בינה לא מלאכותית

מהי התורה עבור עם ישראל? האם היא ספר עצות טובות לחיים טובים? האם היא הוראות היצרן של הבריאה? ברור, התורה היא כל זה ואף יותר. בדורנו עם התפתחות הטכנולוגיה ניתן להמחיש את התורה באופן מיוחד שלא היה כמותו. המדרש אומר שהתורה היא התכנית של העולם – כביכול הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. אמת שמיימית נוספת היא שהמחדש בכל יום מעשה בראשית בעצם מהוה כל רגע את הבריאה בסוד 'ואתה מחיה את כולם'. אם כן, העולם דומה לתוכנה מורכבת (בינה מלאכותית AI אם תרצו...) אשר פועלת על ידי קוד שרץ ברקע. הקוד לא נראה למשתמש אך הוא מודע אליו והמתכנתים יודעים שאם רק תיפול אות אחת מהקוד, התוכנה כולה לא תעבוד. במובן זה התורה היא הקוד של העולם והמתכנתים הם ישראל לומדיה ומקיימיה.

בשבועות חג מתן תורה דיבר איתנו אלוקים, אך זה לא החידוש העיקרי. הקב"ה מדבר עם העולם כל הזמן דרך עשרה מאמרות. בחג מתן תורה נפתחו השמים והעם ראה מראות אלוקים – הוא ראה את הקולות, ראה את האותיות של הדיבור האלוקי שמהוה את העולם. העם ראה את הקוד הפנימי של העולם והבין שהוא שייך אליו באופן העמוק ביותר. יהודים שלומדים ומקיימים תורה הם האנשים שעליהם העולם עומד. יהודי שלומד וזוכה לחדש בתורה עוסק בבריאת שמים וארץ חדשים על פי הזוהר הקדוש.

ההשלכה המעשית ממה שאמרנו היא האחריות הגדולה לתקן את העולם כולו על ידי לימוד תורה הבנה כיצד התורה מתגלה בדורנו ומובילה את המוסר שבו, את התפיסות הכלליות והאישיות ובעז"ה כיצד התורה גואלת את העולם.

וברלוונטיות לימינו – עם ישראל צריך היום את התורה כמו שאדם צריך את הזהות שלו. אין דבר חשוב מזה מכל בחינה שהיא, אפילו מבחינה בטחונית אם מפקדי הצבא וארגוני הבטחון לא יהיו אנשים של תורה אנו רואים אילו תפיסות הם עלולים לשרת ואלו מפלות אנו עלולים לספוג ח"ו. ומכאן קריאה לכל עם ישראל – קחו חלק פעיל בבניין התורה, העם והארץ והביאו גאולה לעולם!

לימוד גמרא – מה העניין?

 

לימוד ההלכה

נעיין בדברי המהר"ל נתיב התורה פרק טו:
התנאים מבלי עולם. מבלי עולם סלקא דעתך, אלא שמורין הלכה מתוך משנתן וכך מי שלמד המשנה בלי בירור טעם המשנה חסר למוד התורה, שלא נחשבת המשנה למוד התורה רק המשנה הוא איך יעשה המעשה...
אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הרעה והראשונים כמו הרמב״ם זכרונו לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק להורות פסק ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר ויש אומרים שהוא נחשב כמו כותי. ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו מורים מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עיור בדרך. ובאולי יאמר אם כן בדור הזה שאינם בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק הלכות הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתבחה תורה ואין אנו ראוים לפסוק הלכה, וכל זה מפני שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסיר טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

לימוד דעות שונות היא צורת התורה לכתחילה
הריטב"א בחידושיו לעירובין דף יג מספר לנו:
אלו ואלו דברי אלהים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהיו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם.

