תפילה לטו בשבט מבעל הבן איש חי

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם שׁוּם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.

תפילה על אתרוג נאה - טו בשבט

צילום: ישראל כהן

תפילה מבעל הבן איש חי 

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם שׁוּם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדְּךָ וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ, בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי, שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי.

ועיין גם ליקוטי תפילות, ח"ב, נז

ט"ו בשבט

Photo by Brenda Godinez on Unsplash

שלא כפי שלמדנו בגן, ט"ו בשבט הוא חג שמבטא שינוי הלכתי בין השנים לעניין מעשרות (שני או עני) ופירות ערלה (בשנה הרביעית) ובזה הוא נקרא ראש השנה לאילנות. על פי המשנה בפרק ארבעה ראשי שנים יום הדין לפירות האילן הוא בחג שבועות. ובכל זאת נהגו ישראל לאחר גירוש ספרד לנהוג כמנהג המקובלים ולעסוק ביום זה באכילת פירות ארץ ישראל, לדבר בשבחה ולשיר שירות ותשבחות. מלבד טעמם המתוק של הפירות מהו הטעם הפנימי לכך?

חכמת הנסתר עוסקת מן הסתם בחלק של החכמה שאינו גלוי, שמתחת לפני השטח. אין זה רק לימוד חיצוני בחלק הלא גלוי של התורה אלא חשיפה של תכונה פנימית של העמקה, שנובעת מחשיפה של הפנימיות והנסתר של האדם עצמו. לכן חכמי הנסתר רואים את מה שנסתר מכולם. הם שואלים את עצמם – מדוע לעניין המעשרות וכו' אנו הולכים על פי החנטה[1] קודם ט"ו בשבט או אחריו, משום שעד ט"ו בשבט ירדו רוב גשמי שנה ומט"ו בשבט העצים קבלו מספיק מים ואפשר לראות את זה בכך שעלה השרף באילנות. זאת אומרת שאע"פ שלעיניים חיצוניות העץ נראה בשיא חולשתו, עץ עלוב אחרי שלכת שהוכה שוב ושוב על ידי רוב הרוחות והגשמים של השנה, מבחינה פנימית כוחו מתגבר ומתחיל תהליך הבשלת הפירות שלו. מתוך כך עוסקים קצת ביחס אל העץ ואל הנסתר בו.

בעיני המקובלים העץ איננו רק כמה קילו של קרשים, הוא ביטוי לצומח שבפנימיות האדם ובבריאה כולה. ראש השנה לפירות האילן ולא לאילנות משום שהדבר רומז לאילן החיים[2].  

בשל העובדה שהם רואים את העולמות התחתונים כצל לעולמות עליונים הם מוצאים בכל פרי שעולה על השולחן את הלימוד המיוחד לאופיו, טעמו ותכונותיו[3].

לבסוף בהבנת התהליכים ההיסטוריים של המקובלים אנו מוצאים את אותה ראיה שמגיעה  מתכונת סוד ה' ליראיו. כשכולם רואים בגירוש ספרד שיא משיאיה של הגלות הם מבינים שכשנראה שהאילן מקיז דם זהו רק השרף שעלה באילנות מה שזה אומר הוא שנגמרה רוב הגלות והחנטה של הפירות מתחילה. בגמרא הקץ המגולה מקבל ביטוי בכך שהארץ חוזרת להניב פירות יפים ורבים וכך מבינים גם המקובלים את התהליך. במקום להתפזר בכל ארבע כנפות תבל ולנסות לשרוד הם מחליטים לעשות את הבלתי יאומן ודווקא אז לעלות לארץ ישראל להתיישב בה ולבנות אותה.

את ט"ו בשבט רבים מאיתנו מכירים כחג של נטיעת אילנות. המנהג הזה לא התחיל בימי המקובלים אלא עם העלייה המחודשת לארץ במאה וחמישים השנים הראשונות. התהליך של פירות הגאולה המבשילים לנגד עינינו מרגש. אחד המדרשים המדהימים ביותר בעיניי אומר כך: אם הייתה נטיעה בתוך ידך, ויאמרו לך – הרי לך משיח! בא ונטע את הנטיעה תחילה ואחר-כך צא והקבילו[4]. מה יכולה להיות הסיבה לכך? כבודו של המשיח לא יותר חשוב מנטיעת שתיל?

יכול להיות שחז"ל בטאו כאן רעיון רוחני עמוק. המשיח הוא האדם שנשלח להביא גאולה לישראל, תפקיד מכובד לכל הדעות. אך נטיעת העץ המסמלת את ישוב א"י בפועל היא הגאולה עצמה. יהודים לא יושבים ומחכים למשיח באופן פסיבי אלא כפי שהיה אומר הגרמ"א אליהו זצ"ל למשיח מצפים כמו צופה פעיל שמשקיף, מוסר מידע, ובמידת הצורך אף משיב אש. ציפייה פועלת. הציונות היא תהליך שמן החוץ עלול להיראות כישוב מחדש של ארץ נושנה בפרץ התעוררות לאומית גרידא אך באמת בפנים מתבשלת גאולה חדשה.

