‏הצגת רשומות עם תוויות פיקנטי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פיקנטי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 19 בדצמבר 2019

איך הראיה שלך?



צילום: viralnova.com
חנוכה - חג האור 🕯🕯
'וחושך - זו מלכות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל'...
אתם רואים 6/6?🤓
התמונה הזו אמתית לגמרי. כל אחד מהם יכול היה לצלם אותה, בלי שום אפקטים ובטח בלי לטפס על הר.
לא מאמינים לי?
פשוט היפכו את הראש...
גם הראיה היומיומית שלנו הפוכה. מבחינה אנטומית, העין האנושית רואה הפוך.🙃
רק כאשר התמונה מגיעה אל המוח הוא מתרגם את זה והופך את התמונה חזרה🎥.
אבל מעניין לברר, מדוע ריבונו של עולם ברא אותנו ככה?
אני חושב שיש כאן כיוון חשיבה מהותי שהקב''ה מלמד אותנו -
פעמים רבות אנו רואים מציאות ושופטים אותה לרעה, אך באמת היא טובה.
יתירה מזאת, העולם כולו נראה כמעלים את האלוקות בשעה שבאמת הוא מגלה אותה.
~~ אז מה המסקנה? ~~
האירו את העיניים🤩
הקפידו על עין טובה 👁.
תודו לה' על הטובה וגם על מה שנראה כרעה🙌🏼.
השתמשו בשכל על מנת 'להפוך את התמונה' וכך לראות את האמת הטובה, כל כך טובה.
לאור נרות ההודיה וההלל של החנוכיה- העולם באמת נראה הרבה יותר טוב!🕎🌏
(דבר תורה (שלי) לנוער שהופץ בווטסאפ התשע"ט)

יום שישי, 8 במרץ 2019

ענן או ענן גדול?

*יש לך דבר תורה לפרשת פקודי?!*

כך פנה אלי ביום חמישי רב חבר שלי ונפשו בשאלתו. הוא נראה אובד עצות לגמרי, והאמת שכך גם אני הרגשתי. אבל בתורה כמו בתורה תמיד יש מתיקות וחידושים...

חשבתם פעם על עניין *הענן*?

_מצד אחד_, הענן מעיב  במשמעותו השלילית- 'סכות בענן לך מעבור תפילה', ובעולם הקבלה יש אפילו קליפה טמאה שנקראת 'ענן גדול'. הענן מכסה ומסתיר לנו את השמיים.

_מצד שני_, עמוד הענן, ענני הכבוד, גילוי הר סיני היה בענן וגם בפרשה המשכן מכוסה בעננים. זוהי משמעות חיובית בהחלט!

*סוד הענן לוטה בערפל...*

בדף לבן גנוז כל מה שיכול להיכתב. מבחינה פוטנציאלית, מידע מכל סוג, סיפורים, וכו' הכל כבר שם, ובכל שפה. אך כדי שהדף יביע משהו חייבים לכתוב עליו, או במילים אחרות לכסות בדיו חלקים ממנו. דווקא הכיסוי של הדף מגלה לנו את הכתוב בו.
כך גם באדם. הנשמה לא יכולה להתגלות בעולם היא אור גדול מדי. למעשה, אפילו הגוף עלול לסנוור אותנו. לכן כדי שיהיה ניתן להכיר מישהו באמת, ולא להסתנוור מיופיו של הגוף ולשקוע בשטחיות, עליו להתלבש.
שוב, הכיסוי מאפשר גילוי.

מאורו של הקב''ה אי אפשר להנות ישירות לכן הוא מתגלה בענן. ואולי זהו רמז לכך שעל האדם לראות גילוי בכל כיסויי העולם הזה. כמובן כיסוי גדול מדי עד כדי החבאה, מבטא הסתרה מכוונת ולא מאפשר גילוי. לכן אנחנו לא אוהבים 'ענן גדול'...

אם כן, סוד הענן הוא הסוד של הצניעות.

