איך הופכים לב אויב לאוהב? (עם סיפור מכונן)

 

למפגש עם יעקב לא בא עשיו כשפניו לשלום. הוא בא כואב, נשכני וקטלני. כך מתאר המדרש בלשונו הציורית: 'שרצה עשו לנשוך את יעקב' אלא שלפתע: 'ונעשו שיניו רכות כשעוה, וצוואר יעקב נעשה קשה כשיש'. נדמה שאם נגלה את הסוד כיצד להפוך אנשים נשכניים במהלך חיינו להיות רכים כשעווה יהיה לנו כלי עבודה חשוב ביחסים החברתיים. איך עושים את זה?

יעקב אבינו התפלל וגם התכונן למלחמה לדורון. נראה שיש כאן שלוש הכנות נפשיות שונות. הראשונה היא הכנת התפילה. כל מה שקורה ליהודי הוא סימן מלמעלה ושיחה עם הקב"ה. אדם שיודע זאת מרים עיניים לשמיים בכל פעם שהוא נפגש עם מציאות מתסכלת ושואל את עצמו – ה' יתברך, כיצד אתה רוצה שאצמח מכאן?
הכנה למלחמה. להתכונן למלחמה הכוונה לדעת את מקומך ואת זכויותיך. מה ששלי שלי ואני לא מוכן לוותר עליו. אנשים אוהבים לעשות שלום רק עם אנשים שיש להם אופי וגבולות. אדם שיש לו כבוד עצמי יכול גם בהמשך לכבד מישהו אחר ולתת לו מקום.
דורון. מצד שני יעקב אבינו רואה מה שחסר לעשיו אחיו. הוא צריך מילים טובות, לשון רכה, פירגון ואפילו מידה של תחנונים. כאן באות שיירות של מתנות עם חשיבה מדוקדקת על הפסיכולוגיה של העומד מנגד - וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר - עֵדֶר לִפְנֵי חֲבֵרוֹ מְלֹא עַיִן, כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע (רש"י). יעקב יורד לסוף דעתו של אחיו שקצת אוכל עם העיניים וממלא את רצונו כפי צורך המקבל ולא כפי מחשבותיו ורעיונותיו של הנותן.  

אבי ז"ל היה מספר בהקשר הזה על רבי שמואל הנגיד. רבי שמואל הנגיד היה עוזר הווזיר אבו אל-קסים אבן אל-עריף ולאחר שנפטר האחרון הפך ליועצו האישי של המלך ואחראי על כל ענייני כלכלת המדינה. כשראו הגויים שיהודי זה זוכה לעלות לגדולה התחילה שנאה לבעור בקרבם, ובקשו לפגוע ברבי שמואל. יום אחד נסע המלך בכרכרתו יחד עם רבי שמואל הנגיד, כשראה את הכרכרה מיד קפץ אחד מהגויים והתחיל לדבר ולשורר בקולי קולות נגד היהודים ונגד רבי שמואל, עצר המלך את הכרכרה וביקש לשמוע את כל דבריו. לאחר ששמע הכל חרה אפו של המלך ואמר לר' שמואל הנגיד: אותך ביזה האיש ועל כן עליך אצווה לחתוך את לשונו. והנה, הרב שמע וקיבל את דברי המלך אך במקום לבצע דבריו הלך בערב רבי שמואל אל אותו גוי עם שומרי ראשו. הגוי הרועד שידע את גזר דינו החליף צבעים אך רבי שמואל הנגיד אמר לשומרים לצאת ופתח בחביבות ושאל – 'אדוני הנכבד האם פגעתי בכבודו או עשיתי משהו שאינו לרוחו?' הגוי המופתע גמגם ואמר שאיננו מכיר את הווזיר אישית. אזי שאל רבי שמואל המשיך ושאל – 'א"כ מה כואב לך?' הגוי החל שוטח את מרמורו בתחילה בגמגום ולאחר מכן בקול ברור ובפתיחות ורבי שמואל הקשיב עד סוף דבריו בריכוז ובהבנה. בסיום דבריו הבטיח לעזור בבעיותיו ולאחר כמה ימים אף שלח לבדוק האם הכל בא על מקומו בשלום. הגוי שמעולם לא חווה יחס כזה שינה את פניו לחלוטין והיה למעריץ גדול של רבי שמואל הנגיד. לאחר תקופה קצרה שוב עבר המלך באותו מקום ולהפתעתו שמע את קולו של אותו גוי משבח ומפאר את הוזיר ואת חכמתו וטוב ליבו ואף את המלך שיבח והילל על בחירתו ברבי שמואל לעוזרו. השתומם המלך ואמר לרבי שמואל הנגיד – 'דבריו יפים, אך הלא ציויתיך לחתוך את לשונו, ומדוע לא ביצעת הוראתי?' אמר לו הרב: "ביצעתי את הוראת המלך, חתכתי את לשונו הרעה ושמתי לשון טובה במקום".

