יום רביעי, 30 בספטמבר 2020

שתי דרשות לפני נעילה

Photo by Danielle MacInnes on Unsplash

דרשות לפני תפילת נעילה צריכות להיות חזקות, מעוררות וחשוב לא פחות - קצרות. 
לפניכם שתי דרשות שנאמרו בכמה הזדמנויות לפני קהלים שונים - קהילה עירונית, קהילה ישיבתית, ונוער. כבכל דרשה כדאי להתפלל לפני אמירת הדברים שיתקבלו על לב השומעים ויעוררו לתשובה ותפילה בכוונה.

שימו לב - אין לפניכם את סיום הדרשה, דברי הכיבושין הפשוטים והיקרים מפז לגבי עוון מסוים אשר ידוע לדורש כי יש להתחזק בו והדרישה מן האדם לקבל על עצמו קבלה טובה לשנה החדשה. זה הוא נופך שעל הדורש להוסיף בעצמו בהתאם לשומעים.

לסיום נזכיר את הכלל החשוב ביותר בבניית דרשה - מה שמעורר אותך יעורר גם את הקהל שלך.

בהצלחה! 


כל אחד והסיפור שלו!

להתחיל לעשות תשובה אומר להיישיר מבט לעוונות ולחטאים בעיניים ולהתייחס אליהם. בנביא מצאנו דימוי של העוונות למחלה 'הסולח לכל עוונייכי הרופא לכל תחלואייכי'. לפי דימוי זה באנו עד עכשיו ביום הכיפורים כמו חולה אנוש שמגיע לרופא מומחה, בוידוי אמרנו לפני הרופא 'כואב לי ברגל (אל תבואני רגל גאוה), כאבים בפה (מרוב לשון הרע) יש לי זיהום קשה בכף הרגל (שמיהרה לרוץ לרעה) וכו'. הרופא בתורו מרפא כל מחלה ואנחנו הולכים ומבריאים.  

אבל, הדימויים האלו מפסיקים להיות רלוונטיים בתפילת נעילה. רוב היום עבר, עיצומו של יום כיפר, ועכשיו אנו מתכוננים לשלב עמוק בהרבה. אם בתחילת יום הכיפורים הורדנו את מנעלינו, כאן אנו מבקשים להינעל מחדש. נסביר את הדברים.

אחד המרכיבים היסודיים בסליחות ובתפילה הוא מרכיב הסדר האלפביתי. אשמנו, בגדנו, גזלנו. על חטא שחטאנו לפניך באונס, בבלי דעת, בגילוי עריות,  וגם באור חוזר (סדר תשר"ק) - על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב, בשנאת חינם, ברגליים ממהרות לרוץ לרעה וכו'. אנשי אמונה אבדו, באים בכח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ. אשמנו מכל עם, בושנו מכל גוי, גלה ממנו כבוד, ועוד אלפא ביתות רבות (בסדרים שונים). מן הצד עלולים לחשוב שמדובר בנוסח לתפארת המליצה או באמירה עקרונית ש'עברנו על כל התורה', אך ע"פ פנימיות התורה (עיינו למשל שערי קדושה חלק א א׳:י״ד, לקוטי מוהר"ן ד, ה) יש כאן עומק נוסף. 

החטאים והעוונות מסדרים את אותיות החיים שלנו וחוקקים אותן בנו 'ותהי עוונתם על עצמותם' (יחזקאל לב, כז). כל אחד כותב את הסיפור שלו איך חייו יראו בעולם הזה ובעולם הבא. אך כאשר העוונות חקוקים בנו כל כך עמוק, כשהסיפור שלנו כבר מסופר הוא קצת יוצא משליטתנו, מעשינו אתמול מכתיבים את מעשינו להבא. בוידוי אנחנו בעצם משחררים את האותיות של החיים שלנו ורוכשים את היכולת והאמונה לכתוב את הסיפור שלנו מחדש. 

למעשה התורה עצמה נכתבה מחדש וניתנה בצורתה המחודשת של לוחות שניים ביום הכיפורים. לכן לאחר שהורדנו את כל בחינות המנעולים מעלינו, בתפילת נעילה אנו מבקשים מה' להינעל על החירות הזו, לא להפסיד אותה שוב. למעשה אנחנו רוצים להינעל רק על דבר אחד - על הקשר עם הקב"ה.

