יום ראשון, 30 באוגוסט 2020

 

אורות התשובה

גודל מעלת וקדושת ספרו קטן הכמות ורב האיכות של הראי"ה קוק הוא מן המפורסמות. כמו כן נודע כי כה חביב היה הספר אצל הראי"ה עד שהיה לומד בו בעצמו בימי התשובה.

אלא שפעמים רבות קשה להקיף את כל הספר במסגרת שאר ההספקים הישיבתיים, ומה שהלב חושק הזמן עושק. ולכן בתכנית זו באה תמצית הספר אשר לפניכם. 

הפסקאות הבאות מתמצתות את הרעיונות העיקריים ואת החידושים שבספר. את פסקאות החובה הדגשתי. המרחיבות והקשות יותר צוינו כך. [ציוני הפסקאות שב -* הן לפי המהדורה המומלצת של ישיבת אור עציון].

נקודה נוספת היא החלוקה לנושאים. את הנושאים חילקתי ע"פ הנראה לי כחידושים עיקריים בשיטתו של הראי"ה. ידוע לי כי על כל נושא ניתן להוסיף פסקאות רבות מספרים אחרים ואף מאוהת"ש עצמו, אך נ"ל כי ללומד הממוצע פסקאות אלו יספיקו. וה"ה לגבי הנושאים. אף שהיה ראוי לייחד נושאים נוספים כמו – 'תשובת הצדיקים' למשל, מכיוון שאין זה נוגע ללומד הממוצע לא עשיתי כן.

מיותר לציין כי ע"מ לתפוס תמונה שלימה, למי שעתותיו בידו ראוי ללמוד את כל הספר והתוספות הידועות עליו [הנדפסות במהדורת אור עציון].

התשובה כתהליך כלל עולמי וגם פרטי - פ"ד: ב – ג. פ"ו: ז.  פי"א: ד. פי"ב: ט.

התשובה כמחזירה להרמוניה – פ"ו: ד. פ"ז: ג. פ"ח: ג, ז. פי"ב: ד, ה. פי"ד: ל.

השייכות שבין התשובה להתכללות בכלל ישראל – פ"ד: ה, ז. פי"ג: א, ג, ד.

הכרחיות התשובה וטבעיותה – פ"ה: א, ג, ו, ו* [שים לב שזו פיסקה שטעונה בירור רב מה נחשב ביטול טבעיות החיים]. פט"ו: ג.

בטחון התשובה [שייך גם להכרחיותה] - פ"ו: ב. פ"ח: ט"ו – ט"ז. פי"ג: ט, ט*, ט**. פי"ד: ג – ד, י"ט, כ"ג. פט"ו: ז. פט"ז: ב.

השמחה והנעימות של התשובה – פ"ז: א, ו, ז. פ"ח: י"ב. פי"ג: י"א. פי"ד: ד*, ז, י"א, ט"ו. פט"ז:  ו, ז.

החירות והעצמיות שבתשובה פ"ה: ה.  פי"ד: ט"ו. פט"ו: י. פט"ז: א*.

עילוי הרצון של התשובה – פ"ט: ד, ה, ז, י. פי"ג: ז. פי"ד: כ. פט"ו: ב. פט"ז: ג.

תשובה ותחיית האומה – פי"ז כולו.

 

פסקאות שנוגעות יותר לעבודת ה' ומטבע הדברים קלילות יותר (– שים לב שרובן כבר נמצאות לעיל) – פ"ה: ב, ג, ה .פ"ז: ז. פ"ח: י"ג. פי"ב: ד - ה.  פי"ג: ד – ה, ט*. פי"ד: ד*, י"ג*, י"ז*, י"ט, כ"ג – כ"ה, כ"ז, ל"ב.

 

לתגובות והערות – נתנאל טל שאוליאן

0548010111

Shaulian7@gmail.com

 


יום שישי, 28 באוגוסט 2020

אשת יפת תואר


מתוך שבעים וארבע המצוות שמופיעות בפרשת כי תצא, אחת מעוררת תמיהה במיוחד. חייל יהודי שרואה במלחמה אשה יפת תואר וחושק בה יכול היה לבוא עליה (מסתמא באונס) ולקחת אותה אל ביתו. לכאורה, אונס באישור החוק. החוש המוסרי הבריא מתקומם נגד הבהמיות והאכזריות שבמעשה. כיצד יכול להיות שהתורה מאפשרת דבר שכזה?!