החיים שלנו
בברכת התורה אנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכנו" , מפרש השו"ע (או"ח סי' קלט סעי' י) - "הוא תורה שבעל פה".  מסביר הרצי"ה קוק:
המובן של 'בתוכנו' אינו בתוך כל אחד ואחד באופן פרטי , אלא בתוך כלל ישראל. רבנן ותלמידיהון ותלמידי תלמידהון, הישיבות והרבנות, הם הם תורה שבעל פה. התורה שבעל פה היא התורה החיה בתוכנו בכל דורותינו, דבר ה' החי בקרבנו. ממקור תורה מן השמים, דבר ה' מתגלה בתוך כלל ישראל לדורותיו, באופן חי, דינמי וצומח. ויכוחים ורעש , הלכה ואגדה. האם זרם חיים יכול להיות שקט? גם בתוכנו אין שקט, אלא פעילות בלתי פוסקת במח, בלב ובמרוץ הדם. כך גם הגמרא היא מבוך של זרם חיים השופע על רבנן ותלמידיהם, זרם של אמונה, זרם של חקר המשפט והצדק. ככל שאתה מתקשר ונאחז בזרם החיים הזה , ככל שאתה מתמלא בחיוניות של תורה שבעל פה, יותר אתה משתכלל ומבריא ביהדותך. 'אשרי האיש אשר... בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה'.

דבקות בה'
ואם נעלה לגובה רב יותר, נעיין בדברי התניא פרקים ד', ה':
אמרו במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצרופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו ז"ל בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה וע"י זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו. ולכן נמשלה התורה למים מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם הזה שהן רוב מצות התורה ככולם והלכותיהן ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר עשרים וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן ואפי' בחי' דבור ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסא בהן ומתלבשת בהן...  ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים הרי  זה כמחבק את המלך ד"מ שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבקו בזרועו גם שהיא מלובשת תוך מלבושיו.

והנה הלכה זו היא חכמתו ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפי' על מצות התלויות בדבור ואפי' על מצות תלמוד תורה שבדבור כי ע"י כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה. ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרד"ס. ולפי שבידיעת התורה התורה מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש... ולשמה היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו כמ"ש בפרע"ח.

כל זה רק למי שעוד לא טעם, שהרי 'טעמו וראו כי טוב ה''!
על הפסוק (דברים כו, יא): "ושמחת בכל הטוב" כתב האור החיים הקדוש : ואין טוב אלא תורה, שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם, ואם היו בני האדם יודעים ומרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה - היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

לקרוא בשם ה'!

 בתורה נאמר על האבות שקראו בשם ה', מה זה אומר 'קריאה בשם ה''? הרמב"ם בתחילת הלכות ע"ז מספר על אברהם אבינו שלאחר שהכיר את בוראו 'הִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. והָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא-לג) 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם'. גם הרמב"ן פירש את הפסוק ויקרא בשם ה' (בראשית י"ב, ח') – "והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה' מודיע אותו ואלהותו לבני אדם". ובאמת מקור דבריהם כבר מהמדרש כפי שסיים הרמב"ן שם – "וכך אמרו בבראשית רבה (לט טז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה". ואם כן פרסום שם שמים בהמון נקראה קריאה בשם ה'.

האם מצאנו עוד קריאה שכזו, הפעם קריאה משלנו? במסכת ברכות חז"ל מלמדים כי לימוד התורה נקרא בפרשת האזינו קריאה בשם ה' - "כי שם ה' אקרא". א"כ יוצא דבר מדהים - בחומש האחרון התורה קוראת ללימוד תורה קריאה בשם ה' ובחומש הראשון היא עצמה מלמדת אותנו שקריאה בשם ה' הוא פרסום שם שמיים בהמון - "ויקרא בשם ה'".

העולה מכאן - עיקר תלמוד תורה הוא מסירתה לאחרים, התורה לא נכתבה ונמסרה כדי שכל אחד ישמור אותה לעצמו אלא אדרבה על מנת שנלמד אותה הלאה. כל חיוב לימוד התורה נאמר בפסוקים של העברה הלאה "ושננתם לבניך" וכן "ולמדתם אותם את בניכם" ובגלל שמצווה ללמד מובן שמצווה גם ללמוד בעצמו. אולי לכן נקראים תלמידי חכמים – 'סיני' התורה ניתנת מסיני ובכך אנו מעבירי התורה נדמים לקב"ה נותן התורה בצורה השורשית והנעלה ביותר.