למה איסור גיד הנשה הוא מצוות הלא תעשה הראשונה בתורה?

 

בסין נקראת היהדות באופן מסורתי "דת הסרת הגיד". זה מעניין ואולי קצת מובן לאור העובדה הבאה. בפרשת בראשית לימדה התורה את אדם וחוה, ראשית האנושות, את מצוות העשה הראשונה בתורה – פרו ורבו. עם הופעת אברהם אבינו עליו השלום למדנו את המצווה המיוחדת לישראל – ברית המילה. מצווה יסודית לכל הדעות. בפרשתנו, מיד לאחר קריאת שמו לראשונה ישראל, קיבל יעקב אבינו את המצווה השלישית, מצוות הלא תעשה הראשונה – גיד הנשה. מהו עניינה של מצווה זו?

בספר החינוך כתב שטעם המצווה הוא שנזכור את המאבק והניצחון של יעקב מול המלאך. כך גם בזמנים הקשים של גלותנו לא נאבד תקווה ונזכור שכבר היו דברים מעולם וישראל למרות האבדות תמיד מנצח. גם הלילה הארוך ביותר ייגמר ויעלה השחר. אך לפי דבריו עדיין לא מובן מדוע זוהי מצוות הלא תעשה הראשונה שנזכרה בתורה?

    ישנן שתי טענות בסיסיות שאומר לנו היצר הרע כנגד האיסורים בהם נאסרנו. הטענה הראשונה – ה'     שונא את בני האדם ולא רוצה שתהנו ולכן אוסר עליכם דברים. הטענה השניה – נכון, המצוות יתנו לכם עולם הבא, אבל אני אתן לכם עולם הזה.                                                                                                    

הגמרא במסכת חולין מלמדת שגיד הנשה אינו ראוי לאכילה, ומספרת לנו שטעמו כמו טעם של עץ בעלמא. מדוע אוסרת התורה לאכול דבר חסר טעם? התשובה היא: "רצה הקב"ה לזכות את עם ישראל במצוות לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". מאותה הסיבה התורה אוסרת גם את אכילת הדם - דבר שנפשו של האדם קצה בו. כבר בפעם הראשונה שמלמדת התורה מה לא לעשות חשוב לתלמוד להבהיר שמצוות הלא תעשה לא באו להקשות על החיים אלא אדרבה להיטיב אותם. בסופו של דבר, התורה רוצה לזכות אותנו גם בדברים שהיינו אנו עושים ממילא גם ללא ציווי. כמו שאין אוכלים את גיד הנשה- כי טעמו טעם עץ בעלמא – התורה אוסרת לאוכלו כדי לתת לנו הזדמנות לקיים עוד מצווה. זוהי תשובה לטענה הראשונה. דווקא בגלל שה' טוב אלינו הוא מבקש לזכות אותנו וכביכול להחליף עולם הזה בעולם הבא. אך באמת יש כאן טענה מעמיקה וחשובה אפילו יותר.