נזכור את דברי הרמב"ם (הל' תשובה ריש פרק ה) - רשות ביד כל אדם נתונה שיהיה צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם בן נבט. כל אחד מאיתנו יכול להחליט עכשיו איך הסיפור שלו יראה, בואו נכתוב הכל מחדש, נתחיל עכשיו, ביחד, בתפילה הזו, מכל הלב.


השמחה שבלעמוד לפני ה' / שתי תורות

בשו"ע נאמר שנהגו ללון בליל יום כיפור בבית הכנסת ולומר שם שירות ותשבחות (או"ח תרי"ט ז). במבט ראשון הדברים תמוהים - בליל יום כיפור לומר שירות ותשבחות, למה לא לומר סליחות ווידויים? המפרשים הסבירו שיום הכיפורים הוא יום שיש בו שמחה משתי פנים. האחד - מחילת עוונות. אדם שמאמין שביום אחד נמחלו לו עוונות של שנה חייב להיות מאושר ולהודות על החסד הגדול שנעשה עימו. אך הסיבה השנייה היא זו שבה פעמים רבות איננו מעמיקים מספיק.

יום הכיפורים הוא יום שמח משום שבו ניתנו לנו לוחות שניות, זהו יום חגה של התורה. למעשה גם תקיעות השופר שמראש חודש אלול נועדו כדי לקשר את העם למה שעושה משה בשמם בפסגת הר סיני באותו זמן ובכך למנוע אפשרות נפילה לחטא עגל נוסף (טור או"ח תקפ"א). באופן כזה כל העינויים מקבלים משמעות מחודשת, אנו עולים יחד עם משה רבינו לראש ההר ומקבלים תורה, ולכן אנו מתנהגים כמוהו - משה לא אכל ולא שתה ואף אנו לא אוכלים ושותים, משה לא קרב אל אשה ואף אנו נזהרים מתשמיש המיטה, משה השיל נעליו מעל רגליו וגם אנו חולצים מנעלינו וכן הלאה.

יום מתן תורה אותו אנו מציינים בחג השבועות הוא יום הגילוי האלוקי הראשון לעם כולו. אך הגילוי ההוא היה 'גדול עלינו', תורה של צדיקים. לכן נשברו הכלים שלנו, נשברו הלוחות, נשברו לוחות הלב. הקב"ה ירד אלינו אך אנו לא עלינו אליו. ביום הכיפורים אנו מתחילים מחדש עם תורה של בעלי תשובה, לוחות שניים, לב שיודע להשבר ויודע גם לתקן.

בתפילת נעילה אנו רגע לפני הירידה מאור פני השכינה, מבקשים מה' עוד רגע בפסגת הר סיני, עוד רגע בנקרת הצור, להיות מוגנים מן החטא ונהניםמזיו השכינה. לנעול את הרגע הזה בנו. 

יום שישי, 25 בספטמבר 2020

האזינו


מסופר (הו' בספר 'והגדת', של הגה"צ רבי יעקב גלינסקי), על סוחר יהודי שהתגורר בסין והחליט לייבא בעצמו סחורות מאירופה. הפליג ויצר קשרים עם יצרנים וספקים, ולפני שובו נסע לראדין לקבל ברכת ה'חפץ חיים'. הציג עצמו: כאדם שהגיע מסין.

סין, בקצה העולם. "מה נשמע בסין?", התעניין ה'חפץ חיים', נאנח: "העניינים יגעים. היהודים מפוזרים. אין חנוך יהודי, אין שחיטה כשרה, יש ניסיונות קשים בשמירת השבת, השם ירחם".

ה'חפץ חיים' לא התפעל. ענה: "צרתכם צרת רבים בדורנו. בקהילות רבות, מאוסטרליה ודרום אפריקה ועד לדרום אמריקה וצפונה. חברתי עבורם את ספרי 'נדחי ישראל'. קח עמך כמה ספרים תפיץ אותם בסין. הם מורים איך להחזיק מעמד בתנאים הקשים  - "ומה עוד נשמע בסין?"