ראשית, נחלצת התורה שבעל פה לעזרתנו – אל תנסה להצדיק את המעשה 'לא דברה תורה אלא נגד יצר הרע' (קידושין כב). אל תחפש היגיון מוסרי נורמלי, התורה רק מנסה להציל את החיילים מרשעות גדולה יותר ואולי גם את השבויות מגורל אכזרי יותר.  כלשון הגמ' בהמשך: מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות. תמותה - בהמה שמתה מעצמה אסורה באיסור תורה בין שחוטה ובין נבילה, אלא שהכיעור באכילת נבילה גדול יותר.

שנית, אם נתבונן בפרטי הדין נגלה כי ההיתר הבדיעבדי עצמו מנסה להעלות את החייל מהתבוננות על האשה כאובייקט חסר זהות להתבוננות אנושית יותר. היתר זה הוא רק בתנאי שהחייל יתחייב לשאתה אח”כ לאשה, לאחר שיבוא אליה פעם אחת, אסור לו לבוא אליה שוב עד אשר יוסדר עניין נישואיהם. כלומר, אם השבויה תסכים להיכנס תחת כנפי השכינה ולהתגייר ולהינשא לו. עליו להבין את כאבה ולהתייחס אליה כאל בן אדם, עליו להניח לה שלושים יום לבכות ולהתאבל בביתו על אביה ועל אימה ועל דתה שהיא צריכה לעזוב, ובאותו זמן תגלח את ראשה ותגדל את ציפורניה. והוסיף הרמב”ם (מו”נ ג, מא) שאף מניח לה לעבוד בפרהסיה את העבודה הזרה שהייתה רגילה לעבוד בלא לדבר איתה בענייני אמונה בכל אותו חודש. לאחר אותו חודש, אם האיש כבר לא ירצה לשאתה לאשה, ידרוש ממנה לקבל שבע מצוות בני נח וישחרר אותה לנפשה, ואסור לו לשעבדה לו לשפחה או למוכרה לאחרים.

ורק אם לאחר החודש רצה בה ואף היא הסכימה להתגייר ולהינשא לו, מגיירה ונושאה לאשה. ואם לא רצתה להתגייר ולהינשא לו, מניח אותה אצלו עד שנים עשר חודש (שאין לו רשות לגעת בה בהם), שאולי בכל זאת תתרצה לו. ואם גם לאחר שנים עשר חודש לא התרצתה, ידרוש ממנה שתקבל על עצמה שבע מצוות בני נח וישחרר אותה לנפשה. והיא תקבל מעמד של ‘גר תושב’ שמותר לה לגור בארץ ומצווה לגמול עמה חסד, אבל אסור לאיש מישראל לשאת אותה ללא גיור גמור וללא רצונה.

אך מדוע שתורתנו תורת אמת לא תחנך את הלוחמים להתנהגות מוסרית לכתחילאית, מדוע להתגמש עם יצריהם הרעים?

כאן אנו מגיעים לנקודה חשובה. שלא כמוסר המערבי התורה לא מתעלמת ממצבה המוסרי האמיתי של האנושות בדור מסוים. אין זה מקרי שבדתות ואידאולוגיות שמנסות לספר לעצמן בדיות מוסריות על האדם רווח האונס בזמן מלחמה עד מאוד. כל מי שילמד על חייליה הנאורים של גרמניה או רוסיה במלחה"ע השנייה, חיילי ארה"ב במלחמת וייטנאם או בעצם כל מדינה שניהלה קרבות וערכה כיבושים עד ימינו, יגלה שתמיד היו אנוסים והתנהגויות אכזריות. למעשה היו מלחמות רבות שבהן תועדו הנשים מתלבשות היטב לקראת החיל הכובש מתוך הבנה שכך יצילו את עצמן. דווקא לאחרונה התבצע מחקר אקדמי מדהים שגילה כי צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שלא אונס כלל את האוכלוסייה הכבושה תחתיו. טל ניצן החוקרת שניהלה את המחקר, לקויה במוסר מערבי מעוות ולכן מסקנתה הייתה שכנראה חיילי צה"ל גזעניים כ"כ עד שהנשים הפלסטינאיות לא נראות בעיניהם כבני אדם (שימו לב - אפילו הנאצים אנסו נשים מ'גזעים נחותים יותר'...). אך לאור האמור ניתן להבין מסקנה ישרה יותר. עם ישראל מחונך על ידי בורא עולם שמכיר את יצר האדם ונתן לו תורה שמראה לו את הדרך לנצח את היצר הרע ולהתעלות באמת. 

