קראות וימינו [חלק א']

[הכוזרי 26]

ישנם איומים שכבר חלפו מן העולם. בשעתם הם היו נראים גדולים ומסוכנים אך עם השנים הלכו ונתפוגגו. הקראים היוו איום שכזה. ריה"ל הקדיש לטענות מולם מקום גדול וידוע לנו כי עיקר התמודדותו של רבינו סעדיה גאון הייתה מול ענן בן דוד הקראי. 

מלך כוזר מוצא את עצמו מוקסם מטענות הקראים. התורה שבכתב היא התורה היחידה שירדה מהר סיני. היא כתובה לפנינו וכל אחד יכול לקרוא אותה. הם טוענים כינאי המלך בשעתו, אין לך צורך בחכמים – ספר התורה מונח וכל הרוצה יקרא בו ויעשה מה שכתוב. יש בטענה הזו משהו טבעי ולא מסתבך, אלא שבאמת היא ריקה מתוכן.

אך אם הקדמנו שכיום התנועה הקראית איננה מהווה איום של ממש, מדוע יש להתייחס לטענותיה מעל בימה מכובדת שכזאת? התשובה היא שאע"פ שהקראות כתנועה מתה, חלק מהמחשבות שהניעו אותה עדיין מניעות תהליכים בחברה הישראלית. לצערנו עדיין לא נס ליחן של הטענות נגד חכמים ונגד התורה שבעל פה. עולם ההלכה עדיין מאויים מאנשים שטוענים כי איננו צמודים מספיק לתורה שבכתב או שכל רב ממציא מדעתו כאוות נפשו חס ושלום.

לפני כאלפיים שנה בא גוי אחד לפני רב וביקש ממנו להתגייר אך הוא התעקש ללמוד רק תורה שבכתב שכן בתורה שבעל פה הוא איננו מאמין. למרבה הפליאה הסכים רב. הוא התיישב איתו בסבלנות, כתב על לוח את האותיות א' ועד י' ולימד אותו כיצד מבטאין אותן. למחרת הגיע הגוי אל רב והוא לימד אותו את כל האותיות בדיוק להיפך. לאות א' קרא י' וכו'. הגוי שלא היה טיפש, 'עלה' על הטעות וזעק: 'מה זה? וכי הרב מתבלבל?! א' היא א' ולא י'...'  רב לא איבד את העשתונות וענה לו – 'וכי מנין לך שאכן א' היא א'? אין זאת אלא משום שאני, הרב, כך לימדתי אותך כשם אתה מאמין לי בזה כך האמן לי גם לגבי יתר הדברים'. 

עוד בטרם מתחילים את הסוגיה ישנה הערה פשוטה – ספר התורה הגיע ללא ניקוד או טעמים, על כך אין חולק. אך עצם העובדה הפשוטה הזו אומרת שיש צורך במשהו מעבר לתורה שבכתב בלבד. ישנם הסברי רקע שמוכרחים להיעשות על ידי חכמים על מנת שבכלל תוכל להתחיל לקרוא את התורה.

זוהי הסיבה הראשונה לכך שטענת הקראים איננה לוגית – הרי עצם היכולת שלכם לקרוא את הכתוב בספר התורה, עצם ידיעתכם את השפה, את הניקוד וכו' מסתמכת על מה שלימדו אתכם החכמים. מדוע להחליט 'באמצע' שמה שלימדו אתכם אתמול נכון אך מה שלימדו אתכם היום כבר לא נכון? 

יתרה מכך, כאשר שני אנשים לומדים משהו מסוים, בדרך ממילא יהיה ביניהם פער בהבנה של הנושא. בכל טקסט כמעט ישנן שתי הבנות אפשריות וקשה להחליט וקל וחומר לשכנע מהי ההבנה הנכונה. במוקדם או במאוחר תהיה חייב רשות כל שהיא שתאסדר את ההבנות הקבילות ושאינן קבילות, אחרת תיעשה תורתך כשתי תורות. ואכן במרוצת השנים כך קרה גם לקראים עצמם. הם היבינו שאי אפשר ללא חכם אחד שכולם מחוייבים לדבריו ועם הבנה זו תיקנו מעמד מיוחד לענן בן דוד הקראי ולאחרים. 

כך שיצא שהחליפו תורת אמת בהבל שאין בו ממש.