הגרף פוטוצקי / ר' שלמה קרליבך - סיפור חובה

לכבוד פרשת ואתחנן, סיפור מכונן על שמע ישראל.

הגרף  פוטוצקי, אחד הצדיקים, ובין הגרים הכי גדולים שהצטרפו לעם 

ישראל.

כולנו שמעו על משפחת פוטוצקי, משפחה (לא יהודיה) מאוד ידועה בפולין שמשווקת וודקה. מכיוון ששיווקו וודקה, כמובן שהם שתו יומם וליל, וקללו והכניסו מכות אחד לשני בלי הפסקה, ולא נשאר הרבה מחיי המשפחה שלהם. פוטוצקי הצעיר היה בן שמונה עשרה ונמאס לו, ההורים שלו היו כל הזמן שיכורים, היו מכניסים מכות אחד לשני וגם נותנים מכות לילדים. יום שישי אחד בלילה, כשהוא לא יכל לסבול את זה יותר, הוא קפץ על סוסו ורכב לכיוון הארמון. בדרך הוא עבר ליד בית מרזח אחד ששייך ליהודי, וכמובן שהוא היה סגור. הצעיר הציץ בחלון וראה יהודי יושב בקדושה וטהרה עם הילדים שלו. כולם ישבו בכזו מתיקות, עם כל כך הרבה אהבה, שהוא לא היה יכול להוריד את העיניים. הוא חשב לעצמו: הלוואי ולי היתה משפחה שכזו, הלוואי וההורים שלי  היו יושבים איתי, ולו פעם אחת, כמו שהיהודי הפשוט הזה יושב עם משפחתו בליל יום שישי. הוא דפק על הדלת – ובימים ההם אם גוי דופק על הדלת יש לזה איזה ריח של סכנה. היהודי פתח  את הדלת ושאל :"איך אני יכול לעזור לך?" פוטוצקי השיב: "האם אפשר להצטרף אליכם?". הוא נכנס ורואה, גוואלד, , רואה איזו קדושה יש ליהודים, רואה איך היהודים ממש קדושים ויקרים, בליל שבת קודש היהודי הכי עני הוא מלך מלכי המלכים, הוא מבייש את כל המלכים שבעולם. ככה, לאט לאט, הוא הגיע כל שבת קודש והא התחיל ללמוד תורה ומצוות. עוד דבר חשוב, רבותי, ליהודי הזה היתה בת יפה וקדושה, והיה ברור לפוטוצקי שהיא בת זוגו האמיתית. אבל פוטוצקי עוד לא היה יהודי, ולהתגייר בליטא היה בלתי אפשרי – דבר ראשון, היה על זה עונש מות, וגם, למחרת יהיה פוגרום. פוטוצקי החליט שהוא ייסע לכמה שנים להולנד, ששם היה מותר להתגייר, ואחר כך הוא יחזור. וכך, פתאום הוא נעלם, אני לא יודע כמה ההורים שלו בכו עליו, ואחרי שלוש שנים הוא חזר.

דעו לכם שהנשמה שלו היתה ממש קדושה. כשהוא היה תינוק, האמא שלו טיילה איתו בעגלה והתינוק התחיל לבכות. הבעל שם טוב עבר באותו רגע בצד השני של הרחוב ואמר לחסידיו: "אתם רואים את התינוק הזה? הוא עמד לידי בהר סיני". הבעש"ט הלך לעגלה, הרים את התינוק, והתינוק היה כל כך מאושר ושמח שהוא צחק בלי הפסקה. החסידים שהסתכלו ידעו שהתינוק הזה כנראה משהו מיוחד, אבל רק עכשיו אנחנו מבינים למה. אז הגרף פוטוצקי חזר לאחר שלוש שנים, ולא רק שהוא ידע את כל הש"ס כולו אלא שהוא גם היה ממש מקובל אלוקי, הוא הגיע בשלוש שנים למה שחלקנו לא מגיעים אליה באלפי גלגולים. הוא התחתן עם הבת של היהודי, אבל כמובן שאף אחד לא הכיר אותו עם הפאות והזקן היפה שלו.