התשובה שנותנת התורה לטענה השנייה נאמרת מתוך היכרות מעמיקה עם היצר הרע. כבר בפרשת בראשית למדנו שהנחש מנסה למכור את עצמו באצטלה של קדושה – והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע, חכמים במדרש הבינו שהוא מציע להם לא רק חיים נצחיים אלא גם כוח בלתי מוגבל – 'להיות יוצרי עולמות'. בפועל האדם שיכל לטעום מעץ החיים האמיתיים הפך לבן תמותה, ובמקום שכל הבריאה תשרת אותו עליו יהיה לעבוד קשה בשביל לשרוד. יצר הרע אינו נותן לנו לא עולם הבא ולא עולם הזה- אלא רק עץ בעלמא! למרות כל הדמיונות, טעמו של עץ הדעת למרבה האכזבה, כטעם עץ רגיל. אל תחשוב שבכך שנאסרו עליך דברים אתה מפסיד משהו, באמת יצר הרע מוכר פייק – רק עובד ה' מרויח באמת.

הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד מָה אֲנִי אוֹחֵז ? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה את כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוַותוֹ וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם... כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה. (שיחות הר"ן אות ו).

עוד בעניין גיד הנשה - לחצו כאן.

מדוע מכר עשיו את הבכורה?

נזיד עדשים Photo by Ting Tian on Unsplash

במבט ראשון נראה שעשיו הסכים בקלות יתרה למכור את הבכורה, כמעט כאילו הוא חיפש לעשות זאת מזמן. עבור נזיד עדשים שיכל לקבל בכל מקום אחר בחינם מכר עשיו את מדרגתו הרוחנית. התירוץ לכך מופיע בפסוקים לאחר מכן לעשיו בוז סמוי בקרבו אל הבכורה - 'ויבז עשיו את הבכורה'. אך בדברי עשיו 'הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה' נראה שיש טענה נוספת. מדוע עשיו חש כי הוא הולך למות?

הפשטנים (אבע"ז, רשב"ם) הסבירו שמקצועו של עשיו הוא מקצוע עם 'תוספת סיכון'. מלאכת הציד היא מלאכה מסוכנת ולכן הוא חושש שמא יטרפו אותו חיות רעות וכדומה. 

במדרש (ספר הישר) מצאנו שעשיו נמלט לאחר קרב קשה שבו הרג את נמרוד ועוד אחד מהמלכים וחשש מאוד מנקמת הדם שתבוא בעקבות המעשה. לכן חש עשיו כי הוא הולך למות ומתוך ראיה פסימית ללא תקווה ואמונה אמר בצער 'ולמה זה לי בכורה'.   

אפשרות אחרת (חזקוני) היא המחשבה על הבנים שלא העסיקה את עשיו. עשיו לא רואה עצמו חלק משרשרת אלא מסתכל על עצמו כנפרד (לתאוה יבקש נפרד). לכן בזוכרו כי את הארץ יקבלו בני אברהם רק אחר מילוי ההבטחה של ברית בין הבתרים - ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, אומר לעצמו עשיו - אני הרי לא אחיה עד אז וממילא למה זה לי בכורה.

אחרים (אלשייך, המלבי"ם) העמיקו יותר והסבירו שהסיבה לכך שעשיו מרגיש שהוא הולך למות טמונה בהשקפה על העולם הזה והעולם הבא. עשיו שאין לו בעולמו אלא עולם אחד, בהשקפת עולמו הולך כל הזמן לקראת המוות. בעולם כזה אין מטרות רוחניות ושאיפות אותן יש לבכורה מקום לספק. יעקב לעומתו הולך לקראת חיים חזקים יותר בעוה"ב וממילא יש מקום לרוחניות ויחס של כבוד כלפיה כבר בעולם הזה.

