מכירים את הסיפור על יענקל'ה הכונס?
בסיום הש"ס האחרון סיפר הרב חיים, אחד ממגידי השיעור הירושלמים סיפור נפלא.
בחודש ניסן שנת תשי"ג, לילה לפני אירוע סיום הש"ס במחזור השלישי, פגש אותו אדם אחד בסמטה מסמטאות העיר. הוא פנה אליו בדחילו ורחימו כשבפיו שאלה מוזרה: 'האם אוכל להצטרף אליך לאירוע סיום הש"ס למרות שלא למדתי את כל התלמוד?'
הרב התכונן לענות לו שוודאי שהוא יכול ושזה כבוד התורה, אך הוא מיד המשיך ואמר - 'אסביר לרב את שאלתי. כילד לפני השואה גרתי בעיירה קטנה בשם שאדיק. למדתי בחיידר אך ראשי היה מה שקוראים 'סתום', לא הצלחתי ללמוד כלל. חבריי לכיתה התקדמו, למדו עמוד ועוד עמוד ואני נשארתי מאחור. אבי ואימי שראו את מצוקתי, שפכו עלי דמעות ויום אחד הציע לי אבי מה שהיה נשמע לי כעסקה מדהימה – נלמד יחד דף אחד מהש"ס ותקבל מטבע מוזהב. בעיניי ניצת זיק של תקווה. ואכן ערב ערב ישבנו ללמוד אבא ואני את הדף הראשון מפרק הכונס (פרק שישי במסכת בבא קמא). אני זוכר את הערב בו חזרתי מהחיידר ונבחנתי בע"פ על הדף, עצמתי עיניים והתחלתי לומר בקול רם וצלול 'הכונס צאן לדיר...', כשפקחתי את עיניי ראיתי שאת דמעות הצער של הוריי החליפו עתה דמעות של אושר. אלא שאז קדרו השמיים והחלה השואה הנוראה. בשואה אבדתי את שני הוריי, את כל העיירה, ובדרך נס נשארתי אני לבדי. בעצם, לא רק נס החזיק אותי בבוכנוואלד, גם דף אחד של גמרא. תשאל כמעט כל ניצול משם, כולם שם הכירו אותי בשם 'יענקל'ה הכוינס' מפני שכל יום בשואה, ובכל זמן שהיה קשה הייתי חוזר בע"פ על אותו דף גמרא יחיד שידעתי, זה הראשון של פרק הכונס...
עם סיום המלחמה עליתי כערער בודד בערבה לארץ ישראל וכעת אני מוכר בחנות ברחוב הלל בירושלים. בערב לאחר סיום העבודה ניסיתי להגיע כמה פעמים לחבורת הלימוד שלך בדף היומי, אך לצערי, הראש שלי כבר לא קולט כלום. החלטתי לא להתייאש ולכן בכל יום כשאתם למדתם את הדף היומי, אני ישבתי בשולי בית הכנסת ושיננתי את הדף 'שלי'. וכאן מגיעה השאלה שלי – לא למדתי את כל הש"ס שמונה 2711 דפים, אך אולי מכיוון שסוף סוף למדתי 2711 פעמים את הדף שלי, אולי בכל זאת אוכל להצטרף לסיום כחבר מהמניין?'
כששמע זאת הרב חיים הוא לא יכל להתאפק. בדמעות זולגות הוא פנה אל יענקל'ה הכונס ואמר לו:
'בוא נעשה עסק, קח אתה את כל הש"ס שלי ותן לי את סיום הש"ס שלך!'
בסיום הש"ס האחרון סיפר הרב חיים, אחד ממגידי השיעור הירושלמים סיפור נפלא.
בחודש ניסן שנת תשי"ג, לילה לפני אירוע סיום הש"ס במחזור השלישי, פגש אותו אדם אחד בסמטה מסמטאות העיר. הוא פנה אליו בדחילו ורחימו כשבפיו שאלה מוזרה: 'האם אוכל להצטרף אליך לאירוע סיום הש"ס למרות שלא למדתי את כל התלמוד?'
הרב התכונן לענות לו שוודאי שהוא יכול ושזה כבוד התורה, אך הוא מיד המשיך ואמר - 'אסביר לרב את שאלתי. כילד לפני השואה גרתי בעיירה קטנה בשם שאדיק. למדתי בחיידר אך ראשי היה מה שקוראים 'סתום', לא הצלחתי ללמוד כלל. חבריי לכיתה התקדמו, למדו עמוד ועוד עמוד ואני נשארתי מאחור. אבי ואימי שראו את מצוקתי, שפכו עלי דמעות ויום אחד הציע לי אבי מה שהיה נשמע לי כעסקה מדהימה – נלמד יחד דף אחד מהש"ס ותקבל מטבע מוזהב. בעיניי ניצת זיק של תקווה. ואכן ערב ערב ישבנו ללמוד אבא ואני את הדף הראשון מפרק הכונס (פרק שישי במסכת בבא קמא). אני זוכר את הערב בו חזרתי מהחיידר ונבחנתי בע"פ על הדף, עצמתי עיניים והתחלתי לומר בקול רם וצלול 'הכונס צאן לדיר...', כשפקחתי את עיניי ראיתי שאת דמעות הצער של הוריי החליפו עתה דמעות של אושר. אלא שאז קדרו השמיים והחלה השואה הנוראה. בשואה אבדתי את שני הוריי, את כל העיירה, ובדרך נס נשארתי אני לבדי. בעצם, לא רק נס החזיק אותי בבוכנוואלד, גם דף אחד של גמרא. תשאל כמעט כל ניצול משם, כולם שם הכירו אותי בשם 'יענקל'ה הכוינס' מפני שכל יום בשואה, ובכל זמן שהיה קשה הייתי חוזר בע"פ על אותו דף גמרא יחיד שידעתי, זה הראשון של פרק הכונס...
עם סיום המלחמה עליתי כערער בודד בערבה לארץ ישראל וכעת אני מוכר בחנות ברחוב הלל בירושלים. בערב לאחר סיום העבודה ניסיתי להגיע כמה פעמים לחבורת הלימוד שלך בדף היומי, אך לצערי, הראש שלי כבר לא קולט כלום. החלטתי לא להתייאש ולכן בכל יום כשאתם למדתם את הדף היומי, אני ישבתי בשולי בית הכנסת ושיננתי את הדף 'שלי'. וכאן מגיעה השאלה שלי – לא למדתי את כל הש"ס שמונה 2711 דפים, אך אולי מכיוון שסוף סוף למדתי 2711 פעמים את הדף שלי, אולי בכל זאת אוכל להצטרף לסיום כחבר מהמניין?'
כששמע זאת הרב חיים הוא לא יכל להתאפק. בדמעות זולגות הוא פנה אל יענקל'ה הכונס ואמר לו:
'בוא נעשה עסק, קח אתה את כל הש"ס שלי ותן לי את סיום הש"ס שלך!'
וככה זה נראה כשמוטי שטיינמץ מספר את זה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.