שלוש עצות בגידול הבנים לתלמוד תורה מעשרת בני רב פפא

 

השבת מסיימים בעז"ה חומש, וזהו זמן טוב לדבר על 'סיומים'.

כל מי שעשה סיום מסכת בחייו שם לב למנהג המעט משונה לדקלם את שמות עשרת בני רב פפא. נזכרו כמה סיבות למנהג זה ודומני שאם נתבונן בסיבות אלו נוכל לדלות מהן שלוש נקודות חשובות לחינוך הילדים.

כבוד תורה
המהרש"ל בספר ים של שלמה (בבא קמא פרק מרובה סימן לז) מביא משם הרמ"א דרשה חשובה.
בדרשתו מסביר הרמ"א שרב פפא שעשיר גדול היה (פסחים מט, א) היה גם מחזיק תורה גדול ונהג לעשות לבניו החשובים סעודה נאה בכל סיום מסכת ולכן זכה שמזכירים אותו בכל סעודת סיום.

למדנו מכאן שכבוד התורה וכבוד תלמידי החכמים (גם כאשר מדובר בבניו) מלמד את הבנים את היחס הנכון לתורה. כשהבן רואה שאביו מוזיל מממונו ןמקדיש זמן לארגון שמחת הסיום הוא מבין מה באמת חשוב לאבא שלו.  

שלום וכבוד תלמידי חכמים 
בדרך אחרת מבאר הגאון רבי שמשון אהרן פולנסקי אב"ד טעפליק ורבה של שכונת בית ישראל (דבריו מובאים בלקט חידושיו הנקרא "ישועות שמשון"), כי עשרת בני רב פפא מוזכרים על שם עשר מחלוקות בש"ס שרב פפא עשה שלום בניהם, כאשר חשש לשתי הדעות והנהיג לעשות באופן שיוצא ידי חובת שניהם - כך למשל במחלוקת חכמים (ברכות נט, א) כיצד יש לברך בעת ראיית הקשת אם יש לברך "ברוך זוכר הברית" או "נאמן בבריתו וקיים במאמרו", ורב פפא הכריע כי יש להזכיר את שניהם - "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". ובאופן זה נהג רב פפא בעשר מחלוקות בש"ס. והרב מטעפליק מטעים כי כיון שהיה רב פפא 'רחים רבנן' - אוהב את החכמים וחושש לדבריהם, הרי ש'זכה לבנין רבנן' - כנגד כל מחלוקת בה חשש לדברי שני החכמים, ולכך שבניו יוזכרו בעת כל סיום מסכתא.
ניתן להוסיף לדבריו פרפרת נאה. רב פפא בהנהגתו, הרבה שלום בעולם כמאמר חכמים 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'. ולפי שרב פפא נהג בעצמו כדברי רבינו הקדוש בסיום שישה סדרי משנה (סוף עוקצין), זכה שיוזכרו הוא ועשרת בניו - בכל סיום מסכת.
כאשר אתה מדבר בבית סרה ברב אחר, מזרם אחר וכדומה אתה הורס את החינוך של בניך.

תורה עד מסירות נפש
ואילו הגאון רבי ראובן מרגליות סבור כי יסוד מנהג הזכרת שמותיהם של בני רב פפא בסיום תלוי באופן סיום חייהם. מצינו בשם ר"ש מקינון שבני רב פפא נהרגו על קידוש השם. ובגמרא (ברכות כ, א) מצינו שהיו תלמידי חכמים מופלגים - שכן במתיבתא דרב פפא שנו את שישה סדרי משנה שלוש עשרה פעמים, "ולפי שאחרי קריאת התורה מזכירים נשמות וביחוד של אלו שנהרגו על קידוש השם, כן הוקבע במתיבתא דרב פפא בכל פעם שסיימו שיתא סדרי להזכיר נשמות האחים הקדושים בני רב פפא ומני אז הוקבע לדורות".