נמצינו למדים – הפצת התורה בהמון היא עצם מצוות תלמוד תורה לשמה!

תשובה קדמה לתורה?

בימים שני וחמישי בתפילת שחרית נהוג להוסיף קטעים נוספים לסדר התחנון. ויש לתת טעם מדוע להוסיף דווקא בימים אלה, בפרט שבימים אלה יש גם קריאת התורה שמאריכה את התפילה ממילא. הסיבה שנתנו לכך הפוסקים היא מכיוון שימים אלו הם ימי רצון מיוחדים משום שמשה עלה לקבל לוחות ביום חמישי וירד ביום שני. סיבה נוספת, בנאלית יותר היא שבימים אלו הרבה אנשים היו מתאספים מן הכפרים אל הערים וממילא מתפללים במניינים גדולים משום שבשני וחמישי בתי הדין היו יושבים לדון. אך אולי ניתן לומר טעם נוסף ע"פ סוד.

בגמרא (זבחים קטז) נחלקו חכמים האם הסיפור על התקרבותו של יתרו לתורה ולישראל התרחש לפני מעמד הר סיני או לאחריו. בהמשך נחלקו גם פרשני המקרא מתי והאם אומרים 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. מדוע שהתורה תקדים סיפור ולא תספר לפי הסדר הכרונולוגי?

לפי רבי חיים ויטאל, חטא יתרו במהלך חייו בשלושה חטאים חמורים, הוא שימש ככהן לכל סוגי העבודה זרה שבעולם, הוא היה זה שיעץ לפרעה לשעבד את עם ישראל ולבסוף יתרו גם היה הדיין שהכניס את משה לבית המאסר במדיין (כך הובא בספר נחל קדומים לחיד"א).

כשלוקחים את הסיפור הזה בחשבון מבינים שהסיפור של יתרו הוא סיפור של תשובה עמוקה מאוד. בבואו להצטרף לעם ההולך במדבר, מבקש יתרו לא רק לשוב בתשובה על חטאיו כי אם לקיים בעצמו תשובת המשקל ותיקון על ידי שינהג בהיפך הגמור מכל מעשיו. הוא בוחר להיות באותה מציאות אך לבחור באופן שונה (חתם סופר).

ואכן, יתרו מתקן את חטאי העבר שלו. כנגד שלושת חטאי העבר שלו יתרו כעת מקריב קורבנות לאלוהי ישראל בלבד ועוד מכריז ואומר בפה מלא: "בָּרוּךְ ה'". את יכולות הייעוץ שלו הוא מנצל עבור הקמת מערכת משפט צודקת ויעילה בעם ישראל. ולכל זה נלווה יחס של כבוד עצום למשה רבנו, חתנו.

האריז"ל מלמד בשער הייחודים (שער תיקון עוונות פרק יא עם שינויי לשון קלים): שכל מעשה טוב שאדם עושה בעודו רשע או תורה שאדם לומד בעודו רשע, לא רק שאינו מוסיף בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כוח בטומאה. ועל כך נאמר: 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי', שאתה מכניס דבר שבקדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף חטא על רשע וגדול עוונו מנשוא. וכשהאדם חוזר בתשובה, הוא מוציא את כוח הקדושה שנתן בקליפה ומכניס אותו חזרה בקדושה, ועל זה נאמר (איוב כ, טו) 'חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל'. לזה נקרא תשובה שישוב דבר למקומו, ושכרו של החוזר בתשובה כפול ומכופל משום שמכניע את הקליפה ומוציא הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. דברים אלו הובאו להלכה גם בבאר היטב או"ח סי' תקעא סע' א.

