[הכוזרי 18]
'מרוב אהבתך לעמך, מבטך על המציאות מעוות!' הטיח מלך כוזר בחבר. אם
העם הזה עליו אתה מדבר הוא אכן עם גדול כיצד מיד לאחר מעמד הר סיני חטאו בחטא עגל
הזהב?!
בעוד
שאלתו זו מנסרת בחלל האוויר, הבה ננסה לחשוב גם אנחנו – לכאורה דבר זה באמת מוזר
מאוד. עם שזה עתה ראה אותות ומופתים, ראה ושמע ש'תמונה אינכם רואים זולתי קול'
וש'אין לו גוף ולא דמות הגוף' תוך קצת יותר מחודש כבר מפסל פסל ועובד אותו בדבקות,
כיצד זה ייתכן?!
ריה"ל
מציג לנו באור חדש את החטא.
ראשית – כמות החוטאים. בתורה נשמע כאילו כל העם הלך אחרי ההבל, אך אם נדקדק נראה שלאחר שמשה יורד מההר הוא הורג יחד עם בני לוי את עובדי העגל - שלושת אלפים איש מהעם. בחישוב פשוט – נוריד את הנשים שמקובלנו שלא חטאו ואם כן אלו שלושת אלפים מתוך שישים רבוא [שש מאות אלף] גברים מדובר בחצי אחוז בלבד שחטאו.
שנית – זהות החוטאים. נאמר בתורה שאמרו לפני העגל 'אלה אלוהיך ישראל', משמע שהחוטאים העיקריים לא היו מישראל. אך אם כן מי הם היו? נראה שהיו אלה הערב רב כמו שאמר ה' למשה – 'חטא העם הזה אשר העלית מארץ מצרים', העם אותו אתה בחרת לגייר ולעלות יחד עם ישראל – הערב רב.
לבסוף
– איכות החטא. האם היה כאן חטא של עבודה זרה, האם עזבו ישראל את ה' או שמא חיפשו
שליח חדש במקום משה. ריה"ל מסביר נקודה חשובה מאוד שחייבים לתת עליה את הדעת.
עיקר החטא היה שישראל בדו דרך לעבוד את ה', דרך אותה הקב"ה לא ציווה. ואומנם
דרך זו נראית לנו היום מוזרה אך באותם ימים הייתה זו דרך רגילה בין העמים שהיו
עובדים צורה מסוימת שבתוכה כביכול שורה האל. ואם כן עיקר החטא היה דק – במקום משה
ש'לא ידענו מה היה לו' אחרי שלא לקח אתו צידה לדרך ו'נעלם' לארבעים יום בהרים,
בנו עגל שדרכו תופיע הקדושה בעולם. עד היום היה זה משה שדרכו ראינו את התגלות ה'
ועתה ניזום מהלך שבו נראה את ההתגלות דרך מעשה ידינו. יוזמה 'קדושה' מלבבות דורשי
ה'. אך מכיוון שה' לא בחר להתגלות בכך יש כאן החטאה [חוסר דיוק, ולשון 'חטא']
חמורה מאוד. בסופו של דבר כשאדם ממציא כיצד לעבוד את ה' הוא איננו עובד את ה' עוד
כי אם את עצמו...
ההוכחה
לדבריו המחודשים של ריה"ל פשוטה – בלב המקדש ניצבים שני כרובים ,שהם פסלים של
נער ונערה, עשויים זהב. ואם נחשוב על כך נגלה שבהיותם בקודש הקודשים, עם ישראל
כולו משתחווה לכיוונם - דבר שאסור בתכלית בכל סיטואציה אחרת. הוי אומר לא הפסל הוא
הבעיה אלא שלא היה ציווי מה' לבנות פסל, שכן כאשר יש ציווי מהקב"ה, אנו
מפסלים בשמחה כרובים ויודעים ששכינה שורה דווקא כך.
וכאן
מגיעה הפצצה, אומר החבר למלך כוזר – 'אם היו ישראל בונים בית כנסת, האם גם אז זה
היה נראה לך חמור? דע לך שמבחינת התורה היה זה אותו חטא!' הסיבה לכך היא שהרי
באותו זמן עדיין לא צוו על בית כנסת הציווי על משכן, מקדש [או בית כנסת בימינו] בא
מבחינה כרונולוגית רק לאחר חטא העגל.
ואם
כן היה זה חטא קטן אך לגודל מעלת העם הזה נחשב לו ל'חטאה גדולה', וכלשונו הטהורה
של ריה"ל – 'הגדול הוא מי שחטאיו ספורים'.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.