התורה נלמדת באופן של 'עזה כמות אהבה' ושל 'אדם כי ימות באוהל', לימוד פושר וללא קביעות לא יעשה את העבודה. מסירות בתמימות (טוטאליות) להבנת התורה וזכירתה.

כל הש"ס בדף אחד או סיפורו של יענקל'ה הכונס

מכירים את הסיפור על יענקל'ה הכונס?

בסיום הש"ס האחרון סיפר הרב חיים, אחד ממגידי השיעור הירושלמים סיפור נפלא. 
בחודש ניסן שנת תשי"ג, לילה לפני אירוע סיום הש"ס במחזור השלישי, פגש אותו אדם אחד בסמטה מסמטאות העיר. הוא פנה אליו בדחילו ורחימו כשבפיו שאלה מוזרה: 'האם אוכל להצטרף אליך לאירוע סיום הש"ס למרות שלא למדתי את כל התלמוד?' 
הרב התכונן לענות לו שוודאי שהוא יכול ושזה כבוד התורה, אך הוא מיד המשיך ואמר - 'אסביר לרב את שאלתי. כילד לפני השואה גרתי בעיירה קטנה בשם שאדיק. למדתי בחיידר אך ראשי היה מה שקוראים 'סתום', לא הצלחתי ללמוד כלל. חבריי לכיתה התקדמו, למדו עמוד ועוד עמוד ואני נשארתי מאחור. אבי ואימי שראו את מצוקתי, שפכו עלי דמעות ויום אחד הציע לי אבי מה שהיה נשמע לי כעסקה מדהימה – נלמד יחד דף אחד מהש"ס ותקבל מטבע מוזהב. בעיניי ניצת זיק של תקווה. ואכן ערב ערב ישבנו ללמוד אבא ואני את הדף הראשון מפרק הכונס (פרק שישי במסכת בבא קמא). אני זוכר את הערב בו חזרתי מהחיידר ונבחנתי בע"פ על הדף, עצמתי עיניים והתחלתי לומר בקול רם וצלול 'הכונס צאן לדיר...', כשפקחתי את עיניי ראיתי שאת דמעות הצער של הוריי החליפו עתה דמעות של אושר. אלא שאז קדרו השמיים והחלה השואה הנוראה. בשואה אבדתי את שני הוריי, את כל העיירה, ובדרך נס נשארתי אני לבדי. בעצם, לא רק נס החזיק אותי בבוכנוואלד, גם דף אחד של גמרא. תשאל כמעט כל ניצול משם, כולם שם הכירו אותי בשם 'יענקל'ה הכוינס' מפני שכל יום בשואה, ובכל זמן שהיה קשה הייתי חוזר בע"פ על אותו דף גמרא יחיד שידעתי, זה הראשון של פרק הכונס...
עם סיום המלחמה עליתי כערער בודד בערבה לארץ ישראל וכעת אני מוכר בחנות ברחוב הלל בירושלים. בערב לאחר סיום העבודה ניסיתי להגיע כמה פעמים לחבורת הלימוד שלך בדף היומי, אך לצערי, הראש שלי כבר לא קולט כלום. החלטתי לא להתייאש ולכן בכל יום כשאתם למדתם את הדף היומי, אני ישבתי בשולי בית הכנסת ושיננתי את הדף 'שלי'. וכאן מגיעה השאלה שלי – לא למדתי את כל הש"ס שמונה 2711 דפים, אך אולי מכיוון שסוף סוף למדתי 2711 פעמים את הדף שלי, אולי בכל זאת אוכל להצטרף לסיום כחבר מהמניין?'
כששמע זאת הרב חיים הוא לא יכל להתאפק. בדמעות זולגות הוא פנה אל יענקל'ה הכונס ואמר לו:
'בוא נעשה עסק, קח אתה את כל הש"ס שלי ותן לי את סיום הש"ס שלך!' 

וככה זה נראה כשמוטי שטיינמץ מספר את זה...

מסיבה על סיום של דף אחד!