לצערנו הרב, בבית הכנסת שבו נהג להתפלל, היה יהודי שכנראה היתה חסרה בו איזו קדושה, והוא היה מדבר כל הזמן באמצע התפילה. הגרף פוטוצקי היה מתחנן בפניו: "אנא, אל תדבר ככה באמצע התפילה, אתה מפריע לכולם!". פעם אחת, הגרף פוטוצקי ניגש אליו ואמר לו: "באמת, זה לא בסדר שאתה מדבר ככה, ברעש, ומפריע לכולם". היהודי פנה אליו ואמר: "תראו מה זה, גר אחד אומר לי מה לעשות!" ברגע שהוא אמר את זה הוא גילה את הסוד ואנשים התחילו לברר את קורותיו. לאחר שבוע, 'על  אלה אני בוכיה', אימו הגויה הכירה אותו והמשטרה עצרה אותו. אמו הגויה הגיעה אליו עם הכומר ואמרו לו שיש כנסיה שמרחמת עליו ומוכנה לקבל אותו למרות חטאיו, אבל אם הוא לא יחזור אליהם אזי יצטרכו לשרף אותו בשוק. קבעו את מועד השריפה לחג השבועות. איזו זכות לעלות מהעולם הזה יחד עם התורה הקדשה! בין הצדיקים הגדולים של אותו הזמן היה רבי אלכסנדר זיסקינד, מחבר הספר 'יסוד העבודה', שהוא היה בין המקובלים הגדולים של אותה תקופה. הוא החליט שלמרות שמאוד מסוכן ליהודי  להראות ביום השריפה, הוא חייב להיות שם, כי כשגרף פוטוצקי יגיד 'שמע ישראל' בפעם האחרונה הוא רוצה להגיד את זה יחד איתו. וכמובן שהרב זיסקינד היה ברמה רוחנית מספיק גבוהה כדי לעשות את זה, הוא טיפס על עץ גבוה, ולא היה צריך אוכל או שום דבר גופני. הגיע שעת השריפה וכל הגויים צעקו בכל רם: ,מוות ליהודים!" והתחילו לשרוף אותו. הרב זיסקינד צעק לגרף פוטוצקי בלשון הקודש כדי שישמע: "אתה לא לבד, אני פה בשם כל ישראל", והם אמרו ביחד 'שמע ישראל'. איזה  'שמע ישראל' גבוה, עוד אפשר לשמוע אותו עד היום!

הקב"ה לא מעניש!

התמונה מתוך האתר תיקון הכללי

בשיעורו החודשי בלשון הקודש הביא הרבי מטאלנא מה שסיפר רבי מאיר שפירא מלובלין זצ״ל לתלמידיו:
פעם בתשעה באב היה באחת עיירות המרפא בפולין שם פגש את הרבי מגור האמרי אמת זצ״ל שהזמינו לסעודה במוצאי תשעה באב. בסעודה שאל רבי מאיר שפירא את האמרי אמת, שהרי הגמרא (ב״ב ג ומגילה כ״ו) אומרת שאסור לסתור בית כנסת לפני שבונים בית כנסת אחר, א״כ איך החריב הקב״ה את בית המקדש לפני שבנה בית מקדש אחר?  

ענה לו האמרי אמת, שהתוספות אומרים שאם כבר התחילו לעשות פעולות לבנות כגון מדידות אז זה נחשב שכבר התחילו לבנות את הבית כנסת. ואמר שזו כוונת הפסוק באיכה ״חשב ה׳ להשחית חומת בת ציון נטה קו״ שכשחשב ה׳ להחריב את חומת בת ציון כבר נטה קו, כבר מדד את החומה של בית המקדש החדש...
והוסיף רבי מאיר שפירא שאז ניגן האמרי אמת את ״אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב״ ולימד את תלמידיו את הניגון ומידי שנה היה מנגנו בתשעת הימים.

כוונת הסיפור המתוק הזה ברורה, חורבן בית המקדש איננו סופו של המקדש הנוכחי אלא תחילתו של בית המקדש הבא שייבנה בתיקון ובשלמות. עיתים יש צורך להחריב בית כנסת ישן כדי לבנות תחתיו חדש ויפה. עם כל הכאב חורבן הבית איננו פעולה של הריסה כי אם 'סותר על מנת לבנות' או בלשון של ימינו – פינוי בינוי.

