השאלה הראשונה שכדאי לשאול כשקוראים את התורה

 Photo by Ana Municio on Unsplash

רבות הפעמים שהלב איננו מתעורר מעצמו לשאלה או תובנה מסוימת אך לאחר שרואים אותה בספר או שומעים אותה מרב שואלים את עצמנו איך לא חשבנו על זה קודם. זהו סוג הלימודים החביב עלי, כאשר התורה והלב נפגשים. וכך את אחת השאלות המפתיעות בפשטותן קראתי בספר. בספר בית אלוקים [1] שואל המבי"ט - מי הוא המספר של התורה.

אם התשובה נראית לכם ברורה מאליה, אל תענו מייד, תשהו בשאלה רגע. התורה לא כתובה כאילו ה' הוא המספר וגם לא משה – יוכיח הפסוק הנפוץ ביותר בתורה: "וידבר ה' אל משה לאמור", לא "דברתי אל משה" ולא "וידבר אלי ה'". אם כן מי הוא המספר?

נראה כי התורה נכתבה באופן נסתר בצורה מכוונת, כדי שהאדם יבין שיש בה סוד ושותפות בין שמיים לארץ. אם ננסה לומר את התשובה במשפט אחד – נראה שהמספר של התורה הוא חיצוני לסיפור של העולם הזה כאשר ניתן רק לומר שהוא מצד הנבראים ולא הבורא, בלשון המבי"ט – 'כללות הנבראים שבכל העולמות' כביכול מספרת לנו. לו היה עניין התורה ציוויים ואזהרות שנוגעים לעולם הזה בלבד היה מתאים שתיאמר על ידי אדם. לו הייתה מתאימה לעולמות העליונים בלבד היה מתאים שתיאמר על ידי גילוי אלוקות. אך התורה נאמרה כביכול על ידי הנקודה בה הכל כלול, בקבלה נקראת הנקודה הזו נקודת הראשית. בגמרא מסופר על שבעים זקנים שהוכרחו לתרגם את התורה והשינוי הראשון שעשו בה היה למקם את המילה בראשית לאחר המילה אלוקים כדי שלא יווצר רושם ש'בראשית' ברא את 'אלוקים'. לאור מה שכתבנו הדברים מובנים עוד יותר, יש משמעות חשובה למילה בראשית ודווקא לכן היא עשויה לבלבל. הגילוי שבו אנו עסוקים (התורה) אכן נגלה אלינו מתוך נקודת הראשית, שאיננה אלוקים. אך כדי להמנע מקיצוץ בנטיעות חשוב להבהיר אלוקים ברא את הראשית והיא איננה עומדת בפני עצמה.     

האמירה אל הקורא בתורה היא מעין זו: התורה כפי שתקרא אותה כאן כתובה על ידי הראשית. הכל כלול בה. ולכן ישנן נקודות מבט שונות שבהן אותיות התורה יוכלו להתחלק באופן שונה וללמד אותך את התורה המתאימה לעולמות עליונים יותר.

זו הסיבה שהמילה בראשית חשובה כל כך עד שבמדרש ובזוהר מפענחים אותה בשבעים אופנים כל פירוש בה הוא אופן קריאה שונה לכל התורה שלה שבעים פנים.

---

[1] בית אלוקים שער היסודות פרק לב. המבי"ט עונה שם שתי תשובות שסובבות סביב הפסילה של האפשרות שמשה יהיה הדובר או שה' יהיה הדובר. לקחתי מדבריו שני עיקרים אך הרוצה להבין דבריו יעיין שם.

סמינריון ערכים או בית חב"ד?

 

אנשים חכמים בעלי חוש צדק ואחריות עלולים לעיתים להיות אנשים שלא נעים לחיות בקרבתם. הם נוטים לחשוב (בד"כ בצדק) שהם צודקים יותר מהאחר ושיש להם מעין חובה להעביר את האמת שלהם הלאה. לעיתים קרובות הם מתווכחים וככל שחוש הצדק שלהם מפותח יותר כך קשה להם להפסיק בטרם הם וידאו שבן שיחם השתכנע. מה עשוי לאזן תפיסה זו?

על נח מוסבר בדיוק מדוע ה' דיבר איתו – נח מצא חן בגלל שהיה 'איש צדיק תמים'. אך הפרשה שלנו לא מסגירה לכאורה מדוע אברהם נבחר להיות האיש שממנו יתחיל עם ישראל. במדרש אמנם נמסרו לנו פרטים אודות עברו המפואר של אברהם, הוא שובר פסילים בבית אביו ואף קופץ לאש על קידוש השם באור כשדים. אך כל זה לא כתוב במפורש בתורה. מהי הסיבה לבחירתו של אברהם?

בזוהר חדש בפרשת נח הזוה"ק מבדיל בין אברהם לנח, נח הוכיח את בני דורו אך לא התפלל עליהם. לעומתו, אברהם התפלל וחפץ בשלום ובטובת העולם כולו, אפילו בטובת אנשי סדום. דומה שזה הפרט שנמסר על אברהם – כששמע את הקול שאומר לו 'לך לך' לקח יחד איתו גם 'את הנפש אשר עשו בחרן'. מי הם אותם אנשים וכיצד עושים נפשות? המדרש מסביר שמדובר באנשים ונשים שהתגיירו על ידי אברהם ושרה. העשייה במובן הזה היא תיקון, כמו 'ועשתה את צפורניה' בפרשת כי תצא. אברהם ושרה היו מורי דרך לקרבה לה'. הם ראו עצמם אחראיים לקרוא בשם ה' בכל מקום אליו הגיעו, הם גם חשו שעליהם להתרחק מדור הפלגה וממגדל בבל כדי לעשות זאת כראוי. זו סיבה טובה לבחור בהם.  

אך עוד לפני תקופת חרן גר אברהם אבינו באור כשדים. התורה מספרת על "הנפש אשר עשו בחרן", אך מה עשה אברהם באור כשדים? אנו יודעים כי גם שם לא שקט על השמרים – הוא התווכח ויכוחים רעיוניים עזים ומרים ואף עשה מעשים כנגד התרבות האלילית. מדוע התורה לא מזכירה את הפרק הזה בחייו? היכן הנפשות אשר עשה אברהם באור כשדים?