יהודי אמריקאי אחד, מתאגרף במקצועו, פעם ראה באחד העלונים שה'חפץ חיים' זצ"ל היה אומר: "איני יכול להבין, איך יהודי יצא מהעולם הזה, בלי ללמוד דף אחד גמרא". הדבר נגע אל לבו והוא אמר לעצמו: "אני יהודי. ואף פעם לא ידעתי מה זה גמרא ולא ראיתי דף גמרא, אבל אם כתוב פה שזה דבר שאי אפשר לחיות בלעדיו, אני מוכן לנסות ללמוד".

מה עשה? הלך לתלמוד תורה שבו למד בנו. נכנס לחדרו של המנהל ברכו לשלום ושאל: "אתה זוכר אותי? אני אבא של פלוני אלמוני". "כן, בודאי", השיב לו המנהל "ובמה אוכל לעזור"? "תראה", אמר לו האיש, "אני רוצה ללמוד דף אחד גמרא". המנהל תמה לרגע ומיד השיב: "תראה פה זה תלמוד תורה, פה לא מלמדים גמרא למבוגרים". אבל האב מתעקש ומסביר: "תראה אין פה בסביבה שום מקום שבו אני יכול ללמוד ואני קראתי, שה'חפץ חיים' כתב שלא יכול להיות שיהודי יצא מהעולם בלא ללמוד דף גמרא ואני רוצה ללמוד דף אחד". ראה המנהל שהוא רציני ואמר לו: "טוב תשמע, אני אעשה איתך משהו, אני אכניס אותך לאחת הכיתות שמתחילים בה ללמוד גמרא ואתה תשב שם ותלמד כאחד הילדים. אבל אם ישאלו אותך התלמידים מה עושה אדם בגילך פה? נגיד להם שאתה ממשרד החנוך ובאת לבדוק את רמת הלמודים". הסכים האיש לתנאי והוזמן להצטרף לכיתה.

התחיל המתאגרף ללמוד ולאט לאט לטפס כלפי מעלה. שלש שנים לקח לו ללמוד דף אחד גמרא, כמו שצריך. שלש שנים! וכשגמר את דף הגמרא, צלצל לגר"מ פינשטיין זצ"ל, "שלום כבוד הרב, מדבר פלוני אלמוני, אני רוצה להזמין את כבודו לסיום הדף". הגאון התפלא - "סיום הדף? על מה אתה מדבר"? סיפר הלה את ספורו : "ראיתי שכתוב בשם ה'חפץ חיים' 'איני יכול להבין, איך יהודי יצא מהעולם הזה, בלי ללמוד דף אחד גמרא' אז אני למדתי דף אחד גמרא, עכשיו סיימתי אותו אחרי שלש שנים ואני רוצה לעשות סיום". הרב שמע, כנראה מהקול הנרגש והכנה ניכר שהענין רציני, הסכים ואמר: "אני בא".

שש שעות נסע הגר"מ פינשטיין זצ"ל עד למקום הסיום ושש שעות חזור. האבא 'הבוקסר' חגג את 'סיום הדף'. בארוע נכחו רבנים ותלמידי חכמים רבים ועד לשעות הקטנות של הלילה דברו במעלת התורה ובשבח לומדיה. בשתים לפנות בקר, האבא הלך לישון מאושר, על שזכה לעשות את שכתב ה'חפץ חיים' וסיים את הדף.

בבקר יום הבא, הוא כבר לא קם. הוא נפטר. ברוך דיין אמת.

כל גדולי ישראל ובהם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, שהשתתפו כמה שעות לפני ההסתלקות, ב'סיום הדף' של הנפטר עשו שוב את הדרך, הפעם להלויה. בדברי ההספד, אמרו עליו על אותו יהודי: "יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו ב'דף אחד', כי .. ירבו ימיך ויוסיפו .. שנות חיים" מי יודע אולי כל ימיו לא בא לזה העולם אלא להשלים דף אחד...