מה היתרון להיות אדם בצל?

 

התורה מרחיבה בשבחיו של בצלאל. הוא איש חכם לב ומלא יצירתיות. פסוק מפורש בתורה קורא לנו להסתכל בשמו: "ראו קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". ננסה לעשות כן.

אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בָּא וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, אָמַר לוֹ מַהוּ הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ וּמְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אָמַר לוֹ מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמִּשְׁכָּן אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ רַבֵּינוּ משֶׁה אֵין כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּכָךְ, אֶלָּא אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ זָכָה שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.

המשכן הוא המקום בו מלמד האל את האדם תורה. אוהל מועד נקרא כך על שם ההתוועדות הזו שעניינה התורה הקדושה. וכך הארון הוא מרכז המשכן בהיותו המקום בו נמצאים הלוחות, ספר תורה וממנו מדבר ה' (מבין שני הכרובים שעל גביו). משה רבן של כל ישראל מבין היטב בתורה, משה נמצא באור. אך בכבודה של תורה מבין יותר בצלאל – האדם שנמצא בצל, צל שהוא בן אור.

כשהגעתי לקהילתנו הקדושה והכרתי את הקהל הקדוש למדתי זאת היטב. כשאדם לומד בבית המדרש יחד עם חבריו ועם תלמידי חכמים ישנה אוירה של לימוד, אדם שרוי באורה של תורה. אך לעיתים תלמידי חכמים מבינים פחות בכבודה של תורה מאנשים שלא נמצאים רוב יומם בבית המדרש. דווקא אדם שנמצא תחת קרן האורה של התורה בצורה יומיומית עלול לא להבין מהו הערך של כל לימוד וכמה כבוד יש לנהוג בחבריו הלומדים. זה אשר תורתו אינה אומנתו מכבד מעומק לבו ויודע גם כיצד נראה כבוד בעיני העולם. זוהי הסתכלות חשובה שנצרכת מאוד להשראת השכינה. משה יכול לקבל את הדיבור האלוקי דווקא במשכן שבנה בצלאל.

ואכן לבצלאל ישנו חלק באור –

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָאוֹר בָּרָא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָם... מִמֶּנּוּ לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִין בְּדָבָר הָיוּ פּוֹתְחִין בְּאוֹרָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל וּבַמֶּה אֶפְתַּח תְּחִלָּה, פָּתַח בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן.

בפירוש מתנות כהונה הסביר את הפתיחה בארון משום שהתורה הנקראת אור נמצאת בתוכו ולכן הארון עצמו הוא מלשון אור (אור – נ, כנגד חמישים שערי בינה שבה).

כדי שישרו שכינה, תלמידי החכמים המיוצגים במודל שמלמדת אותנו התורה על ידי משה רבינו, זקוקים למבט שמלמד בצלאל בן אורי, האנשים שנמצאים בצל האל, לא רואים את אורו ישירות אך דווקא בגלל זה מבינים היטב את משמעות האור. כיתרון האור מן החושך.

לגבי שמו כבן חור - עיינו בהמשך ברשומה בשם זה.

מקום המלאכים בחיינו

ארון העדות נקרא בכללו ארון עדות על שם לוחות העדות. על מה העדות? בפשטות הלוחות מעידים על כך שבורא שמים וארץ יצר קשר עם האדם בהר סיני. הרמב"ן מסביר יותר מכך. הוא אומר שהעדות איננה עדות על מאורע היסטורי אלא על הקשר החי שבא לידי ביטוי בהר סיני אך קיים בישראל תמיד. אוהל המשכן כולו נקרא אוהל מועד על שם אותה התוועדות של רבונו של עולם עם משה רבינו עליו השלום. בהמשך בבית המקדש ישאבו אנשים רוח הקודש וגם לעתיד בית המקדש ישמש כמקום השראת השכינה והדיבור האלוקי. 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.