ואכן רצתה השגחה העליונה ובשנתה הראשונה של מדינת ישראל היום בו יוסדה הכנסת היה ט"ו בשבט[5].

 

Photo by Agustin Fernandez on Unsplash 

טיפים לסדר טו בשבט (גם בסגר עושים סדר!):

חלקו בין משתתפי הסדר אחריות על כל פרי. כל אחד צריך להכין משהו – דבר תורה, קטע מידע מחודש ומעניין, סיפור, בדיחה, הצגה או שיר.

עיצוב השולחן – להשקיע ולעצב ביחד עם הילדים.

לא לקנות דווקא פירות יבשים. לקנות פירות שאוהבים ורעננים בדגש על פרי הארץ.

לנצל את ההזדמנות כדי ללמד גם הלכות ברכות באהבה. כל השנה אנו מברכים כל כך הרבה, לעשות מטו בשבט חג שבו לומדים להשקיע בברכה (זה התיקון העיקרי לפי חלק מהמקובלים).

 

---

[1] חנטה – שלב בוטני בעל משמעות הלכתית בהבשלת הפרי. עיינו כאן.

[2] חמדת ימים חלק ב פרק ג בהערה. האילן גימ' צא כמניין שילוב השמות הוי"ה ואדנות - השם שמנהיג את העולם מהבחינה חיצונית בשילוב עם השם המנהיג באופן פנימי כאשר שם הויה הוא המוביל.

[3] עיינו למשל בסדר פרי עץ הדר שמביא את הלימודים המתאימים לכל פרי.

[4] אבות דרבי נתן נ"ב, ל"א.

[5] בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949), התקיימה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים, הישיבה הראשונה של האספה המכוננת זו שלימים תיקרא 'הכנסת'. רוב הנבחרים הגיעו לירושלים מהשפלה, ובדרכם עצרו בשער הגיא לטקס נטיעת עצים. יוסף שפרינצק, שנבחר ליו"ר האספה המכוננת והכנסת הראשונה, אמר בנעילת האספה:

"...ביום זה נטעו ילדינו עצים חדשים, עצי¬ דעת ועצי¬ חיים, לאומה לימים הבאים. גם אנחנו נבחרי ישראל, נטענו היום נטיעה חדשה. בפקודת הדורות שחלפו ולמען הדורות שיבואו, נטענו היום את האילן הנאה - אילן עצמאות ישראל...". (ויקיפדיה).

 

 

ברכת האילנות

Photo by Anna Jiménez Calaf on Unsplash

כבכל מצווה הבאה משנה לשנה, ישנה התרגשות מיוחדת לקראת ברכת האילנות. דומה כי חכמי הסוד לא יכלו להשאיר את המצווה כברכה בת שורה בלבד והם דאגו שלא 'תסתיים' לנו הברכה מהר מדי.  לכן הם פיארו את הברכה בלשם יחוד מרשים ובתפילות ופסוקים מלפניה ומלאחריה. חכמינו העניקו לנו כלים של דיבור לאור הרגש הנפעם אל מול ראשית הדר הטבע.

בסוף נוסח ברכת האילנות אומרים פסוקי נבואה. אחד מהם הוא הפסוק הבא: 'וקיים בנו אשר הבטחתנו על ידי עמוס נביאך:
"הנה ימים באים, נאם ה', ונגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה: ושבתי את שבות עמי ישראל. ובנו ערים נשמות ויָשָבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם".

ניתן לומר שזכינו שה' כבר קיים בנו  את הנבואה במידת מה, שכן הנביא עמוס מיטיב לתאר את מצבנו כיום. עוד יבואו ימים בהם עם ישראל יחזור לארצו, יבנה ערים שהיו שוממות ויישב אותן, יטע גינות וכרמים וישתה מיינו. למעשה, כל אחד מאיתנו שקונה תירוש או יין של ארץ ישראל מגשים נבואה: 'ונטעו כרמים ושתו את יינם'. תיאור הפריחה לאומית משתלב בהפרחת השממה.

 

עניין עיבור השנה נחשב לאחד העניינים הקשים שבתורה. הוא זוקק ידע באסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן ידע הלכתי נרחב. אך אם מתמצתים את העניין לכלל אחד, הכלל יהיה כמאמר הכתוב: "שמור את חודש האביב". הגמרא מסבירה שהכוונה היא לייצר תמיד מצב שבו פסח יוצא בתקופת האביב ולא בחורף או בקיץ. מעניין שגם את ברכת האלנות מברכים דווקא בחודש האביב ודווקא על אלנות מלבלבים. מהו הקשר הפנימי שביניהם?

בזוהר הקדוש בפרשת בשלח מובא משל קולע. 

האנושות כולה נמשלה לעץ. האומות הן ענפי העץ, כל אומה מנסה לגדול בכל כוחה. אך כשאומה אחת שואבת את הכח בכל כוחה מהגזע, בהכרח שפע החיים שהיא תינק יבוא על חשבון שפע החיים של כל שאר האומות. וכך כל ענף בתורו מנסה לשלוט וכל שאר האומות מתייבשות. שונה מכולם הוא עם ישראל – הוא לא אחד מהענפים, עם ישראל הוא הגזע עצמו וכל רצונו הוא לתת שפעו לכל האומות. שהרי כשהגזע שולט כל הענפים מרוויחים. 

