איפה השם?

 

מאז שמשה מופיע בתורה, שמו נזכר בכל פרשה. הוא נקרא רבן של כל ישראל ולדורות מוסר התורה – משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע (אבות א, א). אך בפרשת תצוה, שמו של משה לא מוזכר אפילו פעם אחת בפירוש, מדוע?

 לאחר חטא העגל מציע ה' למשה איתחול מחדש. הוא ימחה את ישראל וממשה יתחיל העם מחדש. לא עוד שלושה אבות אברהם יצחק ויעקב, מעתה משה יהיה אבי האומה היחיד. משה מוותר על זכרונו האישי ומתפלל לה' בכל כוחו שיסלח לעם. בסיום תפילתו מהדהדות המילים "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". בפירוש דעת זקנים של בעלי התוספות נאמר על כך שדבריו של משה אכן התקיימו בצורה סמלית. אמנם ה' סלח ושמו של משה לא נמחה מכל התורה, אך בפרשה אחת שמו לא נכתב. השאלה עולה כמעט מאליה – משה הרי ויתר על זכרונו האישי למען עם ישראל, מדוע אם כן הוא 'נענש' בכך שלא ייזכר שמו? התשובה לכך היא שאולי שמו של משה לא בולט אך הוא נמחה אל תוך התורה, משה הופך לחלק מהתורה ממש[1].  "ואַתָּה תְּצַוּה אֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ..." – פסוקי הפרשה לא כתובים בצורה מאולצת, לכל אדם שקורא את פסוקי הפרשה ברור מאוד אל מי הפסוק פונה. לאחר שמשה מאיין (מלשון אין) ומבטל את עצמו בפני עם ישראל ובעומק בפני ה' הוא הופך לחלק מהתורה ובכך מתייתר הצורך לכתוב במפורש את שמו. כשמסתכלים בעומק אין כאן עונש, יש כאן הפיכה של משה לנצחי דרך ה'מחייה' אל קרביה של התורה.

הגמרא אומרת שבשונה מחנוכה, בפורים איננו אומרים הלל משום שקריאת המגילה מחליפה את ההלל. אלא שמקריאה שטחית של המגילה עולה ששם ה' לא נזכר בה אפילו פעם אחת. אם כן, כיצד המגילה מחליפה את ההלל לה'? כפי שאמרנו, כאשר אנו קוראים את המגילה בציבור לכולנו ברור מי על מי אנו מדברים. הסיפור איננו על מלך שיכור, צורר מרושע או אפילו על צדיקה נשגבת, סיפור המגילה כולו עוסק בה' ובדרך בה הוא מנהיג את עולמו בצורה נסתרת ושומר על עמו ישראל.

 

---

[1] מעין מחיית שם השם אל המים במי סוטה.

מה היתרון להיות אדם בצל?

 

התורה מרחיבה בשבחיו של בצלאל. הוא איש חכם לב ומלא יצירתיות. פסוק מפורש בתורה קורא לנו להסתכל בשמו: "ראו קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". ננסה לעשות כן.

אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בָּא וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, אָמַר לוֹ מַהוּ הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ וּמְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אָמַר לוֹ מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמִּשְׁכָּן אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ רַבֵּינוּ משֶׁה אֵין כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּכָךְ, אֶלָּא אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ זָכָה שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.

המשכן הוא המקום בו מלמד האל את האדם תורה. אוהל מועד נקרא כך על שם ההתוועדות הזו שעניינה התורה הקדושה. וכך הארון הוא מרכז המשכן בהיותו המקום בו נמצאים הלוחות, ספר תורה וממנו מדבר ה' (מבין שני הכרובים שעל גביו). משה רבן של כל ישראל מבין היטב בתורה, משה נמצא באור. אך בכבודה של תורה מבין יותר בצלאל – האדם שנמצא בצל, צל שהוא בן אור.