תמה: על מצב היהודים כבר ספר, על מה עוד ידווח? אמר: "זה כמה שבועות שיצאתי משם". "אבל לפני שהפלגת, על מה דברו שם, על מה דווחו העיתונים?", ענה: "הסינים בנו סכר ענק, שפנה עמק שלם להתיישבות חקלאית, אבל הסכר נבנה ברשלנות ומסת המים הכבירה ערערה אותו. הוא קרס ומאה אלף סינים טבעו למוות!"

ה'חפץ חיים' הזדעזע: "אוי ואבוי, מדת הדין מתוחה, עד לסין הגיעה!", "הרב, מותר לשאול שאלה?", "ודאי", "כשספרתי על מצבם העגום של היהודים, הגיב הרב בהשלמה. וכשספרתי על טביעתם של איכרים סיניים, מזדעזע הוא כל כך?!". "ברכות יחולו על ראשך! אמור לי, בוורשה היית?", "ודאי!", לראדין, מגיעים דרך וורשה.

"כמה יהודים גרים שם, ומה חלקם באכלוסיה?", תמה, אבל ענה: "מספרים שכשלוש מאות אלף יהודים, מתוך כמיליון תושבים". "כן" אשר ה'חפץ חיים', "כך אומרים". "אמור נא, אלו היית רואה אדם עומד בכיכר העיר ונואם באידיש, אל מי הוא פונה?", "מה השאלה? ליהודים העוברים ושבים!", "אבל בעצמך אמרת שאינם אלא מעוט!", חייך: "אכן הגויים הם הרוב, אבל אינם מבינים אידיש. אם דיבר באידיש, ליהודים דיבר!".

"כדבריך", הנהן ה'חפץ חיים', "אם כך, הלא תבין? שטפון הגורף מאה אלף יצורי אנוש, 'מי במים', השם ירחם, שפת שמים הוא, אותות ממרום. אך מי מבין אותו? מי יתבונן בו ומי יזדעזע ממנו? הסינים? אינם מבינים שפה זו! אם כן, אל מי פנו, למי אותתו? לנו! אבל אנו, בראדין אנו. ומהיכן נדע על האתות, איך נשמע את הנאום השמימי? הביאוך הנה, שתספר אודותיו!". זה המבט הנכון, המפוכח, המבט של ה'חפץ חיים' זצ"ל. ע"כ.

הפרשה מבקשת מאיתנו בראש ובראשונה להאזין, לשמוע, להקשיב ולשים אל ליבנו את הקורה סביבנו. רק אם נאזין וננסה להבין מה ה' רומז לנו יש סיכוי שנוכל להיטיב את מעשינו ולשנות את המצב.


יום שישי, 18 בספטמבר 2020

אז איך ממליכים את הקב"ה ב'זום'?

 

שנה מיוחדת הייתה השנה שעברה. היא לימדה אותנו הרבה על מגבלות הכוח האנושי והטכנולוגיה. נגיף קטנטן במיוחד שגרם לקריסת מערכות בקול אדירים ועל הדרך הכניס בנו קצת מידת הענווה והזכיר לנו ש'אדם להבל דמה'.

אתגר מיוחד שמזמנת לנו הקורונה היא תפילות ימים נוראים שרבים יאלצו להתפלל ביחיד ורבים אחרים במקומות ציבוריים שאינם בתי כנסת. הלב נחמץ, מדוע שלא נזכה להתפלל ולתקוע בשופר במקום המתאים, ובפורום רחב ככל האפשר?! אך אנו מקבלים עלינו דין שמיים באהבה מתוך אמונה באדון שמיים שהכל עושה לטובה.

ואף על פי כן, בכל מאורע שקורה ליהודי עליו לשאול את עצמו כיצד עלי לעבוד את ה' בסיטואציה המיוחדת אליה זימנה אותו ההשגחה העליונה. כשמתבוננים בדבר מגלים שגם בראש השנה הראשון, יום ההולדת של האדם הראשון, היה האדם לבדו. מדוע לא ברא הקב"ה מיד כמה אנשים, משפחה גדולה או חברה שלמה. בתחילת המחשבה זה נשמע מוזר, אדם הראשון חייב להיות אחד, לא? אך דמיינו לעצמכם שהיו מספרים לנו שה' ברא שבעים אנשים כנגד שבעים אומות העולם זה היה נשמע לנו לגיטימי לגמרי. מדוע אם כן ברא ה' אדם אחד שימליך אותו והלוא אדרבה, ברוב עם הדרת מלך?