אך את התשובה המתוקה ביותר לשאלה כיצד עשיו מוותר על בכורתו קבלתי דווקא ממוהרש"ו - רבינו שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל גדול תלמידי האר"י הקדוש. בדרשות מקור חיים שואל הרב את השאלה ועונה בערך כך. כבר מקטנות ידע עשיו על הנבואה שקבלה אמו - ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר[1]. עשיו הבין שכבכור יאלץ לעבוד את יעקב והדבר חרה לו עד מוות. לכן חשב עשיו להתחכם ועל ידי טריק 'להפוך את הקערה על פיה'. הוא מכר את בכורתו ליעקב וציפה שעכשיו התמונה תתהפך ויעקב בהיותו הגדול כביכול ייאלץ לעבוד אותו. כך חשב גם כשקרא לו יצחק על מנת לברך אותו, הכל מסתדר היטב. אלא שדבר אלוקינו יקום לעולם, ולמרות התחבולה של עשיו מקבל יעקב את הברכות והבכורה גם יחד. אין עצה ואין תבונה נגד ה'.

לאחר מכן בפרשת וישלח כשימסור יעקב את מנחתו לעשיו יאמר עשיו – יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. מצד הדין אני צריך לעבוד אותך, מצד שני אתה מפחד ומביא לי מנחה והרי 'יש לי רב' יש לי את קללת הרב יעבוד צעיר. לכן אני מבקש – בוא נתקזז אני לא אעבוד אותך ואתה לא תעבוד אותי – יהי לך אשר לך. אך יעקב לא מסכים ואומר לו ואני אתנהלה לאיטי, בעולם הזה אתן לך מעת לעת מנחות ומתנות, אך לעוה"ב (דהיינו עולמו של משיח) שמורה לי ההבטחה שזה שיש לו רב עוד יעבוד אותו...   

---

[1] כיצד נבואה זו לא סותרת את יסוד הבחירה החופשית. כמו כן רש"י מביא בשם מדרש שתחושת 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' נבעה מכך שכשהייתה רבקה אימנו עוברת ליד בתי ע"ז היה בועט עשיו וכשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות היה בועט יעב. ושוב חוזרת השאלה – וכי לעשיו לא הייתה בחירה חופשית להיות צדיק? נראה כי התשובה לשאלה זו טמונה בייעוד של עשיו. עשיו נועד להתמודדות עם החוץ, עם הע"ז. בפועל ע"פ ספר הישר הוא אכן היה זה שנקם את נקמת אברהם אבינו מנמרוד הרשע והרג אותו. עשיו היה בעל יכולת התמודדות בחוץ – איש שדה. יעקב אבינו לעומתו היה אמור להוות איש התורה והרוח, איש הפנים. ידיים וקול שמשמשים יחידה אחת של השראת השכינה בעולם. אלא שבין החומר לרוח יש מאבק וחייב להיות שלום בו רב יעבד צעיר, החומר יהיה משועבד לרוח. לא כקללה אלא כהבנה מהותית של טיב היחסים בין חומר לרוח. וכך הוסבר ברמח"ל בספר קנאת ה' צבקות ובחת"ס בפירושו תורת משה ובעוד מקומות רבים.

חומש בראשית

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר בראשית שמופיעים באתר.

פרשת בראשית - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_88.html 
החטא הקדמון
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_39.html 
נקודה למחשבה

נח - אדמה ושמים (1)
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_36.html

מגדל בבל המודרני (2)
(מתאים גם ללך לך)

 https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_4.html 

דרוש מתקן עולם (3)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_23.html

איך יוצאים מקללת החטא הקדמון?(מתאים גם לבראשית)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_2.html 

נח לא היה צדיק בפרווה
https://tlaleyora.blogspot.com/2022/10/blog-post.html

לך לך - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post.html 
מדוע נבחר אברהם אבינו?

וירא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_4.html 
פגשת פעם מלאך?
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_26.html 
הסוד שלימד ה' את אברהם

חיי שרה - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_22.html המרכיב היסודי של עם ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html 
על המוות ועל הקבורה

תולדות - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_25.html 
רב אחד או כמה רבנים?