כולנו מכירים את 'שינוי השם' שאמור להביא שינוי למזלו של אדם, אך מעניין לשים לב שאנו נוקטים כך גם לגבי מקצועות. אתן דוג' שלהערכתי רבים יתחברו אליה, כשהייתי ילד היו קוראים לאדם שסיפק את השירותים הטכניים של ביה"ס – שרת. כשהתבגרתי החליפו את השם ל'אב בית'. כיום בביה"ס של הילדים שלי אותו מקצוע נקרא 'עוזר טכני' ובאחרים הוא נקרא 'מנהל תפעול'. יש אנשים שצוחקים על התופעה אך האמת היא שיש בה הגיון רב. לשם של המקצוע יש השפעה על היחס הנפשי של בעל המקצוע כלפי מלאכתו וכן ליחס של החברה כלפיו.  

שינוי תווית שכזה עשה עולם הקבלה גם בנוגע לעונשים של הקב"ה. ביום ראשון ה' באב יחול יום פטירתו של האר"י הקדוש. השפעתו של האריז"ל נכרת בכל תחום, בפירוש הגמ' דרך השיטה המקובצת שהיה אחד מכותביה וכן בפירושי ההגדות של המהרש"א הבא"ח ואחרים, בהלכה בעיקר דרך פסקיהם של המגן אברהם, החיד"א, הבן איש חי ובעצם כמעט כל הפוסקים. וכמובן בעולם ההשקפה האמונה והסוד שם היה עיקר עיסוקו. עולם החסידות, הרמח"ל, הגר"א, הרש"ש והבא"ח כולם מייצגים תנועות וזרמים שהושפעו עמוקות מתורתו. אחד מהשינויים שעשה האריז"ל היה שינוי התווית של המילה עונש. במקום עונש או ייסורים היה משתמש האריז"ל במילה תיקון. ישנם הרבה תיקונים שעל האדם לעבור או לעשות בכדי להביא את נשמתו לטהרה ולקדושה לפני רבונו של עולם.

מעתה יובן שבכל עונש שמביא הקב"ה על האדם בעלי עיניים חיצוניות יתייחסו רק לכאב ולצורתו החיצונית אך בעלי הפנימיות ינסו להבין מה התיקון הטמון בעונש וכיצד הוא דוחף אותם להתקדם. אם הם אכן יתקדמו לכיוון הנכון ויתקנו את עצמם, הם יחישו את הפסקת היסורים של העונש מכיוון שלא יהיה בהם עוד צורך. אצל בעלי החסידות זה נקרא מיתוק הדין בשורשו.

גם ביחס לגלות ולחורבן, בתוך העונש טמון זרע התיקון – ללא בית מקדש עלינו להשקיע בבניית מקדש פנימי בלבנו, של אהבת ישראל ואהבת ה'. לתקן את חוסר המעש של רבי זכריה בן אבקולס בעשייה חיובית של בניין בית המקדש בעזרת ה'. ולתקן את פיזורם של ישראל ופיזורה של הסנהדרין בהתקבצות הלבבות והרעיונות ובכינוס החכמים מחדש.

בריתי - שלום

בתחילת הפרשה נאמר כי פנחס מקבל שכר על כך שהרג את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור, פנחס יקבל ברית שלום. והשאלה עולה מאליה - מדוע שפנחס יקבל ברית שלום על מעשה חריף של קנאות? יתרה מזאת, האבן עזרא מביא כי פנחס זכה שמזרעו יעמדו הכהנים הגדולים (ולא מזרע איתמר) והרי הכהן הגדול צריך להיות כאהרון אוהב שלום ורודף שלום, מה לזה ולפנחס הקנאי?

יש שהסבירו כי מדובר על מהלך של שמירה ותיקון. האור החיים הקדוש מספר על המוציאים להורג של מלכות ישמעאל, שבתחילה היו הורגים במצוות המלך אך עם נקיפות מצפון ורחמים אך עם הזמן הם התאהבו במקצוע עד שממש פיתחו תשוקה להרג. העקרון שהסיפור הזה בא להמחיש הוא שהאדם נפעל כפי פעולותיו. לכן לאחר מצוות עיר הנידחת בה נהרגים אנשים רבים מבטיחה לנו התורה "ונתן לך רחמים וריחמך", למרות שעלול היה להיות שתיהפך לאדם קשה ואכזרי התורה מבטיחה שהמעשה לא יפעול עליך בצורה הזאת. וכך גם אומר הפסוק כלפי פנחס - אתה עשית מעשה קנאות אך תקבל את עידון השלום.  

