מלאכים כבני אדם

חייו של יעקב מלאים במפגשים עם מלאכים. כשיעקב יוצא מארץ ישראל לחרן הוא רואה סולם שמלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. מלאך נגלה אליו ליד הבאר כשהוא צריך לברוח מבית לבן, ומחנות של מלאכים הוא פוגש בחזרתו לארץ. אך זה לא מסתיים שם. ליעקב יש גם מפגשים פרסונליים עם מלאכים. הוא שולח מלאכים עם מתנות אל עשיו אחיו, והוא אפילו נאבק עם מלאך וגם יכול לו. לא פלא שבסוף החומש, בברכתו לאפרים ומנשה, יעקב יברך בשם 'המלאך הגואל אותי מכל רע'...

וכמובן - "אלה תולדות יעקב יוסף", מה שקרה ליעקב קרה ליוסף (רש"י על אתר). בפרשתנו יוסף הולך אל אחיו במצות אביו. הוא תועה בשדה ואיש מראה לו את הדרך. האבן עזרא שדורך בדרך הפשט מלמד שמדובר באיש כפשוטו. אך רש"י בפירושו מביא מדרש חז"ל שהמילה איש רומזת למלאך גבריאל. דומה שיש כאן מחלוקת, אך באמת אולי אפשר לומר דבר עמוק יותר.

התורה מלמדת שהארץ מתפקדת לפי מצבו הרוחני של עם ישראל, אם הם טובים הגשם יורד בעיתו והארץ נותנת יבולה, אם לא הארץ עלולה להקיא. המקובלים מלמדים אותנו יותר מזה - השכינה שורה רק בארץ ישראל ובה ההשגחה האלוקית גדולה יותר. רבי נחמן מרחיב ואומר שארץ ישראל היא ארץ הניסים והטבע בה הוא עליון יותר. מלאך הוא שליח ה'. אלו הקדמות חשובות כדי להבין את העניין לעומקו.

בארץ ישראל רואים מלאכים. אך עם תחילת הירידה למצרים אנו מתחילים לראות יותר ויותר אנשים שנמצאים בזמן הנכון ובמקום הנכון. אשת פוטיפר מזכירה ליוסף את אביו וגורמת לו ללמוד ענווה בבית האסורים. שר המשקים ושר האופים הם אנשים שמזכירים ליוסף שמצבו של אדם עשוי להשתנות במהירות מן הקצה אל הקצה. שר המשקים גם משמש תפקיד מפתח ביציאתו של יוסף מבית הכלא ובעלייתו לגדולה. הגורם הממצע הוא אותו אדם פלאי, איש – מלאך שיוסף פוגש בדרך. במפגש רגיל ובעצתו הסתמית הוא מביא לכך שיוסף נמכר לעבד, ישראל יורדים למצרים והכל למען הקים ה' את בריתו לאברהם.

התורה מלמדת אותנו כאן שיעור חשוב. אנו נפגשים עם בני אדם אך לעיתים קרובות הקב"ה מדבר איתנו דרך המפגשים הללו. עד שעינינו יזכו לראות מלאכים והשגחה יותר ויותר גלויה, כך היא הדרך.

כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו יותר מפעם ביום - מהי השליחות שעליי למלא בסיטואציה בה אני נמצא. בין אם זו סיטואציה שהייתי שותף בתכנונה ובין אם זו כזו שנקלעתי אליה בתכנון שמיימי בלעדי - איך אהיה מלאך (שליח) באותו מקום.

קהילת מחזיקי תורה נוסדה על עניין השליחות, ה'מלאכות' (להיות מלאך). רבנו ניסים בכר היה איש שראה עצמו מלאך שליח כל ימיו להיות לעזר לאחיו בגשמיות וברוחניות. כך הוא עלה לארץ ופתח את מרכז התורה במפואר בארץ הקודש. כך הוא גידל דורות שאמונים על להיות אנשים מלאכים – שליחים של הקב"ה ושל הפצת חום של תורה ויהדות.