נראה שיש כאן שינוי בדרכי העבודה של אברהם אבינו. לאחר שבאור כשדים אברהם מנהל ויכוחים וסימפוזיונים שלא מניבים תוצאות משמעותיות יותר מניסיון התנקשות בחייו על ידי נמרוד, אברהם אבינו נוקט בגישה חדשה, הוא עובר מקום בציווי ה' ומשנה גם אג'נדה. בחרן ובכל מקום אחר בו נטה את אוהלו, אברהם מנהל בית מלא בחסד והכנסת אורחים ולאחר ארוחה טובה הוא מעודד את האורחים להודות ולהכיר למיטיבם הגדול – בורא עולם. אברהם שמביא את האמת והצדק לעולם לא עוסק בלשכנע אלא בלהיטיב. הוא מונע מאהבה וחסד ולא מתחושות אמת וצדק בלבד.

לפני כמה שנים אמר לי הרב זמיר כהן שליט"א שלא כדאי להתווכח ויכוחים שכלתניים ארוכים. הוא טען שזה בד"כ לא משכנע, גם אם משכנע לא מביא לשמירת תורה ומצוות בפועל, וגם את המיעוט שכן מביא, התהליך אורך זמן רב מאוד. בדרך של אהבה ונתינה הדברים זורמים אחרת. 'אוהב את הבריות' הוא תנאי מקדים ל'ומקרבן לתורה'.

האם תורת משה מתאימה לחייזרים?

 

Photo by Greg Rakozy on Unsplash

מסע בין כוכבים

לפני כחודשיים עבד בביתי בחור צעיר ושאפתן, הוא היה רחב דעה, נטה לווכחנות וניכר היה שמחפש קצת להתנגח בנושאים מסוימים בתורה. עם הזמן והשיחות הקצרות שהתפתחו באופן טבעי, הוא סיפר שבעברו למד בישיבה וכעת הוא מעריך את התורה כחכמה יהודית אך איננו מאמין כי התורה מן השמים. כשניסה למקד את הנקודה נגע בשאלה שנשאלתי כמה פעמים בהזדמנויות שונות, והרי היא לפניכם.

כיום ידוע לנו על גלקסיות וריבוי כוכבים עצומים. הקטנים שבכוכבים שאנו רואים מנצנצים על פני הלילה הם בעצם שמשות אדירות הגדולות בהרבה מהשמש שלנו. על ידי טלסקופים מיוחדים אנו מביטים על גרמי שמיים שרחוקים מאיתנו שנות אור רבות. בהקשר זה עולה השאלה מדוע כל העושר האדיר של הגלקסיות נכלל בתורה במילים "ואת הכוכבים" בלבד. יתרה מזאת, כיצד ניתן לקרוא לשמש המאור הגדול בשעה שאנו יודעים שכל כוכב שאנו רואים בשמים כמעט גדול ממנה? אם בורא העולם על כל גרמי השמיים כותב את התורה, מדוע זה כתוב לא נכון?

התשובה שלי קשורה להסבר כללי על התורה. כידוע, עם הגילויים של קופרניקוס וגליליאו גליליי על העובדה שכדור הארץ איננו עומד במרכז אלא הוא מקיף את השמש בא גל אדיר של חילון לעולם הנוצרי. הכנסייה ממש נלחמה עד זוב דם כדי שדעות אלו לא ישמעו בפרהסיא. הסיבה לכך מובנת – אם כדור הארץ לא במרכז אלא בשולי גלקסיה אחת מתוך שלל גלקסיות, אזי הבורא לכאורה לא שם את האדם במרכז. לעומת הנצרות, היהדות לא התרגשה כל כך מהגילוי המדעי הזה. הראי"ה קוק סבר שהרמב"ם הוא הסיבה לכך שהגילויים המדעיים של גליליאו לא יצרו שבר אמוני ביהדות. מאות שנים לפי קופרניקוס וחבריו כבר שאל הרמב"ם מהי תכלית העולם וענה בספרו מורה הנבוכים תשובה מונומנטלית בפשטותה – 'איננו יודעים'. השאלה שאנו יכולים לענות עליה ולכן עלינו גם לשאול היא רק - מהי תכלית האדם בעולמו. אך מצד הבורא ברוך הוא אולי יש תכליות רבות מנבראים שונים ואפילו מעולמות שונים.

לכן כל כך חשוב שהתורה תתחיל במילה בראשית. במעשה בראשית שום דבר כמעט לא ברור, וכך הוא לכתחילה. בעשרה מאמרות נברא העולם אך אם נספור את הפעמים בהם אמר ה' נמצא רק תשע. הגמרא מסבירה שהמילה בראשית גם היא מאמר, המאמר הראשון, זה שהתחיל את הכל, נשאר סתום. ובכל זאת דווקא במילה זו מצאו חז"ל רמזים חשובים בשאלה המקדימה החשובה ביותר, מהו הנושא של העולם ושל התורה וממילא למי היא מיועדת? ב – ראשית, בשביל ראשית. בשביל ישראל שנקראו ראשית. התורה כפי שכתובה לפנינו מתאימה לבני האדם בעולם הזה, וזה מה שחשוב. 'זאת תורת האדם'.   

עבור האדם העומד על כדור הארץ יש מאור אחד גדול ומאור אחד קטן, דבר זה לא ישתנה גם לאחר שהמדע ילמד אותנו את גודלי כל הכוכבים והמרחקים שביניהם. שמש וירח הם המאורות המשפיעים ביותר על חיינו וממילא המשמעותיים ביותר עבורנו.

המרוץ לחלל החל בשנות החמישים של המאה הקודמת וגבה משתי המעצמות הגדולות בעולם רוסיה וארה"ב סכומי עתק דמיוניים. באותו זמן ממש עשרות מיליון אזרחים סובייטיים חיו בתת תנאים וחלקם מתו ברעב. כהמשך לכך, בשנות השמונים של המאה הקודמת העלה רייגן תכנית יומרנית במיוחד שנקראה פרויקט מלחמת הכוכבים. התוכנית עסקה בנשקים בעלי פוטנציאל השמדה רחבי היקף כמו רובי לייזר מהחלל ויחד עם פרויקט גילוי החייזרים של נאס"א עלו טריליוני דולרים (במושגים של ימינו). הכסף והמשאבים שנשפכו כמים על החלל החיצון יכלו למלא חללים רבים בעולם שלנו. המרדף אחר הכוכבים הוא לעיתים בריחה מאחריות כלפי אחינו בני האדם וכלפי העולם שהוא בעצם העולם היחיד שבאמת שלנו. זו אולי הסיבה שהתורה לא עסקה בכוכבים - מבחינה מוסרית ומצד חובת האדם בעולמו הוא חייב להתכוונן לעולם שלנו. אדם שראשו עוסק במה שמעבר לכדור הארץ עלול בקלות למקד את הכח שלו במקום הלא נכון.