אך נראה כי תשובה פשוטה ועמוקה מתקבלת מתוך הפסוקים עצמם. "פּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃". האמת היא שבעקבות החטא הייתה קנאה גדולה מצד השמיים כלפי ישראל. מעין קטרוג נוראי על ישראל שחטאו בבנות מואב ובבעל פעור ואולי גם על אלה שלא מיחו (ספורנו). הוי אומר, השלום הופר לא על ידי מעשה פנחס אלא דווקא על ידי מעשה זמרי. פנחס היה זה שהחזיר את השלום בכך שקינא במקום הקנאות האלוקית שראוי היה שתרד עלינו משמיים.

הפיתוח של הרעיון הזה טמון בהבנת העומק של מושג השלום. בימינו רבים חושבים ששלום אומר שיודעים 'לנהל סכסוך', או להגיע לשביתת אש. אך ביהדות שלום מבטא סדר והרמוניה, כשכל דבר במקום שלו והכל ביחד עובד בצורה מאוזנת. התורה נקראת בפי המהר"ל 'סדר העולם' וזאת על פי הנאמר במדרש שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אם התורה שימשה כתכנית של העולם אזי היא הסדר וההרמוניה של העולם. מה שמעניין הוא שלעיתים כדי להחזיר את הסדר יש צורך לעשות מעשים שהם חוץ לסדר. על פי דין תורה אדם שבא על הגויה לא חייב מיתה בבית דין אלא מלקות בלבד, זאת אומרת שמעשה קנאותו של פנחס לא נחשב מעונשי בית הדין המסודרים. הוא שייך לעונשים שנסגרים מחוץ לבית הדין 'קנאים פוגעין בו' ולכן אם נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג עליו. האם יש כאן חיסרון וסדר שלא כתוב בתורה? בעומק העניין בדיוק הפוך. במעשה פנחס מתבטא עד כמה בתורה יש תרופה להכל שהרי גם דין זה נכלל בתורה ונאמר על ידי משה, וגם לדין זה יש גבולות ברורים. מעשה פנחס גילה לנו שבתורה יש תיקון גם לדברים שיוצאים מחוץ לסדר הרגיל, המעשה הזה גילה את בריתו של הקב"ה ואת מידת השלום הכוללת כל.

גם במהלך ההסטוריה התגלה כי הכהנים מקיימי העולם ואנשי העברת התורה לישראל ידעו לעיתים לצאת ולתקן את המציאות השבורה. בתקופת החשמונאים הכהנים אנשי החסד והשלום אחזו את מידת הדין והגבורה ובכך הראו את הסדר הכולל של הקב"ה שבו תשובה לכל ומקום לכל.
Photo by Sunyu on Unsplash

איך מתקנים את פגם הברית?

שלום רב לכבוד הרב.
רציתי לדעת מה הכפרה על שז"ל, הבנתי שיש אומרים להשקיע בתורה בחינת "אדם כי ימות באוהל". הבעיה בגישה זאת שאני בעל בית ואין לי את המשאבים לשבת כמו אברך בכולל. זמני ללימוד תורה ביום בערך שעה - שעתיים. שמעתי עוד גישה שיש לתת המון המון צדקה לישיבות. מה אתם אומרים? ואיך אדם יודע שהתכפר לו וה' סלח ואין כבר מסכים מקטרגים ביני לבינו?
תודה רבה

שלום עליכם, השב בכל ליבו אל ה' אלוקיו.

מחילה מראש על אורך התשובה אך להבנתי, אם נסביר היטב את העקרונות הבסיסיים של הכפרה והתיקון, יוכל כל אחד למצוא את דרכו האינדיבידואלית בתוך סבך המקורות המבלבל.

והנגלות לנו ולבנינו

בגמרא[1] מצאנו ארבעה חילוקי כפרה. על איסורי לאו רגילים מופיע כי התשובה תולה (מגנה מן הייסורים) ויום הכיפורים מכפר. בפשטות איסור הוצאת זרע לבטלה שייך לתחום זה ועל פי החלק הנגלה שבתורה התשובה ויום הכיפורים מספיקים[2].
הרמב"ם שפוסק גמרא זו להלכה[3] כותב גם את ההלכה החשובה הבאה[4]:
וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

ועוד כתב[5]:
..."אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב" - כְּלוֹמַר אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בִּי תִּדְבַּק. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנאוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה. וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד.