המשנה והגמרא במסכת סנהדרין (לז) עוסקות בשאלה זו ונותנות כמה כיוונים לתשובה, אך דווקא התשובה הידועה ביותר שם היא זו שרלוונטית לענייננו – 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם'. ה' ברא את האדם יחידי כדי שכל אדם ירגיש כאילו נברא העולם בשבילו. מצד אחד כל אילנות גן עדן, ההרים והנהרות הנאים הכל נברא בשביל האדם אך מצד שני האדם נברא כדי לעבוד, לשמור ולתקן – "לעובדה ולשומרה". ואכן רבי נחמן מברסלב 'הצדיק של ראש השנה' מדגיש את הצד השני של המשפט הזה:  'כי צריך כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי - נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם, ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם'.

נסו להעמיק במשפט הזה, המשפט הזה מדגיש את האחריות של האדם כלפי תפקידו – אתה חייב לתקן את העולם והאחריות הזו כפולה משום שאין מי שיעשה זאת במקומך! ההסתכלות הזו הופכת את המבט. אתה לא ברוא אחד ממליארד מליארדי ברואים, אתה שותף של הקב"ה. בתקיעות ההמלכה של הי"ת אתה לא רק ממליך את ה' בשמיים, אתה גם מוריד את מלכותו לארץ, אתה הופך להיות בן מלך ומבקש גם על כל עם ישראל אחיך בני המלכים.

כשמקבלים אחריות והופכים לשותפים מלאים של הקב"ה זוכים להשתתף במאורע העיקרי של יום הבריאה. הקב"ה הפיח באדם הראשון רוח חיים וגם אנו מפיחים חיים דרך השופר וממלאים את העולם במשמעות.

בראש השנה התשפ"א, בראש השנה בבידוד יש לנו הזדמנות להעמיק בהמלכת הקב"ה עלי תוך לקיחת אחריות אישית משמעותית להיות טוב יותר שהרי הכל תלוי בי, ומתוך כך לפרוץ לאחר מכן את גבולות בית הכנסת ולהמליך את הקב"ה בכל אתר ואתר, חניות, גינות שעשועים מרכזי שכונות מגורים וכו'.

יום שני, 14 בספטמבר 2020

תשובה מאהבה (מאהבת ישראל)



בימים בהם איסור התקהלות בראש השנה ויום הכיפורים מאיים לשבור את ליבנו אני מוצא נחמה גדולה בדברים שכתב רבי שלמה אפרים לונטשיץ על פרשת השבוע (וילך) לפני כארבע מאות שנה :

וכך אומר הכלי יקר על מצוות הקהל (דברים לא, יב): 
ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו רז"ל (ויק"ר לז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, ע"כ הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי ע"י שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדווקא בעשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ הקב"ה מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקב"ה מקבל כי אם תשובת הרבים, (ר"ה יח.) וזהו שדרשו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות כו'. ולמה הזכיר הכתוב ענין זה דווקא בפסוק המדבר מן לקיחת ד' מינים ולמה לא הזכיר זה בפסוק המדבר מישיבת הסוכה, אלא לפי שבלקיחת ד' מינים נרמזו כל ד' כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר למעלה בפר' אמור (כג מ) והוצרך הפסוק ליתן טוב טעם ודעת למה דווקא ביום זה נצטוו לעשות מצוה זו שיש בה הוראה שיהיו כל ישראל אגודה אחת שיכפרו אלו על אלו, אלא לפי שמן ר"ה עד יום כיפור הקב"ה מקבל אפילו תשובת היחיד על כן אינן צריכן עדיין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים, ומן י"כ עד חג הסוכות אין עושין עונות כי כל אחד עוסק במצות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה ע"כ מסתמא לא יאונה לצדיק כל און עד יום ראשון של סוכות שהוא ראשון לחשבון עונות, ע"כ צריכין לעשות הכנה אל התשובה והכנה זו היא שיהיו כולם אגודה אחת כמו ד' מינים אלו לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון כנותן טעם לשבח למה זה צויתי לכם על לקיחת ד' מינים אלו באגודה ביום זה דווקא, לפי שהוא יום הראשון לחשבון עונות ע"כ אתם צריכין לעשות הכנה אל התשובה של כל ימות השנה והכנה זו היא כשתהיו באגודה אחת כמו ד' מינים אלו אז יקבל ה' תשובתכם כי הן אל כביר לא ימאס.