אך נראה שיש במכסה של הארון, בכפורת בכדי להעיד על דבר נוסף שמסתבר שאיננו משמש ככיסוי בלבד לארון אלא הוא בא לגלות לנו כיצד להגיע לפתיחות לדיבור האלוקי. על הארון מפוסלים שני כרובים. רבינו בחיי (שמות כה, יח) מסביר:

הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות המלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות השי"ת והוא עיקר הראשון מעיקרי התורה כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העיקר השני לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת שאלמלא כן אין נבואה ואם אין נבואה אין תורה ומפני זה ציוה הכתוב במעשה הכרובים להורות על מציאות המלאכים.

שימו לב לתוקף הגדול שנותן הרב לעניין האמונה במלאכים, תוקף של עיקר אמונה השני בדרגתו רק לאמונה במציאות ה'. בימינו רבים שחושבים שהאמונה במלאכים הייתה שייכת לימים עברו ואולי הם צודקים אם הכוונה לאמונה הלא יהודית ביצורים מכונפים שובבים שעושים במציאות ככל העולה על רוחם. אך עצם האמונה בישויות רוחניות עליונות מאיתנו שלוחות על יד הקב"ה היא אמונה הכרחית. עולם שיש בו מלאכים הוא עולם שיש בו נבואה. הדמיון משחק גם הוא תפקיד חשוב שכן הנביא משתמש בכוח דמיונו. 'וביד הנביאים אדמה'. אם הדבר נראה לכם משונה חישבו על כך שבבית המקדש בתוך קודש הקדשים נמצאים פסלים שנדמים כמלאכים בדמות פלסטית, עשויים זהב. נראה שישנה עבודה שלמה של אמונה ודמיון שעולם הקבלה עוסק בה שעלינו לפתח אם רצוננו לשוב לעולם הנבואה. 

כיצד נוכל לתת לה מקום בעולמינו? ראשית פתיחות לסיפורי מופת ונס של התגלויות. שנית, פיתוח הדמיון וחזרה להבנה של דברים גם כפשוטם אך במימד אחר מעולמנו הפשטני. לבסוף תשומת לב למקומות שבהם נדרשת מאתנו התייחסות למלאכים - שלום עליכם מלאכי השרת - שיר בו האדם פונה אל המלאכים שליוו אותו מבית הכנסת הביתה ועכשיו נמצאים סביבו, ההלכה של 'התכבדו מכובדים' (שו"ע או"ח ג,א)[1] וכדומה.

וכמה חשובים דברי הרב חרל"פ שכתב ביומנו (רזי לי ) -

 עיקר חסרון רוח הקודש בדורנו אינו אלא בשל מיעוט האמונה בה

---

[1] אמנם השו"ע כתב שלא נהגו לאומרו, אך באחרונים הדברים נראים מורכבים יותר. רבי יעקב חיים סופר בספרו כ ף החיים " ,מביא בשם אחדאחרונים , כי המגיד      הורה לרבי יוסף קארו, לומר "התכבדו מכובדים", אך מיישב את הסתירה בכך שהייתה זאת הוראה פרטית, ולא הוראה לרבים. . בעל "ערוך השולחן" סבור כי אף בימינו "האיש הקדוש היושב על התורה, בקדושה ובטהרה צריך לומר את נוסח התכבדו מכובדים...". ואמנם, יש מי שיאמר שאמירת "התכבדו", אפילו על ידי אנשים שכל עיסוקם בתורה, יש בכך משום יוהרה, אך כבר פסק רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט בספרו פתחי תשובה, כי מאחר שאין התפילה נאמרת בפני רבים, אלא בפרטיות ובשקט, אין בכך משום יוהרה.

למה קוראים לשלחן שלחן?