ואם כן, מיד לאחר התשובה על תנאיה – עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, האדם מקובל לפני בורא עולם. יש לציין כי ע"פ ספר חרדים בשם אחד מגדולי הראשונים[6] כל חילוקי הכפרה נאמרו בתשובה מיראה אך בתשובה מאהבה הזדון הופך לזכות ולכן הכל מתכפר לו מייד.

ואמנם גם ע"פ נגלה יש ללימוד התורה קשר הדוק עם התשובה. הבחינה הראשונה[7] היא זו הנוגעת לתשובה עצמה. התורה מלמדת את חומרת החטא ואת גודל התשובה והתקוה אלו ידיעות שמביאות לשיברון הלב ולחרטה מעומק הלב. כמו כן התורה מלמדת כיצד לא להיכשל שוב בחטא ע"י שמירת הסייגים שבה. בחינה אחרת בלימוד התורה היא הבחינה שמגנה מן הייסורים ומן המיתה גם במקום של עבירות חמורות מאוד (שיש בהן כריתות ומיתות ב"ד או חילול השם) שנאמר 'בחסד ואמת יכופר עוון'[8].

הנסתרות לה' אלוקינו

ע"פ נסתר, ישנו מימד כפרה וטהרה גבוה יותר. תשובת המשקל נוסחה ע"י ספר חסידים וגדולי המקובלים הראשונים באשכנז שסברו שיש לכפר על החטא בסיגופים באותה העוצמה שהייתה ההנאה מהחטא[9]. אך עם העידון והדיוק של תורת הקבלה הן במזרח והן במערב נלקח רעיון זה למקום של תיקון. לכל מעשה שעשינו ישנן השפעות רוחניות רחבות ולכן יש ערך גבוה לתיקון המעשה. הוצאת זרע לבטלה הוא פגם יסודי מאוד, בחטא זה האדם מוריד כוחות חיים ו'הורג אותם', הפגיעה היא רב מערכתית ולכן מעשי התיקון יהיו כרוכים בהוספת חיים בכמה מישורים (שפעמים רבות משתלבים זה בזה). במישור המעשי ביותר – הקמת משפחה בריאה ושמחה והבאת ילדים לעולם[10]. גם הצדקה והחסד מרבים חיים ועל פי עקרון זה יש ערך מיוחד לצדקה שמכוונת להוספת חיים של ממש בעולם (ועיין הערה 9). במישור רוחני יותר, לימוד התורה. על התורה נאמר 'מרבה תורה מרבה חיים', התורה מוסיפה אורך ימים ושנים לאדם, ומיטיבה ומשפיעה חיים לעולם כולו. ללימוד התורה ערך מוסף בהקשר שכן ברית הלשון וברית המעור (איבר הברית) מכוונים זה כנגד זה[11] ובשניהם ניתן להוסיף חיים או ח"ו מוות שהרי מוות וחיים ביד לשון. פגם הברית מבודד את האדם ומרחיק אותו מזוגיות, מחברת אנשים ומהקב"ה, לכן עיסוק בהבאת שלום בין אדם לחברו ובעיקר בשלום בית וכן עיסוק בתפילה[12] מהווים תיקון אליו. פגם הברית כרוך בעצבות ובייאוש ולכן לימוד תורה וקיום מצוות בשמחה מהווה תיקון נפלא ואף שמירה מנפילה לחטא[13].

חשוב להבין, כאשר אנו מדברים על הוספה בלימוד התורה אין הכוונה שזהו תיקון 'לאברכים בלבד'. מדובר על תוספת כלשהיא לקביעות העיתים שכבר נהגת בה ורק מי שלא יודע כלל ללמוד או לשנות נייעץ לו שיעסוק בעיקר בנושא אחר. בלשון המדרש[14] זה נאמר כך:  

רַב הוּנָא אָמַר אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה לָמוּד לִקְרוֹת דַּף אֶחָד קוֹרֵא שְׁנֵי דַפִּים, וְאִם הָיָה לָמוּד לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד יִשְׁנֶה שְׁנַיִם, וְאִם אֵינוֹ לָמוּד לִקְרוֹת וְלִשְׁנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, יֵלֵךְ וְיֵעָשֶׂה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר וְגַבַּאי שֶׁל צְדָקָה וְהוּא חַי.