הלאומיות שלנו היא כולה אוניברסליות. 

בהסטוריה האנושית גם פריחת הלאומים והקמת המדינות העצמאיות שלהן נקראת 'אביב העמים' [זוכרים את האביב הערבי?], מעניין שבתקופת אביב העמים התעורר עם ישראל לשוב לארצו בגאולה האחרונה. לכן באביב השתחררו בני ישראל ממצרים ובעצם נולדו כעם.

אך לא רק האביב הלאומי של האומות תלוי באביב של עם ישראל. גם האביב הטבעי תלוי באביב של עם ישראל. האביב הוא העונה בה הטבע מתעורר מתרדמת החורף שנכפתה עליו וקם לתחייה בשלל צבעים ססגוניים. הגנוז בעץ יוצא בצורת פרחים ריחניים שבעתיד יגדלו להיות פירות מזינים. לכן בתוכן המצווה של 'שמור את חודש האביב'  טמונה אמירה מדהימה כלפי העולם כולו : בפריחתם של ישראל יפרח העולם כולו – האומות והאדמה. ועץ החיים האנושי עוד יניב פירותיו בעין יפה! 

תובנה מעץ

טו בשבט הגיע חג ל.... ילדים

קרדיט על התמונה: Photo by Markus Spiske on Unsplash

אם לא תאכל, ממה תגדל? מהאוויר?!' כבר שנים שאת המשפט הזה שומעים ילדים מאימהות  ברחבי העולם. מעניין לגלות שאכן יש מי שחי וגם גדל מן האוויר, ומעניין עוד יותר הוא הלקח שאפשר להפיק מכך.

האם ראיתם פעם עץ אוכל? התשובה היא מן הסתם – לא. אם כן עולה שאלה פשוטה - כיצד העץ הופך מזרע או משתיל קטן לעץ רב ממדים? מהיכן מגיע החומר שממנו הוא עשוי, הרי עץ בוגר יכול לשקול מאות קילוגרמים?
ביחס לאדם אנו מבינים –הרי אדם ממוצע מעכל כמות אוכל ביום, וחלק מהאוכל נכנס לגוף ובונה את המערכת בדמות תאים. אך מה לגבי העץ? לכאורה הוא רק שותה, ואם כך מניין מגיע אליו כ"כ הרבה חומר?! אני מעריך שכעת חלק מאיתנו חושב על המינרלים והמלחים שיש באדמה ואכן העץ גם סופח חומרים מן האדמה. אך בידקו שתיל שגדל בביתכם – בכמה ירד מפלס האדמה?

התשובה הפשוטה והמדהימה לשאלתנו היא שהעץ חי בעיקר מן האוויר. כידוע, העץ 'נושם' ובאוויר ישנם חומרים רבים ומגוונים שהעץ סופח. אולי המקבילה לכך באדם היא היכולת לחיות ולצמוח מדברים קטנים, בלתי מורגשים. יש כל כך הרבה טוב שנמצא מסביבנו ומגדל אותנו כל הזמן בלי שנצטרך למצוץ אותו בכוח. 

לפני כמה זמן הגיע קרוב משפחה של הרב שטיינמן זצ"ל לישיבת נתיבות ישראל בת ים. הוא סיפר שהרב שטיינמן חשב שאחד הטיפים הטובים ביותר בחינוך הוא להתעלם ממעשים רעים וכשלונות של החניך, ממש להיות עיוור אליהן. כששאל אותו מאן דהו – וכי לא צריך להעיר בכלל? הוא ענה לו במשל מגוף האדם. בכל יום נכנסים למערכת שלנו כ-20,000 חיידקים הרסניים. אם נשתמש נגדם באנטיביוטיקה, התוצאות יהיו הרסניות ויחלישו אותנו מאוד. אז מה עושים? פשוט נותנים לגוף ולמערכת החיסונית הטבעית להתמודד. 

הערות הן כמו אנטיביוטיקה, צריך להשתמש בהן רק כשיש בעיות גדולות ולעיתים רחוקות. אז איך יגדל הילד? בואו ניתן לעץ ללמד אותנו, מהאוויר. מהאווירה של קיום מצוות בשמחה, של חום ואהבה, של כבוד לתורה, לתלמידי חכמים וכמובן כבוד של בני המשפחה זה אל זה. גם חז"ל אמרו שלכל עץ יש מלאך שמכה על קדקודו ואומר לו גדל. הבה ניתן למלאך לעשות את שלו גם בקשר לילדים.
שנזכה לתת המון אוויר אחד לשני!
ודבר אחרון – לא לגלות לילדים שאפשר לחיות מאוויר, זה עלול לפגוע בהרבה אימהות ברחבי העולם...


למעוניינים בהרחבה מדעית בנושא (סרטון של מכון דוידסון) לחצו כאן