אוהב ניסים?

 [הכוזרי 25]

בימינו עוסקים הרבה בשמות. הרצאות שכותרתן 'שם האדם ומהותו' וכדומה, צצות כפטריות אחר הגשם, ומגלות לנו כי מה שגילה לנו בזמנו המהר"ל ששם מבטא מהות, נעשה כיום לדבר טבעי בעיני כל.

מתוך נקודת מבט זו כדאי שניגש לדבר על שמותיו של – לא פחות ולא יותר – הקדוש ברוך הוא.

היהדות משופעת בשמות לאלוקים. שבעים שמות ועוד אינספור כינויים נודעו לה' יתברך עד שבהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה הוא מזכיר בשם חכמי הסוד (כמובא בזוה"ק) כי התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה.

בתחילת המאמר השני בכוזרי, ריה"ל  נוגע בהבדל שבין שם 'אל שדי' שבו נגלה ה' אל האבות הקדושים לבין שם 'הוי"ה' שבו נגלה ה' למשה. מסתבר שהבדל זה חשוב מאוד לעניין יציאת מצריים שכן התורה רואה צורך לציין את ההבדל הזה כהקדמה למכות בתחילת פרשת וארא. ריה"ל מסביר כי שם הוי"ה קשור בבריאת העולם וחידושו יש מאין בשונה מאל שדי שמבטא ניצחון בדרך הטבע. אם נקשיב למילה בעברית – השם המפורש על פי הניקוד המקובל שלו [כמו ניקוד המילה לעולם] מבטא בצליל שלו [לא לומר בפה רק להרהר] שהוא האל שהיווה מהווה ויהווה את העולם והכל ברגע אחד. זהו זמן שאין אותו בעברית רגילה – לא עבר לא הווה ולא עתיד. אל שדי לעומתו הוא כוח שמסדר את העולם.  פירוש המילה אל בעברית הוא כוח, כמו בפרשת ויצא 'יש לאל ידי'. על השם שדי אמרו חז"ל במדרש – שאמר לעולמו די. דהיינו העולם היה הולך ומתפשט ולא היו יכולים להתקיים בו חיים ללא גבולות. שם שדי הוא השם שבו מתבטאת ההתגברות לשים גבולות ולסדר את העולם מבפנים. לכן ההתגלות על ידי שם הוי"ה השם המיוחד לה' תמיד מביאה יחד איתה ניסים, וההתגלות בשם אל שדי – לא. ואכן חייו של משה רבינו ע"ה היו רצף של ניסים גדולים, ההצלה הפלאית בבית הצורר עצמו, מכות מצרים, קריעת ים סוף, המן במדבר, ועוד. חייהם של האבות לעומת זאת לא התאפיינו בניסים גדולים כי אם בעמידה בניסיונות וחיים של הצלחות בדרך הטבע.

למראית עין גדול הנאמר במשה ובישראל בזמנו מאשר באבות הקדושים. אך ריה"ל מגלה לנו דבר מדהים:

'ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח ספק בנפשות שבורא העולם ברא את הדברים ההם - בריאה חדשה מכוונת כמו מכות מצריים וקריעת ים סוף וכו' לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב! אך מפני שהם רבים והיה הספק בלבבם והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב שאפילו לא הייתה מוצאתם כל ימותם כי אם רעה לא הייתה אמונתם באלוקים נחלשת ולא היו צריכים לכל זה'. 

הצורך בנס הוא בדיעבד, הנס נועד למי שצריך עדיין חיזוקים. הנאמן לקב"ה באמת הקב"ה פועל איתו בדרך הטבע.


אז מי לא אוהב ניסים? – כנראה הקב"ה בעצמו...