דף מקורות תורת ארץ ישראל

 

מקורות לבירור עניינה של תורת ארץ ישראל

איכה ב, ט
טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהֹוָֽה׃

חגיגה דף ה ע"ב
אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עַל בִּיטּוּל תּוֹרָה — מַאי ״כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה׳״?...כֵּיוָן שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמָן — אֵין לְךָ בִּיטּוּל תּוֹרָה גָּדוֹל מִזֶּה.

סנהדרין כד ע"א
א"ר אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים – נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים וגו' ושנים זיתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו ת"ח שבא"י שנוחין זל"ז בהלכה כשמן זית. ושנים זיתים עליה – אלו ת"ח שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית... במחשכים הושיבני כמתי עולם אמר רבי ירמיה זה תלמודה של בבל

רש"י שם
במחשכים הושיבני - שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם:

מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני א"י נוחין יחד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור:

ב"מ פה ע"א
רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה.

ב"ב קנח ע"ב
רַבִּי אִילָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאֵם. רַבִּי זֵירָא אָמַר: בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבֵּן. כִּי סָלֵיק רַבִּי זֵירָא, קָם בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי אִילָא. קָם רַבָּה בְּשִׁיטְתֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא, שְׁמַע מִינַּהּ – אַוֵּירָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים.
רש"י:
אמר ר' זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים - שמשעליתי לא"י נתתי את לבי לצאת משיטתי הראשונה ולעמוד על אמיתת דברים:

ברכות ח ע"א
...וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה בִּלְבַד.

מאמרי הראי"ה עמ' 414
אם התחיה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפילה הארה בתורה הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה – איננה עדיין תחיה אמתית.

 

איך מצמיחים אהבה?

ברכות וביכורים

מקריאה ראשונית של פרשיית הביכורים בתחילת פרשת כי תבוא מוצאים כמה פעמים את עניין ההבאה. הקב"ה מביא אותנו אל הארץ, ואנו חורשים זורעים וקוצרים ולבסוף מביאים ממנה את ראשית פרי האדמה. ההקבלה מדוייקת – ישראל הם ראשית תבואתו של הקב"ה[1], הוא מביא אותם לארץ הקודש וישראל מביאים בתורם את ראשית תבואת ארצם אל המקדש. ההבאה הזו היא פועל של הכרת טובה ואמירת תודה לקב"ה כביכול.  האדם רואה ומכיר בכך שיש לו טוב ושהטוב הזה לא רק ממנו. זהו מובן בסיסי וחשוב של המונח הכרת הטוב. ההודיה מתבטאת גם כהודאה בכך שאינני אביה הבלעדי של ההצלחה, שלכוחי יש מקור גבוה יותר ומתוך כך אני מוצא לנכון להודות לו.

באופן גבוה יותר אנו לא רק מודים למי שגדול וחזק מאתנו, אנו מודים בדבר עליון בהרבה. בהבאת הביכורים מתבטאת השותפות שבינינו לבורא. חקלאי יהודי בארץ ישראל מתואר בתלמודה של ארץ ישראל כזה אשר 'מאמין בחי העולמים וזורע'. אם נדייק בדברי הירושלמי הקב"ה מכונה כאן 'חי העולמים'[2] – המחיה את הכל. במובן זה השותפות של האדם ששתל את הצמח, השקה אותו, דאג לו וכו' ברורה – גם הוא מחיה, ובתפילתו הוא נעשה חלק מההרמוניה של החיות האלוקית שזורמת בו ועוברת דרכו אל הצמח. ההודיה כאן היא מעין 'מודים מכלל דפליגי', הודיה במקום שנראה שיש מחלוקת, ולאחר שמודים רואים שאין מחלוקת כלל, הכל אחדות אחת. הכרת הטוב כאן תתפרש כהכרת הטוב העצום הגנוז בנו – החיות האלוקית שבעולם.

ההזדהות הזו, ההרמוניה הזו, מזכירה לנו מילה נוספת שהיא מושג שנתחדש בספר דברים טרם הכניסה לארץ – הבאה בחילוף אותיות אהבה. הרב דסלר מסביר שעניינה של האהבה שייך למושג הנתינה[3]. שלא כפי שנהוג לחשוב, לא האהבה גורמת לנו לתת אלא הנתינה גורמת לנו לאהוב. גם במילה אהבה בלשון הקודש יש רמז לדבר – המילה מורכבת מהלחם של המילה 'אהב' שפירושה אתן ו'הבה' שפירושה תן לי. ההבאה של ראשית תבואתי עליו עבדתי והזעתי מביעה ומביאה את האהבה לקב"ה לחיי.