ב"ה שאנו כיום במצב שנראית לנו מצווה זו כלא רלוונטית ומעוררת תמיהה, זה אומר שהמצווה פעלה את פעולתה. 


קישור למחקר - https://yodaat.org/item/publications/6292.0


יום שישי, 14 באוגוסט 2020

מדוע לא נתנה התורה בארץ ישראל?

 

Photo by Eddie & Carolina Stigson on Unsplash מדבר בארץ ישראל

אסור לנו להשאיר מאחור את השאלות הפשוטות. פעמים רבות כאשר אני לומד עם אנשים שמתחילים בלימוד התורה בפעם הראשונה, כמו ילדים או חוזרים בתשובה, אני שם לב שאופי השאלות שלהם שונה מעט משל לומדים מבוגרים. אלו שאלות שקוראות תיגר על המהלך כולו ומבקשות להבין את הכל מהשורש. לאחרונה למדתי עם בתי את ספר יהושע ובפרקים האחרונים שלו בנאומי הסיום שמה לב בתי לדבר שלא שמתי לב אליו מעולם – היא שאלה על מה יהושע לא אמר – מדוע לא מינה יהושע את מי שימלא את מקומו. כל  מי שילמד לעומק יבין שההבנה הזו שילדה בכיתה ב' שמה אליה לב היא מה שמניע את כל ספר שופטים לעבר ספר שמואל עד מלכות דוד. 

למרבה ההפתעה, נראה שגדולי ישראל ידעו לשאול לצד השאלות המורכבות גם שאלות פשוטות מאוד. ראוי לציון מיוחד הוא מורנו הרב חיים פאלאצ'י  שבספרו "עמודי חיים" (עמוד תורה, אות כ, ט ע"ד-י ע"ג) מביא תשע עשרה הנמקות שונות בסוגיה זו, בפשט ובדרשנות.

חז"ל עצמם שאלו את השאלה במכילתא (יתרו פרשה ה): מפני מה לא נתנה תורה בארץ ישראל? ותשובתם כפי שהסבירו אותה גם רב ניסים גאון (בהקדמתו לש"ס) והמבי"ט – הקב"ה ייעד את התורה לתיקון העולם כולו ולכן הוא נתן אותה במקום הפקר, מעין שטח מפורז בינלאומי, מקום בו יהיה נוח לכל האומות להצטרף. לצערנו אף אחת מהאומות לא עשתה זאת ובמקום שלום עולמי ירדה בסיני שנאה של אומות העולם לישראל נושאי התורה. מקום נתינת התורה אם כן מלמד על היסוד האוניברסלי שבה.

בבמדבר רבה (יט, כו וכן מופיע גם במכילתא שם) תשובתם של חז"ל לאומית יותר – התורה נתנה במדבר כי אם הייתה ניתנת בארץ הייתה ניתנת באחת מנחלות השבטים והיו השבטים מתקוטטים ביניהם. זאת אומרת שהתורה ניתנה במקום נייטרלי כדי להורות על השייכות שלה לכל עם ישראל ועל חשיבות האחדות ביניהם.