מלבד המתרחש בעולמות עליונים אולי אפשר להסביר את זה גם בפשיטות. תורה שאדם לומד ללא שהוא מנקה מטהר את ליבו הופכת להיות תורה 'חיצונית' לאישיותו האמיתית של האדם. כמו קליפה על רצונותיו, שאיפותיו ומחשבותיו האמיתיות. לכן התשובה שנעשית קודם הלימוד היא תנאי הכרחי לימוד התורה. על פי זה, אין מקריות בכך שבימי שני וחמישי אנו מתפללים בסדר ארוך של תחנון ולאחר מכן קוראים בתורה. זהו סוד התשובה שקודמת ללימוד.

האם יש ליהדות עניין לייצר אנשים מלומדים בשאר חכמות ולא רק בתורה?

לפני זמן לא רב אמר אחד הרבנים הידועים בארץ משפט שהיה בו בכדי לזלזל בציבור הלומדים בישיבות התיכוניות. רבים טענו שעל אף שצודקים הדברים ביסודם וכל מי שיכול חייב ללכת דווקא לישיבות שבהן לומדים רק תורה, לא היה כדאי לדברים אלה שייאמרו בפרסום שמא יובילו הדברים לפגיעה באמון הציבור ברב. אך מעט מאוד נידונו הדברים בצורה עניינית. בשורות הקצרות הבאות אני מבקש לטעון שכשם שיש חוסר איזון במקומות מסוימים לצד חכמות החול, ישנו לצערנו חוסר איזון גם לצד השני, דבר שמוביל לבורות שלא שערוה אבותינו.

אין ספק שעיקר לימודו של אדם, עיקר שעשועו ועיקר שיחו צריך להיות בדברי תורה. אלא שאין זה אומר שעליו ללמוד רק תורה. באגרת ידועה מטביע רבי אברהם בן הרמב"ם מטבע לשון ידוע ומדמה את שאר החכמות כרקחות וטבחות למלכה שהיא התורה. אכן נאה לה למלכה שיש לה משרתות טובות. ובאמת מאז ומעולם היו חכמי ישראל ידועים לא רק בחכמת התורה שבהם אלא גם בחכמתם הכללית. הרמב"ם שהיה בקיא בכל המדעים וביחוד ברפואה, הרלב"ג והמהר"ל מפראג שנתפרסמו בעולם בידע הפיסיקלי והאסטרונומי שלהם עד שעל שמו של אחרון קרוי מכתש על הירח, הרמ"א והרא"ם שחיברו ספרים במתמטיקה גאומטריה ואסטרונומיה וכמובן הגאון מוילנא שאמר שמי שחסר לו יד אחת בחכמות חסרות לו שבע ידות בתורה (נשמע יותר מרקחות וטבחות זוטרות...).

בשו"ת הרא"ם (סי' ה) מתאר רבי אליהו מזרחי כיצד לצד פירושו המונומנטלי לרש"י וכתיבת תשובות הלכתיות הוא כותב גם ספר פירוש לאל מג'סטי (ספר האסטרונומיה היווני הידוע) ורואה בכך ממש מצווה משום שהגויים יראו שאכן 'עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'.

למעשה בעולם התורה שלא נפגע מה'משכילים', בצד של עדות המזרח, דבר זה נהג ממש עד ימינו. גדול האחרונים הספרדיים בדור הקודם היה ללא ספק רבינו יוסף חיים מבגדד המכונה הבן איש חי. ת"ח מובהק בכל מקצועות התורה, מקובל אלוקי וירא שמיים מרבים היה הבן איש חי ועל קדושתו אין עוררין. דווקא לכן חשוב להקשיב לדבריו ולהבין שאולי כדאי לערוך חישוב מסלול מחדש אם הגענו למצב בו מזלזלים בחכמות החול כאילו הן פשוט 'ביטול תורה'. בספר אמרי בינה ישנם שני דרושים (א וב, בנדפס עמ' 329 ואילך) בהם עוסק הבן איש חי בנושא של לימוד חכמות חול יחד עם לימוד התורה. אני מעריך שמי שהיה מנסה ליישם כיום את שיטתו ולהקים ישיבה ע"פ העקרונות האמורים שם היה סופג ביקורת קשה מהצד של 'עולם הישיבות'.

