דגל ישראל

 

זכינו וכיום דגל ישראל מתנוסס בארץ ישראל ובכח באייר התנוסס לראשונה על ראש הר מרום הרים -הר בית מקדשנו. אך נשאלת השאלה – האם דגל הוא דבר שמתאים למדינה של יהודים או שמא מדובר בהמצאה של גויים?

השורש דג"ל מופיע שלוש עשרה פעמים בתורה, כולן בעשרת הפרקים הראשונים של ספר במדבר בהקשר של חניית השבטים. אף על פי שיש שמסבירים שבשונה מהשימוש המקובל היום, מדובר במילה נרדפת לקבוצה מסוימת. אך גם הם מודים שהביטוי בפרשתנו "איש על דגלו באותות לבית אבותם", אכן מתייחס למה שמכונה היום: דגל. וכך אומר רש"י על פסוק זה:

כָּל דֶּגֶל יִהְיֶה לוֹ אוֹת מַפָּה צְבוּעָה תְלוּיָה בוֹ, צִבְעוֹ שֶׁל זֶה לֹא כְצִבְעוֹ שֶׁל זֶה, צֶבַע כָּל אֶחָד כְּגוֹן אַבְנוֹ הַקְּבוּעָה בַחֹשֶׁן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַכִּיר כָּל אֶחָד אֶת דִּגְלוֹ; דָּ"אַ: בְּאוֹתוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם, בְּאוֹת שֶׁמָּסַר לָהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּשֶׁנְּשָׂאוּהוּ מִמִּצְרַיִם.

גם המלה "נס", למשל בפסוק "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל" (ישעיהו יא, יב),  מוסבר במצודת ציון: "נס – הוא כלונס (מוט) ארוך ובראשו בגד". ישעיה מתנבא לא רק על קיבוץ גלויות אלא גם על ביטול שעבוד המלכויות מעל ישראל כדיבור על הרמת דגל ואומר: "ועל עמים ארים נסי" (ישעיהו מט, כז).

למעשה חז"ל מסבירים שמלכויות העולם הם אלו שהעתיקו מישראל את ההמצאה היעילה והמכובדת הזאת:

באותות, סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדו המלכויות להיות עושין מפה וצבע [...] ראובן אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים, יהודה נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה (שימו לב לדמיון לדגל העיר ירושלים כיום)".

לשם מה אנו נצרכים לדגל?

בהסברו לסיבה שהריגתם של דתן ואבירם מכונה "ויהיו לנס" (=דגל, בלשון המקרא), מטעים הרש"ר הירש (במדבר כו, י): -'נס הוא אות המתנוסס במרום והוא בא להורות את דרכו של אדם שפניו מועדות ליעד מסוים בכיוון מסוים'. השאלה היא מה היא אותה דרך, מה הכיוון שמסמל הדגל הישראלי מבחינתנו?

הציונים הראשונים בחרו לעשות את הדגל כמין צבעי הטלית - לבן ועל גביו תכלת המסמל את התכלית. הם שילבו במרכזו את סמל מגן הדוד המדויק על פי הקבלה ורומז לחוט המשולש שלא במהרה יינתק (עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל). אך נראה שכיום כיוונה של המדינה תלוי בעיקר בנו. אם נוסיף חילים לתורה, אם נראה את הכיוון והדרך, דרך ה' העולה בית אל לאחינו הדגל יהיה באמת קריאת כיוון של קדושה לעולם כולו. אך אם יסמל הדגל את ההליכה אחר הגרועים שבאומות העולם ח"ו יהיה הדגל ריק מתוכן ומחולל. אין הדבר תלוי אלא בנו.

השמחה - בירושלים!

 

רבותינו בעלי המוסר באירופה דיברו רבות על עבודת ה' ביראה ובפחד מן העונש וההחמצה. אך לפני כשבעים שנה שינו רבים מהם את הקו. כשנשאלו על כך הם הסבירו שבדורנו הנשמות חלשות מדי ולא נותר אלא לחזק באופן חיובי ולדבר על אהבה ושמחה במצוות. מדהים לגלות עד כמה מחשבה זו הפוכה על פי הקבלה.