אחד מהכלים המופלאים של בית המקדש הוא שולחן לחם הפנים שנמצא בתוך היכל הקודש. כפי שאנו למדים בפרשה על השלחן צריך להיות מונח בקביעות לחם הפנים, שנקרא כך משום שהוא מונח בקודש לפני ה' - "לחם פנים לפני תמיד". רבינו בחיי (שמות כה, כג) מסביר שהסיבה שהשולחן נקרא שולחן היא מפני שהקב"ה שולח את ברכתו דרך השלחן 'ומשם הברכה משתלחת בכל המזונות ויבוא שובע לכל העולם'. בהקשר זה יש להבין את פשר הנחת הלחם לפני ה', לא יותר היה מתאים לו היה הלחם מונח על השלחן יש מאין? והרי נסים תמידיים שונים היו בבית המקדש ובכללם הופעת אש מלמעלה ומדוע שלא הייתה יורדת יד ומניחה לחם על השלחן? היה בכך ביטוי טוב יותר לכך שה' שולח את הברכה. נראה שהצורך בכך שהשלחן יהיה מלא תמיד הוא צורך אקוטי שכן הגמרא דנה כיצד מחליפים את הלחמים מדי שבוע שהרי ברגע ההחלפה לא יהיה לחם על השולחן, ולהלכה פוסק הרמב"ם (הל' תמידין ומוספין ה,ד):

וְכֵיצַד מְסַדְּרִין אֶת הַלֶּחֶם. אַרְבָּעָה כֹּהֲנִים נִכְנָסִים. שְׁנַיִם בְּיָדָן שְׁנֵי סְדָרִין. וּשְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְּזִיכִין. וְאַרְבָּעָה מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם שְׁנַיִם לִטֹּל שְׁנֵי סְדָרִים וּשְׁנַיִם לִטֹּל שְׁנֵי בְּזִיכִין שֶׁהָיוּ שָׁם עַל הַשֻּׁלְחָן. הַנִּכְנָסִין עוֹמְדִין בַּצָּפוֹן וּפְנֵיהֶם לַדָּרוֹם. וְהַיּוֹצְאִין עוֹמְדִים בַּדָּרוֹם וּפְנֵיהֶם לַצָּפוֹן. אֵלּוּ מוֹשְׁכִין וְאֵלּוּ מַנִּיחִין וְטִפְחוֹ שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ טִפְחוֹ שֶׁל זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה ל) "לְפָנַי תָּמִיד":

את הסיבה לכך שחייבים להיות לחמים כל העת על השלחן מסביר הרב בצורך של הברכות להיות יש מיש. כהדגמה לכך הוא מביא את סיפורי כד הקמח של אליהו הנביא (מלכים א פרק יז) ואסוך השמן של אלישע (מלכים ב פרק ד). בשני הסיפורים הנביאים לא בקשו ברכה מה' אלא כל עוד היו כלים לקבל אותה ולא לפני שהיה לברכה על מה לשרות. הסיבה לכך היא שאין הברכה שורה אלא על היש ואותה היא מרבה. למעשה מגלה לנו המהר"ל מפראג שהדבר רמוז במילה ברכה שכל כולה אומרת ריבוי, שכן השורש ב - ר – כ מתייחס בגימטריא לריבוי השלם – האות ב' הכפלת היחידות (וכן המעבר מיחיד לרבים) – 2, האות כ' הכפלת העשרות 20 והאות ר' הכפלת המאות 200.  

אנחנו רגילים להביט בהשתאות על גדלות ה' שמופיעה דרך בריאת היש מתוך האין. אך מעניין שמאז בריאת העולם הקב"ה מצווה את הברכה בדרך אחרת לחלוטין. ה' יתברך כביכול אומר, מכאן ואילך ברכתי שרויה דווקא במעשה ידיך. וכמאמר הגמרא בנידה (ע ע"א) –

מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה, אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו? אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב. מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי (שזה בלי זה לא מספיק).