זכיתי גם אני להיות לכמה שנים ממעבירי הלפיד ועתה זוכה לכך ידידי הרב רועי בן טולילה שליט"א. אאחל לקהילה כולה הצלחה עצומה ולהמשיך להיות מלאכים כבני אדם.

למה גנבה רחל את התרפים?

 

בפרשה אנו קוראים על כך שרחל גנבה את התרפים של לבן אביה. בפשט הכתובים המעשה הזה, יחד עם האמירה שנאמרה בבלי דעת על ידי יעקב, מובילים בסופה של דבר לפטירתה. מהם אותם תרפים?

רש"י כתב שהתרפים היו ע"ז של לבן ורחל גנבה אותם כדי להציל את אביה שלא יעבוד ע"ז. זהו בהחלט מהלך נעלה שמתאים לאופייה האחראי של רחל, אך קשה להבין שרחל גנבה את הע"ז ושמרה אותה במקום להרוס אותה. אם נקבל את דברי הדעת זקנים ע"פ המדרש ניתן יהיה לקרב את זה אל הדעת:

אומר בפרקי רבי אליעזר, מהו תרפים? היו שוחטין אדם בכור וחותכין אותו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על טס של זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת כלי לשונו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נר ומשתחוים לו והוא מדבר כדכתיב התרפים דברו און.

על פי זה התרפים היו שאריות של גופת אדם, אולי של אחיה הבכור של רחל. כשם שדאגה רחל לאחותה, כך (להבדיל) דאגה לאחיה. רחל רצתה להביא מנוחה לנפשו ולקבור אותו ולא יכלה לעשות זאת בתוך טלטולי הדרך המבוהלת.

אך עדיין תקשה קושיית הרמב"ן - הרי את התרפים מצאנו גם בשמואל (יט). מיכל בת שאול שמה את התרפים במיטה כדי שייראה לחיילי אביה רודפי דוד כאילו דוד שוכב שם. כך הרוויח דוד זמן והצליח להימלט דרך החלון. אם התרפים הם ע"ז, כיצד יכול להיות שנמצאו בבית דוד המלך לפי זה?!

ואמנם המפרשים בשמואל שם מסבירים שמדובר במעין בובות בגודל של אדם ממשי שהיו מניחים עליהם את הבגדים (בדומה לבובות בחלון ראווה או קולב משוכלל). על פי הסבר זה הגנבה הייתה מעין מעשה של לקיחת חפץ שלא אישרו לה במפורש לקחת. הסיבה לגניבה עשויה להיות פשוטה. לאחר הנאום של יעקב על רמאותו של אביה והחלפת משכורתו עשרת מונים, רחל שלא קבלה אפילו נדוניה לחתונתה (רש"י לא, טו) חשה שהיא לוקחת בצדק את המגיע לה ולקחה דבר קטן (ואולי מזכרת) מבית אביה. לבן בקמצנות ורשעות עושה מזה עניין שלם וכנראה מבקש להוכיח את טענתו - אם את התרפים גנבתם זה מראה כי באמת מאשר לי עשיתם את כל הכבוד הזה. אמנם על פי פרוש זה קשה כיצד נכנסו בובות גדולות כל כך בכר הגמל עד שלבן לא ראה אותן.

האבע"ז והרמב"ן מסבירים שהתרפים לא היו באמת ע"ז אלא סוג של כישוף, מעין WAZE רוחני שלבן היה יכול להשתמש בו כדי למצוא את מיקומם של משפחת יעקב אבינו. כיוון שרצו לברוח, גנבה רחל את הכלי הזה על מנת שלא יוכל להשתמש בו. הבכור שור עושה שלום בין הפירושים – לבן התייחס לתרפים כע"ז ורחל ככלי כישוף בלבד.