במשך שנות הגלות הצטיינו היהודים בתכונות של מסירות נפש התמדה ועקשנות גם המצבים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כל זה בזכות העמידה בניסיונות הגלות על זהותם ועל התורה והמצוות. עם הכניסה לארץ ישנו שינוי רוחני שאנו אמורים לעבור. אם עד עכשיו עבדנו את ה' בקו היראה כעת עלינו לעבוד אותו בקו האהבה והשמחה. וכך אומר הזוהר הקדוש בפרשתנו פרשת במדבר (דף קיח) שבהשגחה נפלאה תמיד קוראים סמוך ליום ירושלים:

שִׂמְח֧וּ אֶת־יְרוּשָׁלִַ֛ם וְגִ֥ילוּ בָ֖הּ כָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ - בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קַיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא...
מדוע כתוב שמחו את ירושלים וגילו בה? השמחה לא נמצאת אלא בזמן שישראל עומדים בארץ הקודש.

כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר, עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּשִׂמְחָה, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר, עִבְדוּ אֶת יְיָ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא, כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. כָּאן בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל שָׁרָאן בְּאַרְעָא אַחֲרָא.

פסוק אחד אומר שצריך לעבוד את ה' בשמחה והשני אומר שצריך לעבוד את ה' ביראה – כיצד? (הרי אלו תנועות נפש סותרות – צמצום מול הרחבה)
והתשובה – בשמחה כשישראל בארץ הקודש וביראה כשישראל נמצאים בגלות.

נמצא שעל פי הזוהר הקדוש דווקא בגלל המצב הטוב שלנו בו אנו נמצאים בגאולה עבודתנו בזמן הזה חייבת להיות בשמחה ובאהבה. מסתבר שיום העצמאות פתח פתח של שמחה ויום ירושלים הרחיב אותו מאוד. ויהי רצון עוד נזכה לשמחות וגיל – 'כי בשמחה – תצאו' (ישעיה נה, ב)!

פורסם במן הבאר במדבר התשפב

במה כדאי להתחזק כדי לנצח?

שנת התשפ"א, ימים לא פשוטים של מלחמה מבית ומחוץ. במה צריך להתחזק?

באחדות. בתורה הקדושה כל פרט מדוייק ומהכל צריך ללמוד. בפרשת במדבר מתוארים שמות הנשיאים, מה יש לנו ללמוד מהשם של נשיא שבט דן: אחיעזר בן עמישדי?

בין השבטים דן ויהודה שררו יחסים מיוחדים. יהודה המנהיג שהולך ראשון ודן המאסף של המחנות יהודה בכור האחים בפועל ודן בכור בני השפחות עסקו בפרוייקט המשותף של השראת השכינה. לכן דן נקרא אחי – עזר, שעזר לאחיו. וכשיש עזרה של אח לאחיו רואים כולם שמדובר בעמו של הקב"ה- עמי – שדי (מדרש אגדה, במדבר א, יב). ועם כזה ששם השם נקרא עליו מזמין כבוד מצד אומות העולם - וְרָאוּ֙ כׇּל־עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ׃. 

מדהים כיצד התגייסו האחים שלנו אחד למען השני. יצהר עמדה למען לוד ובת ים ניצבה לצד ירושלים. מכל הארץ זרמו כוחות של יהודים חמים למקומות בהם הייתה נצרכת שמירה או עזרה מכל סוג כמו מערכת חיסונית משוכללת ובריאה. אין ספק שההתגייסות אחד למען השני, הורדת שיח השנאה למפלסים נמוכים יותר בשדה הפוליטי ונקיון השיח האישי משנאה ולשון הרע עושה הרבה. יש עוד הרבה עבודה בתחום הזה. הרבו אהבה ואחווה!

בשמחה בטחון והודיה לה'. בזוהר הקדוש בפרשתנו (במדבר קיח, ב) למדנו שבארץ ישראל האופי של עבודת ה' חייב להיות שונה מאופיו בגלות. בגלות – יראה ורעדה עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. אך בארץ ולאחר כיבוש ירושלים בפרט אהבה ושמחה – שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. גם כשלדוד מלך ישראל נהרגו מאה לוחמים ביום הוא לא עשה עצרת תפילה אלא תיקן מאה ברכות לישראל. ה' רוצה שעם ישראל יראה וישמח מהניסים שהוא עושה לנו.