 

אדמה ושמיים (1)

Photo by Steffan Mitchell on Unsplash

למשפחת אדם הראשון נולדו שני בנים - קין והבל. בנים שעליהם היה מוטל לתקן את העולם כולו לאחר הקללות שבאו בעקבות החטא של הוריהם.

קין לקח על עצמו את התיקון והשמירה על האדמה והבל את התיקון והשמירה על החי[1], אין ספק כי הירידה עד עבודת האדמה היא גדולה ומצריכה חוסן רוחני מיוחד על מנת שלא להפוך לאדם שרחוק מאלוקות[2]. שניהם היו צריכים לתקן את העולם במובן של לעובדה ולשומרה אך גם להרים את המבט אל עבר הקב"ה. בשלב הראשון נדמה היה ששניהם עושים עבודה טובה. נראה היה שקין כבכור האנושות עומד במשימה שכן הוא מציע להקריב קרבן לה'. הקרבן לשון קירבה מסמל את הרמת המבט כלפי שמיא בתחינה שתיקונם יעלה לרצון. אלא שאז קין מביא מפרי האדמה הבאוש.

אם ננסה לדמיין את מצב האנושות אחרי הקללות, נבין כי הקללה שתפסה את מלוא תשומת הלב כבר מרגע הגירוש מגן עדן, הייתה דווקא קללת הארץ. משמעות הקללה עלולה להיות שבני האדם יישארו רעבים. הם יעבדו קשה, יזרעו חיטה והארץ תצמיח במקומה קוץ ודרדר[3]. עלינו לזכור שלא עמדה בפניהם שום ברירה אחרת. אכילת בעלי חיים הייתה אסורה להם[4] וככל הנראה, בדומה לאכילת בשר אדם בדורנו, אפילו לא נלקחה בחשבון. אכן, הניסיון של קין לא היה קל. את מעט הפירות הטובים שהניבה לו הארץ רצה לשמור לו ולמשפחתו. וכאן בדיוק טמונה הטעות היסודית של קין. 

קין חושב שהקב"ה הוא מעין פריץ שיש לרצות, הוא לא מבין שגם למען עבודת תיקון העולם עצמה אתה חייב להחזיר את שם שמיים לבריאה. השראת השכינה טומנת בחובה גם את הברכה הגשמית. קין מקנא בהבל על כך שאלוקים שעה למנחתו. במקום ללמוד לקח ולתקן את עצמו הוא מעלים את האדם הגורם לו לייסורי המצפון ומעורר אותו לשינוי, ורוצח את אחיו.

בעקבות המעשה נגזר על קין שהאדמה לא תוסיף לתת לו את כוחה, עליו להיות נע ונד בארץ. זהו הביטוי של איבוד תפקידו כאחראי על תיקון האדמה. 

קין לא מתייאש ומחליט לבנות עיר. מכיוון שבגלל הגזירה הוא לא יכול לקרוא אותה על שמו, הוא קורא אותה על שם בנו חנוך[5]. חנוך מעבה את העיר וקורא לבנו עירד – ככל הנראה הלחם של המילים עיר עד[6]. בשלב הזה קין מנסה לתקן ולהיטיב את העולם שסביבו ללא קשר לה'. הוא כביכול אומר: 'אם ה' גירש אותי ובכל זאת נתן לי את האדמה הרי שאעשה הכל כדי לחיות בה היטב'. חישבו בעצמכם, אדם שנמצא מגורש מעם פניו של אלוקים לא בונה בגלותו עיר אלא אם כן הוא בטוח שהוא הולך להישאר שם. נראה ששושלת קין מוותרת על הנוכחות האלוקית בחייה ומנסה להתגבר על מכשולי המציאות בלי קשר לאלוקים. לכן שם בנו של עירד הוא מחויאל  - מבחינתו מחוי האל, עזב ה' את העולם ח"ו. כשמדברים כך אז אולי גם ה' עצמו לא חזק כל כך, שכן במקום שהוא כשל – בריאת עולם מוצלח ונוח, אנחנו בני האדם הצלחנו, לכן בדור הבא נקרא בנו מתושאל (תש האל ח"ו) והוא זה שמוליד את למך. למך זה עתיד להיות אבי הדור השביעי של שושלת קין, הדור הקריטי[7]. 

התורה מרחיבה מעט בעניינו של למך בן מתושאל וכך גם המדרש. מה אנו יודעים על למך? הוא הראשון במקרא שמתועד שלקח שתי נשים עדה וצילה. המדרש מסביר שכוונתו הייתה אגואיסטית – אשה לילדים ואשה ליופי. אך אם למך הראשון לפגוע במעמד האשה הרי שנשותיו היו הראשונות למרוד בו – גם עדה וגם צילה מולידות והן גם אלה שמחליטות להפסיק להוליד[8]. עדה מולידה את יבל ויובל ואילו צילה את תובל קין ואת אחותו נעמה. כל אחד מבניו של למך היה מיוחד בפיתוח העולם – יבל – אבי יושב אוהל ומקנה שעבוד החומר, ביות הבהמות. מדוע יש צורך במקנה אם לא אוכלים בשר? מסתבר כי בשושלת קין נפרץ גם העניין הזה. יש לעמוד גם על המילים יושב אוהל. אצל יעקב אבינו נאמר שהיה יושב אוהלים והכוונה בפשטות שהיה אדם רוחני שלא מצא את מקומו בעיר עם המון האדם. האם גם אצל יבל ישנה נטייה רוחנית? המדרש מספר שיבל היה גם אבי מיסוד העבודה הזרה בבתי ע"ז[9]. אחיו של יבל היה יובל אבי כל תופש כינור ועוגב. המוזיקה גם היא נועדה לפיתוח העולם אך באווירה בה שם האל אינו נישא צפוי שהמקום הרוחני אליו תלך ותתפתח יהיה גם הוא נוטה לע"ז או לתאוות זרות[10] . 