*שנזכה להיות צנועים מספיק כדי שכולם יוכלו להנות מאורנו!*

*טל שאוליאן*
*ציון בית להתחדשות יהודית* 🇮🇱

יום רביעי, 6 במרץ 2019

החצי שלי



אחת השאלות הידועות על פרשיית שקלים היא למה ה' מצווה לתרום דווקא מחצית השקל ולא מטבע שלם.
תשובות רבות נאמרו על העניין אך הפשוטה והמחודשת מביניהן שמורה לאלשייך הקדוש [ל', י"ג] - 


עניין מחצית השקל הוא 'לכפר על נפשותיכם' כמבואר בפרשה. הכפרה היא על עוון העגל, שם הביאו ישראל זהבם וכספם לעגל ואילו במחצית השקל מביאים למקדש. אך בחטא העגל רק 50% מהעם חטאו, שהרי הנשים לא חטאו בו. ומכאן שיש להביא רק מחצית השקל וזו הסיבה שנשים אינן חייבות במצווה. 

העניין הזה הזכיר לי עוד פשט נפלא.
המשנה האחרונה בש"ס מלמדת שלכל צדיק יש ש"י עולמות שמוכנים לו לעוה"ב. מה פשר המספר 310?
וראיתי פעם חכם אחד שהסביר שיש 620 מצוות, 620 עמודי אור. למה תר"כ? תרי"ג מצוות ועוד שבע מביאים 620. כל צדיק נשוי לצדיקה שהביאה אותו לאן שהביאה. לכן הם מתחלקים חצי חצי, כל אחד מבני הזוג זוכים לש"י עולמות.

יום שבת, 16 בפברואר 2019

מחלוקת לשם שמיים או פשוט אהבה?

זכרת לצום השבוע?

השבוע התקיים צום עלום ומיוחד. צום ט' אדר. נחזור אליו בהמשך.

בפרשת תצוה מתוארים בגדי הכהונה ובראשם בגדי אהרן הכהן הגדול. 
ידוע שכשראה אהרון את משה ושמע שהוא נבחר להיות השליח לגאולת ישראל ממצרים הוא לא קינא באחיו אלא שמח בלבו.
בפרשתנו ניכרת אהבת האחים מצידה השני. משה (ששמו אפילו לא נזכר בפרשה) מצטווה להכין בגדי כהונה: 'ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך' 
משה עושה זאת באהבה ושמחה גדולים. ע''פ האור החיים הקדוש, אהבה ושמחה אלו הופכות לנשמת הנשמה של המעשה (כלשונו שם).

ט' אדר מוזכר בפוסקים כיום צום על מחלוקת בית הלל ובית שמאי. אע''פ שמחלוקתם הייתה 'לשם שמיים' כעדות המשנה באבות, מחלוקת זו התגלגלה עד כדי הרג של 3000(!) תלמידי בית הלל על ידי בית שמאי (פני משה ירושלמי שבת פ"א) ועל זה אנו צמים. 

בתקופת בחירות כולם חושבים על 'כלל ישראל' וכך מתרבות להן המחלוקות לשם שמיים. 

נזכור לאן עלולה להגיע אפילו מחלוקת כזו ונתחזק באהבת החינם של האחים הקדושים - משה ואהרון.❤

יום שישי, 26 באוקטובר 2018

הסוד שלימד ה' את אברהם

[נקודה למחשבה - פרשת וירא]
לפעמים אנחנו רואים הורים שמתייחסים אל הילדים שלהם כמו אל משאבה. משאבה של כסף, של זמן, של תשומת לב. 

אתם יודעים מה חסר להם? חסר להם הסוד שלימד ה' את אברהם.

בפרשת וירא כתוב שהקב''ה התגלה לאברהם אך לא כתוב מה הוא אמר לו.
אולי עצם בואם של המלאכים הוא מה שה' רצה ללמד אותו...

המדרש מספר, שאברהם כ''כ רצה אורחים עד שלמרות מצבו הבריאותי הקשה (בן 99, אחרי ברית מילה) ואפילו שהיה מאוד חם, הוא ממש חיכה בכל ליבו בפתח האוהל, כדי להיטיב למישהו. 
כשראה ה' שהוא איש של אהבה וחסד כל כך גדולים הוא ברא עבורו מלאכים שיקבלו את החסד הזה. 
בזה הסביר ה' לאברהם את הסוד העמוק של הבאת ילדים לעולם. 
האהבה לתת, להיטיב לאחרים היא המביאה אותנו 'לברוא' את הילדים, להביא אותם לעולם ולהיות שותפים במעשה הנשגב ביותר. במעשה של הקדוש ברוך הוא בעצמו שברא כל את העולם כולו כדי להיטיב לו. 

עכשיו אברהם מוכשר להיות גם 'אבינו'. יצחק נולד.