הבא"ח מסביר שהפסוק "מה טובו אהליך יעקב" מדבר על שני אהלים. אהל לימוד התורה ואהל לימוד דרך ארץ (שם נרדף ללימודי חכמות חול לשם פרנסה). הוא מביא עדות מספר העיתים על רב האי גאון (אחרון הגאונים וראשון הראשונים) שם מובא שבתשובה הורה רב האי ללמוד בבית הכנסת עם הילדים לצד לימוד התורה גם חשבון ולימודי שפה בערבית (כתיבה ספרותית). הבא"ח כותב שכנראה הכוונה בחדר הצמוד לבית המדרש ולא ממש בבית המדרש, ולזה יש לקרוא אהל דרך הארץ (ניתן למצוא זאת גם בשו"ת רב פעלים או"ח ח"ב סי' כב).

כמו החיד"א (בספריו דבש לפי ומדבר קדמות) גם הבא"ח טורח להסביר כמה חשוב ללמוד היסטוריה, גאוגרפיה, מדעי הטבע ומתמטיקה ולו בכדי לא להיות בור. לדבריו אין להשאיר תחומי ידע חשובים אלו לגיל הבגרות אלא להתחיל בהם דווקא מגילאי שש ושבע על מנת שלא יהיה קשה לתלמיד לקלוט אותם בהמשך.

גם לטענת ביטול התורה הידועה מתייחס הבא"ח ואומר שיש בלימוד זה קיום דברי חכמים במשנה 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ' וודאי שבקיום דברי חכמים אין ביטול תורה (ועיינו בתו' הרא"ש ברכות לד ותו' ישנים יומא פה לגבי דעתו המפתיעה של ר"ת בנושא).

אך אף אם כל הראיות מדברי הבן איש חי לא יספיקו לאותו חכם, הלא יש להוכיח זאת מדעת הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל בעצמו. כי הנה בתשובה שנדפסה ביחו"ד חלק ג סי' עה כתב הרב באופן ברור כי לרוב האנשים מתאימה ישישבה שבה לומדים גם מקצוע ושאין להתרשל מללמוד זאת. הרב כתב זאת ע"פ הפנ"י (קידושין פב), המקנה (שם), באה"ל (סי' קנו) ועוד שפירשו את הסתירה בין החובה של אב ללמד את בנו אומנות ושל האדם ללמוד אומנות ולפרנס את עצמו (דבר שמופיע בהרבה מימרות בש"ס) לבין דברי רבי נהוראי שאומר שמניח כל אומנות שבעולם ומלמד את בנו רק תורה. ע"פ חבל האחרונים הנ"ל החילוק הוא בין יחידי סגולה בעלי כשרון, בטחון גדול בה' ושאיפות לגדול בתורה לבין רוב העם. על רוב העם ללמוד אומנות ורק על מיעוטו ללמוד בישיבה קדושה. ועל אף ששם בסיכום הדברים נראה אחרת שכן כתב:
'לאור האמור נראה כל שישנה אפשרות שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד אין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת לישיבה תיכונית'.
ונראה תמוה לסיים כך אחר שבמרבית התשובה נטה קו להחמיר ולדרוש מהאדם ללמוד מקצוע כדעת הרמב"ם (הל' שבת כד, ה) והשו"ע (או"ח שו, ו)שרואים בזה מצוה.

ומה מאוד שמחתי לראות שבתשובה מקבילה שהובאה באותם מילים כמעט אך ביתר אריכות (בדחיית דעת ספר אות היא לעולם שטען שאין חובה ללמד אומנות לילדי ישראל) בהליכות עולם ח"ח עמ' שנג הסיכום הוא כך:
'לאור כל האמור נראה שכל שהבן מוכשר וברצונו ללמוד תורה מוטב שימשיך את לימודיו בישיבה קדושה שעוסקים בה בתורה בלבד ואין ספק שעדיף ללכת לישיבה כזאת יותר מאשר ללכת ללמוד בישיבה תיכונית'.