תובל קין היה הראשון ללמוד להשתמש במתכת. בראיה היסטורית ההמצאה החשובה ביותר שפתחה את עידן המהפכה התעשייתית הייתה המצאת מנוע הקיטור. מקובל לומר כי ההמצאה החשובה ביותר לפניה הייתה המחרשה שעל מנת להמציא אותה היה צריך לדעת להשתמש בברזל. אלא שבניגוד מדהים לשמות שקרא למך לבניו אשר כולם סובבים סביב בקשת היבול, במדרש אנו מוצאים שבמקום להמציא אמצעים פרודוקטיביים מתוך ההמצאה החדשה, יצאו למך - שהיה כבר זקן וחצי עיוור - ותובל קין בנו לציד עם הנשק שבנה תובל קין. מסופר שם שתובל קין טעה וחשב שקין הוא חיה ולכן אמר לאביו למשוך בקשת. אביו ירה והרג את קין ומתוך תסכול על המעשה ספק את כפיו והרג בטעות גם את תובל קין[11]. מצמרר לגלות שסופה של שושלת קין אירע ביום אחד בו ראשי החץ שייצר תובל קין סוף שרשרת הדורות הרגו את אבי השושלת ובעקיפין גם אותו. הפיתוח הטכנולוגי אשר לא נקרא עליו שם ה' ולא היה מכוון לרצונו הפך להיות לאדם לרועץ ולמכלה.  

כאן מתפנה התורה לספר כי לאדם וחוה נולד בן נוסף ששמו שת, המילה שת בלשון הקודש משמשת גם ליסוד, תשתית. אלו שתי שושלות מתחרות, שושלת קין ושושלת שת[12]. בשתי השושלות ישנה הקבלה מסוימת בין שמות הנולדים דבר שמרמז על קשר ואולי קשר של ניגוד ביניהן. שת מוליד את אנוש אשר בימיו הוחל לקרוא בשם ה'[13]. עיסוקו הוא רוחני, הוא קורא לקב"ה. המושג קריאה בשם ה' משמש הן לתורה והן לתפילה[14] ובשליחות זו המשיכו גם אבותינו אשר גם עליהם כתובה לשון זו. נכדו של אנוש הוא מקבילו של מחויאל בשושלת קין, אלא ששושלת שת קוראת לו  - מהללאל. שימו לב להבדל העצום, לא מחוי כי אם אדרבה מהולל[15]. בשושלת שת נולד גם חנוך אחר. לעומת חנוך אשר עיסוקו בעיר, את חנוך בן ירד מעניינים השמים – ויתהלך חנוך את האלוקים[16]. אל מול מתושאל נולד בשושלת שת מתושלח וגם הוא הוליד אדם בשם למך. בשתי השושלות למך היה אבי הדור האחרון, בשושלת קין אבי הדור השביעי שכן שבעתיים יוקם קין, ובשושלת שת הדור העשירי שכן עשרה דורות מאדם עד נוח[17].

כשלמך הוליד את נח הוא קרא לו כך משום שהוא האמין שנח יביא מנוחה לארץ ואולי גם נחמה לבני האדם[18]. ואכן נח נשא את נעמה אחות תובל קין* והשתמש בהמצאת הברזל והנחושת למטרה יצרנית אשר באמת תביא יבול לעולם – נוח הוא אבי המחרשה. הנישואין בין נח סוף שושלת שת לנעמה סוף שושלת קין הביאו לכך שבפועל שתי השושלות ניצלו ובנו את העולם מחדש לאחר המבול. אלא שנח עצמו בצאתו מן התיבה נוטע כרם נטיעה ששוב מתייחסת להנאות העולם הגשמי ולא חיטה כראוי וכמתבקש מאבי המחרשה.

המבול הוא סוף נאה לאנושות שעסקה מאוד בתיקון הארץ אך שכחה לגמרי מהשמיים. במבול הארץ נמחתה ובכך נקראה האנושות להבנה מחדש שה' נתן את הארץ לבני האדם כדי שיחברו אותה לשמיים.

המשיכו איתנו למאמר הבא על מגדל בבל

---

[1] מסתבר שגם החלב נאסר עליהם שכן מה שיוצא מבהמה אסורה אסור (היוצא מן הטמא טמא). ואם כן הסיבה שיש צורך ברועה צאן היא למען הצאן. כפי שהקב"ה רועה שלנו במזמור לדוד ה' רועי, וכפי שמשה רבינו הוא הרועה הנאמן של ישראל. לא כדי לקבל מהצאן טובה אלא כדי לשמור ולפתח אותם. עוד על עילוי החי תוכל לקרוא בחזון הצמחונות והשלום של הראי"ה. ואולי החלב הותר להם כדרך שמותר בימינו חלב אשה ואכמ"ל בזה.

[2] שימו לב לכך שדבר דומה חוזר בקשר שבין יעקב לעשיו, יעקב אמור להיות איש הרוח – איש תם יושב אהלים ובתפקידו רועה צאן ואילו עשיו צריך להיות איש השדה. זאת לאחר שיצחק אבינו היה האב היחיד שהצליח להיות איש שדה רוחני – "ויצא יצחק לשוח בשדה", וכן יצחק זורע בארץ וחופר בארות ולא רועה צאן כבנו וכאביו. לאחר שעשיו לא מממש את יעודו (מרשיע דרכו – מתכחש ליעודו) יעקב מקבל על עצמו את שני התפקידים ולכן מקבל גם את אשתו לאה שיועדה בכוונה המקורית לעשיו. בין בני יעקב המאבק הזה יחזור (יהודה ויוסף) וכאשר יוסף יצליח להשאר יוסף הצדיק גם בהיותו משביר לכל הארץ הוא יהפך להיות המקטרג הגדול של עשיו שלא הצליח כמותו - וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יֹוסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (עובדיה א, יח).

[3] "וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃" בראשית ג, יז – יט.

[4] "וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃ וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃" בראשית א, כט – ל. סנהדרין נט ע"ב.

 

[5] רמב"ן בראשית ד, כב.

[6] דרישת שמות שושלות בני האדם היא דבר שנעשה במדרש בסוד אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות (בשין צרויה - ברכות ד ע"ב). ולכאורה ההיגיון מכריח את הדבר שכן מדוע תטרח התורה לתעד ארוכות את מהלך הדורות אם לא שיש מה ללמוד מכך. ואמנם יש לציין כי ע"פ המו"נ נכתבו השמות במפורט כדי להביע את האמינות של התורה אמנם אם זו הסיבה היחידה, מדוע להאריך בעניינו של למך בן מתושאל או לספר פתאום על שמות נשותיו ובתו דבר שלא נעשה לשאר בני האדם.

[7]

[8]

[9] בראשית רבה כג, ג, וכן ברש"י ורד"ק. אמנם עיין בהכתב והקבלה מה שכתב בשם הגר"א שהיה מתבודד לעבודת ה'. וע"פ זה אולי יש לומר שדווקא בני האשה שלקח למך לשם הולדת בנים יצאו שמיטיבים את מעשיהם ובנה של צילה הרשיע כמבואר בהמשך.