תיקון חשוב מאוד ואחרון לעת עתה הוא מה שאמר במפורש מלכנו דוד במזמור התשובה[15]: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". להזהיר חברים מליפול בחטאים אלו וללמד את אלה שכבר נפלו כיצד לשוב בתשובה (לצרף אותם לקבוצות חזקים ברשת זה רעיון נהדר...).

תשובתי למעשה - על האדם להבין מה עיקר הקושי בחטא שלו בעצמו ולתקן על פי זה, ותמיד כדאי להתחזק בתורה ובחסד בשמחה גדולה[16].

עלה והצלח אהוב ה'!

----- חזקים ברשת -----

המקום למי שבוחר להתמודד ברשת ולנצח!

בקבוצה תוכל לשאול באופן אנונימי על ההתמודדות שלך באינטרנט, ולקבל תשובות ממיטב הרבנים והעוסקים בתחום.

👈להצטרפות לקבוצה ולשליחת שאלה אנונימית :

https://mmb.org.il/chazakim/

*הקבוצות לבנים בלבד

---

[1] יומא פה ע"ב – פו ע"א.

[2] ואמנם יש הסוברים שבגלל חומרתו נחשב עוון זה כחלק מחייבי מיתות בידי שמיים ולכן גם כחלק מחייבי כריתות עוונות חמורים שמחייבים גם יסורין לכפרה וכ"כ אגרת התשובה לגר"ז סוף פ"א. אך עיין בערוך לנר נידה יג ע"א, וכן שו"ת בניין ציון סי' קלז שסבר שהוא איסור לאו משום בל תשחית או הלמ"מ וכן משמע מסמ"ק רצב שהוא איסור תורה משום לא תנאף. ובספר תורת חסד על אה"ע כג כתב ע"פ תוס' סנהדרין נט ע"ב שהוא איסור משום פרו ורבו וממילא נחשב סוג של איסור עשה וכ"כ בהדיא הראי"ה קוק בספרו עזרת כהן סי' לב. ועוד עיין בשו"ת פני יהושע ב, מד ובתורות אמת ועזר מקודש על אה"ע כג שסברו שאיסור הוצאת שז"ל הוא מדרבנן.

[3] הל' תשובה א, ב.

[4] שם ז, ד.

[5] שם, ו.

[6] חרדים פס"ה בשם הרמ"ה, וכ"כ החיד"א במדבר קדמות מערכת ת אות חי.

[7] שו"ת נו"ב קמא או"ח לה.

[8] שערי תשובה ד, יא ועיין נפש החיים ד, לא.

[9] ועיין בספר הרוקח הל' תשובה כ שהביא מניין צומות וסיגופים לעניין. ובאגרת הקודש שבסוף התניא הביא דרך לצום בקלות ולפדות את שאר התעניות בצדקה. ניתן גם להתענות תענית דיבור או לעשות כסדר התיקון של קריאת נח"ת פרקי תהלים כמובא בקונטרס היחיאלי.

[10] חיד"א יוסף לחוק, צדקת הצדיק קכד.

[11] ספר יצירה א, מג.

[12] כדאי לקרוא את התיקון הכללי של רבי נחמן מברסלב.

[13] תיקונים נוספים מדברי האחרונים: אותיות השפ"ע (תחת פש"ע) – זהירות בשמירת ועונג השבת, פיזור צדקה, ענווה. וכן ריבוי טבילות במקווה טהרה וזהירות מיוחדת בטבילת עזרא. זיעה בעשיית המצוות בזריזות גם היא נזכרה לתיקון טיפות הזרע. והובא בספר צדקת הצדיק בסי' צט שסימן לתשובה גמורה שכבר לא זוכר כלל את החטא.

[14] ויקר"ר כה, א.

[15] תהלים נב. יש לציין כי ללמד תורה לתלמידים נזכר כתיקון חשוב שכן התלמידים נקראים בנים.

[16] מי שדיבורים על תיקון מייאשים אותו יותר יוכל בהחלט לסמוך על דברי התורה הנגלים שהובאו בתחילת המאמר. ויש שצריך לשכוח מעט מהתיקונים ואפילו מהעוונות כדי לאפשר את היציאה מן החטא ולאחר שמתמלאים בכוחות ניתן יהיה להתמסר לתיקון מחדש.