ולולא דמסתפינא הוא אמינא שבתשובה ביחו"ד חלו ידיים. ואולי מאן דהוא שהבין את המשמעות העולה מן התשובה האמיתית בה הגרע"י בצורה של מכלל לאו אתה שומע הן מעודד את רוב נערי ישראל ללכת לישיבה תיכונית וק"ו ללמוד לימודי ליבה וכו', חשש מכך ושינה בכתובים.

 
לכן נראה שכדאי לכולנו לכבד איש את רעהו, להשתדל ללמוד מהטוב שבכל אדם ובכל מגזר (ונסיר שם המגזרים הגוזרים והמפלגות שעניינן פילוג מעלינו) ואולי בכך עוד נזכה לקיום הייעוד הכתוב בתורה: 'כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'.

(מתוך עלון קהילת מחזיקי תורה - למחזיקים בה בהעלותך תש"פ)
מאמר נרחב יותר בנושא בוא יבוא אי"ה

איזו מצוה מקיימים כשמקרבים רחוקים?

פעמים שיושב בית המדרש חש כי יציאה החוצה לשם לימוד אחרים הוא נֶטל על כתפיו, ואף אם הוא כבר יוצא ומלמד, הוא עושה זאת ככפוי שד וחש כי בעצם יש בדבר ממד של 'ביטול תורה באיכות'.

במאמר שלפניכם הייתי מעוניין להעמיד במבחן תחושה זו.

אז איזו מצווה מקיימים כשעוסקים בקירוב רחוקים? 
בחובות הלבבות בשער אהבת ה' כותב רבינו בחיי כך - 'וראוי לך אחי לדעת כי זכיות המאמין אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתקון נפשו לאלהים ית' ואלו היה קרוב למלאכים במדותם הטובות ומנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא ואהבתם הזכה בו, אינם כזכיות מי שמורה בני אדם אל הדרך הטובה ומישר הרשעים אל עבודת הבורא שזכיותיו נכפלות בעבור זכיותם בכל הימים ובכל הזמנים'. מכאן ברור שהמחשב חשבונו של עולם ישתדל לעשר מזמנו [לפחות] לטובת הפצה לרבים ומקיים בכך מצוות אהבת ה'.
אך לעניות דעתי יש בדבר נופך נוסף הנוגע לעצמיות מצוות תלמוד תורה.  

הגמ' בברכות לומדת את עניין ברכת התורה מן הפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו". ואף אם נאמר כי אין זה לימוד בתוקף של מצווה מן התורה אלא אסמכתא, הרי כבר לימדונו ראשונים שגם לאסמכתאות רעיון ועומק רב. יש להבין כיצד מן הפסוק כאן רואים את עניין לימוד התורה. בפשטות נשמע ש'הבו גודל לאלוקינו' הוא עניין הברכה ו'כי שם ה' אקרא' זה עניין התורה. משה אומר לישראל: כאשר תרצו ללמוד תורה ,היינו לקרוא בשם ה', אזי תנו גודל בברכה לה'. אך נשאל מדוע פעולת לימוד התורה מסומנת בפסוק בשם 'קריאה', ועוד 'קריאה בשם ה''.