אז מה לעשות כשהילדים קצת שואבים? - חבקו אותם עוד קצת!

[לעילוי נשמת ר' שלמה קרליבך - מורה של אהבה]

יום חמישי, 11 באוקטובר 2018

נקודה למחשבה – נח



''וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם:  וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן-הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אָֽהֳלֹֽה:''

תראו מה ההבדל בין גברים לנשים כשהם רואים עולם חרב.


כשנח ולוט[1] רואים עולם חרב הם משתכרים ביין. אין תקווה, איבוד ראש.
בנות לוט לעומתם – מנסות ליישב את העולם מחדש ומביאות ילדים.

לא פלא שכשזה מגיע לגאולתן של ישראל הקב"ה סומך על נשים צדקניות...




 


משהו קצר על טאבו חברתי וצניעות
מה בין העולם שקודם למבול לעולם שאחריו?
לכאורה גם לאחר מחיית העולם שהביא איתו המבול המשיכו אנשים לחטוא, ובאותם חטאים.
חז"ל מוסרים שבמילים 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ' הכוונה לחטאים שקשורים באיסורי עריות [חיבורים מיניים אסורים] וגם חם בן נוח היה פרוץ בעריות [ואף רבע את נוח אביו! לפי חלק מהפירושים].
הקשת מסמלת הנהגה חדשה - מעתה הקב"ה לא יתערב עוד וישבור את המסגרות על מנת להעניש חוטאים. יש מעין כיפה שמסוככת על כולנו ומגינה מדין השמיים. עכשיו זה בידיים שלנו.
על חטאי העריות של חם מענישה החברה - לא הקב"ה מעניש אותו כי אם נוח מקללו שיהיו צאצאיו עבדי עבדים לאחיו.
[האבא והאחים הם כל החברה של אותו זמן אם תחשבו על זה].
חטאי העריות הורסים את המרקם החברתי ועל החברה לייצר טאבו ונורמות צניעות ראויות.


וקטנה לסיום - 

מכירים את האישוש המדעי האחרון לסיפור נוח והתיבה? קראו כאן.



[1] לוט אמנם רק חושב שנחרב העולם אך התגובה שלו אותנטית.

יום ראשון, 7 באוקטובר 2018

ה' נמצא בשמים?!


 [הכוזרי 32]


אחד המושגים החשובים ביותר בחייו של יהודי הוא ה'שמיים'. מה ידונו אותנו בשמיים, הקב"ה בשמיים, וכן יראת שמיים. מן הראוי שעובד ה' ייתן דעתו על מושג זה.

בפתח דברינו נבהיר- הקב"ה לא יושב בשמיים יותר מאשר בארץ. כשם שנאמר השמיים לה' כך נאמר מלוא כל הארץ כבודו. להשם יתברך אין גוף והוא איננו נגדר בגדרי המקום או הזמן. 

אך עתה השאלה התעצמה אף יותר- אם כן, מדוע אנו קוראים לעניינים העליונים שמיים?
התשובה של רבי יהודה הלוי נמצאת בתחילת המאמר העוסק בעניין התגלות ה' – המאמר  הרביעי שבספר הכוזרי.
השמיים לא צריכים שום דבר אחר הם פשוט 'שם'. כל דבר אחר צריך אמצעי כדי לגלות את כוחו.
גם דבר טבעי כמו עץ או פרח מורכב מתהליך של סיבות ואמצעים עד שיגיע אל תכליתו. הזרע צריך להיות נשתל באדמה, לאחר מכן הוא זקוק למים ולאור ורק כך לאחר תהליך הוא יגדל להניב פרי או פרח. בעצם, גם כל בריאה אחרת עדיין לא יצאה מן הכוח אל הפועל בשלמות, כל דבר בעולם זקוק לעוד משהו מלבד עצמו כדי שזה יקרה. כל דבר, מלבד השמיים. השמיים בריאה קיימת, בפועל, עכשיו – הם כבר 'שם'. השם האמיתי שהוא 'שם' 'שם' [בכפילא] נקרא שמיים.
אולי זו גם הסיבה שצבע השמיים- התכלת ,נקרא כך, תכלת מלשון תכלית.
לכן אנו מדברים על השמיים כסמל לדיבור על האינסוף – הוא בפועל, קיים ואיננו צריך לשום דבר כדי להיות 'שם'. סיבת הסיבות.