ויצא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/01/blog-post.html 
החסד הכי גדול בעולם

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/11/blog-post_27.html 
תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'

וישלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/12/blog-post_13.html יעקב וישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_24.html שמעון ולוי - אחים

וישב - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

מקץ - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/12/blog-post_21.html
אבא עשיר אבא עני - על דמותו של יוסף הצדיק

ויגש - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

ויחי - (מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html על המוות ועל הקבורה

ארץ ישראל - עולם הבא!

"ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה"

מדוע מפרטת התורה את העסקה הנדל"נית הזו?

חז"ל מלמדים אותנו כי "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם – מערת המכפלה, ובית המקדש וקבורתו של יוסף". הסיבה לכך היא שהעסקאות מפורטות במפורש בתנ"ך כולל מחירן.  מדהים לחשוב שאלו שלושת המקומות שהיום בעין המריבה...

אך מדהימה לא פחות היא השורה הבאה - חכם הפשט האבן עזרא מגלה כאן טפח מאהבתו היוקדת לארץ -
והזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל מי שיש לו בה חלק חשוב הוא כחלק עולם הבא.

אשרינו שזכינו לגור בארץ הקודש!

יעקב וישראל

לא כולם שמים לב אבל פעמיים מודיעים ליעקב מן השמיים שלא יקרא שמו עוד יעקב כי אם ישראל. הפעם הראשונה היא לאחר המאבק עם המלאך. כידוע, למרות הפגיעה בכף ירכו המאבק של יעקב עם המלאך נגמר בניצחונו של יעקב אבינו. על פניו המלאך לא מגלה את שמו אך הוא מגלה ליעקב את שמו החדש, ישראל. לאחר מכן יעקב ממשיך כרגיל, איננו מוצאים כי שמו נשתנה למעשה. התורה ממשיכה ומספרת על מעשה שמעון ולוי ורק לאחר מכן כאשר הקב"ה נגלה אליו ומוסר לו את שמו החדש מתחלף שמו. 

מדוע התהליך קורה באופן הזה?
פעמים שבחיינו יש מצבים שדורשים מאיתנו להתפתח, להתמודד. הרשב"ם מלמד שעניין הפגישה עם המלאך והמאבק איתו התרחש מפני שלאחר כל המתנות שהכין יעקב עדיין קינן בליבו פחד ובעצם יעקב ביקש לברוח מעשיו. לכן שלח לו הקב"ה מלאך שיעכב אותו מלעשות כן. על דרך הפשט היה המלאך גורם מעכב ומפריע לתכנית של יעקב אך בעומק המאבק עם המלאך מגלה את כוחו העצום של יעקב – "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". המלאך מסב את תשומת ליבו של יעקב לכוחו המיוחד, אינך עוד בעקבו של אחיך, בדרכי מרמה ושוחד, הגיע הזמן שתהיה השר. התמודד עם המציאות באופן ישר והאל יהיה איתך. אך גם לאחר מעשה זה יעקב 'לא מפנים את המסר' כביכול ונותן לו את המתנות ומשתחווה וכו'.

אבל מה הסיבה לכך שיעקב כל כך מפחד?
הרד"ק הסביר שהיה כאן פגם מסוים בביטחונו של יעקב בהבטחותיו של הקב"ה אליו. אך בעל הלשם שבו ואחלמה מסביר כי אין כאן פגם באמונה בה' אלא פגם באמונתו של יעקב בעצמו. הפגם שהחל בחלום סולם יעקב מצא כאן את מקומו לצאת אל הפועל.  המדרש מספר שהמלאכים העולים ויורדים אינם סתם מלאכים. בעומק ראה יעקב את שרי אומות העולם עולים על במת ההיסטוריה ויורדים ממנה וחשש שגם לעמו יקרה כך. לכן אמר הקב"ה ליעקב עלה ואם אתה עולה אינך יורד ובכל זאת חשש יעקב ולא עלה. יעקב לא מאמין שמגיע לו, זהו מיעוט האמונה של גדולי האומה - מרוב ענוותנותם. מה שהתחיל בחלום, מסתיים במציאות מעוותת. 