[10] עיין מלבי"ם שמדייק שעוגב מלשון עגבים. וע"פ ההערה הקודמת אפשר לדרוש לטובה ועיין אבע"ז ורד"ק.

[11] הדבר מזכיר באופן מצמרר את שעתיד לקרות אלפי שנים לאחר מכן עת השתמשו בני האדם לראשונה בנשק כימי. אחד הסיפורים מספר שכאשר השתמשו הראשונים לראשונה במתקפת גז כלור הם עשו בצרפתים שמות אך לאחר מכן השתנה כיוון הרוח באופן פתאומי וגם מהם נפלו חללים רבים בצורה אכזרית ומאיימת. 

[12] פרקי דרבי אליעזר

[13] לכאורה מצאנו במקורות מחלוקת האם המילים "אז הוחל לקרוא בשם ה' " מבטאות דבר חיובי או שלילי, וממילא האם אנוש היה צדיק או רשע. ניתן ליישב שאנוש היה צדיק והחל לקרוא בשם ה' במובנים חיוביים אלא שדורו היה רשע ובידם הקריאה בשם ה' הפכה לע"ז.

[14]

[15] אם המילה הלל מורה על אור (יהל נרו – ישעיה  ) אזי מהללאל הוא כמו יאיר על ה' או יאיר ה' את דרכו.

[16] בראשית ה, כב, וכד.

  [17]ההבדל שבין שבע לעשר בעולם פנימיות התורה מתייחס בד"כ לעם מוחין או ללא מוחין, שכן ג' הספירות העליונות הן הכתר החכמה והבינה. זהו גם אחד ההבדלים שבין הקלי' לעולמות הקדושה. המוחין מסמלים את הקשר למעלה.

[18] רש"י ו

* אמנם מצאתי בספר הישר שהייתה נעמה נוספת ואותה נשא נח לאשה - נעמה בת חנוך. דבר זה מיישב גם את הסתירות בנוגע לדמותה של נעמה - האם הייתה צדקת או מרשעת. אלא שיש לשאול כיצד על פי זה נשאר מזרע קין לאחר המבול.

דרוש מתקן עולם (3)

 

Photo by Eugen Str on Unsplash

אם נביט על התורה ממעוף הציפור נגלה דבר מעניין. פרשות בראשית ונח מתפרסות על כמעט אלפיים שנה. כל שאר התורה מדברת על כחמש מאות שנה בלבד. יתרה מכך, בפרשות בראשית ונוח מדובר על כל האנושות, מפרשת לך לך והלאה התורה סובבת סביב משפחה אחת, שהופכת לעם אחד.

מצד שני, הקב"ה מוצג בתורה עצמה כבורא עולם ולא רק כאל המוציא ממצרים וגם ברור שה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו - כולל העולם כולו, על הדומם הצומח החי ובני האדם שבו. אם כך מהו פשר ההתעסקות המוגברת בעם ישראל. פרשות בראשית ונוח באות להבהיר את הסיבה – היו ניסיונות לתיקון העולם לפני ישראל, הם הסתיימו באופנים קטסטרופליים. הבחירה באברהם אבינו ובעם ישראל לתקן את העולם היא בעצם הצ'אנס האחרון לתיקון העולם (לכן גם לא תתואר החלפת עם ישראל שכן כמוה כהתייאשות מהעולם כולו והחרבתו).

אך מדוע חשוב ללמוד את פרטי הקורות את הדורות ההם? דור המבול ודור הפלגה מלמדים אותנו תובנות חשובות על הניסיונות הקודמים לתיקון העולם ומתוך כך אנו לומדים מתוך הניסיון של האנושות על שליחותנו בעולם.

בדור המבול מצאנו פיתוח טכנולוגי שהיה לאנושות כגולם שעלה על יוצרו. תובל קין אבי כל חורש נחושת וברזל לקח את פיתוחיו לכיוון תעשיית הנשק, וצד איתו בעלי חיים (דבר שהיה אסור ע"י אלוקים באותו זמן) ואולי גם מעבר לכך. גם הקריאה בשם ה' הוחלה, הפכה להיות כחולין (רש"י). אקסטזות דתיות של עבודה זרה ועריות היו המקסימום התרבותי שהאנושות ידעה לייצר בדמות יובל שהיה אבי כל תופש כינור ועוגב (מלבי"ם על אתר). בסופו של דבר ראשי החץ שפיתח תובל קין שימשו להרוג את ראש השושלת שלו קין ולהביא להשמדתה. שושלת שת גם היא נתקעה ולמעט מס' צדיקים בודדים (חנוך, מתושלח ונח) גם היא שקעה באכילת הבשר, הגזל והניאוף. המצאת המחרשה על ידי נוח גיסו של תובל קין שהשתמש בהמצאתו לטובה, הייתה מעט מדי ומאוחר מדי מכדי שהאנושות תשתלט על עצמה. ובא הקב"ה והפך את העולם.

בדור הפלגה הבינה האנושות שכוחה רב מדי ועליה להתאחד כדי לשלוט בו. הם בחרו להקים מגדל שראשו בשמיים, פרוייקט אנושי אדיר שעשוי לספק עבודה ומזון לכולם אך ללא קריאה בשם ה'. הגמרא ממשילה את הצעד הזה לשימת ע"ז בראש המגדל, כמו שלמדנו שבמקום שיש יחסים חברתיים ללא תורה – יש מעין ע"ז, שלשה שאכלו ולא אמרו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים.  תשובתו של הקב"ה – ללא הקשר האמיתי שמאחד בין הכל שם שמיים, סופה של אחדת כזו הוא פירוד גדול. הם נלחמים זה בזה ויחד עם קטסטרופה טבעית גדולה העולם נמחה (בחלקו) שוב. 

על רקע זה מגיע אברהם (בשנת 1948 לבריאת העולם) הוא קורא בשם ה' ומתחיל בפרוייקט הטבת ותיקון העולם מהשורש על ידי בניית משפחה ועם שיעשה זאת במשפחת העמים.

ואולי יש בדבר גם תובנה אלינו. לאחר הפיתוחים הטכנולוגיים האדירים בדורות האחרונים, ובסוף המהפכה התעשייתית אנשים ניצלו את הטכנולוגיה להתחמש אלו כנגד אלו, עד שבאה מלחמת העולם הראשונה והחריבה את הכל. לאחר מכן ניסתה האנושות להתאחד בחבר הלאומים, בשיטות כלכליות חובקות עולם או בשיטות פוליטיות בעלות משמעות לחברת המונים ושוב באה מלחמת העולם השניה והראתה איך הכל הוביל לפירוד ולא לאיחוד של אמת. 