יום שישי, 11 בספטמבר 2020

סדר תפילת יום ראש השנה ויום הכיפורים ביחיד

למגינת לב נראה כי קצב התפשטות הקורונה במדינת ישראל עולה. נראה שיש להערך לקראת אפשרות של סגר כללי בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה ולברכה. על אף שמוזר מאוד לגלות שהפגנות של אלפי אנשים יכולים להתקיים אך תפילות במניין לא עלינו לכבד את החלטות הממשלה ולזכור את מאמר חז"ל בפרקי אבות 'הוי זהיר במוראה של מלכות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו'. בשורות הבאות ננסה לתת הדרכה קצרה למי מאיתנו שלא יוכל להתפלל במניין בשל השתייכותו לקבוצת סיכון או היותו מעבר למכסה המאושרת.

הכלל הפשוט - אפשר להתפלל כל מה שמופיע במחזורים המיוחדים לימים אלו כולל הפיוטים המיוחדים, מלבד דברים שבקדושה שתוקנו להיאמר בעשרה בלבד. הקדיש, ברכו, ושלש עשרה מידות של רחמים, וכן ברכות חזרת התפילה המיוחד לשליח ציבור בבית הכנסת כולם לא יוכלו להיאמר על ידי היחיד.

המתפללים בחוץ ראוי שיקדימו זמן תפילתם בשל החום והשמש הקופחת ואף מותרים בשתיית מים (ללא קידוש) עד תפילת מוסף (למי שקשה). את הפיוטים שבין שחרית למוסף ניתן לקצר ואף לא לומר כלל, ומוטב לומר מעט עם כוונה מהרבה בלא כוונה.

מבחינת מצוות היום של תקיעת שופר, קורא הדורות מראש חסך מאיתנו בשנה זו מצוות תקיעת שופר דאורייתא וראויה היא זכות השבת שתגן במקומה. אך ביום השני של ראש השנה כל מי שיודע לתקוע ראוי שיצטייד בשופר ויתקע לו ולבני ביתו. ומי שלא יודע, יברר על זמני תקיעות בקרבת ביתו ויאזין להם מבעד לחלון פתוח, ועדיף שהבעל תוקע יראה אותו ויתכוון להוציא אותו ידי חובה באופן ספציפי והשומע יעמוד ויתכוון לצאת ידי חובה (למי שיש בעיה ספציפית יתקשר אלי מבעוד מועד ונשתדל לתאם איתו זמן בקרבת ביתו). כל מי שמתכנן לתקוע יחזור על ההלכות הרלוונטיות לפני ראש השנה (אפשר למצוא זאת בשיעור שהעלנו בחסדי ה' ליו טיוב או בשיעור של הרב בני טבדי מאיגוד רבני קהילות – חפשו ברשת). בתקיעות ביחיד אין לתקוע במוסף בלחש ומן הדין די בשלושים התקיעות דמיושב. הרוצה להדר ישלים את שאר התקיעות עד מאה ואחת קולות לאחר תפילת מוסף. אם קשה, ניתן לבצע השלמה זו לאורך כל היום.

כאשר לא ניתן לצאת לתשליך אפשר לומר את הנוסח בבית ליד קערה או דלי מלאים מים.

נוסף על האמור, ביום הכיפורים אין לומר ביחיד גם את הקטעים שבארמית, אמנם ניתן לומר ויעבור עם טעמי המקרא.

יום שישי, 4 בספטמבר 2020

כי תבוא בראש השנה לארץ...