כשהגעתי לקהילתנו הקדושה והכרתי את הקהל הקדוש למדתי זאת היטב. כשאדם לומד בבית המדרש יחד עם חבריו ועם תלמידי חכמים ישנה אוירה של לימוד, אדם שרוי באורה של תורה. אך לעיתים תלמידי חכמים מבינים פחות בכבודה של תורה מאנשים שלא נמצאים רוב יומם בבית המדרש. דווקא אדם שנמצא תחת קרן האורה של התורה בצורה יומיומית עלול לא להבין מהו הערך של כל לימוד וכמה כבוד יש לנהוג בחבריו הלומדים. זה אשר תורתו אינה אומנתו מכבד מעומק לבו ויודע גם כיצד נראה כבוד בעיני העולם. זוהי הסתכלות חשובה שנצרכת מאוד להשראת השכינה. משה יכול לקבל את הדיבור האלוקי דווקא במשכן שבנה בצלאל.

ואכן לבצלאל ישנו חלק באור –

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָאוֹר בָּרָא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָם... מִמֶּנּוּ לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִין בְּדָבָר הָיוּ פּוֹתְחִין בְּאוֹרָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל וּבַמֶּה אֶפְתַּח תְּחִלָּה, פָּתַח בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן.

בפירוש מתנות כהונה הסביר את הפתיחה בארון משום שהתורה הנקראת אור נמצאת בתוכו ולכן הארון עצמו הוא מלשון אור (אור – נ, כנגד חמישים שערי בינה שבה).

כדי שישרו שכינה, תלמידי החכמים המיוצגים במודל שמלמדת אותנו התורה על ידי משה רבינו, זקוקים למבט שמלמד בצלאל בן אורי, האנשים שנמצאים בצל האל, לא רואים את אורו ישירות אך דווקא בגלל זה מבינים היטב את משמעות האור. כיתרון האור מן החושך.

לגבי שמו כבן חור - עיינו בהמשך ברשומה בשם זה.

להמחות או לא להימחות

שלשה אנשים עמדו בפני קטסטרופות אפיות. נח עמד בדור המבול, אברהם ראה בכיליון סדום ועמורה ומשה כמעט שראה בהשמדתם של ישראל. הזוהר הקדוש (ח"א קו ע"א) מדבר על שלשה אישים אלו ומבדיל ביניהם – נח לא התפלל על בני דורו, לעומתו אברהם התפלל עבור אנשי סדום על אף רשעותם אך תלה את הדברים בזכות הצדיקים שבמקום. שניהם לא הצליחו במשימה. משה רבינו 'למד מניסיונם', התפלל במסירות נפש עד שאמר 'מחני נא מספרך אשר כתבת' והצליח - העם ניצל. כיצד הצליח משה רבינו במקום בו נכשל אפילו אברהם אבינו איש החסד?

ההבדל המהותי בין השניים היה התפקיד שייעדה להם ההשגחה העליונה. אברהם הוא ראש שלשלת האבות שלנו. אבות מורישים לבניהם גנטית ודרך החינוך את תכונותיהם, ואכן מאברהם אבינו ירשנו כאומה וממילא כיחידים את תכונות האופי המהותיות שלנו. סימניה של אומה זאת ביישנים רחמנים וגומלי חסדים – הביישנות יסודה ביראה של יצחק, הרחמנות ביעקב והחסד באברהם. בראש התכונות הלאומיות של ישראל עומדת האהבה האינסופית של אברהם לכל הנבראים, גם אלה שמחזיקים באידיאולוגיה שהיא האנטיתזה של אברהם. משה הוא לא חלק מ'משפחת אבינו', משה רבינו הוא בפשטות הרב שלנו, מוסר התורה. בפן זה יפה כח הבן מכח האב. במובן של יפה כח הבן יותר מכח האב, משום שהתורה היא סם החיים. משה קיבל ויטמין (ויטאליטי – חיים), חיזוק של הטוב שנמצא בו. וגם במובן של יפה כח הבן מתוך כח האב, רק בגלל הבטחת ה' לאבות הקדושים ובראשם לאברהם – "ואעשך לגוי גדול" יכל משה להגיע למעלה זו.

המילים 'מחני נא' הן מהמילים הנוקבות ביותר בתורה. במבט מעמיק התורה אינה ספר של עולם הזה אלא תכנית בריאת העולמות כולם. כשמשה מוכן להימחות מעל ספרו של ה', הוא בעצם מוכן שנשמתו תימחה מהעוה"ז והבא כאילו לא הייתה. כיצד הגיע למעלה זו?

