בתנו היקרה,
'מסע תודעה', 'מסע להיכרות עם עצמי', 'בוא
לגלות את האני שלך'. זה נשמע כל כך נכון, כמעט אפילו טרנדי. אבל האמת היא שלגלות
את ה'אני' שלך זה דבר מסובך. בואי נדבר על זה רגע.
קודם כל, אנחנו חיים בעולם מלא ברעש. החיצוניות
שוטפת אותנו ואנחנו משקיעים הרבה יותר במה אנחנו אוהבים ללבוש או לאכול מאשר מי
אנחנו באמת. במצב עניינים שכזה פשוט אין לנו זמן לגלות את ה'אני' שלנו.
את הבעיה הזו מסע תודעה במדבר ללא פלאפונים
בהחלט יכול לפתור. תרעי קצת צאן ותמצאי את ה'רועה' הפנימי שלך וכו' וכו' וגו'.
שנית, העולם מלא בעדריות (כמו עדר בקר). אנשים
מצפים שיאמרו להם מה לחשוב. המתוחכמים יותר מחפשים להבין לבד על פי רמזים בשיחה או
שפת גוף מה יהיה 'מקובל' ו'נכון' (לא נכון מצד האמת אלא כמו כמו 'פוליטקלי קורקט')
לחשוב. נכון, העדריות בחלקה אפילו מבורכת, אחד מסימני הגאולה הוא שגם 'האמת נעשית
עדרים עדרים', אך בכל זאת לגלות את ה'אני' שלי נעשה מסובך באווירה כזו.
גם לזה ב"ה יש פתרון פשוט יחסית - תבחר
להיות מנהיג, קובע דעת קהל ולא אחד שנשרך מאחוריה. את ב"ה בורכת באומץ
וביכולת ללכת בדרך הנכונה גם כשכולם טועים.
בעיה עמוקה יותר היא שה'אני' של כל אחד מאתנו
מורכב מ'אנחנו' ונמצא בהקשר של 'אנחנו'. לעולם לא תמצא זהות פרטית שאין לה קשר עם
הזהויות הגדולות יותר שמקיפות אותו. למשל - את לא רק הבת שלנו אלא גם אישה,
יהודייה, בת למשפחת האב ומשפחת האם, בת,
אחות, נכדה, בת דודה, מדריכה, בת-ימית, אריאלניקית וכו'.
האנחנו הגדול הוא העולם כולו, העם הקדוש שאליו
אנו משתייכים והאנחנו הקטן יותר הוא השבט, המשפחה והמשפחה המצומצמת. בהקשר הזה
אנחנו כמשפחה מקווים שאת מבינה ומרגישה כיצד מקומך במשפחה למשל - כחלק מהסגל של
הבית וגם כזו שעליה כ"כ סומכים, משפיעים על האישיות הנפלאה שאת הולכת ומעצבת
לך.
אנו המאמינים הגדולים ביכולות שלך, ואנחנו
רואים אותך מגשימה אותם בצורות מעולות. טוב לב חסד ונתינה (התנדבויות), ענווה,
חיבור עמוק לסיפור של עם ישראל ולדור המיוחד שלנו, יחס לחברות לרבנים ומורות
ולאנשים בכלל, הישמרות מלשון הרע, צניעות בלבוש, הבנה ערכית ומעשית נכונה של המקום
של כסף בחיים מול זמן וערכים, יסודיות, שאיפה להצלחה, אמון עצמי, הם רק חלק
מהאיכויות שאנחנו חושבים שאת זוכה ב"ה להוציא לפועל.
אבל בעינינו הבעיה העיקרית שמקשה על חיפוש
ה'אני' היא שאנחנו מחפשים משהו מוגדר שפשוט טמון בנו ואם נחפור טוב טוב פתאום
נמצא, ואם כך אנו אכן חושבים אז נכונה לנו אכזבה מרה. כל עוד לא נהיה מאוד מודעים
לכך שה'אני' שלי שורשו באינסופיות של הבורא לא נוכל לעולם להבין את עצמנו. ה'אני' –
אותיות 'אין' אותו אני מחפש לא יימצא יום אחד וגמרנו. זהו 'אני' אדיר וגדול – 'אני
ה' אלוקיכם' שאותו בשלמות לעולם לא נמצא. זו המהות של להיות אינסופי. זהו פירוש המילה 'אני' ה'אן' שלי (כמו במילה 'ל-אן') - השאיפה הסופית. אך ככל
שאמשיך בחיי ובמסע החיפושים אחרי רצון ה' יתעלה ממני, השליחות המיוחדת שלי, הבעת
האינסוף שרק אני על שלל מרכיבי האישיות שלי יחד עם ההקשרים הרחבים שבחיי (הדור,
מקום המגורים, החינוך שקבלתי וכו') אגלה אוצרות גדולים של כוחות בתוכי, איך אמר רואה
האורות – 'יש לך כנפי רוח'. לחפש את האני בעומק זה לחפש את הדבקות באלוקים, את
המקום בו האני שלי לא נפרד מאלוקות אלא מתחבר אליה. את זה עושים דרך תפילה,
התבודדות, לימוד ואפילו ריקוד.
אבל בסוף כשמישהו מחובר לאינסוף, גם היכולות שלו
שואפות לאינסוף.
ביתנו האהובה,
את הבת הכי טובה שיכלנו לבקש. מודים יום יום על הזכות שנשמה גדולה כזאת נפלה
בחלקנו ומתרגשים מהאמון של הקב"ה בנו שהפקיד בידינו נשמה כזאת.
אוהבים הכי בעולם ומשתדלים לעזור לך למצוא את עצמך ואת הכנפיים שלך,
אמא ואבא