בימים בהם חוסר האפשרות של נסיעה לאומן בראש השנה (התשפ''א) עולה לכותרות כדאי להיזכר במעלתה המיוחדת של תפילה בארץ ישראל בכלל ובראש השנה בפרט. נאמר מראש - אין כאן 'מתקפה' על ההולכים לקברות צדיקים ח"ו, ואם יש בדבר חיזוק בעבודת ה' הרי שמצינו כמה פוסקים שמתירים יציאה לחו"ל באופן שיש כרטיס הלוך וחזור וכו'. אך על יושבי ארץ הקודש יש חובה להכיר בגודל מעלת תפילתם שהיא הנבחרת מכל תפילה, על פי תורתנו הקדושה.

פעמים שמילים מקבלות עדנה מחודשת. מאז הסכם השלום המפתיע בין מדינת ישראל לאיחוד האמירויות נכנסה מילה חדשה לשיח – אמירות. האמירויות הערביות הם בעצם נסיכויות ומכאן שאמיר הוא מפקד, שליט או מלך. גם בפרשה אנו פוגשים את השורש א.מ.ר בהקשר זה. בפרשת השבוע נאמר "את ה' האמרת היום להיות לך לאלוקים". מהו יום ההמלכה של הקב"ה? על איזה יום מדובר? רש"י מפרש בעקבות חז"ל במדרש תנחומא – 'שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם'. באמת לא מדובר ביום ספציפי, כל יום הוא יום לתורה. אך האור החיים הקדוש מנסה לענות בדרך הפשט, הוא מסביר שמדובר ביום מיוחד משום שהם נכנסים לארץ. הוא כותב בפשטות – 'את ה' האמרת היום - בכניסתך לארץ' ומביא שלושה הסברים לחשיבות הכניסה לארץ בהקשר של המלכת ה'.

ראשית, הגמרא (כתובות קי) אומרת שכל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה ולכן היום בו ממליכים את ה' ('האמרת היום') הוא היום של הכניסה לארץ.

שנית, יום הכניסה לארץ הוא גם היום שבו מתחילים לשמוע בקול ה', במצוות התלויות בארץ כמו ביכורים שבה פותחת הפרשה. אך מצאנו בחז"ל ובראשונים, שבעומק, העניין של כל המצוות תלוי בארץ, עיינו למשל ברש"י (דברים יא, יח), ברמב"ן (ויקרא יח, כה) וברשב"א (שו"ת ח"א קלט). הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה הל' תפילה עמ' רע"ו בהערה) היה נוהג להזכיר את החתם סופר בחידושיו למסכת גיטין (מד ע"א ד"ה חוץ) שניסח את זה בחדות כדרכו: "ויש לומר ששם אינו מקיים שום מצוה, דכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה, אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל איננו כקורא בא"י, כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ה'. וזהו מוסר גדול" עכ"ל.

לבסוף מביא האור החיים הקדוש מהזוהר (וירא קח ע"ב) שכל הארצות נמסרו ביד שרי מעלה והם המעבירים את התפילות לארץ ישראל ומשם עולות התפילות דרך הר הבית ומקום המקדש.  מה שאין כן בארץ ישראל "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אתה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", התפילות עולות ישירות אל הקב"ה ומידת רחמנותו מרובה. לכן כותב המקובל הקדמון רבי יוסף ג'יקטיליא בספר שערי אורה (סוף שער שני) שבארץ התפילות מקובלות יותר מכל מקום בחו"ל - ואם כן בחו"ל הכל סתום אצל השמים... וכל [המלאכים] המקטרגים על ישראל בארץ האומות, כולם עומדים בין הארץ ובין השמים, כדמיון כותל ומחיצה להפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים, והם נקראים 'ענן' המפסיק. 'סכותה בענן לך מעבור תפילה' (איכה ג, מד) ... המבין פסוק זה יבין כמה מחיצות מעכבות בגלות" עכ"ל. וכן כתבו גדולי הפוסקים והמקובלים בכל הדורות.

בשולי הדברים אציין כי רבי נחמן עצמו היה מגדולי אוהבי א"י והיא מוזכרת בכתביו אינספור פעמים. בחיי מוהר"ן מעידים חסידיו כי הוא ראה באומן מעין מאסר והכרח (פס' ריג), והוא התאווה להקבר בא"י. אך כשראה שאי אפשר שיעלו שם החסידים בימיו בחר באומן (קסב, ועיין גם פסקאות טו, נה ורה).  