מאז בריאתו של אדם הפך הוא שותף בפרוייקט הגדול שנקרא מעשה בראשית, עליו האחריות לתקן את העולם ולשמור עליו. אך אלוקים לא עזב את האדם הוא זה ששולח את הברכה במעשה ידיו. אחד מהפתגמים השגורים בלשונו של אבי ז"ל היה פתגם פרסי שמשמעותו הייתה שרבנו של עולם אומר לאדם - 'ממך ההשתדלות, ממני הברכה'. דומה כי יש צורך לשנן את הדברים בימינו ולהתרגל להביט על מעשינו ועל מעשי ה' כיצירה משותפת.

נוער בונה משכן

 

אחת הסוגיות המרכזיות שמעסיקות את החינוך הדתי כיום הוא כיצד מונעים את הידרדרות הנוער בכלל וביחוד בעידן הקורונה והעצמת זמן המסכים. בעולם כולו מדברים כבר מאתיים שנה על תנועות נוער במובן של נוער שלוקח אחריות, מחליט על כיוון ופועל להגשמת יעדים גדולים. השתייכות לתנועת נוער בדרך כלל מקנה חברה טובה, בגרות, אחריות ותחושת שליחות לנוער ובכך מהווה גורם שמשפר את מצבו הכללי. המדינה שמבינה את העניין מוכנה לתקצב את הנושא ואפילו כאשר מגיעים לצו ראשון בצבא השתייכות לתנועת נוער מעלה את מתאם הקצונה ואת הקב"א.

על רקע זה מעניין לגלות כי בונה המשכן, בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה חגג את בר המצווה שלו עם חנוכת המשכן שעל בנייתו היה מופקד (סנהדרין סט ע"ב, ואמנם עיינו ברש"י דה"י א,ב שסבר שהיה בן שמונה עשרה)...

מה הרעיון להפקיד את בניית המשכן בפני אנשים צעירים או אפילו ילדים? 
אפשרות ראשונה היא הדגשת חכמת הלב הטבעית והזורמת שיש בילדים. הנוער שעדיין לא הסתאב בעוה"ז חש ביתר שאת את פעימות הלב ויש בו רצון כנה להתעלות ללא התפשרות עם מה שהמבוגרים קוראים לו 'גבולות המציאות'. אפשרות שנייה היא להדגיש את טהרת הנוער מחטא העגל שהמשכן הוא תיקונו. אפשרות שלישית היא ההתמקדות בעובדה שהילדים לא היו בעלי רוח עבדותית משום שלא הספיקו לחוות כל כך הרבה שיעבוד והם הדור החד שגם יכנס לארץ שהרי בחטא המרגלים נגזר שבשל חטא העגל לא יכנסו מבן עשרים שנה ומעלה לארץ (עיין רש"י במדבר יד, לג).

אך באמת כל האפשרויות דלעיל יכולות להיות נכונות ביחד – ליבו של הנער טהור מטומאות הנאות עוה"ז והשעבוד אליו, לכן ליבו רותח ושואף בגעגועים וכיסופים למרום ביתר קלות. הוא שומע את הקב"ה בהר סיני ורוצה להנציח בתוכו את המעמד במונומנט של השראת שכינה קבועה.

גם בהגדה של פסח אנו מוצאים את הרבנים הגדולים של דור מרד בר כוכבא מספרים ביציאת מצרים כל הלילה ואת הדור הצעיר, דור התלמידים רואה כבר את עלות השחר של הגאולה מבעד לחלון – רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית. לא עת להתאבל אלא עת להלחם על חרותנו ולהבנות מחדש. ואכן ראש חכמי ישראל רבי עקיבא, שהיה גם המארח של אותו סדר מכונן בבני ברק תמך במרד בכל ליבו עד שהיה לנושא כליו של בר כוכבא.  