הרב חרל''פ בספרו מי מרום (נמוקי המקראות) מתאר את הנקודה בה משה נתעלה כל כך עד שהיה מסוגל לומר כך. משה היה 'איש האלוקים', הגמ' אומרת מחציו ומטה איש ומחציו ומעלה אלוקים כביכול. הביטוי הזה מתאים לאדם שממצע כביכול בין שמים לארץ ומקבל תורה מסיני ומוסר אותה לעם ישראל. אך לאחר שעלה להר סיני במתן תורה, שהה בו ארבעים יום וארבעים לילה ללא אכילה ושתיה, גבר על מלאכים וקיבל את התורה הקדושה, נתבטלה מדרגת האיש שבו, ישותו נעלמה בתוך הענן המכסה את ההר. לכן טוען העם – "זה משה האיש לא ידענו מה היה לו", אם איננו איש מה יחבר בינינו ובינו.

בפירושם של בעלי התוס' מצויה אמירה שזוקקת עיון בגלל שאמר משה 'מחני נא' נמחה שמו מפרשה שלמה בתורה, הפרשה הקודמת פרשת תצוה לא נזכר שמו אפילו פעם אחת. אך אם מסירות הנפש של משה מבורכת, מדוע קיבל עליה עונש?

המילה מחייה נמצאת בתורה גם בפרשיית סוטה. שם נמחה שם השם על המים כדי להביא שלום בין איש לאשתו. אך המחייה על המים איננה רק מחיקת הקלף, זהו הקטע שחשוב פחות לכאורה. המים שלתוכם נמחה השם הופכים להיות מים שיש בהם קדושה וסגולה מטהרת. השם נמחה אל המים והם הופכים להיות משהו אחד.

נכון להסביר שזה מה שקרה למשה, הוא לא איבד את ישותו אלא התאחד עם התורה, נמחה לתוכה כביכול. כך פרשה שלמה בתורה מדברת אליו ואין צורך להזכיר את שמו משום שהוא כל כך חלק מהתורה, "ואתה תצוה", "ואתה תדבר" וכו'. משה קישר עצמו כל כך עם האלוקות הרצון של משה ושל השם (שימו לב לכך שאלו אותן אותיות בסדר חוזר) הפכו אחד כמו רפלקציה במים. זוהי מדרגה שרק התורה יכולה לתת, היא הופכת את האדם הדבק בה להיות חתיכת תורה, 'ובתורתו יהגה'.

פורסם לראשונה בערוץ טוב בשנת התשפב
https://bit.ly/3sNfDOL

 

למה ריבונו של עולם צריך בית?!

(זכויות התמונה - מכון המקדש)

הבונים החופשיים הוא שמו של אחד האירגונים הדיסקרטיים והמסקרנים ביותר בעולם. תיאוריות רבות נקשרו בנוגע למידת השפעתו העולמית ולאופי פעילותו. מעניין לגלות שהארגון רואה את אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בתולדותיו בבניית בית המקדש בירושלים. יש האומרים שהבונים החופשיים מתייחסים לשלמה המלך, בונה המקדש הראשון, כמייסד הארגון עצמו. אלא שסיפור בית המקדש מורכב בהרבה מפרוייקט בנייה, שאפתני ככל שיהיה. סיפור זה מתחיל בפרשתנו.

פרשת תרומה פותחת בפנינו את פרשיות המשכן. תרומה ותצווה הן פרשות הציווי על בניית המשכן וכליו ופרשות ויקהל ופקודי הן פרשיות הביצוע. המקרא מקדיש ארבע פרשות שלמות למשכן. רק לשם ההשוואה, כל סיפור בריאת העולם למשל, אורך פחות מחצי פרשה. זה מראה שהנושא הזה חשוב ביותר בעיני המקרא. לנו נותר לשאול את השאלה העולה מאליה -    
מדוע אלוקים אשר השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו מבקש מאיתנו לבנות לו משכן?

מעניין לראות שני מדרשים שמכוונים את הצורך במשכן כצורך של עם ישראל כלפי אומות העולם. 