אך ישנה תשובה נוספת. אדם רגיל שמסתכל על השמיים מגלה שיש להם כמה תכונות מדהימות. ככל שתסתכל על השמיים יראה לך שיש בהם עוד 'עומק'. תשאל ילד נמוך קומה בים המלח, איפה השמיים הוא יצביע כלפי מעלה ויאמר 'שם' תשאל שחקן כדורסל גבוה על פסגת האוורסט את אותה שאלה והוא יענה לך באותו מטבע בדיוק 'שם'. יש שהבינו שזה הסבר המילה שמיים, הרבה 'שם' הופך ל... 'שמיים'.
גם ביחס שלנו אל ריבונו של עולם הדברים נכונים. ככל שתלמד, תשכיל ותבין – תכלית הידיעה היא שלא נדע. ככל שתהיה יותר רוחני וגבוה, עדיין הקב"ה יהיה – 'שם'. וכמאמר דוד המלך עליו השלום: 'אם אסק שמיים – שם אתה'.

אם מסתכלים בעומק שני הפירושים האלו כמעט הפוכים. בפירוש הראשון אנו מדברים על הבריאה שהכי 'ברואה' כבר ודווקא בגלל זה היא סמל לרבש"ע. בפירוש השני אנו מדברים על הבלתי מושג האולטימטיבי, ודווקא בגלל זה אנו מדברים על הקב"ה כאילו יושב בשמיים.

תכונה מיוחדת נוספת שיש בשמיים היא מה שהם מקיפים את הכול. גם הקב"ה מקיף את כל העולם. אך ההקפה של כל העולם היא מהותית יותר. בכל מקום שבו אדם עומד נראה לו שאמצע הכיפה הוא בדיוק מעל ראשו וכשהוא מסתכל אל האופק לצדדים נראה בעיניו שהכיפה משתפלת לקרקע.
יוצא שכאשר מביט אדם לשמים הוא חש שהוא מרכז העולם – נסו זאת בעצמכם ותיווכחו.
ואכן יש בזה הרבה מן האמת. כל אחד מאתנו הוא בן יחיד של ריבונו של עולם והקב"ה שמח בכל איש ואשה מישראל כמו ששמח אב ביום הולדת בנו ושוב כמאמר דוד בשירי עוזו - 'בני אתה אני היום ילידתיך'.


מה הקשר בין לימוד בחברותא למחצית השקל?



את הציווי לתת מחצית השקל מקבל עם ישראל בדרך לארץ ישראל, לגאולה.
מהו תוכן הציווי? בזמן שבית המקדש קיים כל איש מישראל מצווה לתת מחצית שקל כסף בשנה כדי להשתתף בקרבנות ציבור.

רבים הקשו מדוע הסכום שנבחר הוא מחצית ולא שקל שלם?
ואם יאמר האומר שהסיבה לכך היא מפני שלא רצו להכביד על איש ישראל לתת שקל כסף שלם, אזי תשאל השאלה -אם כן, מדוע לא להשתמש בערך שלם כמו פרוטה או כמה פרוטות המהוות חצי שקל. לכאורה שימוש במטבע שלם ראוי יותר מאשר חצי.
יתרה מכך, מצאנו שהזוהר הקודש אומר שהשכינה לא שורה אלא על דברים שלמים ולא פגומים. אם כן ודאי שעדיף היה לנקוט ערך של מטבע שלם.

התשובה לשאלה הזו טמונה עמוק בלבו של כל אחד ואחד מאתנו, וקשורה באופן ישיר לנושא האחדות והגאולה. ההבנה הכי חשובה בדרך לבניית הממלכה בארץ ישראל היא שאף אחד מאתנו לא שלם בלי חברו. כל אחד מאתנו הוא חצי בלבד ורק ביחד אנו יכולים להיות מציאות שלמה. הדרך לארץ ישראל היא הדרך להקים מדינה, חברה שבה כולנו מרגישים בבית. זו הסיבה לכך שההבנה הזו הכרחית דווקא בזמן הזה.
ממחצית השקל קנו את קרבנות הציבור. כל אחד יכול להקדיש למקדש חפצים, כמו לבית כנסת. הילני המלכה למשל תרמה נברשת. אך קרבן ציבור לא יכול היחיד להפריש כשם שמפריש חפץ אחר. בקרבן ציבור כל הציבור צריך להיות שותף באופן שווה. לכן על מנת שהקרבנות יהיו ציבוריים באמת יש צורך שכל אחד יראה עצמו כחלק ולא כשלם ויתרום מחצית השקל. רבי נחמן מברסלב נהג לומר שאין דבר שלם יותר מלב שבור. על אותו מטבע ניתן לומר שאין ציבור שלם יותר מהרבה יחידים חצויים...