מעניין במיוחד הוא פירושו של הרב חרל"פ (מופיע בפירוש על הגדה של פסח). רחל אימנו זלזלה בכוונה בתרפים כי בכך מבטלים את כוחם. כל כוחם של הכשפים מגיע בגלל שאנשים מאמינים בהם ולכן בביטול האמונה בהם כוחם אובד.

תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'

Photo by Mantas Hesthaven on Unsplash

לאחרונה פנתה אליי בתי בשאלה בה דנו בכיתתה. מה גדול יותר - לקיים את המצוות בלי להבין בהם טעם בבחינת חוקים, או דווקא כדאי לנסות ולהבין את טעמי המצוות בבחינת המשפטים?

תשובתי הייתה: תלוי.

בפרשתנו אנו מוצאים יסוד חינוכי חשוב. הקב"ה נגלה ליעקב ואומר לו ציווי מהופך מזה שנאמר לאברהם - לא 'לך לך מארצך וממולדתך' כי אם "שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ". מובן מאליו שאנו מצפים שיעקב עבד ה' יקרא לנשותיו ואנשי ביתו ויחד יקומו ויצאו מחרן באופן מיידי. אך כאן נופתע לגלות כי הדברים התגלגלו בפועל מעט אחרת. אנו מוצאים את יעקב קורא לרחל וללאה אל השדה ושם מדבר איתן באריכות וממש יעקב מנסה לשכנע אותן מדוע כדאי לעזוב את בית לבן. הוא עושה זאת בדיבור על הרעה שעשה לו אביהן:

"רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי: וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽן: וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:"

ומנגד גם בדיבור על הטובה שעשה לו אלוקים:

"אִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים: וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת-מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן-לִֽי:"

רק בסוף דבריו יעקב מזכיר שבעצם הקב"ה התגלה אליו ואמר לו לעזוב את חרן ולחזור לארץ ישראל: 

וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי... אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית-אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ:"

 

מדוע לא ניגש יעקב ישר לעניין ואומר להן 'ה' יתברך אמר ללכת, אז התחלנו לארוז'. הרב אליהו לופיאן בספרו לב אליהו[1] מסביר אסור שלמתחנך תהיה תחושת החמצה על שהוא עובד את ה'. אין להשלים עם ההרגשה שמנוסחת כך: בתור ה' אין לי כל כך עולם הזה אבל לפחות עולם הבא יהיה לי'. לא משלמים עוה"ז תמורת עוה"ב אלא מרוויחים גם עוה"ז וגם עוה"ב.

 

אך אף אם הדבר נכון בחינוך, לכאורה כאשר מדברים עם נביאות יש מקום לומר רק את ציווי ה' או לפחות נקדים את ציווי ה' ואחר כך נסביר את הנימוקים ההגיוניים?

השאלה מתעצמת לאור העובדה שבסדר זה מציגות רחל ולאה עצמן את הסכמתן – 

"וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ: הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ: כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:".

בנפש החיים מדייק הרב חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א - 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. 'לעולם' הכוונה שבכל מדרגה אליה תעלה עליך להקדים את ה'שלא לשמה'.

הסברים שכליים והגיוניים נדרשים תמיד גם אם אתה כבר עובד את ה' כמו עבד אמיתי, ואפילו כמו נביא. חשוב לדייק, את דברי נפש החיים אפשר להבין כ'זריקת עצם' ליצר הרע, בבחינת נתינת שעיר לעזאזל. אך על פי הראי"ה קוק, יש בדברים כוונת עומק נשגבת.