תמוז ותיקון העיניים

על פי הקבלה חודש תמוז הוא החודש שבו תלוי תיקון עיניים. מעניין לראות כיצד הפרשות שבדרך כלל נקראות בסביבות חודש זה אכן מדברות בדיוק בענייני העין ונקודת המבט הנכונה על המציאות.

בפרשת שלח לך למדנו על המרגלים שראו את ארץ ישראל בעין רעה וצרה. כל הדברים הטובים שעשה הקב"ה למען עם ישראל נראו בעיניהם כרעים. חז"ל מספרים כיצד הקב"ה הטיל מגפה על אויבינו למען עם ישראל אך כשראו זאת המרגלים הם הכניסו את זה תחת הכותרת 'ארץ אוכלת יושביה'. כיצד הם מביאים פירות גדולים ומרשימים ואומרים – ראו שפירות אלו לא מתאימים לבני אדם אלא לענקים. בעומק, לא רק על הארץ הביטו המרגלים בעין רעה וקפדנית אלא גם על הנהגת ה' בעולמו כביכול. במקום אחר מגדירה הגמרא את החטא בכך שהמרגלים 'הקדימו פה לעין' זאת אומרת שקודם הם החליטו מה הם רוצים לומר ואחר כך ראו לפי האג'נדה. היום היינו קוראים לזה – לא נותנים לעובדות לבלבל אותם.

גם בפרשת קרח מצאנו אדם שמביט על הכל הפוך. משה רבינו האיש עליו העיד רבונו של עולם שהוא העניו מכולם נתפס בעיני קורח כאדם שרודף שררה ומסדר ג'ובים למשפחה. הגמרא שואלת – 'קרח שפיקח היה מה ראה לטעות זו?' ועל זה באה התשובה 'עינו הטעתה אותו'. 

בפרשת חוקת הקשר לטעויות העין נראה הן אצל משה רבינו שמפרש את הבכי של ישראל בצמאונם כזלזול באחותו מרים הנביאה דבר שמביא אותו לכעס שלא במקום (עיינו במאמר שהתפרסם בבמה מכובדת זו בשבת שעברה). כמו כ למדנו על תיקון העיניים בפרשת חוקת דרך המקרה של סיחון. שם החשדנות הקשה של מואב בישראל, על אף הצהרותיהם המפורשות שפניהם לשלום, הביאה למפלתם הניצחת.

בפרשת השבוע נקרא על דבריו של בלעם הרשע, 'נאום הגבר שתום העין'. יש שהבינו ששתום פירושו סתום (אוהחה"ק בפירוש ראשון). אך מרוב הראשונים נראה להיפך – שתום הוא פתוח, ההיפך מסתום (אונקלוס, אבע"ז, רלב"ג ועוד ועיין ברש"י). זו גם הסיבה שבימינו אנו קוראים לאובייקט שאחראי על פתיחה וסגירה – 'שסתום'. זוהי הלחמה של המילים שתום וסתום, פתוח וסגור. בעלי המוסר לימדו אותנו שלאדם שתי עיניים כדי שיוכל להביט מחד באופן טוב ואוהד על העולם, ומצד שני ידע גם להביט באופן ביקורתי בעת הצורך. בלעם בוחר להביט על העולם בעין ביקורתית בלבד, ויש לזה מחיר. בכך שהוא פוקח עין אחת ומשתמש בראיה ביקורתית מאוד הוא מאבד את היכולת להביט אחרת, הוא בעצם סותם את העין השניה. וכפי שלמדנו פעמים רבות, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. בשפה של המדרש זה נאמר כך: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם, כְּתִיב עַל יִשְׂרָאֵל (זכריה ב, יב): כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ, וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִגַּע בָּהֶם וּלְקַלְּלָם, תֵּצֵא עֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, ג): שְׂתֻם הָעָיִן, לְקַיֵּם כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. וכך מסביר הנצי"ב מוולוז'ין בפירוש העמק דבר – שתום הוא 'מלשון שת ומלשון סתם... והביאור שת לסתום, שהוא בעצמו גרם שיסתם עינו והוא בשביל שביקש להביט בעין רעה על ישראל ונסתם ממנו'.

נתחזק בעין טובה על הארץ, על העם היושב בה ועל מנהיגיו, על הנהגת הקב"ה את עולמו. ונזכור שכשפוקחים רק עין אחת, בעצם בוחרים לסתום את השניה.

 Photo by Amanda Dalbjörn on Unsplash