ההבנה המדהימה הזו שייכת גם לאופן שבו לומדים תורה בישיבות מאז ומעולם. האופן הזה נקרא – חברותא. יושבים שני יהודים ומנסים לברר את דבר ה' לא יהודי אחד מול ספר כי אם שני יהודים שמפענחים יחד מה הי"ת מבקש לומר להם. חברותא יכולה להתקיים רק אם לשני הצדדים ברור שהאמת לא נמצאת באופן בלעדי אצל אחד מהם. אם אחד הצדדים חושב שהוא הצודק היחיד והשני רק צריך להבין את זה – זה במקרה הטוב שיעור פרטי ובמקרה הפחות טוב מאבק אגו.
מעניין שהתלמוד הבבלי שנכתב בגלות, מציין כי תלמידי החכמים שבבבל נקראים 'חובלים'. לא משום שהם יורדי ים אלא משום שהם חובלים זה בזה בהלכה. לעומתם תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים נועם שמנעימים זה לזה ומתוך כך יוצאת ההלכה מבין שניהם. 
השאלה העיקרית שאדם צריך לשאול את עצמו כאשר הוא מגיע לחברותא היא האם אני שלם או חצי. גם השכינה שורה בין שני הכרובים ומשם קול ה' יוצא אל משה רבינו. לבסוף הדברים מחלחלים לבית היהודי [איך לא?] . איש ואשה זכו [דהיינו הזדככו והבינו שבלעדי בן הזוג הם רק חצי בן אדם] – שכינה ביניהם. השכינה לא שורה על אחד מהם אלא ביניהם דווקא שכן שניהם חלק ממציאות אחת שלימה.
  

מדוע יהודים מתנענעים כשהם לומדים תורה?


 [הכוזרי 31]




במקרים רבים, השאלות הכי פשוטות צופנות בחובן את התשובות העמוקות ביותר. 

לכאורה היה ראוי ללמוד תורה מתוך ישוב הדעת ועמידה או ישיבה במקום אחד. מדוע אם כן כולם מתנדנדים כשהם לומדים?
לשאלה הזו ישנן כמה תשובות אפשריות. נביא שתים מהן. האחת פשוטה שבפשוטות והשניה - עומק עומקים מבהיל.
שלא כדרכו, דווקא ריה"ל מפתיע אותנו בתשובה מאוד פשוטה ,שלא לומר בנאלית, לעניין זה. בעבר שרר עוני רב וספר היה חפץ קשה להשגה. היו לומדים חמישה ושישה תלמידים בספר גדול אחד שהיה במרכז. בכל פעם שמישהו רצה לבדוק משהו בספר הוא היה מוכרח לרכון על הספר על מנת להסתכל בו מקרוב. לכל אחד היו רק כמה שניות רכינה שכזו משום שגם החבר הוצרך לרכון. לכן נוצר מצב של תנועתיות קבוצתית, כל אחד בתורו רכן וזקף וכך התרגלנו לנדנוד הישיבתי המוכר של ימינו.


הבנה נוספת נוגעת לעולם הפסיכולוגיה. התנועה שחוזרת חלילה מרכזת את דעתו של האדם וגורמת לו להתעלם מענייני הגוף. סוג של תנועה מדיטיבית.