לאור האמור מובן כי מקום המלכת ה' עשיית המצוות וקיבול התפילות הנכון ביותר הוא ארץ הקודש נשמח כולנו בשבתנו במקום אליו לא זכו אפילו משה ואהרן להכנס, ותפילות כולנו יעלו יחד בשמחה ואהבה.

יום רביעי, 2 בספטמבר 2020

אני כל כך בודד, איך לא אפול בפגם הברית?


"אני בחור רווק וממש קשה לי. לפעמים אני נופל כי אני מרגיש שאין לי סיפוק ואהבה בהיתר.
מה לעשות?"     
בחור ישיבה       לא נשוי

 

שלום עליכם גיבור החיל,
שאלה שכזו מגיעה מעדינות רוח ודקות ההרגשה. אכן סיפוק היצר המיני אמור להתקשר לצרכיו הרגשיים של האדם. אך ידע כבודו כי גברים רבים נמצאים במקום אחר, מקום בו הסיפוק המיני מנותק מבחינתם מעולמם הרגשי והרוחני ואם כן משאלתך ניכרת מעלתך.

אתה מעיד על עצמך שאינך נשוי, ברור כי המענה המובן מאליו לרצון באהבה ולסיפוק המיני נמצא בכלל העניין של נישואין והקמת זוגיות בריאה אוהבת ושמחה. אני בטוח שכבודו מבין את זה ועושה כל שביכולתו להתקדם בכיוון[1].

אלא שלעיתים בשל נסיבות חיים כאלה ואחרות איננו יכולים להתחתן, מה נעשה במצב כזה? פגם הברית מגיע ממקום של בדידות, לכן אם נוכל למצוא מקום של חיבור עם חברים טובים ומשפחה נוכל 'לפצות' באופן זמני על החסך הרגשי שמצוי בעצם חייו של אדם ללא זוגיות. אולי יש בדבר פשט של מאמר הגמרא (קידושין ל) 'אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש', לא נאמר רק ללמוד תורה מול ספר או לשמוע שיעור ברשת אלא להגיע פיזית לבית המדרש ולשבת עם הלומדים, שם התורה הנקנית בחבורה תביא מזור ותנפץ את היצר הרע לרסיסים.

עלה והצלח!

----- חזקים ברשת -----
המקום למי שבוחר להתמודד ברשת ולנצח!

בקבוצה תוכל לשאול באופן אנונימי על ההתמודדות שלך באינטרנט, ולקבל תשובות ממיטב הרבנים והעוסקים בתחום.

👈להצטרפות לקבוצה ולשליחת שאלה אנונימית :
https://mmb.org.il/chazakim/




[1] במובן זה חברה (כמו זו המערבית) שבה לא מקובל להתחתן בגיל מוקדם יחסית מציבה לנו ניסיון קשה מאוד – אנו חווים כמעט בהכרח התפתחות פיזית ורגשית שלא תואמת את גיל הנישואין.

 

איך יכול להיות שגדולים מרעיבים את היצר הרע שלהם אבל הוא עדיין גדל?

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול איך מסתדר העניין של "הרעבת היצר"  ובכך זה ישביעו, עם זה שככל שאדם גדל כך יצרו גדל איתו, הרי אם יצרו ישבע ע"י הרעבתו איך יצרו גדל עמו?    

גילאי 18-25       לא נשוי

שלום עליכם,
נהניתי מאוד מהשאלה, ניכר שהיא פרי התבוננות ומחשבה.

המשפט כפי שהוא מופיע בגמרא במסכת סנהדרין הוא 'אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע', ומשמע שאין כאן כלל לגבי היצר הרע אלא ספציפית לעניין יצר הרע של עריות ברמה התאוותנית. ולכן היינו יכולים פשוט לענות כך: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו (סוכה נב) מדבר ככלל על יצר הרע אלא שלעניין יצר הרע של עריות ישנו כלל אחר - אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע (סנהדרין קז). 