האם הצעד הבא יהיה ההזדמנות של עם ישראל היושב במדינתו להאיר את אורו המיוחד במשפחת העמים? 

אל תהיה למך!

הביטוי 'למך' השתמר בעם ישראל כתיאור לאדם שלומיאל, ביש גדא, חסר אחריות ובכללות הטיפוס ה'לא יוצלח' האולטימטיבי. מהו מקור הביטוי?

מקובל לחשוב שהביטוי לקוח מסיפורו של למך בן מתושאל מפרשת השבוע. לאחר שהרג את אחיו ברחמי שמיים נתקלל קין בגלות אשר במקום מיתה עומדת. קין הוסיף להוליד בנים ובנות ואף בנה עיר על שם בנו חנוך. לחנוך נולד נכד ששמו מתושאל ומתושאל הוליד את למך. למך נשא את עדה וצילה ונולדו להם שלשה בנים – יבל, יובל ותובל קין. כל אחד מבניו היה 'תכשיט' מיוחד, יבל היה ראשון יושבי האוהל וטיפוח המקנה, יובל היה ראשון המנגנים וממציא הכינור והעוגב ואילו תובל קין היה ראשון חרשי הברזל ויוצרי הנשק. התורה ממשיכה ומספרת שלמך התוודה והצטער בפני נשותיו על הריגת איש וילד. במה מדובר? רש"י מביא בשם המדרש כי פעם הלך למך (שהיה עיוור) עם בנו תובל קין לציד חיות בשדה . תובל קין ראה בשדה את קין (סב סבו) התבלבל וחשב שהוא חיה, ולכן אמר לאביו למך למשוך בקשת וכך מצא קין את מותו. כשלמך הבין שהרג את קין הוא ספק את כפיו בתנועה אלימה והיכה את בנו תובל קין למוות – 'כי איש הרגתי לפצעי' – קין, 'וילד לחבורתי' – תובל קין. אכן מעשה שלומאלי ביותר.

אך כשהרב אברהם שפירא ראש ישיבת מרכז הרב שמע על כך הוא אמר פירוש חדשני משלו. לא יוצלח איננו אדם שלעיתים לא מצליח שלא באשמתו. על אדם כזה אין ללגלג כי אם לרחם. אין גם סיבה להזהיר שלא להיות כמוהו – 'אל תהיה למך' -  שכן אין הדבר תלוי בבחירתו. ולכן הפנה הרב שפירא את האצבע ללמך אחר, גם הוא מפרשתנו. למך בנו של מתושלח ואביו של נח הצדיק.

מרתק לגלות שבשתי השושלות האנושיות הראשונות של קין ושל שת (בנם השלישי של אדם וחוה) ישנה הקבלה מסוימת בשמות. בשתי השושלות יש בנים בשמות חנוך ולמך, אצל קין יש בנים בשם מחויאל ומתושאל ואצל שת כנגדם מהללאל ומתושלח. לכן כדאי לשים לב ולא להתבלבל בין למך ממשפחת קין ללמך ממשפחת שת.    

על למך ממשפחת מתושלח לא מסופר הרבה. אולי זה מפני שאביו ובנו העמידו אותו קצת בצל. מתושלח האיש שחי הכי הרבה שנים, 969 במספר, יותר ממספר שנות חייו של אדם הראשון עצמו. במדרש הוא מוזכר כצדיק גדול עד שבגללו המבול נדחה עוד שבעה ימים שאר לאחר פטירתו שלא יהיה בצער. במאמר מוסגר - לפני כמה זמן למדתי שאצל אחינו האתיופים נשתמרה ברכה קדומה. אם ברוב עם ישראל מברכים ליום ההולדת באורך ימים 'עד מאה ועשרים שנה', אצל אחינו יוצאי אתיופיה מברכים – שתזכה לחיות כימי מתושלח... על אביו של למך אם כן יש אנקדוטה מתוקה והוא היה יחידני.

בנו של למך היה נוח שהיה צדיק, נביא, ובפועל מצילה של האנושות והבונה שלה מחדש. בעצם כל מה שכתוב על למך בן מתושלח הוא שכאשר ראה את בנו הוא קרא לו בשם – "ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' ". מה אם כן הבעיה באותו למך עד שאלפי שנים אחרי פטירתו אנו משתדלים להמנע מלהיות דומים לו?

וכך אמר ר' אברום שפירא – 'דרך ה'למכים' לפטור עצמם מן החובות שלהם ולהטיל אותם על אחרים באומרם: בני כבר יהיה טוב יותר. אבל אתה – מה איתך? למה אתה למך בעצמך לא מתקן את העולם? לא! למך זורק את זה על בנו – הוא ינחמנו, הוא ולא אני'. (אמרי שפר עמ' סב).

נמצינו למדים: מי שעושה בעצמו, לוקח אחריות ומשתדל אף אם לא הצליח הוא המוצלח. ומי שנמנע מעשיה ותולה הכל באחרים שיעשו עבורו הוא למך.

חומש בראשית

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר בראשית שמופיעים באתר.

פרשת בראשית - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_88.html 
החטא הקדמון
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_39.html 
נקודה למחשבה

נח - אדמה ושמים (1)
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_36.html

מגדל בבל המודרני (2)
(מתאים גם ללך לך)

 https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_4.html 

דרוש מתקן עולם (3)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_23.html

איך יוצאים מקללת החטא הקדמון?(מתאים גם לבראשית)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_2.html 

נח לא היה צדיק בפרווה
https://tlaleyora.blogspot.com/2022/10/blog-post.html

לך לך - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post.html 
מדוע נבחר אברהם אבינו?

וירא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_4.html 
פגשת פעם מלאך?
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_26.html 
הסוד שלימד ה' את אברהם

חיי שרה - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_22.html המרכיב היסודי של עם ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html 
על המוות ועל הקבורה

תולדות - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_25.html 
רב אחד או כמה רבנים?

