ואהבת לרעך כמוך - האם זה אפשרי? האם אפשר שלא?

בפיו של הגוי שעמד בפתח ביתו של הלל הזקן הייתה שאלה מוזרה: 'למדני כל התורה על רגל אחת'. כאשר שמע זאת שמאי הזקן חברו של הלל הוא חשב שהגוי משתעשע על חשבונו ודחה אותו מעל פניו, אך משהו בתמימות שבפניו של הגוי שכנע את הלל שמדובר בבקשה כנה. הלל ענה לו 'דעלך סני לחברך לא תעביד (– מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך) זו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור (וכל שאר התורה היא פירוש לזה, לך ולמד)'. לימים יהיה זה רבי עקיבא, תלמיד תלמידי בית הלל שילמד ליהודים שנמצאים בתוככי בית המדרש: 'ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה'. 

ואהבת לרעך כמוך הוא אולי הפסוק השגור ביותר בפי כל, ואף על פי כן נלאו גדולי הדורות מלהבינו. כיצד יכולה התורה לדרוש מהאדם לאהוב את האחר כפי שאדם אוהב את עצמו. הרי כלל גדול בדין – 'אדם קרוב אצל עצמו' או במובן שבו מבינים זאת רבים בימינו – האדם הוא יצור אינטרסנטי. כיצד מתיישבים הדברים?

אחד מגדולי מפרשי התורה, הרמב"ן, מסביר שאכן יש כאן מעין הגזמה. התורה לא מבקשת מאיתנו לאהוב את הריע כפי שאנו אוהבים את עצמנו ממש אלא רק לקוות שיקרה לו מה שאנו מקווים שיקרה לעצמנו. אדם שחפץ להעשיר למשל, בנוהג שבעולם יאחל לעצמו שיגיע לו ממון רב. כאשר יחשוב על חברו בודאי ישמח שגם הוא ירוויח אך בסתר ליבו יקווה שירוויח פחות ממנו. את הקנאה הזו מבקשת התורה להסיר מהלב – אחל לחברך מה שהיית מאחל לך, לא פחות. גם זו לא בקשה פשוטה, אך היא כבר ברת השגה. הרמב"ן, שחי לפי כ - 800 שנים, גם מדייק את זה בלשון הכתוב, לא נאמר ואהבת את רעך כמוך אלא ואהבת לרעך כמוך, תאהב שיקרה לו מה שהיית רוצה שיקרה לך.

אך ככל שמתקדמים בשנים אנו מוצאים כי גדולי הדורות בין בספרד ובין באשכנז הבינו את הציווי באופן קרוב יותר לפשוטו. אחת התורות הידועות של מייסד תנועת החסידות הבעל שם טוב היא תורה בשתי מילים – ואהבת לרעך כמוך – כמוך ממש. הבעש"ט רצה להוציא מהדעה הרווחת שציווי זה הוא בלתי אפשרי. שנים אחריו עמד מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מלאדי, והסביר את דבריו בספרו התניא. בלב הספר (פרק לב) הוא אומר כי כאשר האדם מבין שיש בקרבו משהו מן האינסופיות של הקב"ה הוא מתחיל להתייחס לחיים אחרת. הוא מבין כי כל ענייני הגשמיות הם לבוש לאותו חלק אלוה ממעל שהוא העיקר. והוא גם מבין שדבר זה טמון בו מעצם בריאתו, ללא קשר למעשיו. כאשר אדם בריא רוחנית שואל את עצמו – 'מדוע אני אוהב את עצמי?', תשובתו צריכה להיות: 'ובכן, פשוט מפני שאני כאן'. ממשיך בעל התניא בלוגיקה פשוטה ואומר – כשתתבונן בדבר תגלה שבדיוק כשם שבך יש מאינסופיותו של הבורא כך טמן הבורא בחברך מאותו הדבר. אם התייחסותך לעצמך נכונה, ייקל עליך לאהוב את חברך בדיוק באותו האופן. בן דורו של הבעש"ט רבי חיים בן עטר ממרוקו הלוא הוא האור החיים הקדוש מראה זאת בלשון הפסוק – "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". מה עניין ה'אני ה'' לכאן? מפני שהאהבה מתייחסת לחלק האינסופי שנמצא בי ובחברי. במידה מסוימת שם בגובה או בעומק הזה אנו כולנו רקמה אלוקית אחת. שם, 'האחר הוא אני' במובן העמוק והאמיתי ביותר (עיין בפרוש המשנה לרמב"ם על פרקי אבות פרק א).

חומש ויקרא

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר ויקרא  שמופיעים באתר.

ויקרא - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/03/blog-post_44.html במילה אחת - תודה

צו - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_50.html בית המקדש - כשר לפסח! (במילה אחת תודה)

שמיני -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/03/blog-post_28.html לא מאותו המסטינג

תזריע -

מצורע - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/04/blog-post_22.html זהב טהור זורח בביתך

אחרי מות -

קדושים -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/03/blog-post_28.html תורה ומדע

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/05/blog-post.html ואהבת לרעך כמוך האם אפשר? האם אפשר שלא?

אמור - 

בהר -

בחוקתי - סיפור מתוק על האור החיים https://tlaleyora.blogspot.com/2019/05/blog-post_23.html
 (מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html

תורה ומדע

לאחר שהמציאו איינשטיין ושאר החברים בפרוייקט מנהטן את פצצת האטום, הם הבינו את ההשלכות של השימוש בה, ונבהלו מאוד. הם לפתע הבינו שלא ירחק היום שיהיו מספיק פצצות כאלה ברחבי העולם כדי לעשות 9 פעמים מכדור הארץ אבק שמרחף בחלל [כפי שיש היום]. לכן מאז ועד יומו האחרון קרא איינשטיין לעולם להבין את הצורך האקוטי בסמכות מוסרית כלל עולמית שתפקח על הכח העצום שהוא שחרר לעולם.

בדרך כלל כשאומרים תורה ומדע מתכוונים להשוואות של ידיעות ממקורות תורניים לגילויים מדעיים חדשים. אך בפרשה מלמד אותנו הרמב"ן פן שונה של הביטוי.

העולם המדעי הביא ברכה עצומה בשלל תחומים. אך הוא הביא איתו גם פצצות גרעין ומימן, גז כלור, ושלל תיאוריות זוועתיות. במידה מסוימת אנו בבעיה תדירית של מדע שרץ קדימה ללא שום התפתחות מוסרית מקבילה שתגביל ותנווט אותו. הבעיה שהרגיש בה איינשטיין היא רק ביטוי מוצלח אחד של הבעיה הכללית.

בפרשת קדושים דרך מצוות כלאי זרעים וכלאי בהמה מלמד אותנו הרמב"ן כלל גדול של מה שמלמדת התורה את המדע - המרכיב שני מינין משנה ומכחיש במעשה בראשית כאילו יחשוב שלא השלים הקב"ה בעולמו כל הצורך ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות.

הכלל העולה מכאן - המדען צריך לגשת ביראת כבוד אל הבריאה. להבין שיש בה שלמות שבוראה נתן בה, לנסות להבין אותה על בוריה ואף לשמור עליה אך בשום פנים ואופן לא להתיימר לתכנן אותה מחדש או לשנות אותה כרצונו.

יהיה רצון שנשכיל לפתח את עולמנו המוסרי לא פחות מאשר את עולמנו הטכני. רק כך ייטב לאנושות ולעולם כולו.