מי מנשק סלע?!

[הכוזרי 30]

את הקשר המיוחד שבין העם לארץ מספרים לנו חכמים דרך סיפור מתוק.

מספרים חכמינו ז"ל שכשהיה רבי אבא מהלך לארץ הקודש ומגיע לגבול טומאת ארץ העמים וארץ ישראל - גבול שהיה בעכו, היה מתכופף מלוא קומתו ומנשק את הסלעים.  סלעי עכו היוו בעיניו חלק בלתי נפרד מהמושג קדושה. כשם שמנשקים ספר תורה, יד של תלמיד חכם או מזוזה כך ניתן ורצוי לנשק את הסלעים בארץ הקודש.

הסיפור התמים הזה אולי טומן בחובו את הכרעת המחלוקת שהזכרנו כאן ברשומה שעברה. 

הרש"ר הירש והראי"ה קוק נחלקו האם קדושת הארץ נובעת מן המצוות התלויות בה ומן התורה שלומדים בה או שמא להיפך - יש קדושה עצמית בארץ והביטוי של אותה קדושה הוא במצוות המיוחדות לה ובתורה המיוחדת לה.  רבי אבא לא נישק את אדמתה הקדושה של ארץ ישראל אלא את סלעיה. לו היה רבי אבא מנשק את האדמה היינו מבינים שאדמת הארץ קדושה בשל המצוות התלויות בה כמו לקט שכחה, תרומות ומעשרות וכדומה. עכשיו שגילינו שהסלעים עצמם קדושים אנו מבינים שהקדושה בארץ מקיפה ובולעת אותנו אל קרבה בכל מקרה. ובאמת אנו מצווים להתאים את עצמנו לקדושה של הארץ על ידי הפעולות המיוחדות בה שהן המצוות.

כך גם תובן קביעתם של חז"ל – אוירא דארץ ישראל מחכים. האויר של הארץ גורם לחכמה. לא רק מפני שכאן ניתן לעסוק בתורה בציבור ובעצמאות ללא הבלי הזמן של תרבות הגויים יש כאן פוטנציאל גדול להבנת התורה. 'וזהב הארץ ההיא טוב – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל'. תורתה של ארץ ישראל נמשל לזהב הארץ, הוא נובע מתוך האדמה, משאב טבעי.

יש בהבנה המחודשת והיקרה הזו נגזרת חשובה לימינו. האם יש מעלה ליהודי שיושב בארץ גם אם לא יקיים בה את המצוות? האם אנו מעודדים כל יהודי לבוא ולגור בארץ? 

בימיה הראשונים של התנועה הציונית עמד אדמו"ר חב"ד ,הרבי הרש"ב, ולימד שלאדם חוטא עדיף שלא לעלות לארץ מפני שהחטאים בארץ חמורים יותר. שכן אינו דומה החוטא בחוץ לחוטא בתוך 'פלטרין של מלך'. דווקא בגלל שהארץ היא ארמונו של הקב"ה שם חמור יותר לחטוא.

אך לאור התובנה שעלתה בשורות לעיל מובנים עוד יותר דברי החולקים על דבריו. הקדושה איננה קשורה למעשינו בלבד היא קדושה קיימת. אדרבה קדושת הארץ עוד תביא לשמירה על היהדות לחזרה בתשובה ואף להגדלת לומדי התורה. הוכחה לכך ניתן להביא מן העבר, מן ההווה ומן העתיד. 

מן העבר - גם כשהארץ הייתה מלאה בגילולי אלילים האבות הקדושים התאוו אליה. גם בימי שיבת ציון הקודמת, העלה עזרא עימו מחללי שבתות ונשואי נשים נכריות. והם הם אלו שעלו חלוצים ועם הזמן בנו את הארץ ואף הקימו את בית המקדש השני. 

מן ההווה – בעינינו אנו רואים כיצד מספרם של לומדי התורה וההולכים בדרך ה' עולה והמקום הבטוח ביותר מהתבוללות כיום בעולם הוא ארץ הקודש.

ומן העתיד – הנביא יחזקאל בפרק ל"ו מלמד אותנו שאחר שנעלה לארץ ,אע"פ שאיננו ראויים ואפילו נהיה עדיין טמאים מעוונות שבידינו, יזרוק הקב"ה עלינו מים טהורים ויטהר אותנו.

מי יודע, אולי אנחנו, מקבלים עכשיו את אותם מים טהורים בכך שאנו באים לשיעורי התורה ולתפילות ומשתדלים בהם בכל עוז...