דף קרבי
לפני כאלף שנים ישב הרמב"ם וניסה לדמיין.
הוא ניסה לדמיין מה חייל יהודי מרגיש רגע לפני היציאה לקרב. מתוך היכרות עמוקה עם
עמו הקדוש והאהוב, הוא כתב לו[1] שהמלחמה של האויב נגדו היא מלחמה של האויב נגד הטוב
ונגד המוסר. שהאויב שעומד מולו בא בשם מערכת ערכים פסולה ומנוגדת למטרת היהדות ולכן
אויבינו הם אויבי ה'. ובעזרת ה' ננצח אותם. ממש כפי שכתוב בתורה, הוא ציוה את
הלוחם שלא לפחד ולא לחשוב על כבודו או להרהר מתוך פחד במשפחתו ומה יהא עליהם אם
חלילה... אלו מחשבות פסולות שעלולות להטיל מורך גם בלב אחיו. הפחד הוא מחלה
מידבקת. רק שיזכור את שליחותו – חייל ישראלי הוא מלאך (שליח) של צור ישראל ורבונו
של עולם לכלות את הרע ולהבטיח את החיים.
אנחנו לא צריכים לדמיין, עומדים חיילינו בשערי
העיר ההיסטורית עזה. עיר בה נלחם שמשון ועקר את שעריה, עיר מולה נלחם ינאי המלך
בימי בית שני ויכל לה, ועיר הדמים שממנה יצאו הגרועים שברוצחים וביצעו באחינו ובאחיותינו
דברים נוראיים שאין אדם נורמלי שיכול להעלות על דעתו.
חייל קדוש, אשריך!
זכית להיות מלאך - שליח של עם ישראל. לא רק של העם היושב בציון ומייחל לחזרתך עטור
ניצחון, יחד איתך עומדות נשמות אלף וארבע מאות אחיך ואחיותיך שנטבחו, נאנסו, נשרפו
ונפלו בקרב רק מפני שהם יהודים בארץ ישראל. נשמות שזועקות 'כי לארץ לא יכופר לדם
אשר שופך בה כי אם בדם שופכו'. יחד איתך עומדות גם נשמות האבות והאימהות, הסבים
והסבתות וכל הדורות שהתפללו לעלות לארץ ישראל ולא עלה בידם. נשמות כל לוחמי ישראל
שמסרו את נפשם על קיום העם וישיבתו בארץ לבטח מלוחמי יהושע בן נון ודוד המלך ועד
לוחמי המחתרות בגיטאות ובארץ, כל אלה מלווים אותך כעת באהבה ובתפילה.
אתה מלאך - שליח לא רק של העם הזה לדורותיו אלא גם של הטוב והמוסר, בן אור שנקלע
למלחמה בבני חושך. זוהי מלחמה שאין צודקת ממנה. מלחמה על החיים ועל הטוב כנגד
המוות והרע.
בקרוב תעמוד לפני כניסה מחודשת לשדה הקרב, אל תיתן למחשבת פחד ומורא לעלות בליבך. אנחנו
עם של אריות ואנחנו ננצח כי בשם אלוהינו נדגול. היה אחד, היה נכון, היה ממוקד
בשליחותך – חתור למגע, רדוף את האויב עד כלותו.
ה' עימך גיבור החיל!
'ארדוף אויבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם'
'ארור עושה מלאכת ה' רמיה וארור מונע חרבו מדם'
ובאויבינו יתקיים 'יהי דרכם חושך וחלקלקות ומלאך ה' רודפם'
[1] רמב"ם הל' מלכים פרק ז הל' טו.