ויצא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/01/blog-post.html 
החסד הכי גדול בעולם

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/11/blog-post_27.html 
תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'

וישלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/12/blog-post_13.html יעקב וישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_24.html שמעון ולוי - אחים

וישב - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

מקץ - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/12/blog-post_21.html
אבא עשיר אבא עני - על דמותו של יוסף הצדיק

ויגש - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

ויחי - (מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html על המוות ועל הקבורה

החטא הקדמון - אבטיפוס של חטא

אנשים רציניים מבררים דברים ביסודיות, מהשורש. גם ר' צדוק הכהן מלובלין מלמד שכל תופעה שאנו מבקשים לעמוד על עומקה, יש ללמוד אותה מהשורש. השורש עליו הוא מצביע הוא המקום הראשון בו היא נזכרת בתורה. 

בפרשת בראשית אנו מוצאים את החטא הראשון. חטא עץ הדעת הוא אב טיפוס של כל חטאי האנושות. נראה שאם נשכיל להתבונן בו נוכל להבין לעומק את ההתמודדות עם היצר הרע ואולי אף ללמוד מטעויות וללקט עצות לניצחון. בשורות הבאות נעיין יחד בסיפור.
(לנוחיותכם הפסוקים מובאים בסוף המאמר)

הנחש

מדוע בכלל בחרה התורה מכל החיות בעולם דווקא בנחש כנציגו של היצר הרע. אם הערמומיות היא הנקודה אזי השועל נחשב הערמומי מכולם, ואם הדגש הוא על נשיכתו הקטלנית, הרי נשיכותיהם של הארי והנמר נראות קשות בהרבה. נראה כי דבר אחד מבדיל בין הנחש לשאר בעלי החיים הקטלניים. ההכשה איננה כנשיכה. את תוצאות ההכשה לא רואים מיד, תוצאותיה הסופניות נראות רק לאחר זמן. ואכן, חסידי פשיסחא נהגו לומר שעיקר ההנאה של היצר הרע איננה מהנפילה עצמה אלא מרעל היאוש והעצבות שהצליח להכניס לליבו של האדם. רעל משתק זה אט אט יגרום לאדם לא להאמין בעצמו וביכולתו להיות צדיק, יגרום לו להיות עצוב ולא יאפשר לו לעבוד את ה' בשמחה. 

השיווק של הנחש

הנחש המפתה את חווה הוא מופת שיווקי. מאופן השיווק שלו גם סוכני מכירות ממולחים יכולים ללמוד. הכלל הראשון בשיווק אומר - 'היכנס לראש של הלקוח, הבן מה הכי חסר לו והסבר לו כיצד מה שאתה מוכר ימלא בדיוק את החסר הזה'. מה מציע הנחש לחוה? "וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע". מכאן יש ללמוד הרבה מאוד על עצמנו. מה הכי מעניין אותנו כבני אדם? - להיות כאלוקים. לחוש כל יכולים, הרדיפה אחרי הכסף בשורשה מגיעה ממקום נפשי בו האדם רוצה לחוש 'בעל אמצעים' לעשות ככל העולה על רוחו. רדיפת החופש מגיעה ממקום נפשי שרוצה לחוש כל יכול וכן על זה הדרך. מצד אחד זוהי 'קנאה מוזרה' (עיין אורות הקודש ח"ב ,ה) שכן האדם שכל תפקידו להשתלם בתהליך ארוך ומתמיד מקנא בשלמות המוחלטת והאינסופית של הבורא. אך מצד שני לפנינו שורש של שאיפה של החלק אלוק ממעל שנמצא בכל אחד מאיתנו (הנשמה) אל ההתכללות באלוקות. משה רבינו השתבח בהיותו איש האלוקים, ואכן כולנו קרואים להיות אלוקיים. מה הוא קדוש אף אתה היה קדוש וכו'. אז מה הבעיה במה שנחש עושה? הבעיה היא שנחש מוכר לנו זיוף - כאלוקים. המסלול המהיר ל'להיות אלוקים' של כסף, כבוד וכדומה הוא חיקוי חיצוני של העיקר והוא רק מרחיק מדבקות אמתית בה'. אנו מכוונים למשהו עמוק בהרבה.   

הנחש אומר לחוה: "וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃". זוהי עוד אחת משיטותיו של היצר הרע, להראות כאילו 'הכל אסור'. לדתיים הכל אסור כי אי אפשר ליסוע לים בשבת. השולחן מלא בכל טוב, אך אם דבר אחד לא כרצונך - הכל תפל, לא שווה ולא כדאי. 

האור החיים הקדוש מעמיק ומראה לנו כאן דרך פעולה נוספת של היצר הרע. את היצר הרע קל לנצח אם פשוט לא 'נכנסים איתו בדברים'. הגמרא במסכת קידושין מלמדת שיצר הרע דומה לליסטים מזויין (שודד חמוש) אך ללא רגליים. אם תכנס לבין ידיו מי יודע איך תצא אך יש דרך פשוטה מאוד שלא ליפול אצלו, פשוט לעקוף אותו. אם מיד כשמתחיל היצר הרע לטעון טענות פשוט בורחים ממנו ומסלקים אותו מדעתנו, לעולם לא חוטאים. הנחש שיודע זאת אומר משהו מציק ומרתיח עד כדי כך שחוה לא יכולה להתאפק מלשאת ולתת איתו. אם תדקדקו תגלו שחוה ממש לא נותנת לו להשלים את המשפט (שהרי הנחש התחיל במילת תנאי 'אף' ומעולם לא השלימו) ומיד נזעקת 'להגן' על שמו הטוב של אלוקים - "וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃". האור החיים הקדוש מזהה כאן את תחילת הנפילה של חוה בפח של היצר הרע, מדוע בכלל נכנסת עימו בדברים?

למה החליטה חוה לחטוא?

פעמים שאנו מוסיפים על עצמנו חומרות וסיוגים וכשאנו לא עומדים בהם אנו מתייאשים וחוטאים בחטאים של ממש. כך היה גם במקרה של חוה שלהוסיפה מדעתה איסור על הנגיעה הפרי העץ. וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ על פי המדרש לאחר שאמרה זו חוה, דחף אותה הנחש על העץ כך שנגעה בו ומשראתה שלא קרה כלום הייתה הדרך סלולה אל החטא עצמו. 

הכלי יקר מסביר שלא חוה הוסיפה ציווי מדעתה אלא כאשר מסר אדם הראשון את דברי האל לחוה הוא הוסיף לה איסור מדעתו ולא אמר לה שזהו מדבריו ולא מדברי אלוקים. גם כאן לימוד המדרגות של דברי חכמים ודברי תורה ללא טשטוש עשוי להציל אותנו מן החטא. כשם שאין להקל במה שה' החמיר כך אין להחמיר במה שה' הקל. 