טרם נענה על כך נשתדל לבחון סוגיה מרכזית ויסודית אחרת. בסוף פרקי אבות למדנו על מעלותיו של הלומד תורה 'לשמה' והבנו ששיא לימוד התורה נקרא כך. אם כן, מהו לימוד תורה לשמה? שלל תשובות נאמרו על שאלה זו, אך ישנה תשובה פשוטה וחשובה שאי אפשר להתעלם ממנה. מהגמרא עצמה בדיון גבי המושג תורת חסד עולה הגדרה נפלאה. הגמרא בסוכה מט מסבירה שיש שתי הבנות מה היא 'תורת חסד'. יש אומרים שזו תורה לשמה ויש אומרים שזו תורה על מנת ללמד. לאור הכלל שהיה חוזר עליו הרצי"ה שאין מחלוקות באגדה, יש לומר שלמדנו מכאן הגדרה בתורה לשמה. תורה לשמה היא היא תורה שאינך לומד ומלמד עבור עצמך אלא לאחרים. ובמילים אחרות - מלמד על מנת שתהיה התורה בעולם. כך גם עולה מדברי הראי"ה באורות התורה – תורה לשמה היינו לשם התורה. כביכול, אתה השליח של מסירת התורה. בספר רוח חיים על פרקי אבות כותב הרב חיים מוולוזי'ן משל נאה שמסביר זאת – משל לעצים שיש להשיטם בנהר לצורך כך האדם בונה מהן דוברות [רפסודות גדולות] עולה עליהם ושט על ידם במורד הנהר. כשמגיע למחוז חפצו, משתמשים באותם העצים של הדוברות לבנייה. העצים במשל הם דברי התורה. האדם ששט בנהר, בונה מהם דוברות עושה זאת עבור העצים עצמם, עבור התורה והבאתה למקומות בהם היא עדיין לא נמצאת.

בפרקי אבות נאמר "יהי מורא רבך כמורא שמיים" והיינו שכאשר לומד האדם ירגיש כאילו לומד עכשיו מסיני. אך יש להסתכלות זו היבט נוסף - עליך הלומד מוטל להיות כמשה, להיות שליח לעולם כולו להעביר את התורה.

עתה נחזור לבאר מה היא קריאה בשם ה'. במושג זה כבר נפגשנו בסיפורי התורה על האבות ופועלם בעולם. הרמב"ם בתחילת הל' ע"ז מספר על אברהם אבינו לאחר שהכיר את בוראו – 'וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. והָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא-לג) 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם'. וכן הרמב"ן על הפסוק ויקרא בשם ה' [בראשית י"ב, ח'] – "והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם ה' מודיע אותו ואלהותו לבני אדם". ובאמת מקור דבריהם ברוך כבר מהמדרש כפי שסיים הרמב"ן שם – "וכך אמרו בבראשית רבה (לט טז) מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה". ואם כן פרסום שם שמים בהמון נקראה קריאה בשם ה'.

כעת תישאל השאלה מדוע התורה נקראת 'שם ה''? תשובה לכך ניתן לומר ע"פ הזוהר הקדוש:  התורה שמותיו של הקב"ה. ביהדות השם איננו סמל קולי בלבד, אלא השם מבטא מהות. כך הוא בוודאי כשמדברים על שמותיו של הקב"ה. היחס שלנו אל הקב"ה באופן הבסיסי ביותר, באופן ההיכרות שלנו עם הי"ת הוא התורה.

הסיבה לכך שעיקר תלמוד תורה הוא מסירתה לאחרים כנראה נובעת מהצורך הבסיסי שבכל מצווה להידמות לקב"ה ולהדבק בו. התורה עניינה שנמסרת מלמעלה למטה, ולכן אופן הלימוד הנכון שלה זהה.

לאור כל האמור לעיל אנו מוצאים דבר מדהים. ללימוד התורה קוראת התורה עצמה בחומש האחרון קריאה בשם ה' [כי שם ה' אקרא] והיא עצמה מלמדת אותנו בחומש הראשון שקריאה בשם ה' הוא פרסום שם שמיים בהמון [ויקרא בשם ה'].

נמצינו למדים – הפצת התורה בהמון היא עצם מצוות תלמוד תורה לשמה!

מכאן ברכה שלוחה למורנו הרב אשר זכה ורבים זיכה בעיר בת ים והגלילות בלימוד תורה בהמון ובהחזרה בתשובה. יהי רצון שנזכה ללכת בדרכיו.

(פורסם בחוברת לכבוד 30 שנה לקהילת אורות התורה התשע"ו)