המהר"ל ענה על שאלה זו אחרת. בתפארת ישראל (פרק כו) אומר המהר"ל שהתורה לא נתנה במקום שאפשר לחיות בו ברמה החומרית כדי ללמד על כך שהיא רוחנית וזוקקת הזדככות מהגשמיות. בספר אש קודש (דרשות האדמו"ר מפיאסצ'נה הי"ד בתוך ימי השואה) פרשת יתרו המשיך קו זה ואמר שהתורה ניתנה במקום שהוא לא מקום כדי לומר לנו שהתורה לא תלויה במקום מסוים או בזמן ויש לקיימה בכל מצב, בארץ או בחו"ל. הבן איש חי בספרו שבת מלכתא (דרשות לשבת שלפני שבועות) שעוסק כולו בשבח התורה עונה שיש בזה ללמד על שבחן של ישראל שקבלו התורה במדבר כשהקיום שלה קשה מאוד ולא חיכו למקום יישוב פורה כמו א"י שאז היו אומרים שבשביל הארץ קיבלו התורה.

תשובה מיוחדת שמשמיטה את עיקר השאלה נמצאת דווקא באלשייך הקדוש בפרשתנו (דברים יא, ד)[1]. לאחר שהתורה מציינת במדוייק היכן נאמרה הברית: הֲלֹא־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃ מסביר האלשייך: 'הלא תאמר למה זה בחר ה' תהיה קבלת התורה באלה ושבועה בהרים ההם מבשאר מקומות א"י ומבארץ סיחון ועוג שגם היא נתחלקה לשבטים. אל תתמה על החפץ כי הלא כמה בעבר הירדן שהוא בגבול קדוש מאד... יען כי אלה הם אחרי כלומר נכנסות תוך גבול הארץ מופלג מירדן שבשפת הגבול ... מורה היותם נכנס הרבה בתחום א"י... וגם הם מול הגלגל כלומר שיש בחינה אחרת על היותם מול המקום ששרתה שכינה י"ד שנה של כיבוש וחילוק שהיה משכן בגלגל... ושמא תשאל א"כ יהיה בגלגל עצמו לזה אמר אצל אלוני מורה והוא כי שם נשבע ה' פעם ראשונה לאברהם לתת לישראל הארץ'. מובן כי לשיטתו התורה כן  התקבלה בארץ – כאן בפרשה[2].


 



[1] יש לציין שגם לשיטת ריה"ל בספר הכוזרי שמדבר סיני הוא בכלל ארץ ישראל, קושיה מעיקרא ליתא.

[2] ועיין בדבריו בהמשך, שלדידו היה מונח שהתורה נתנה בארץ ולכן יש לשאול באופן הופכי – הרי התורה שייכת בכל העולם ומדוע היה חשוב לשוב ולקבלה בארץ? ותשובתו הרמתה – כדי ללמדך שהארץ ניתנת לך כדי שתיישם בה את התורה ועל תנאי היא ניתנת.


יום שלישי, 11 באוגוסט 2020

ירושלים - אנחנו וכולם


Photo by Dave Herring on Unsplash

'ירושלים לא מוזכרת בשמה אפילו פעם אחת בכל התורה'.

למעשה, השורה הזאת יכלה לפתוח דיונים בין - דתיים לגבי היחס לירושלים, ממש כמו השורה 'ירושלים לא מוזכרת אפילו פעם אחת בקוראן', אלא שבנביאים ובכתובים ירושלים נזכרת כ- 700 פעמים, בכל מקום שבו מתפללים צריך לכוון את הפנים אליה, ושירים ותפילות נכתבו עליה בכל הדורות. לכן אין חולק על מרכזיותה של ירושלים ביהדות. אך דווקא לאור מרכזיות זו השאלה קשה יותר - מדוע ירושלים לא מוזכרת בתורה אפילו פעם אחת?

במקום בו התייחסה התורה לירושלים היא מזכירה אותה כך: 'המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם' (דברים יב, ה). העם ההולך במדבר יודע שכשיגיע לארץ, הקב"ה כבר יודיע להם באיזה מקום הוא בוחר. זה לא קרה מייד, רק בימי דוד המלך, מאות שנים לאחר הכניסה לארץ, בוחר הקב"ה בירושלים להיות המקום המיוחד לשמו. וגם כאן צפה השאלה – מדוע להשאיר את ירושלים בצל?