במדרש אגדה בפרשתנו (על שמות כז, א) מתואר דו שיח מעניין בין ישראל לרבונו של עולם. ישראל מבקשים מה' ארמון מלכים כמו שיש לכל הגויים - 'אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך.
אך רבונו של עולם מצדו משיב להם – 'בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך...' ובכל זאת מכיוון שאתם כל כך מבקשים מסיים המדרש -  'אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם'.          

מדרש אחר בפרשתנו מקשר את המשכן לכפרה על מעשה העגל - ואתה מוצא, שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם. אם במדרש הראשון שהבאנו הצורך הוא לגלות את מלכות ה' לכל באי עולם, במדרש השני הצורך במשכן הוא מצד הבלטת המחילה של רבונו של עולם לישראל על חטא העגל.

הרמב"ם במורה נבוכים מסביר את הצורך במשכן כצורך אנושי שקשור במידת מה גם ברקע ההיסטורי של אותה התקופה. האדם צריך 'נעבד מורגש', עבודת ה' לא יכולה להצטמצם לכדי חוויה שכלית בלבד כי אם חוויה רב חושית ובעיקר מוחשית. הנכנס למשכן יריח את הקטורת, ימשש את בגדי הכהונה והקרבנות, יתרשם מראיית הפאר וישמע את קול זמרת הלוויים. זהו צורך בסיסי של האדם (לפחות באותה תקופה בה האלילות המוחשית פורחת) לחוש את אלוקיו. 

דון יצחק אברבנאל מעדן מעט את הדברים ומסביר אותם במישור הרוחני יותר. המשכן מסמל את השגחת ה' על עולמו, האכפתיות שלו מן הבריאה ומהווה גשר בין העולם הגשמי לעולמות הרוחניים.      

ניתן לומר שהמשותף לכל הפירושים הוא שאין המשכן עבור הקב"ה אלא עבורנו, עבור האדם, העם והעולם.

מעניין שגם לגבי הבנת צורת המשכן מצאנו גישות פרשנים שונות. 

המדרש שכבר הזכרנו מקביל את צורתו לארמונות מלכים. הרלב"ג, שהבנתו באסטרונומיה של דורו הייתה מן המפורסמות, וכן פרשנים שאינם בני ברית כמו אייזיק ניוטון, הקבילו את צורת המשכן וכליו לצורת מערכת השמש או צורת העולם שלנו, ואחרים כריה"ל בספר הכוזרי הקבילו את צורת המשכן לצורת גוף האדם. נראה שאפשר למצוא קשר בין הטעמים הובאו לצורך שבמשכן לבין ההקבלות של צורת המשכן. אם המשכן הוא לצורך האדם אזי סביר שהקבלתו תהיה לגוף האדם. אם הצורך במשכן הוא לאומי סביר שיהיה כארמון המלכים, ואם הצורך בו הוא כלל עולמי אזי ההקבלה לבריאה כולה תהיה המובנת מאליה.

לכל הדעות והשיטות, הפסוק החשוב ביותר להבנת עניינו של המשכן נוגע לבקשת משה שתשרה שכינה במעשה ידי האדם. אחרי כל הבנייה וההכנות הנדרשות מצד האדם, את העיקר – הברכה וההצלחה של השראת השכינה רק אלוקים פועל. וכמו שנהג לומר אבי ז"ל שעסק בבנייה רוב ימיו 'מהאדם ההשתדלות, אך מאלוקים הברכה'.

חומש שמות - תוכן עניינים

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר שמות שמופיעים באתר.

שמות - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_76.html להוציא גלות מיהודי

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post.html איניבידואליות מול עדריות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/12/blog-post_24.html כנ"ל (רעיון דומה במילים שונות מעט)

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post.html עניין של חיים ומוות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_15.html דרוש מנהיג

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_8.html איך מנהיג נולד?

וארא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_36.html אוהב ניסים?

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_20.html היטלר היה צמחוני

בא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_72.html החג שלך מבוטל!

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_37.html אתה יודע מה התאריך העברי היום?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_41.html מה הקשר בין חג הפסח לתקיעת דגל על הירח?

בשלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post.html אתה יודע לנוח?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_29.html לו הייתי יודע...

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post_26.html סיפור על חזנים

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/04/blog-post.html סוף סוף קורעים את ים סוף (משל חזק)

יתרו - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנדנדים כשהם לומדים תורה?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post.html תשובה קדמה לתורה

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_14.html תורה של אש ותורה של מים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנוענעים (מתנדנדים) כשהם לומדים תורה?
 

משפטים - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/01/blog-post_31.html לוחמי חירות, ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_21.html מדברות למשפטים

תרומה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post.html היתרון של להיות בצל

(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_6.html על מקום המלאכים בחיינו

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post.html למה קוראים לשולחן 'שולחן'?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post_12.html נוער בונה משכן

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post_19.html מעט זה גם טוב

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

תצווה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_16.html - צום ט' אדר, כהונה ואהבה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_16.html להימחות או לא להימחות?
 
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_86.html על הקשר בין תצוה זכור ופורים

כי תשא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_23.html לכל שבת יש מוצאי שבת

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_60.html גם בית כנסת עלול להיות חטא העגל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_27.html י"ג מידות של רחמים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_71.html הקשר בין חברותא למחצית השקל


ויקהל* - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/03/blog-post_20.html - לא להתקהל בפרשת ויקהל?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_17.html על תכנות שבת ומשכן
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

פקודי*- https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post_4.html אני לא יכול לבד

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/03/blog-post_8.html ענן או ענן גדול? (בעניין הענן)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

* הציון הזה מציין לכך שבארבעת הפרשיות העוסקות במשכן יש הקבלות רבות. לכן ישנם דברי תורה שיכולים להופיע בכל אחת מהפרשיות, לעיתים הדבר נכתב ליד כותרת הפרשה אך לא בהכרח.

(מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html

מחלוקת לשם שמיים או פשוט אהבה?

זכרת לצום השבוע?

השבוע התקיים צום עלום ומיוחד. צום ט' אדר. נחזור אליו בהמשך.

בפרשת תצוה מתוארים בגדי הכהונה ובראשם בגדי אהרן הכהן הגדול. 
ידוע שכשראה אהרון את משה ושמע שהוא נבחר להיות השליח לגאולת ישראל ממצרים הוא לא קינא באחיו אלא שמח בלבו.
בפרשתנו ניכרת אהבת האחים מצידה השני. משה (ששמו אפילו לא נזכר בפרשה) מצטווה להכין בגדי כהונה: 'ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך' 
משה עושה זאת באהבה ושמחה גדולים. ע''פ האור החיים הקדוש, אהבה ושמחה אלו הופכות לנשמת הנשמה של המעשה (כלשונו שם).

ט' אדר מוזכר בפוסקים כיום צום על מחלוקת בית הלל ובית שמאי. אע''פ שמחלוקתם הייתה 'לשם שמיים' כעדות המשנה באבות, מחלוקת זו התגלגלה עד כדי הרג של 3000(!) תלמידי בית הלל על ידי בית שמאי (פני משה ירושלמי שבת פ"א) ועל זה אנו צמים. 

בתקופת בחירות כולם חושבים על 'כלל ישראל' וכך מתרבות להן המחלוקות לשם שמיים. 

נזכור לאן עלולה להגיע אפילו מחלוקת כזו ונתחזק באהבת החינם של האחים הקדושים - משה ואהרון.❤

מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

מסופר על אחד מבעלי המוסר שהלך לבקר את בנו בישיבה. באותם ימים היו הישיבות רחוקות והאב רצה לראות האם בנו לומד תורה כראוי או שמא הוא מתבטל ומבזבז את זמנו לריק. משהגיע האב לישיבה ראה שבנו באמצע ה'סדר' לומד עם החברותא בקולי קולות. האב הנמרץ לא בזבז את זמנו ועלה ישירות אל חדרו של הבן. לאחר שנגמר ה'סדר' סוף סוף פגש האבא בבן, והם התחבקו בחמימות. האב אמר לבנו שבא על מנת לדרוש בשלומו ולהתרשם האם הוא בונה את אישיותו כדבעי, ועכשיו הוא צריך כבר לחזור הבייתה ברכבת האחרונה. שאל הבן 'ובזמן הקצר ששהית בישיבה מה כבר הספקת לראות?' ענה לו אביו: 'כשעליתי לחדרך ראיתי שהמיטה מוצעת, מברשת השיניים נחה על מקומה כשלצידה המשחה, הבגדים מקופלים בארון ושאר החדר מסודר ונקי. אדם שחדרו וחפציו מסודרים, מקובלני שיש סדר גם בנפשו'.