במבט של פנימיות התורה, הכל הרמוני. עולם הזה ועולם הבא, תורה רוחנית ומציאות גשמית הכל שלמות אחת של גלוי ונסתר. היחס שבין טובות העולם לקיום התורה איננו רק שכר ועונש חיצוני, ואפילו לא רק של הוראות הפעלה למכשיר. היחס צריך להיות אחדותי, העולם הוא ביטוי גשמי של התורה – הסתכל באורייתא וברא עלמא. לכן, מכיוון שהתורה היא סדר העולם רק דרכה יש עונג אמיתי. וממילא במצב של סדר ע"פ תורה וביחוד בעת היציאה מן הגלות והשיבה לארץ ישראל של יעקב ובניו (בני ישראל), יש עניין מיוחד בכך שהתורה תופיע בעונג[2]. העונג שנובע מקיום התורה והמצוות מבטא את העובדה שהעולם נשלט בלעדית על ידי הקב"ה, ואולי לכן נאמר בספר יצירה שאין בקדושה למעלה מעונג. הכול צריך להיות מלא השלמה ושמחה לא כי זה צורך תחתון של האדם כי אם צורך עליון. ההבנה וההרגשה המוחשית שטוב לעבוד את ה' מבטאים את רצון ה' באופן העמוק ביותר.

זו גם הסיבה שעם ישראל נקרא בתפילת השבת 'עם קוראי עונג'. בכתבי החסידות הקריאה מתפרשת כפשוטה – כאדם העומד בקרן רחוב וקורא לעוברים ולשבים[3]. והכוונה היא שעלינו להיות לא רק העם שמשפיע תוכחות אלא העם שקורא לעולם להתענג[4].

לכן עניתי על השאלה של בתי – תלוי. אם כוונתך בלימוד טעמי המצוות כדי להחליט אם לקיים או לא, גדול יותר המקיים כעבד. אך אם כוונתך להבין ולהרגיש את טוב ה' אין למעלה מזה, זו עבודה של נביאות ובזה ה' חפץ!

לאחר שמבינים את כל זה מעניין לשים לב שגם בהנהגת ה' כלפי יעקב אבינו עצמו יש מהלך דומה. עוד לפני הדיבור עם רחל ולאה מובא שדבר ה' עצמו מופיע רק לאחר שרשרת מאורעות שמובילה את יעקב עצמו להבין ולחוש באופן פנימי את הדברים:

 "וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:  וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת-דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי-לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל-הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה: וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶנּ֛וּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל-יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ:"[5].

 

---

[1] פרשת ויצא מאמר להתענג על ה'.

[2] תורה היא סדר העולם – מהר"ל נתיבות עולם ריש נתיב התורה. גולה היא הפך סדר העולם – מהר"ל פרקים כד - כה.

[3] כך מסביר רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן את הביטוי מקרא קודש. ובאדמו"ר הזקן מצאנו על הביטוי קורא בתורה כוונה נוספת – כאדם הקורא לקב"ה שכן התורה שמותיו של ה'. ואולי יפים הדברים גם לכאן ודוק.

[4] קשה להמנע מלהביא את דברי הראי"ה עצמם: עד דור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות מוסר וצדק היוצא מדעת אלוקים אמת וחובות אין העולם חפץ לקבל ואם הוא מקבל נשאר בלב טינה על המעורר... אבל בבוא התור של העולם להתגלות יוודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם... ועונג ואושר זהו דבר השווה לכל על כל פנים לחשוק בו ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים... (אורות ישראל ה, טו).

עניין חשוב נוסף - ארץ ישראל היא ארץ העונג ולכן נכון לדבר בשפה זו בדורנו. עיין במעייני הישועה לרב חרל"פ - עמ' רנט, רסה, ער. ואכמ"ל.

[5] ואפילו במתן תורה הקב"ה קודם מספר על כך שהוציאנו ממצרים ורק אח"כ שנעבוד אותו, פשוט כדי לומר לנו שכדאי. העמק דבר שמות יט, ד. ועיין גם נצי"ב שמות ג, ח (בקשר לסוף ההערה הקודמת).

חומש בראשית

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר בראשית שמופיעים באתר.