וכמה ניסים עושה לנו ה'! קודם כל תודה לה' שהאויב בתוך המדינה חושף את פניו האמיתיות לבל נשגה באשליות. ועוד רק לחשוב איפה היינו יכולים להיות. רקטה שפוגעת באוטובוס ללא נפגעים, כל כך הרבה ירי והצתות על תושבי לוד, יפו ועוד ויהודים ניצלים בנס. וגם ניסים שמחים יותר - אתמול בלילה למשל, נקברו חיים במנהרות המוות של עזה מאות מחבלים במבצע מדהים של צה"ל שנדמה שנלקח מעולם הדמיון.  כן ירבו וכן יאבדו כל אויביך ה'.

בתפילה. לא לשכוח ליטול את אמנות אבותינו בידינו. החרב של צה"ל תעבוד טוב רק כשבאהלי התורה והתפילה יישמע קול יעקב. למעשה בפרקי דרבי אליעזר (לב, ג) נאמר הסיבה שנקרא שמם ישמעאל, לא רק על שם שה' שמע לקול בכי ישמעאל בזמנו, אלא על שם שה' ישמע לנו בזמננו - 

ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקב״ה לשמוע נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר ישמע אל ויענם.

במודעות נכונה. אל נא נצרוך תקשורת שלא יודעת להבחין בין אויב לאוהב. אל נא נתבלבל מאנשים ששם האמונה איננו שגור בפיהם. אנו יודעים שבאנו לארץ למטרה אדירה ולא למקלט בטחוני בלבד. אנו יודעים שהר הבית הוא לב המאבק ועד שלא יהיה בשליטה יהודית מלאה ומוחלטת לא ישרור שקט בארץ. אם תדע 'למה' תוכל לסבול כל 'איך'.

יהי רצון שנזכה לראות בהשבתת כל צורר ומתנקם וה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום!

חומש במדבר

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב? 😉
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר במדבר שמופיעים באתר.

במדבר - כמה שווה מטר בהר הבית?

נשא - זהה אבל שונה

בהעלותך - 

שלח לך - מה אתה מעדיף להיות  - מרגל  או תייר?

 מה שאל מרן את המלאך?

קורח - לעולם אל תזלזל במעשיך

חקת -  מדוע לא ניכנס משה רבנו לארץ המובטחת?

שיר לבאר

בלק - מה בקשו בלק ובלעם לעשות?

לקבל הסכמה מגוי

פינחס - בריתי, שלום

מטות - שאלה אחת, ארבע פרשנים

מסעי - איך אתה מסתכל על החיים שלך

מתיקות של סיום - מתאים לסיום כל חומש

כמה שווה מטר בהר הבית?

Photo by Joel De Vera on Unsplash

אני זוכר כמה הופתעתי לגלות על ממדים של עמים אחרים. כילד שגדל על כך שיש כחמישה - שישה מיליון יהודים בארץ ישראל וזה היה נשמע לו המון, נדהמתי לשמוע ששכנתנו מצרים למשל מונה כמאה מיליון איש, ועוד לא דברנו על המדינות והעמים הגדולים באמת כמו הודו וסין. במהלך חיי הכרתי כמה אנשים שחזרו ממקומות אדירי מימדים כאלה והתובנה שהם לקחו משם הייתה עד כמה העם היושב בציון קטן ולא משמעותי כמו שאנו חושבים. למרות שאנו נוטים להעריך דברים על פי הנתונים החיצוניים שלהם, מלמדת אותנו התורה שהראיה הזו לא תמיד נכונה.

השבת אנו עוברים מחומש ויקרא לחומש במדבר שנקרא גם 'חומש הפקודים'. פקודים כמו מפקד צבאי – ספירה. ואכן התורה מונה את ישראל כמה פעמים במהלך הספר. הסיבה הראשית לריבוי המניינים הללו היא האהבה לישראל, בלשונו של רש"י בפירושו הראשון בחומש - 'מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כל שעה'. כאדם שמונה את מעותיו שוב ושוב ונהנה לראות שלא חסרה מהן אפילו אחת.