רבי עקיבא לא זלזל בנוער אלא הבין שיש לדור החדש וללב הטהור משהו לתרום לגאולת העם התורה והארץ. בדור בו שואפים לגאולה יש לשים לב שמחד לא מאבדים את הקשר לאבות, לדורות הקודמים, ויודעים כיצד לשמר את ההלכות בדקדוקיהן. מאידך לדעת לאמץ את הבנים ולתת להם מקום של כבוד בהנהגה ובבניה. ואולי זוהי התגשמות הנבואה - והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

מעט זה גם טוב

בסיפור החטא הראשון משכנע הנחש את חוה לאכול מעץ הדעת האסור. מדוע התורה בחרה לספר על יצר הרע בדמות של נחש ולא אריה כלב או נמר? בספר אשיב ממצולות מסביר הרב יהושע שפירא שכמו אצל הנחש כך אצל היצר הרע, בשונה מאריה ושאר החיות הטורפות הנשיכה של הנחש איננה הבעיה אמיתית. בנשיכה מוזרק ארס והוא הגורם הממית. החטא עצמו איננו עיקר הבעיה, על ידי החטא והכישלון ממלא יצר הרע את נשמתנו בארס הייאוש. אנחנו אומרים לעצמנו 'אם נכשלנו כבר כל כך הרבה פעמים, עדיף שלא אנסה', 'מה יעזור המאמץ הקטן שלי? מה זה מעניין את ה' הגדול?' , ובטענות אלו אנחנו באמת מאבדים את עצמנו.

גם ה'גלגול הבא' של היצר הרע אוחז בנו אחרי הכשלון. עמלק היה מציק לנופלים – 'ויזנב בך כל הנחשלים אחריך' (דברים כה, יח), הנחשלים הם אלו שנפלטו מהענן בעקבות חטאיהם, ודווקא אותם תוקף העמלק, מייאש וממחיש עד כמה הם רחוקים – שהיה זורק עורלותיהם לשמיים (רש"י שם).

בפרשיות המשכן מלמד אותנו הקב"ה עקרון חשוב שיעזור לנו להילחם ברעל היאוש של עמלק. משה לא מאמין שהמשכן הקטן שבא לכפר על העגל 'יספיק' לקב"ה. וכך נאמר בפסיקתא דרב כהנא (ב, שקלים):

בשעה שאמר לו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" ואתה אמרת ועשו לי מקדש?!

וכאן הקב"ה מלמד אותנו את העיקרון – 'לא כמו שאתה סבור'.

אמר לו הקב"ה: משה, לא כשאתה סבור. אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום, שמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטן. דכתיב: "ונועדתי לך שם".

אומר ה' לבני האדם: אינני שורה דווקא בגדול או במושלם. בפרטי ההלכות, במשכן הצנוע שנעשה מכל הלב – שם אני משרה את שכינתי. ובמדרש תנחומא (נשא יא) נוסף על זה שזהו הגורם לכך שעם ישראל ניגש ברצון לבניית המשכן:

אמר לו הקב"ה: איני מבקש לפי כחי אלא לפי כוחן, שנאמר: "ואת המשכן תעשה עשר יריעות". כיון ששמעו כך, עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן. כיון שעשו את המשכן, מיד נתמלא המשכן מאורו של הקב"ה ומכבודו שנאמר: "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד".

פעמים רבות אנחנו לא מתחילים כי אנחנו חוששים שלא יצא לנו מושלם, שיצא לנו חלש מדי, מעט מדי, מאוחר מדי. אבל בילק"ש (תהלים ד) נאמר ויפים הדברים לימי הקורונה:

אמר הקב"ה אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת ואם אין אתה יכול התפלל על מטתך ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם.

בזוהר הקדוש (שמות רלד ע"ב) נאמר שכל עבודתו של בצלאל לא הספיקה ונצרכה לעבודתו וברכתו של משה וכל עבודת משה לא הספיקה עד שאמר ויהי נועם וקיבל את השראת השכינה מלמעלה. ואולי זה גם הסוד של הקשר בין אדר למחצית השקל. כל עבודתנו לעולם תהיה רק חצי ולא שקל שלם. ובחצי השקל הזה עלינו לשמוח וה' יתברך מצידו מוצא חפץ ומשלים בעצמו.

למה ריבונו של עולם צריך בית?!