בפירושו הפלאי על התורה, מוסר לנו רבי יעקב בעל הטורים הסבר אחר.
במתן תורה נאמר 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק' בפשט הדברים לאחר המראות הגדולים בהר סיני העם בעצם התרחק מההר. הגמרא במסכת שבת דף פח מספרת שכדי לשמוע את המשך הגילוי בסיני ישראל חזרו והתקרבו להר במעין דחיפה פנימית שהייתה חזקה מהם [לשון הגמרא שם -ואמר ר' יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב''ה חזרו ישראל לאחוריהן י''ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן].
ההסבר של התופעה הזו הוא עמוק מאוד. באמת, לאדם קרוץ חומר לא אמורה להיות נגיעה ברעיונות האלוקיים של התורה. התורה היא גילוי חכמתו האינסופית של הבורא, הדבר הטבעי לאדם לעשות כשהוא פוגש בגילוי אדיר שכזה הוא לברוח. אך מיד לאחר מכן האדם מבין שבעצם זה שהקב"ה החליט להתגלות לו ישנה חובה עבורו לעמוד ולהיות מוכן ככל יכולתו להתגלות הזו. או מכיוון אחר, האמונה בה' מחייבת להאמין שהא גם יודע מתי להשמיע לי ומה בדיוק להשמיע לי ואל לי לברוח מהשיעור אותו מלמדני ה'. ההבנה הזו היא שגורמת לאדם להתקרב חזרה. כשהאדם שוב חוזר ורואה עוד קצת מהמראות הגדולים מיד מתעורר בו שוב הצורך לברוח וחוזר חלילה. מין תנועת מטוטלת של יראה ואהבה אהבה ויראה.

בכל לימוד תורה של יהודי יש מעט ממעמד הר סיני. כשאנו לומדים תורה ,בבית, בבית המדרש או בשיעור בבית הכנסת, מה שבעצם קורה הוא שהקב"ה שוב מתגלה אלינו. אם כך אנו עוברים מבחינה פנימית את אותו תהליך, תנועת הנדנוד הוא חווית אותה המטוטלת בזעיר אנפין. האדם מתקרב למקור התורה [במקרה שלנו הספר או הרב] וכשפוגש בגדלותה העצומה הוא מיד נרתע לאחוריו, אך שוב הוא 'נזכר' בחובתו ללימוד תורת ה' וחוזר אל הספר וכו'.
התנועה בלימוד אמורה להזכיר לאדם לרכז את מחשבתו בכך שהעיסוק בתורה איננו עיסוק קר ויבש של איסוף וניתוח של חומר לימודי אלא עיסוק בהתגלות של ה' בעולמו. זכינו! יש לנו קשר אמיתי וחי עם בורא כל העולמות. קשר פנימי ואינטימי שמתבטא יותר מכל בלימוד התורה. הקב"ה מזמין אותנו ללמוד את חכמתו ולהכיר אותו באופן בלתי אמצעי כביכול.
לכן המילה בה נפתח הגילוי בסיני היא 'אנכי' ולימדונו חז"ל אנכי ראשי תיבות – אנא נפשאי כתבית יהבית. אני את עצמי כתבתי והבאתי לכם כביכול. 




אפשרות נוספת מעלה הזוהר הקדוש בפרשת פנחס [רי"ט ע"א].
כְּגַוְונָא דָּא, יִשְׂרָאֵל, דְּנִשְׁמָתַיְיהוּ מִגּוֹ הַהוּא נְהוֹרָא דְּשַׁרְגָּא, כֵּיוָן דְּאָמַר מִלָּה חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא, הָא נְהוֹרָא דָּלִיק, וְלָא יֵכְלוּן אִינּוּן לְאִשְׁתַּכְּכָא, וּמִתְנַעְנֵעָן לְכָאן וּלְכָּאן, וּלְכָל סִטְרִין. כִּנְהוֹרָא דְּשַׁרְגָּא, דְּהָא (משלי כ) נֵר יְיָ נִשְׁמַת אָדָם כְּתִיב.

הזוהר אומר באמת נשמת אדם מישראל היא כמו נר וכשאומרים מילה אחת של תורה הנשמה שלנו כביכול נדלקת. ואז כמו השלהבת המרצדת של הנר גם היהודי לא יכול שלא להתנענע. 
אולי בעצם זה המרכז - התנועה היא טבעית ונובעת מהעל מודע וכל השאר אלו נסיונות של הסברה שכלית למה שטבוע בנו ממילא... 



יום שישי, 5 באוקטובר 2018

נקודה למחשבה - בראשית

בראשית

מסופר על למך שהיו לו שתי נשים - עדה וצילה. הגמרא מסבירה שבאופן מצמרר את עדה למך ייעד רק לילדים ואת צילה לתשמיש [הכוונה שלא תביא ילדים ותישאר יפה].
מעניין שצילה אשת למך הייתה האשה לתשמיש וממנה דייקא נולד תובל קין סוחר הנשק.
הדבר מורה על הקשר ההדוק שיש בין יצר ההרס והמלחמה ליצר המין כשהוא בקלקול, [קשר שמוכח גם מחקרית].