על שינוי התודעה הלאומית שבין הגלות לארץ ישראל נכתב רבות. היהדות של ארץ ישראל היא עצמאית, בוטחת בעצמה ובכוחה ומחזקת את ההבדלה שלה משאר הלאומים. לא עוד יהודי חלש שמוצא עצמו מובל על ידי הפריץ, מעתה סיפורים על גבורת לוחמינו במבצע הצלה הרואי יהיו המיתוס המכונן. התהליכים האלה קרו לנגד עינינו והם בריאים ומתועדים בספרי הנבואה. נראה כי הזכייה בירושלים כרוכה בשינוי תודעתי לאומי נוסף. אם בצמד המילים הדרמטי 'הר הבית' המילה 'הבית' מסמלת את הבית הלאומי שלנו, אז טעינו בכתובת. הבית הוא הבית של ה' אלוקי השמיים והארץ, אלוקי ישראל והעמים, ומתוך כך אנו מצפים לבנות שם את בית התפילה של האנושות כולה. המעמד הלאומי שלנו איננו העיקר בסיפור הארוך של עם ישראל. התפקיד של ישראל להיטיב את העולם מכל הבחינות ולהוביל בו את האומר המוסרי הוא הנקודה העיקרית. הלאומיות שלנו היא הגוף, החשוב וזה שאין לו תחליף, אך עדיין הגוף שנועד לתפקיד זה.

המילים אב המון גוים שנאמרו לאברהם אבינו כבסיס לתפקידו וייעודו מבטאות קשר של אהבה ואחריות כפי שאר העולם. כאב הרוצה בטובת בניו ומימושם העצמי מביטים ישראל על שאר העולם ומתוך מבט של אחווה אך ללא נאיביות מעושה הם מנסים לתת לכל אחד מהעמים מקום של כבוד בתיקון העולם.

לכן התורה לא מדברת על ירושלים במפורש. ירושלים, הר הבית ובית המקדש אמורים להגיע לידינו כפרי של תהליך נפשי ורוחני ברמה הלאומית שמבטא הבשלה של התפיסה העצמית שלנו.

ומה קורה איתנו? האם עלינו לעבור את אותה הבשלה שוב עם חזרתנו השנייה לציון? בימי עזרא ירושלים עמדה במרכז התודעה של העם. השבים ניגשו כמעט באופן מידי להקרבת קורבנות, וברגע שהתאפשר מבחינת המפה הפוליטית העולמית גם לבניין הבית. והם אכן בנו אותו, בדם יזע ודמעות, חציים בונים וחציים אוחזים בנשק. בימינו, ההנהגה הפוליטית שלנו כלל לא תכננה לכבוש את ירושלים, היא נפלה לידם כפרי בשל. עלינו לקבל את המתנה ולהבין שה' מאמין בנו שנצליח להיות ראויים לה ורק מתוך תפיסה זו המבוססת על היסוד האוניברסלי של היהדות נצליח לכונן שלום המבוסס על הלאומיות האוניברסלית הישראלית המבקשת את תיקון העולם כולו. שלום שאנו וכל עמי העולם כה זקוקים לו.  

(פורסם במקור ראשון ראה התש''פ)

יום שישי, 7 באוגוסט 2020

איך נדבקים בה'?

חבר ישב איתי לשיחה וסיפר לי על קרובת משפחה שלו 'קיבוצניקית' שממש רחוקה מקיום תורה ומצוות. הבעתי חוסר אמון קל ואמרתי שמן הסתם מדליקה נרות שבת או שהם אוכלים יחד סעודה חגיגית במועדי ישראל וכדומה. אך לאחר מכן במהלך השיחה הוא סיפר ש'למחייתה' עוסקת אותה יהודייה בפיתוחים טכנולוגיים שמביאים להכפלה של תפוקת התבואה מתא שטח נתון וייצוא של אותם פיתוחים למדינות העולם השלישי בהן שורר רעב...
האם משהו במושגי הדבקות בה' שלנו צריך להתיישר?


בספר דברים מצווה אותנו התורה כמה פעמים על הדבקות (בכל ארבעת הפרשות הראשונות ברצף אך לא רק בהן). בדברי חז"ל בכל מקום שנזכרה מצווה זו נשאלה השאלה העולה מאליה – 'הלא הקב"ה אש אוכלה הוא וכיצד ניתן להדבק בו?' – הפער הוא אינסופי בין הבורא לנברא, וכי אפשר לא רק לגשר על הפער כי אם ממש להדבק בו?