אלא שיש לדחות הסבר זה, שהרי במקור הגמרא (סוכה נב) מדברת על אביי שראה צעיר וצעירה שהלכו יחד בדרך ולא נכשלו בעוון ועל זה ציער עצמו ואמר שהוא לא היה עומד בניסיון עד שניחמו זקן ושנה לו את 'כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו', וכן ידוע כי גם גדולי החכמים והצדיקים התנסו בניסיונות בתחום העריות (מדוד המלך דרך התנאים ועד גדולי ימינו) וקיימא לן שאין אפטרופוס לעריות, ואם כן שני המשפטים נאמרו גם על איסורי עריות.

במענה לשאלתי, ענה לי על כך מורי הרב דוד חי הכהן שליט"א: יש הבדל בין הניסיון התדיר והיומיומי לבין ניסיונות מיוחדים. ברמה הפשוטה והיומיומית הכלל של משביעו רעב עובד. אבל כשמדובר בניסיון מיוחד של אנשים גדולים מעורב יצר הרע בעוצמות אחרות לגמרי. וכך אע"פ שהגדול הרעיב את יצרו על מנת לגדול, ובאמת זכה שברוב הזמן אין תאוותיו בהמיות וגסות כשאר הבריות, מדי פעם עליו לעמוד בניסיונות קשים ונוראים שאדם רגיל לא היה יכול לעמוד בהם. כך יש להבין גם את הגמרא במסכת קידושין (פא) על רבי עקיבא, רבי מאיר ואחרים שהתגרו בשטן והשטן כמעט והכשיל אותם. אין זה סיפור של יצר הרע רגיל אלא כפי שעולה מן הגמרא בב"ב (טז) זו התגלות של היצר הרע כשטן, מעין כוח כללי בבריאה שמולו לאדם הפשוט אין הרבה סיכוי (עיין גם מכתב מאליהו סוד שני מיני היצה"ר חלק ד עמ' 133 חלק ה 23 ועוד). לכן חש אביי שלא היה עומד בניסיון וכשהבין שרק כאדם גדול יש ניסיונות מעין אלו ושלאנשים פשוטים יש רק את ההנהגה של משביעו רעב ודי להם בזה עבור המאבק שלהם ביצר הרע, נחה דעתו. ואולי לכן אנו כאנשים פשוטים מתפללים להצלחת הצדיקים בכל תפילת שמונה עשרה (על הצדיקים וכו').

ועתה, לעבודת ה'. פעמים רבות שאלות ממין אלה עשויות להיות חיפוש תירוץ ולא חיפוש תשובה לסתירה בלבד. כדי שזה לא יקרה נאמר שני דברים ברמה היותר אישית: 

א. להבנתי כבודו איננו נשוי עדיין. מצב בו אדם אינו נשוי לא נקרא הרעבת היצר אלא זה מצב לא תקין ולא בריא של האדם שיש לפעול כדי לשנות אותו בזריזות של מצווה. אמנם גם לאחר החתונה, היצר הרע של עניין העריות לא יעזוב אותך לגמרי אך יהיה בהחלט ניתן לעמוד בו בקלות גדולה יותר. אינו דומה יצר הרע של אדם שאין פיתו בסלו לאדם שיש אופק למילוי צרכיו.  

ב. כמו כן  יש לחזק את האמונה בכך שניתן לנצח את היצר הרע במגרש בו אנו משחקים, אך כמו בכל חדר כושר לאחר שמתרגלים להרמת משקלים מסוימים יש צורך להעלות משקל ו'לשחק במגרש אחר' כדי שהשריר ימשיך לגדול. וכך גם בענייננו - לאחר שנעשה זאת וננצח בליגה אחת יהיו לנו ניסיונות מליגה אחרת... אך אל דאגה, גם בהם ננצח. נשתמש בעצות חז"ל, נאמין בצדיקים ובעז"ה נהיה גדולים יותר!


----- חזקים ברשת -----
המקום למי שבוחר להתמודד ברשת ולנצח!

בקבוצה תוכל לשאול באופן אנונימי על ההתמודדות שלך באינטרנט, ולקבל תשובות ממיטב הרבנים והעוסקים בתחום.

👈להצטרפות לקבוצה ולשליחת שאלה אנונימית :
https://mmb.org.il/chazakim/

*הקבוצות לבנים בלבד