(זכויות התמונה - מכון המקדש)

הבונים החופשיים הוא שמו של אחד האירגונים הדיסקרטיים והמסקרנים ביותר בעולם. תיאוריות רבות נקשרו בנוגע למידת השפעתו העולמית ולאופי פעילותו. מעניין לגלות שהארגון רואה את אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בתולדותיו בבניית בית המקדש בירושלים. יש האומרים שהבונים החופשיים מתייחסים לשלמה המלך, בונה המקדש הראשון, כמייסד הארגון עצמו. אלא שסיפור בית המקדש מורכב בהרבה מפרוייקט בנייה, שאפתני ככל שיהיה. סיפור זה מתחיל בפרשתנו.

פרשת תרומה פותחת בפנינו את פרשיות המשכן. תרומה ותצווה הן פרשות הציווי על בניית המשכן וכליו ופרשות ויקהל ופקודי הן פרשיות הביצוע. המקרא מקדיש ארבע פרשות שלמות למשכן. רק לשם ההשוואה, כל סיפור בריאת העולם למשל, אורך פחות מחצי פרשה. זה מראה שהנושא הזה חשוב ביותר בעיני המקרא. לנו נותר לשאול את השאלה העולה מאליה -    
מדוע אלוקים אשר השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו מבקש מאיתנו לבנות לו משכן?

מעניין לראות שני מדרשים שמכוונים את הצורך במשכן כצורך של עם ישראל כלפי אומות העולם. 

במדרש אגדה בפרשתנו (על שמות כז, א) מתואר דו שיח מעניין בין ישראל לרבונו של עולם. ישראל מבקשים מה' ארמון מלכים כמו שיש לכל הגויים - 'אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם מלכי הגוים יש להם אהל ושלחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך, ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך.
אך רבונו של עולם מצדו משיב להם – 'בני אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך...' ובכל זאת מכיוון שאתם כל כך מבקשים מסיים המדרש -  'אמר להם הקב"ה אם כן עשו מה שאתם חפצים, אלא עשו אותם כאשר אני מצוה אתכם'.          

מדרש אחר בפרשתנו מקשר את המשכן לכפרה על מעשה העגל - ואתה מוצא, שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם. אם במדרש הראשון שהבאנו הצורך הוא לגלות את מלכות ה' לכל באי עולם, במדרש השני הצורך במשכן הוא מצד הבלטת המחילה של רבונו של עולם לישראל על חטא העגל.

הרמב"ם במורה נבוכים מסביר את הצורך במשכן כצורך אנושי שקשור במידת מה גם ברקע ההיסטורי של אותה התקופה. האדם צריך 'נעבד מורגש', עבודת ה' לא יכולה להצטמצם לכדי חוויה שכלית בלבד כי אם חוויה רב חושית ובעיקר מוחשית. הנכנס למשכן יריח את הקטורת, ימשש את בגדי הכהונה והקרבנות, יתרשם מראיית הפאר וישמע את קול זמרת הלוויים. זהו צורך בסיסי של האדם (לפחות באותה תקופה בה האלילות המוחשית פורחת) לחוש את אלוקיו. 

דון יצחק אברבנאל מעדן מעט את הדברים ומסביר אותם במישור הרוחני יותר. המשכן מסמל את השגחת ה' על עולמו, האכפתיות שלו מן הבריאה ומהווה גשר בין העולם הגשמי לעולמות הרוחניים.      

ניתן לומר שהמשותף לכל הפירושים הוא שאין המשכן עבור הקב"ה אלא עבורנו, עבור האדם, העם והעולם.

מעניין שגם לגבי הבנת צורת המשכן מצאנו גישות פרשנים שונות. 