אז מה קרה שהקב"ה משנה את שמו לבסוף?
במעשה שכם מתעורר כח הגבורה הארץ ישראלית של שמעון ולוי. נכון, יעקב אביהם עדיין מפחד אך שמעון ולוי כבר חשים כי 'נבלה נעשתה בישראל' וכי אי אפשר לשתוק לא מצאנו שיעקב סיפר לבניו את דבר שינוי שמו וגם מהפסוק מוכח שאינם מדברים עליו אלא כביכול על המשפחה, על העם שבפוטנציה. למעשה, זוהי הפעם הראשונה ששם זה נזכר על העם שלעתיד ייקרא עם ישראל. אמנם המעשה של שמעון ולוי היה מוגזם וזכה לביקורת מיעקב אך המניע נשמר לעד בתולדות עם ישראל כאחווה ודאגה לאחותם. כשיעקב עדיין מפחד מטיל הקב"ה חיתת אלקים על הערים שמסביב ומסביר לו – גם בניך חשים זאת, הגיע הזמן לשינוי התודעה.

ומי אנחנו עם יעקב או עם ישראל? דומה לפעמים שגם אנחנו לא הפנמנו את השם החדש שקורא לנו בורא עולם עם קיבוץ הגלויות...

וישלח - שמעון ולוי - אחים!

הספורט החביב על חלק מאיתנו הוא להראות כיצד התרבות המודרנית והתורה מתאימים זה לזה ככפפה ליד. אוהבי הגישה הזו ימצאו הרבה עניין בביקורות על מעשה שמעון ולוי בשכם.

לדעתי, יש מתיקות מיוחדת דווקא בניסיון להבין לאן התורה יכולה לגדל את התרבות המודרנית.

שמעון ולוי מענישים קולקטיבית את שכם.

בעיניהם כל אנשי שכם שותפים לפשע. אם זה בגלל שלא העמידו לדין את האנס והחוטף שכם בן חמור (רמב''ם). ואם זה בגלל שאין במלחמה יכולת להבדיל בין חף מפשע לשאינו כזה (מהר''ל).

למרבה הפלא, יעקב לא ראה בראיה כזו כל פגם!

שכן הטענה של יעקב אל שמעון ולוי היא פרקטית ביסודה -

"וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־שִׁמְע֣וֹן וְאֶל־לֵוִי֮ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֙נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי׃"

היה צריך אבינו יעקב להוכיח אותם - 'אינכם אלא רוצחים שפלים שהרגו עיר סתם!', מכך שאמר משהו אחר לגמרי אנו מבינים כי אין כאן פגם מוסרי.

הטענה היחידה (חשוב לציין - שכלל לא התממשה במציאות על פי הפשט) היה פחד מפני הגויים שיתקפו בעקבות העניין.

אגב, גם במסורת היהודית השתמרו שמעון ולוי כאחים נאמנים וכמניפי נס המרד בפחד מהגויים - עיינו למשל במדרש מעשה חנוכה אודות הנאום של בת חשמונאי ביום חתונתה.

חשוב ללמוד מוסר מאלה שה' יתברך ייחד שמם עליהם - שבטי י-ה.

לענ''ד הרמב''ן הוא גדול החולקים בנושא. (אמנם הרמב''ן חולק בגלל שהיו מולים וחזרו בתשובה. ואין זה המצב כלפי עזה כמובן ולכן לא רלוונטי לדעתי להזכירו).

ובכל זאת כיצד נסביר את הביקורת של יעקב בפרשת ויחי?
לפניכם כיוונים לתשובה שהובאו בפרשנים.

הבקורת היא על מכירת יוסף (פי' שני באוהחה''ק).

הביקורת היא על איך שזה נראה (נראה כחילול השם - פי' שני של הרמב''ן בויחי) או על אופן הפעולה.

ואפשר שפשוט זה לא היה עניינם לדון את המעשה (רמב''ם).