בסרטון השראה מפורסם שרץ עכשיו ברשת, רואים אדמירל מחיל הים האמריקאי שמספר על הכשרתו בקומנדו הימי היוקרתי של ארה"ב - הלוא הם 'אריות הים'. הוא מספר שם על האימונים המפרכים והימים שלא נגמרו. על כישלונות צורבים וקשיים עצומים. למרבה הפלא נראה כי עיקר השיחה שלו נסובה סביב סידור כלי המיטה לאחר השינה. הוא אומר כי ההרגל לסדר את השמיכה והכרית בבוקר לא רק שהקנה חווית ניצחון קטנה עם פתיחת היום אלא גם היווה אבן דרך של סדר ומקצועיות שבה יתחיל היום ובה הוא גם יסתיים.

בפרשות העוסקות במשכן [תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי] ישנו פירוט רב ומדוייק. למעשה ישנה כפילות של הציווי בזוג הפרשות שהוזכרו ראשונות ובין היישום בפרשות ויקהל פקודי.  אם נמשיך בקו זה נגלה כי מירוף המילים הנפוץ ביותר בפרשת ויקהל  הוא ככל הנראה 'כאשר ציוה ה' את משה'. אך על אף שהרעיון נכון לכשעצמו, אין כוונתי לומר שלולא שהייתה כאן עשיית רצון ה' בשלימות לא הייתה שורה שכינה.

הזוהר הקדוש מלמד כי לעיתים מה שלנו נראה פרט איזוטרי, הוא הוא יסוד העניין. הסדר, הדיוק הוא המביא את גילוי השכינה. השכינה שורה במקום מסודר, ובמקום שאינו מסודר, בערבוביה – שם שרים כוחות הסטרא אחרא.
המשכן הוא בית מלא בפרטים ופרטי פרטים שלכולם סדר מדוייק. הקומץ נקמץ בדיוק – לא חסר קורטוב, מידות הכלים מדויקות, וכן אופן העשייה. הכל עומד ונח על מקומו בשלום. על אף היות המשכן או המקדש מקום שבו נעשים אלפי קרבנות בכל יום, לא היה המקום מלוכלך חס ושלום. בית הבחירה היה משוש כל עין, מקום שנשטף בכל יום לחלוטין [אמת המים היתה עולה],עשרה קבין של יופי ירדו לעולם אך תשעה נטלה ירושלים וכל העולם יסתפק באחד.

נראה שכך גם מתוארת בריאת העולם, המקום בו איוה ה' להשרות שכינתו. בראשית ימי הבריאה העולם היה תוהו ובוהו, מציאויות קיימות אך במצב של ערבוביא. בכל יום מששת ימי הבריאה אלוקים הפריד סידר ו'שם במקום' כל דבר. ביום הראשון הפריד בין האור לבין החושך, בשני בין מים למים וכו'. וכך בסוף ששת הימים עמד עולם מסודר לתפארת ובמרכזו כהן גדול – אדם הראשון.

גם בימינו, כדאי ללמוד שהסדר החיצוני לא רק מקנה ומורה על סדר בנפש אלא הוא גם ובעיקר כלי מרכזי להשראת שכינתו של מקום.

מה הקשר בין תצווה, זכור ופורים?

מאז שהופיע משה רבינו על בימת סיפור התורה, שוב לא ירד ממנה. אך קשה שלא לשים לב שבפרשתנו שמו לא נזכר אפילו פעם אחת.
ואמנם רבי יעקב בן הרא"ש ,בעל הטורים, שם לב לדבר והסביר כי בגלל דברי משה 'מחני נא מספרך אשר כתבת' היה צורך לקיים את דבריו על מנת שלא ישובו ריקם כביכול. 