לא רק התורה מונה אותנו מרוב אהבה. גדולי החכמים בדורות הראשונים נקראו 'סופרים'. הסיבה לכך מפתיעה במקצת. במסכת קידושין (דף ל ע"א) נאמר שהם נקראו סופרים לא מפני שחיברו ספרים אלא מפני שהם אהבו כל כך את התורה עד שספרו את אותיותיה. גם אנחנו מונים את התורה מרוב אהבה.

מדוע המניין מבטא אהבה? אם נעמוד על משמעות המניין נשים לב שיש בו נתינת מקום לכל אחד ואחד, והבנה שרק בהתאסף כל הפרטים ישנו כלל שלם ולכן כל פרט משמעותי. כשהקב"ה מונה את ישראל הוא כביכול אומר אפילו אם אחד מכם חסר זה לא אותו דבר. כשחכמים סופרים את אותיות התורה זה אומר שהם מתייחסים לכל אחת ואחת מהן ומנסים לעמוד על משמעויותיה. וכך ידועה גם ההלכה שנקבעה לדורות – ספר תורה שחסרה בו אפילו אחת הרי זה פסול ואין בו קדושת ספר תורה כלל ואין קורין בו ברבים אלא כחומש מן החומשין שמלמדין בו התינוקות (ע"פ רמב"ם הל' ס"ת ז, יא ושם י, א).  

גם בין פירושי התורה אנו מוצאים לעיתים דיוקים מדהימים שנובעים מדקדוק מעמיק בכל מילה, אחד החביבים עלי הוא הפירוש של רבי חיים בן עטר בעל האור החיים הקדוש בתחילת פרשתנו. הפסוק הראשון בפרשה מתאר זמן ומיקום:  "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר". עיצרו לרגע, האם אתם רואים כאן משהו מוזר? רבי חיים בן עטר מעורר אותנו לשאלת 'סופרים' שלא קל לשים אליה לב. מדוע בנוגע לתאריך מוזכר קודם התאריך המפורט – יום וחודש ולאחר מכן השנה שהיא תאריך כללי יותר ובאשר למיקום, התורה כותבת קודם כל את המיקום הכללי – מדבר סיני ורק אז את הפירוט שלו – אוהל מועד. תשובתו של האור החיים היא שאוהל מועד נחשב גדול וכולל יותר מכל המדבר. 'המקום אשר חונה שם האלוקים... הגם שהוא לעין מועט הוא מרובה לצד השוכן בו ברוך הוא'. היום היינו אומרים: הגודל לא קובע.

כך היה גם במלחמות ישראל בכולן יחסי הכוחות היו של מעטים מול רבים ולא לטובתינו. ניתן לראות זאת באופן הבולט יותר במלחמת ששת הימים שבה התאחדו מצרים שכנתינו אדירת המימדים בתמיכת מעצמת הרשע הסובייטי ויחד איתה סוריה לבנון וירדן כצבאות גדולים ומסודרים כדי להכניע אותנו בבת אחת. בדומה לכך, על אף ששטחה של מדינת ישראל גדל פי שלושה (!) בעקבות כיבושי מלחמת ששת הימים כולם מזהים את המלחמה עם שחרור ירושלים ויום ההודיה על בניצחון נקבע לדורות – יום ירושלים שהיה היום השלישי למלחמה. בפן מסוים ירושלים חשובה ונוגעת לליבנו יותר מכל ארץ ישראל.

גם בימינו אנו זוכים לראות כיצד מדינה קטנה למראית עין בשטח ובאוכלוסיה עומדת בחוד החנית העולמי ברמה הטכנולוגית, הצבאית, הכלכלית ובימים כל כך קשים ברחבי העולם (בעת כתיבת שורות אלו מניין ההרוגים ביממה אחת בארה"ב עומד על כ- 1500 איש ואשה) גילינו שגם ברמה הבריאותית.

פורסם באתר מגדילים