המדרש שכבר הזכרנו מקביל את צורתו לארמונות מלכים. הרלב"ג, שהבנתו באסטרונומיה של דורו הייתה מן המפורסמות, וכן פרשנים שאינם בני ברית כמו אייזיק ניוטון, הקבילו את צורת המשכן וכליו לצורת מערכת השמש או צורת העולם שלנו, ואחרים כריה"ל בספר הכוזרי הקבילו את צורת המשכן לצורת גוף האדם. נראה שאפשר למצוא קשר בין הטעמים הובאו לצורך שבמשכן לבין ההקבלות של צורת המשכן. אם המשכן הוא לצורך האדם אזי סביר שהקבלתו תהיה לגוף האדם. אם הצורך במשכן הוא לאומי סביר שיהיה כארמון המלכים, ואם הצורך בו הוא כלל עולמי אזי ההקבלה לבריאה כולה תהיה המובנת מאליה.

לכל הדעות והשיטות, הפסוק החשוב ביותר להבנת עניינו של המשכן נוגע לבקשת משה שתשרה שכינה במעשה ידי האדם. אחרי כל הבנייה וההכנות הנדרשות מצד האדם, את העיקר – הברכה וההצלחה של השראת השכינה רק אלוקים פועל. וכמו שנהג לומר אבי ז"ל שעסק בבנייה רוב ימיו 'מהאדם ההשתדלות, אך מאלוקים הברכה'.

חומש שמות - תוכן עניינים

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר שמות שמופיעים באתר.

שמות - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_76.html להוציא גלות מיהודי

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post.html איניבידואליות מול עדריות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/12/blog-post_24.html כנ"ל (רעיון דומה במילים שונות מעט)

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post.html עניין של חיים ומוות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_15.html דרוש מנהיג

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_8.html איך מנהיג נולד?

וארא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_36.html אוהב ניסים?

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_20.html היטלר היה צמחוני

בא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_72.html החג שלך מבוטל!

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_37.html אתה יודע מה התאריך העברי היום?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_41.html מה הקשר בין חג הפסח לתקיעת דגל על הירח?

בשלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post.html אתה יודע לנוח?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_29.html לו הייתי יודע...

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post_26.html סיפור על חזנים

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/04/blog-post.html סוף סוף קורעים את ים סוף (משל חזק)

יתרו - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנדנדים כשהם לומדים תורה?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post.html תשובה קדמה לתורה

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_14.html תורה של אש ותורה של מים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנוענעים (מתנדנדים) כשהם לומדים תורה?
 

משפטים - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/01/blog-post_31.html לוחמי חירות, ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_21.html מדברות למשפטים

תרומה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post.html היתרון של להיות בצל

(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_6.html על מקום המלאכים בחיינו

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post.html למה קוראים לשולחן 'שולחן'?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post_12.html נוער בונה משכן

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post_19.html מעט זה גם טוב

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

תצווה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_16.html - צום ט' אדר, כהונה ואהבה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_16.html להימחות או לא להימחות?
 
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_86.html על הקשר בין תצוה זכור ופורים

כי תשא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_23.html לכל שבת יש מוצאי שבת

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_60.html גם בית כנסת עלול להיות חטא העגל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_27.html י"ג מידות של רחמים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_71.html הקשר בין חברותא למחצית השקל


ויקהל* - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/03/blog-post_20.html - לא להתקהל בפרשת ויקהל?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_17.html על תכנות שבת ומשכן
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

פקודי*- https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post_4.html אני לא יכול לבד

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/03/blog-post_8.html ענן או ענן גדול? (בעניין הענן)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

* הציון הזה מציין לכך שבארבעת הפרשיות העוסקות במשכן יש הקבלות רבות. לכן ישנם דברי תורה שיכולים להופיע בכל אחת מהפרשיות, לעיתים הדבר נכתב ליד כותרת הפרשה אך לא בהכרח.

(מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html

מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

מסופר על אחד מבעלי המוסר שהלך לבקר את בנו בישיבה. באותם ימים היו הישיבות רחוקות והאב רצה לראות האם בנו לומד תורה כראוי או שמא הוא מתבטל ומבזבז את זמנו לריק. משהגיע האב לישיבה ראה שבנו באמצע ה'סדר' לומד עם החברותא בקולי קולות. האב הנמרץ לא בזבז את זמנו ועלה ישירות אל חדרו של הבן. לאחר שנגמר ה'סדר' סוף סוף פגש האבא בבן, והם התחבקו בחמימות. האב אמר לבנו שבא על מנת לדרוש בשלומו ולהתרשם האם הוא בונה את אישיותו כדבעי, ועכשיו הוא צריך כבר לחזור הבייתה ברכבת האחרונה. שאל הבן 'ובזמן הקצר ששהית בישיבה מה כבר הספקת לראות?' ענה לו אביו: 'כשעליתי לחדרך ראיתי שהמיטה מוצעת, מברשת השיניים נחה על מקומה כשלצידה המשחה, הבגדים מקופלים בארון ושאר החדר מסודר ונקי. אדם שחדרו וחפציו מסודרים, מקובלני שיש סדר גם בנפשו'.

בסרטון השראה מפורסם שרץ עכשיו ברשת, רואים אדמירל מחיל הים האמריקאי שמספר על הכשרתו בקומנדו הימי היוקרתי של ארה"ב - הלוא הם 'אריות הים'. הוא מספר שם על האימונים המפרכים והימים שלא נגמרו. על כישלונות צורבים וקשיים עצומים. למרבה הפלא נראה כי עיקר השיחה שלו נסובה סביב סידור כלי המיטה לאחר השינה. הוא אומר כי ההרגל לסדר את השמיכה והכרית בבוקר לא רק שהקנה חווית ניצחון קטנה עם פתיחת היום אלא גם היווה אבן דרך של סדר ומקצועיות שבה יתחיל היום ובה הוא גם יסתיים.

בפרשות העוסקות במשכן [תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי] ישנו פירוט רב ומדוייק. למעשה ישנה כפילות של הציווי בזוג הפרשות שהוזכרו ראשונות ובין היישום בפרשות ויקהל פקודי.  אם נמשיך בקו זה נגלה כי מירוף המילים הנפוץ ביותר בפרשת ויקהל  הוא ככל הנראה 'כאשר ציוה ה' את משה'. אך על אף שהרעיון נכון לכשעצמו, אין כוונתי לומר שלולא שהייתה כאן עשיית רצון ה' בשלימות לא הייתה שורה שכינה.

הזוהר הקדוש מלמד כי לעיתים מה שלנו נראה פרט איזוטרי, הוא הוא יסוד העניין. הסדר, הדיוק הוא המביא את גילוי השכינה. השכינה שורה במקום מסודר, ובמקום שאינו מסודר, בערבוביה – שם שרים כוחות הסטרא אחרא.
המשכן הוא בית מלא בפרטים ופרטי פרטים שלכולם סדר מדוייק. הקומץ נקמץ בדיוק – לא חסר קורטוב, מידות הכלים מדויקות, וכן אופן העשייה. הכל עומד ונח על מקומו בשלום. על אף היות המשכן או המקדש מקום שבו נעשים אלפי קרבנות בכל יום, לא היה המקום מלוכלך חס ושלום. בית הבחירה היה משוש כל עין, מקום שנשטף בכל יום לחלוטין [אמת המים היתה עולה],עשרה קבין של יופי ירדו לעולם אך תשעה נטלה ירושלים וכל העולם יסתפק באחד.

נראה שכך גם מתוארת בריאת העולם, המקום בו איוה ה' להשרות שכינתו. בראשית ימי הבריאה העולם היה תוהו ובוהו, מציאויות קיימות אך במצב של ערבוביא. בכל יום מששת ימי הבריאה אלוקים הפריד סידר ו'שם במקום' כל דבר. ביום הראשון הפריד בין האור לבין החושך, בשני בין מים למים וכו'. וכך בסוף ששת הימים עמד עולם מסודר לתפארת ובמרכזו כהן גדול – אדם הראשון.

גם בימינו, כדאי ללמוד שהסדר החיצוני לא רק מקנה ומורה על סדר בנפש אלא הוא גם ובעיקר כלי מרכזי להשראת שכינתו של מקום.