פרשת בראשית - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_88.html 
החטא הקדמון
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_39.html 
נקודה למחשבה

נח - אדמה ושמים (1)
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_36.html

מגדל בבל המודרני (2)
(מתאים גם ללך לך)

 https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_4.html 

דרוש מתקן עולם (3)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/10/blog-post_23.html

איך יוצאים מקללת החטא הקדמון?(מתאים גם לבראשית)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/10/blog-post_2.html 

נח לא היה צדיק בפרווה
https://tlaleyora.blogspot.com/2022/10/blog-post.html

לך לך - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post.html 
מדוע נבחר אברהם אבינו?

וירא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_4.html 
פגשת פעם מלאך?
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_26.html 
הסוד שלימד ה' את אברהם

חיי שרה - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_22.html המרכיב היסודי של עם ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html 
על המוות ועל הקבורה

תולדות - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/11/blog-post_25.html 
רב אחד או כמה רבנים?

ויצא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/01/blog-post.html 
החסד הכי גדול בעולם

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/11/blog-post_27.html 
תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'

וישלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/12/blog-post_13.html יעקב וישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_24.html שמעון ולוי - אחים

וישב - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

מקץ - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/12/blog-post_21.html
אבא עשיר אבא עני - על דמותו של יוסף הצדיק

ויגש - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/11/blog-post_30.html אנשים אחים אנחנו
(מהלך כללי על סיפור יוסף והאחים - מתאים לשלושת הפרשות וישב, מקץ, ויגש)

ויחי - (מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html
https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_22.html על המוות ועל הקבורה

החסד הכי אדיר בעולם

פרשת ויצא אינה מהפרשות הפשוטות בתורה.
לפניכם כמה שאלות שעולות מהסיפור שמספרת לנו הפרשה:

• כיצד בפועל מרמה לבן את יעקב בדבר כה קריטי?
• מדוע לאחר שיעקב כבר מגלה שרימו אותו הוא מוכן לעבוד עוד שבע שנים עבור רחל – הרי כבר עבד פעם אחת?
• מה העמדה של לאה בנוגע למעשה הרמאות הזה, מדוע היא לא מסרבת 'לקחת' את הבעל של אחותה?
• כיצד יכולה לאה לומר לרחל: 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם מדודאי בני' – הרי לאה היא זו שלקחה את בעלה של רחל?!
• אם לאה אכן אמרה אמירה כה נוראית מדוע בכל זאת נתן לה ה' בן בעקבות המעשה?

ברשותכם אספר את הסיפור בצורה מעט מרעננת, והשאלות הקשות יקבלו מענה בדרך ממילא[1].

רחל ולאה נולדו כתאומות זהות לאביהן לבן ולאמן עדינה[2]. במקביל, לרבקה אחות לבן ולבעלה יצחק נולדו תאומים, יעקב ועשיו. אך טבעי היה כי הבכור יתחתן עם הבכורה והצעיר עם הצעירה. כך ה'מיועדת' הטבעית לעשיו הייתה אמורה להיות לאה. לכן התורה מדגישה את עובדת רכותן של עיניה של לאה[3] – משהגיעו לחרן השמועות אודות אופיו הבעייתי של עשיו, לאה הצעירה לא הפסיקה לבכות ולהתפלל שלא תיפול בחלקו. כאשר יעקב פוגש לראשונה את רחל הייתה זו אהבה ממבט ראשון, אך משהו בתוכה לא היה שלם. דאגה גדולה לאחותה קיננה בלבה הטהור.