הנצי"ב מוולוז'ין הלך צעד קדימה והסביר שגם איסור נגיעה היה כאן היישר מבורא עולם אלא שהעונש עליו לא היה מיתה כמו על האכילה. זהו יסוד נוסף. לעיתים האדם מחמיר בעונשו, ובכך גורם לעצמו להתייאש מן האפשרות לעשות תשובה ולהתקדם. הוא שוקע בעבר ובכך נעשה עבריין גדול יותר...

לאחר החטא

אדם וחוה מתחבאים מפני הקב"ה בתוך עץ הגן. מדקדוק במילים עולה כי הם התחבאו בעץ הדעת עצמו. במבט שטחי נראה מוזר מאוד להתחבא דווקא במקום החטא. במבט פסיכולוגי אנו מזהים כאן מנגנון ידוע - הפושע יחזור למקום העבירה. אך מה הטעם העמוק לכך? הרמב"ם בהלכות תשובה מסביר ששיא התשובה הוא כשאדם חוזר למקום העבירה ויש לו את היכולת לעבור ואת היצר הרע ובכל זאת איננו חוטא. מסתבר שזהו הצורך הנפשי העמוק שלנו לחזור למקום החטא - לתקן את מה שקלקלנו. באופן עמוק יותר לא רק הסיטואציה המדוייקת צריכה תיקון. בספר אור יקר (על זוהר ויקהל סי' ה) מסביר הרמ"ק שבכל טוב או רע שאדם עושה יש קשר למקום ולזמן החטא. ישנו מעין רשימו שנשאר שם. לאור דבריו מתבאר שיש לתקן את המקום עצמו וזוהי סיבה נוספת לכך שאדם וחוה חוזרים דווקא לשם. ואכן גם תפירת עלה התאנה נעשית דווקא מהתאנה שלאחת הדעות היא עץ הדעת.

הפסוקים לפניכם:

וַיִּקַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן לְעָבְדָ֖הּ וּלְשָׁמְרָֽהּ׃ וַיְצַו֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל׃

וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂהּ־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ׃... וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃ וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֮ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃ וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃ כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃ וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃  וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃ וַֽיִּשְׁמְע֞וּ אֶת־ק֨וֹל יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים מִתְהַלֵּ֥ךְ בַּגָּ֖ן לְר֣וּחַ הַיּ֑וֹם וַיִּתְחַבֵּ֨א הָֽאָדָ֜ם וְאִשְׁתּ֗וֹ מִפְּנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים בְּת֖וֹךְ עֵ֥ץ הַגָּֽן׃ וַיִּקְרָ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃ וַיֹּ֕אמֶר אֶת־קֹלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָאִירָ֛א כִּֽי־עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵחָבֵֽא׃ וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן־הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל־מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ׃ וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה־לִּ֥י מִן־הָעֵ֖ץ וָאֹכֵֽל׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָאִשָּׁ֖ה מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֙אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָאֹכֵֽל׃ וַיֹּאמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶֽל־הַנָּחָשׁ֮ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל־גְּחֹנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל־יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְאֵיבָ֣ה ׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ (ס) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ׃ (ס) וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃ וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם שֵׁ֥ם אִשְׁתּ֖וֹ חַוָּ֑ה כִּ֛י הִ֥וא הָֽיְתָ֖ה אֵ֥ם כָּל־חָֽי׃ וַיַּעַשׂ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים לְאָדָ֧ם וּלְאִשְׁתּ֛וֹ כָּתְנ֥וֹת ע֖וֹר וַיַּלְבִּשֵֽׁם׃ (פ) וַיֹּ֣אמֶר ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת ט֣וֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה ׀ פֶּן־יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם׃ וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן־עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם׃ וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים׃ (ס)

קללות החטא הקדמון - איך יוצאים מזה?

כחלק מסט של קללות שקיבל העולם לאחר חטא אדם הראשון, נתקללה חוה 'בעצב תלדי בנים'. כך משחר האנושות בעיות של קשיים בפוריות, תמותה בשעת הלידה, וצער ההריון והלידה עצמם. בדורנו מצאנו פתרונות רבים והשאלה עולה מאליה - האם התקדמות הרפואה שהביאה מציאת פתרונות של פוריות, המצאת האפידורל, והורדת שיעור התמותה בשעת לידה היא התחמקות מלאכותית מהקללה או אדרבה, יציאה מכלל ארור לברכה? עיון ברש"י בסוף הפרשה מגלה לנו דבר מדהים - 

'זה ינחמנו. יָנַח מִמֶּנּוּ אֶת עִצְּבוֹן יָדֵינוּ. עַד שֶׁלֹּא בָא נֹחַ לֹא הָיָה לָהֶם כְּלֵי מַחֲרֵשָׁה וְהוּא הֵכִין לָהֶם וְהָיְתָה הָאָרֶץ מוֹצִיאָה קוֹצִים וְדַרְדַּרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים חִטִּים, מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבִימֵי נֹחַ נָחָה, וְזֶהוּ יְנַחֲמֵנוּ.'

נוח מייצר כלי עבודה מלאכותי שמיקל מאוד על קללת האדם 'בזיעת אפך תאכל לחם' וכן 'קוץ ודרדר תצמיח לך', והתורה אומרת על כך שבני האדם ראו בזה נחמה מהקללה אליה הביא האדם את האנושות במו ידיו. 

מפירוש הרא"ם לדברי רש"י עולה כי היה מי שפירש את הפסוק כך - זה ינחמנו - ממעשינו. הנחמה תבוא מתוך מעשי האדם תיקונו ושותפותו בבריאה.

יש להעיר כהמשך טבעי למהלך זה שגם קללות האשה ב"ה הולכות ונגמרות יחד עם עליית מעמד האשה העולמי.

קרדיט על התמונה: Rod Waddington

נקודה למחשבה - בראשית

בראשית

מסופר על למך שהיו לו שתי נשים - עדה וצילה. הגמרא מסבירה שבאופן מצמרר את עדה למך ייעד רק לילדים ואת צילה לתשמיש [הכוונה שלא תביא ילדים ותישאר יפה].
מעניין שצילה אשת למך הייתה האשה לתשמיש וממנה דייקא נולד תובל קין סוחר הנשק.
הדבר מורה על הקשר ההדוק שיש בין יצר ההרס והמלחמה ליצר המין כשהוא בקלקול, [קשר שמוכח גם מחקרית].