לימוד ההלכה
נעיין בדברי המהר"ל נתיב התורה פרק טו:
התנאים מבלי עולם. מבלי עולם סלקא דעתך, אלא
שמורין הלכה מתוך משנתן וכך מי שלמד המשנה בלי בירור טעם המשנה חסר למוד התורה,
שלא נחשבת המשנה למוד התורה רק המשנה הוא איך יעשה המעשה...
אבל בדור
הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה
אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש
המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו
ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הרעה והראשונים כמו הרמב״ם זכרונו
לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק
להורות פסק ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד. אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה
מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן
הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר ויש אומרים שהוא נחשב כמו כותי. ואלו
ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו מורים מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי
יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת
ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו
נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם
יתברך כאשר הוא מורה כפי מה שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא
יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך
כמו עיור בדרך. ובאולי יאמר אם כן בדור הזה שאינם בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק
הלכות הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתבחה תורה ואין אנו ראוים לפסוק הלכה, וכל זה
מפני שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל
חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסיר טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן
וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:
לימוד דעות שונות היא צורת התורה לכתחילה
הריטב"א בחידושיו לעירובין דף יג מספר לנו:
אלו ואלו דברי אלהים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל
היאך אפשר שיהיו שניהם דברי אלהים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה
למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים
להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור
ויהיה הכרעה כמותם.
החיים שלנו
בברכת התורה אנו מברכים "וחיי עולם נטע בתוכנו" , מפרש השו"ע (או"ח
סי' קלט
סעי' י) - "הוא תורה שבעל פה". מסביר הרצי"ה קוק:
המובן של 'בתוכנו' אינו בתוך כל אחד ואחד באופן
פרטי , אלא בתוך כלל ישראל. רבנן ותלמידיהון ותלמידי תלמידהון, הישיבות והרבנות,
הם הם תורה שבעל פה. התורה שבעל פה היא התורה החיה בתוכנו בכל דורותינו, דבר ה'
החי בקרבנו. ממקור תורה מן השמים, דבר ה' מתגלה בתוך כלל ישראל לדורותיו, באופן
חי, דינמי וצומח. ויכוחים ורעש , הלכה ואגדה. האם זרם חיים יכול להיות שקט? גם
בתוכנו אין שקט, אלא פעילות בלתי פוסקת במח, בלב ובמרוץ הדם. כך גם הגמרא היא מבוך
של זרם חיים השופע על רבנן ותלמידיהם, זרם של אמונה, זרם של חקר המשפט והצדק. ככל
שאתה מתקשר ונאחז בזרם החיים הזה , ככל שאתה מתמלא בחיוניות של תורה שבעל פה, יותר
אתה משתכלל ומבריא ביהדותך. 'אשרי האיש אשר... בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם
ולילה'.
דבקות בה'
ואם נעלה לגובה רב יותר, נעיין בדברי התניא פרקים ד', ה':
אמרו
במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו וצמצם הקב"ה
רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצרופי אותיות תנ"ך
ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו ז"ל בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם
תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה וע"י זה
תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו. ולכן נמשלה התורה למים מה מים יורדים
ממקום גבוה למקום נמוך כך התורה ירדה ממקום כבודה שהיא רצונו וחכמתו יתברך
ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. ומשם נסעה וירדה בסתר
המדרגות ממדרגה למדרגה בהשתלשלות העולמות עד שנתלבשה בדברים גשמיים וענייני עולם
הזה שהן רוב מצות התורה ככולם והלכותיהן ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר עשרים
וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן ואפי' בחי' דבור
ומעשה שלמטה ממדרגת מחשבה תפיסא בהן ומתלבשת בהן... ואף שהתורה נתלבשה בדברים
תחתונים גשמיים הרי זה כמחבק את המלך ד"מ
שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא
לבוש כמה לבושים מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבקו בזרועו גם שהיא מלובשת
תוך מלבושיו.
והנה הלכה זו היא חכמתו
ורצונו של הקב"ה שעלה ברצונו שכשיטעון ראובן כך וכך דרך משל ושמעון כך וכך
יהיה הפסק ביניהם כך וכך ואף אם לא היה ולא יהיה הדבר הזה לעולם לבא למשפט על
טענות ותביעות אלו מכל מקום מאחר שכך עלה ברצונו וחכמתו של הקב"ה שאם יטעון
זה כך וזה כך יהיה הפסק כך הרי כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה
או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה דלית
מחשבה תפיסא ביה ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו וגם
שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות להיות
לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופנה. וזאת מעלה יתרה גדולה ונפלאה לאין קץ אשר במצות
ידיעת התורה והשגתה על כל המצות מעשיות ואפי' על מצות התלויות בדבור ואפי' על מצות
תלמוד תורה שבדבור כי ע"י כל המצות שבדבור ומעשה הקב"ה מלביש את הנפש
ומקיפה אור ה' מראשה ועד רגלה. ובידיעת התורה מלבד שהשכל מלובש בחכמת ה' הנה גם
חכמת ה' בקרבו מה שהשכל משיג ותופס ומקיף בשכלו מה שאפשר לו לתפוס ולהשיג מידיעת
התורה איש כפי שכלו וכח ידיעתו והשגתו בפרד"ס. ולפי שבידיעת התורה התורה
מלובשת בנפש האדם ושכלו ומוקפת בתוכם לכן נקראת בשם לחם ומזון הנפש... ולשמה
היינו כדי לקשר נפשו לה' ע"י השגת התורה איש כפי שכלו כמ"ש בפרע"ח.
כל זה רק למי שעוד לא טעם, שהרי 'טעמו
וראו כי טוב ה''!
על הפסוק (דברים כו, יא): "ושמחת בכל
הטוב" כתב האור החיים הקדוש : ואין טוב אלא
תורה, שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי לכם, ואם היו בני האדם יודעים ומרגישים במתיקות
ובעריבות טוב התורה - היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות
שבעולם".
