלבד הברכה הרגילה גם ברכה – אשר קדשנו במצוותיו וציונו לאכול קדשים קלים או לאכול שלמים. זוהי סעודת מצווה אמתית.
אז בפעם הבאה שנערוך סעודת הודיה נזכור את המקור לדבר – קרבן תודה!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.