שבועות - תיקון או לימוד?

 [מה קבלנו בהר סיני?]

בליל חג שבועות נהגו ישראל בכל אתר ואתר להישאר ערים ולהרבות בלימוד התורה. אך בכל הנוגע לתוכן הלימוד בלילה זה אין מנהג אחד. למעשה ישנם שני מנהגים רווחים בעם ישראל – יש שנהגו ללמוד גמרא, הלכה או אמונה במסגרת של יחיד, חברותא או שיעורים.  אחרים נהגו לקרוא את התיקון שתיקן האר"י הקדוש. בתיקון ישנם שלושה פסוקים ראשונים ושלושה פסוקים אחרונים מכל פרשה וכן מכל ספר בנ"ך. זהו לימוד שאמנם 'מקיף' את כל התורה שבכתב אך באופן מובנה הוא בלתי ניתן להבנה. בלימוד שלשה פסוקים מכאן ומשם לא ניתן להבין את הרצף, את הסיפור או אפילו את הפסוקים עצמם.

אז למה בעצם לומר את התיקון?

התשובה לכך מתחילה מחג השבועות הראשון. מה קבלנו בעצם בשבועות? ברור שלא קבלנו את ספר התורה השלם. הפעם הראשונה בה יהודי כתב ספר תורה הייתה כאשר משה רבינו כתב שלושה עשר ספרי תורה ביום מותו בערבות מואב. זה היה בסוף השנה הארבעים לצאת ישראל ממצרים, חג מתן תורה היה בשנה הראשונה חמישים יום לאחר היציאה ממצרים. יאמר האומר – קבלנו את לוחות הברית. אך האמת חייבת להיאמר, אחת הסיבות לצום י"ז בתמוז הוא שהיה זה יום שבירת הלוחות. זאת אומרת שאת לוחות הברית היינו אמורים לקבל רק ארבעים יום לאחר מעמד הר סיני. 

אז מה קבלנו בעצם היום מתן תורה?

התשובה היא קבלנו את ההתגלות של הקב"ה לעולם. זו הנקודה הראשונה של התורה, השורש שלה. התורה כולה היא לבוש של מילים ומצוות לתוכן העצום של ההתגלות של בורא עולם לאדם. המהר"ל מפראג מדמה את התורה לאדם (בעקבות רשב"י בזוהר בהעלותך). האדם בנוי מגוף ונשמה, הנשמה פנימית מחיה את הגוף ומגדירה את האדם, הגוף הוא מעין לבוש של הנשמה. השוטים חושבים שהבגדים עושים את האדם, החכמים מבינים שהבגדים במקרה הטוב מייצגים את הפנימיות והחתירה היא תמיד לחשוף מבחוץ פנימה. 

'קרה לתורת האדם מה שקרה לאדם'. כדי שנשמת התורה תתגלה בעולם היה צורך שהנשמה הזו תתלבש בלבושי 'בשר' כביכול של הל' שבת, שחיטה וציצית. לבוש נוסף ו'חיצוני' יותר הוא זה של הסיפורים הכתובים בתורה כמו סיפורי האבות וכדומה. אם מבינים את הרעיון הזה לעומק, הגישה לתורה נעשית בריאה בהרבה. אינני לומד סיפור או הלכה, אני נפגש עם הגדלות של אלוקים, מעין מפגש אינטימי מאוד עם ההתגלות של ה'.

לכן בשבועות הדגש אינו על מה שאני מבין מהתורה, על משניות וכדומה. הדגש הוא על עצם הכיסופים להפגש עם ה', וההבנה כי התורה הרבה יותר גדולה מסך כל האותיות, ההלכות, הספורים והרעיונות שבה. זו המשמעות של קריאת תיקון שבו בעצם רק הוגים בפה את האותיות הקדושות של התורה. בכל השנה נלמד תורה שגם נבין, עכשיו נתחבר לנשמה של התורה - לעצם ההתגלות.

מדהימה העובדה שאותו דוד המלך עליו השלום שהיה כנראה האיש בעל הכיסופים הגדולים ביותר לתורה [עיינו למשל בפרק קי"ט בתהלים או בתיאורי הגמרא על שנתו הקצרצרה כדי להספיק עוד לימוד] והוא זכה שנולד ונפטר בשבועות. בכלל - בזמנים שדוד המלך מופיע אין שינה, הן בליל שבועות והן בליל הושענא רבה בו דוד הוא האושפיזין.
את כל הרעיון הזה הכניסו חז"ל במילה הראשונה של התגלות ה' בסיני. חכמינו דרשו את המילה אנכי מן הפסוק אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. התורה היא כביכול אנכ''י – אנא נפשי כתבית יהבית. אני את עצמי כתבתי והבאתי לכם.