ואולי, מראש הציגה רחל לאחותה לאה מצג שווא בו היא משמשת מעין שליחה בין יעקב לבינה ובעצם יעקב מעוניין בה (בלאה) מעיקרא. את הסימנים[4] לא מסרה רחל ללאה כאומרת קחי את סימניי ואת בעלי, אלא בצורה מתוחכמת בהרבה – היא עשתה זאת כאילו היא רק מעבירה אליה את המסר מיעקב. רחל לא הייתה כפופה ללבן כלל ועיקר[5] ויכלה בקלות שלא לרמות את בעלה לעתיד אך היא עשתה זאת בכל זאת מתוך הכרה מלאה שנבעה מטוב ליבה והיכרותה עם ליבו הגדול של יעקב. זו גם הסיבה שלאה לא התנגדה, בחושבה שיעקב באמת ובתמים רוצה בה היא פשוט שמחה על כך. ובאמת, רחל סוללת את דרכה של אחותה לבניית בית נאמן בישראל עם יעקב, כעצתו של לבן אך כלל לא מטעמיו האינטרסנטיים. כדי שהמזימה תצליח לבן מצידו דאג לעשות את הכל בחסות משתה יין[6] וסמך על עובדת היות הבנות דומות עד מאוד כאמור,  נקודה נוספת שסייעה ל'אירוע' לעבור בשלום היא צניעותו המופלגת של יעקב[7].

ואכן, רק בבוקר מבחין יעקב שמדובר בעצם בלאה. מסתבר שבהבחינו יעקב אינו פונה ללבן אלא בראש ובראשונה לרחל, ואולי מסתבר אפילו יותר שרחל מקדימה ופונה אליו להסביר לו את מעשיה. היא מסבירה לו את המצב המורכב, את ההצלה של לאה מציפורני עשיו, ואת הדרך בה היא פעלה ובכך מציעה לו להפוך להיות שותף סוד. יתרה מכך, באחד המדרשים (בר''ר ע, יט) מתואר דו שיח בין לאה ליעקב שבה מסבירה לאה את מעשיה על ידי הצבעתה על רמאותו של יעקב. ניתן לומר שדו שיח זה לא התרחש במציאות אלא היה מעין מה שלאה יכלה לטעון. יש כאן טענת עומק גדולה - במעשה הרמאות שלך קבלת על עצמך את ברכתו של עשיו ואת נחלתו. הברכה אינה עניין חיצוני אלא באה יחד עם תפקידיו של עשיו, וזה אומר בין היתר שקבלת גם אחריות על אשתו - עלי. ואכן יעקב לא מתחמק. על מנת שלא להעליב את לאה הוא מתחייב לעבוד שבע שנים נוספות ברחל כאילו הראשונות היו אכן עבור לאה. ועד סוף ימיהם לא מגלים יעקב ורחל ללאה את שנעשה. לכן, לאה חושבת שיעקב הוא אכן 'אישה' (האיש שלה) ורחל היא זו שלקחה את בעלה. עובדה זו שופכת אור נוסף גם על מהלך חיים שלם שלא מצביע על הכרת הטוב מיוחדת מצידה או מצד בניה כלפי רחל ובניה. אדרבה ישנה מעין תחרות סמויה על ליבו של יעקב ועל בניין בית ישראל. 

על אף אהבתו של יעקב אליה[8], חש לבה הרגיש של לאה שיעקב מעדיף את אחותה רחל, ולכן היא מפתחת מעין תסכול סמוי כלפיה. במקרה של הדודאים השיחה הזו הגיעה למעין מיצוי. לאה אומרת לרחל משפט משונה - 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?!', אלא שלאה מתכוונת לכך במלוא הרצינות, משום שזו בדיוק הייתה המציאות למיטב ידיעתה, ולכן היא גם לא נענשת על המשפט הזה. רחל, בגדלותה, לא מעמידה אותה על טעותה אלא אומרת בהכנעה 'ושכב עמך הלילה'. כביכול מסכימה היא לחוסר הצדק עליו דיברה לאה. בפשט התורה נראה כי דווקא לאחר מכן, בהשלמת החסד בצורתו העילאית ביותר זכתה גם רחל לחבוק בן משלה - 'ויזכור אלוקים את רחל'.     