למרות שחז"ל דברו על כך בכמה מקומות וענו כמה תשובות, העיקרון היסודי של כל התשובות זהה – איננו נדבקים בעצמותו יתברך באופן ישיר אלא בדרכים בהם בחר להתגלות אלינו. ובכל זאת, ראוי לעיין בהבדלים שבין התשובות של חז"ל. התשובה הראשונה והידועה מכולם היא שהדבקות איננה ממש בו אלא להדבק בדרכיו, בדרכי החסד והאמת: מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים מה הוא מבקר חולים אף אתה בקר חולים מה הוא קובר מתים אף אתה קבור מתים מה הוא מנחם אבלים אף אתה מנם אבלים (סוטה יד, תנחומא וישלח י, ד).
ההסבר השני למושג הדבקות מופיע בגמרא במסכת כתובות (דף קיא, וכן במדב"ר כב, א) -  ולדבקה בו וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו נדבק בשכינה. הדבקות בחייהם של תלמידי חכמים היא הדבקות בקב"ה.

נראה כי לעומת דברי חז"ל שאיננו נדבקים בקב"ה אלא רק בעקיפין, אצל הרמב"ן בפרשתנו (דברים יא, כב ועיין גם באור החיים הקדוש) דווקא למדנו תשובה ישירה מאוד על מושג הדבקות וכה דבריו:

ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה' ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזרי.

האם יש סתירה בין ההסבר השלישי שבדברי הרמב"ן לגמרא? מסתבר לומר שלא. ואכן מעניין בהקשר זה הסברו של הר"ן בדרשותיו (דרשות הר"ן ח, יא), הסבר שנראה שהשפיע רבות על תנועת החסידות (עיין למשל במבוא שערים לאדמו"ר מפיסצ'נה).

שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל. כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה. עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם. אבל מצד המצאה בדורם. שהם עצמם כמו המקדש המקודש.

תלמידי החכמים והצדיקים הם בתי מקדש מהלכים, ודרכם ניתן להדבק בקב"ה בכל זמן ובכל מקום. הר"ן מחלק בין הוראה להמון להוראה ליחידים. יש יחידים שיכולים להדבק בה' כמו שכתב הרמב"ן, לזוכרו תמיד ושלא פרד ממנו מחשבתם לעולם. אך דרישה זו לא יכולה להיות להמון. ההמון צריך להדבק באותם אנשים שנעשים 'מעון לשכינה' וזוהי הדבקות בצדיקים ובתלמידי החכמים עליה דברה הגמרא. לימים ייאמר בשם רבי נחמן או הרבי מלובביץ' שבכל מקום בו נמצא הצדיק הוא בחינת ארץ ישראל ואכן יש לדברים מקור של ממש בדברי הראשונים (כמובן רק בבחינת מה ואין הוא במעלת א"י ממש לעניינים רבים ולא נעקרה חס ושלום מצוות ישוב א"י ממקומה ועיין חיי מוהר"ן טז ואכמ"ל). 

תשובה רביעית במספר ואחרונה לענייננו מדגישה את הקשר בין מצווה זו לארץ ישראל. רצונך להדבק בקב"ה? עסוק בנטיעת עצים וישובו של עולם (עיין בויקרא רבה כה, ג). כשם שהקב"ה ממשיך את החיים בעולם ועושה חסד עם כל ברואיו כך עלינו לעשות ובכך אנו נדבקים בחי החיים. 

ההסבר הזה לדבקות מתאים באופן מדויק גם לסדר ההופעה של מצווה זו בתורה. בטרם הכניסה לארץ והעסק ביישובו של עולם כמשימה עיקרית יש צורך בהפנמת ההבנה שהיא פרי התבגרותה של האמונה. הקב"ה לא עוסק רק בקודש ובד' אמות של  הלכה, ולכן גם את הדבקות בו יש להשיג דרך חיים מלאים הכוללים גם את פיתוח העולם בצדדי החול שלו.