במבט ראשון יש כאן מעין עונש וצריך להבין – מדוע שמשה ייענש על כך שעשה את רצון ה' ומסר נפשו על בניו?

מצאנו דבר דומה במגילת אסתר – כידוע, אין במגילת אסתר ולו פעם אחת אזכור של שם ה'. הוי אומר שמו של הגיבור האמתי של סיפור המגילה לא מופיע בה. בשיעור 'מגילת אסתר לא מצונזרת' שמופיע ברשת עסקנו בשאלה זו על דרך הפשט. אך יש בזה עומק נוסף.

בכתבי האריז"ל אנו מוצאים כי כל המגילה מלאה בשמותיו של הקב"ה בראשי תיבות, סופי תיבות, גימטריאות ועוד. יתרה מזאת, הגאון מוילנא מסביר שסוד פורים הוא השגחת ה' המתבטאת בתוך הטבע. הקב"ה איננו מחוץ לעולם ושולט בו אלא נמצא גם בעולם עצמו, בעצת בגתן ותרש לערוך פוטש, בנדודי השינה של מלך גוי, ובעצת המן לתלות צדיק על עץ. זהו עומק הביטוי ה' הוא האלוקים'. שם אלוקים עולה בגימטריא הטבע. ה' יתברך מופיע בטבע עצמו. זהו סוד גדול שיישאר גם לאחר שכל המועדים יתבטלו, כשכבר לא נצטרך ניסים כי הטבע עצמו יצעק כבוד ה'. השמיים מספרים כבודו וגם הארץ מלאה חסדו.

זו הסיבה הפנימית לכך ששמו של הקב"ה לא מופיע במגילה במפורש,  ללמדנו שכל המגילה היא שמותיו של הקב"ה. אנו מברכים על קריאת מגילה כפי שהייתה יכולה להיכתב גם בספרי פרס ומדי ובזה אנו מגלים לעולם כי כל המגילה היא כולה ספוגה בשם ה'. ומה נאוו דברי חכמי הסוד – מגילה אותיות מגל – י"ה, מגלים את שם ה'.

הרב דוד בן פנחס אמר פעם שאפשר לומר מעין זה על כך שמשה רבינו לא נזכר בפרשתנו. לאחר שהסכים משה רבינו להימחות לחלוטין למען עם ישראל, משה נהפך למהות אחרת. משה רבינו איננו אדם עוד, הוא חתיכה מהתורה. הוא מחוי בתוך התורה כי משה והתורה הם מציאות אחת. בפרשת תצווה אנו אומרים זאת בקול רם. כשקוראים את המילים 'ואתה תצווה', אין יהודי אחד מקצה העולם ועד סופו שלא מבין שמדובר במשה רבינו. כל האזכורים של ועשית, עשה, וכו' הם כולם אומרים משה, אך לא כדבר חיצוני לתורה אלא כחלק ממנה ממש. הוי אומר – פרשת תצווה כולה ספוגה במהותו של משה.

איך כל זה קשור לפרשת זכור? עיקר מאבקו של עמלק היה על קדושת הגוף היהודי. את האוייב הראשי של עם ישראל לא מעניינת רמת קיום המצוות שלך, הוא רוצה לאבד אנשים טף ונשים ביום אחד, ומוכן לזנב גם את הנחשלים אחריך. פעם שאל רופאו של הצורר הנאצי ימ"ש – מה בעצם יש לך נגד היהודים. תשובתו של העמלקי הייתה מהממת – אני שונא את המוסר שהם לימדו את העולם.  ישראל והמוסר, ישראל וגילוי שמו של הקב"ה הם דבר אחד ומלחמה בגוף של ישראל פירושה מלחמה נגד ה'. הגוף שלנו ספוג בשמו של הקב"ה. שמו קשר בשמנו – ישר- אל.

בציווי חז"ל לבסומי עד דלא ידע, ישנו ביטוי מיוחד לרעיון הזה. גם כשאנו שרועים ללא דעת – אנו שרויים בתוך מצווה. הגוף היהודי קדוש כי בו שרוי שמו של הקב"ה. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.