אין פרויקט חסד דומה לזה, אחות הכניסה צרתה לביתה ודאגה שלא תישאר שום אפשרות לקחת קרדיט על המעשה הטוב. אין פלאי יותר מזוג שמקריב משהו מהאינטימיות שביניהם למען צד שלישי שאסור שיישאר לבד. לאור זאת כמה סיפורי המשך יתפרשו בצורה מעניינת בהרבה. 

חז"ל מספרים כי דינה בת לאה הייתה מיועדת לעשיו ויכלה להחזירו בתשובה אלא שמנע זאת יעקב והחביא אותה מפניו ואף נענש על כך. אומרת התורה כביכול - גם עם עשיו אחיך היה לך לעשות חסד.

אם נתחבר כעת לפרשנות של הרמב"ן יתגלה לנו דבר מדהים. הרמב"ן מסביר שיעקב עבר כאן על איסור נשיאת שתי אחיות אלא שהדבר היה מפני שנשא אותן בחו"ל ושם לא קיימו האבות את כל התורה. ואכן עם הכניסה לארץ הייתה צריכה למות אחת האחיות כביכול על מנת שלא יחיו בעבירה. וכך מצאה רחל את מקום קבורתה בדרך, בבית לחם. כשרחל קבלה על עצמה את החסד האדיר הזה היא גם קבלה על עצמה למות עבור אחותה שכן כעת היא תהיה האחות השניה.
מצמרר עד מאוד לחשוב שזו גם הסיבה שהמדרש מסביר על מקום קבורתה של רחל - על מנת שתעורר סנגוריה על בניה. אכן מקום הקבורה של רחל טעון במשמעות עמוקה של אהבה ואכפתיות כלפי עם ישראל כולו.

סיפור יוסף בן רחל והאחים בני לאה מהווה אנטיתזה למעשה של רחל, תוך כפיות טובה נוראית. רחל מסרה נפשה למען אחותה ואילו האחים מבקשים לקחת את חיי בנה ולבסוף חומלים עליו ו'רק' מוכרים אותו. תיקון מסוים לכך הוא בפרשת ויגש , שם מנהיגם  של בני לאה [הלוא הוא יהודה] מוכן למסור נפש עבור אחיו בנימין, בנה של רחל. והאהבה והערבות ההדדית היא הסיבה גם לכך שבית המקדש נבנה בחלקם (ילק"ש שמואל רמז קכו). 

כך נבנה בית ישראל על אדני האחווה האכפתיות והאחריות אשה אל אחותה ואיש אל אחיו - אשר בנו שתיהן את בית ישראל. 

מאמר זה מקבל השלמה חשובה במאמר על יחסי יוסף והאחים.
נקודות נוספות במהלך כללי זה יתבארו במאמר הבא - אנשים, אחים אנחנו!

[1] הרעיון שלפניכם מורכב משיטות פרשנים מרובות. אשתדל להראות מקור לכל אחד מהחידושים אך אם תוכלו להוסיף מקורות בתגובות – אשמח. לאחר זמן שמעתי שמהלך זה נאמר גם בשם רב שלום שבדרון, אך אינני יודע מה המקור.

[2] כך מפורש בברייתא דסדר עולם רבה פרק ב', בספר הישר (תולדות ו) ועוד.

[3] מד"ר ויצא פרשה ע, טז. יש לציין כי בפשט התורה נראה כי זה ההבדל היחיד בין האחיות.

[4] הסימנים כפי שהתפרשו בספר חסד לאברהם – אחיזה בבהן רגל ימין, בהן יד ימין, ואוזן ימין.

[5] כפי שרואים במעשה גניבת התרפים.

[6] 'ויעש לבן משתה'.

[7] הן הצניעות שלפני החתונה והן ההלכה הנובעת ממנהג הצניעות של ישראל שלא לשמש לאור הנר.

[8] בראשית כט, ל וַיֶּאֱהַ֥ב גַּֽם־אֶת־רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה, אוהח"ק ועוד מפרשים שם.