עניינה של מסכת ברכות העומדת בראשית הש"ס, הוא בדיוק זה. התורה שבכתב מבטאת את התורה כפי שנתנה מהקב"ה לישראל (מלמעלה למטה), הרחבתה של התורה שבעל פה בדרשות ודקדוקים מבטאת יותר את הפן של ישראל העוסקים בתורה – חיי עולם אשר נטע בתוכנו זו תורה שבע"פ (מלמטה למעלה)[4]. ואכן תחילת התורה שבעל פה עוסקת בהכרת הטוב לקב"ה. אין זו רק הכרת הטוב שנובעת מאמירת תודה לכח עליון שנותן לנו מתנות בחן בחסד וברחמים. כמובן, זוהי רמה בסיסית וחשובה אך למעמיקים יש בברכות משהו עמוק בהרבה. בכך שאנו מברכים ואז אוכלים או לומדים[5] אנו מבטאים את היותו של השפע חלק מהחיות האלוקית ונענים לבקשתו של הקב"ה לעשות את תפקידינו בהרמוניה נפלאה.

הדבר רמוז גם במילה ברכה בעצמה[6]. הרשב"א מדבר על ברכה מלשון הברכה של גפן. העברת ענף גפן דרך פיסת אדמה והוצאתו מצידה השני (בצורת ברך) גורמת לענף להכות שורש ולהפוך לענף שחי באופן עצמאי. גם כאן יש סיטואציה של לקיחת שפע, החזרתו למקורו באדמה ויצירת חיות חדש ורעננה. המהר"ל מצביע על כך שבשורש ב.ר.ך יש יסוד של הכפלה וריבוי. ב- 2, כ-20, ר-200. ברכה מלשון הכפלת השפע – כמו תהליך הביכורים שיסודו הבאה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה[7]. ואפילו האיבר בגוף האדם שאחראי להעלאת והורדת הגוף כולו נקרא ברך. מתוך עניין הביכורים והראשית שמחבר לשורש, מתגלה עניין התבואה כולה כשייכת לה' ומתברך.

מסכת ברכות מגלה את שורשו של עם ישראל – הברכת שם ה' בעולם והשראת שכינתו. אנו נחשבים כראשית התבואה שמגלה שכל שאר התבואה - במשל עמי הארץ - גם הם שייכים לקב"ה. בכך אנו מתחברים לברכתו של הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה – "ונברכו בך כל משפחות האדמה"[8] וכן "והיה ברכה".  לכן אולי מתחילה המסכת בדיני קריאת שמע שהיא הקריאה של ישראל לעולם כולו להכיר במקורו ולהבין את תפקידו בהרמוניה אחדותית – ה' אלוקינו' עתיד להיות 'ה' אחד' בהכרה כלל עולמית.

יהי רצון שנזכה להביא ברכה גדולה לעולם ולהמשיך אהבה גדולה בינינו לבין הקב"ה ובין הקב"ה לעולם כולו!

---

[1] למשל רש"י בראשית א, א, בראשית רבה ויצא עז, תנחומא מקץ ה, ב.

[2] בבמדבר רבה יג, טז הגירסה 'מאמין בחייו של עולם וזורע'. וע"ע במושג החיות האלוקית העולמית באורות הקודש.

[3] מכתב מאליהו ח"א עמ' 36.

[4] טור סי' מז. להרחבה אורות התורה פרק א.

[5] ובאמת שתי הברכות היסודיות שלרבים מהראשונים הן הברכות היחידות מן התורה הן ברכת המזון וברכת התורה (ע' ברכות כא ע"א) ושתיהן קשורות בקשר עמוק לעניינה של ארץ ישראל בפירות ולחם שהם שבח הארץ ובתורת א"י שאין כמותה.

[6] ובעומק גם בעניין הב.כ.ר שבביכורים.

[7] ועיין עוד כד הקמח ערך ברכה א לרבינו בחיי בן אשר. נפש החיים שער ב פרקים ב- ד ועוד יש להרחיב במושג הברכה העליונה בהקשרים אלו ואין כאן המקום.

[8] עיין גם יבמות סג שביארה הגמרא מלשון הברכה וגיור גרים.

מראי מקומות חשובים בנוגע לארץ ישראל

Photo by Robert Bye on Unsplash

עיקר קיום מצוות בא"י ולא בחו"ל – ספרי עקב פס' ז'. הובא ברש"י דברים י"א, י"ח. רמב"ן ויקרא י"ח, כ"ה [וכן עיין רמב"ן דברים ד, ה' ורבנו בחיי דברים סוף פ"ה וט"ו, י']. שו"ת הרשב"א ח"א קל"ד [או קל"ט]. מהר"ל גור אריה שם, הגר"א אדרת אליהו דברים ח'. רמ"ק אור יקר כרך י"א עמ' רנ"א מסביר את הסוד. ועיין סוד לישרים לבא"ח  וכן עיין רב ברכות לבא"ח עמ' כט – ל שמסביר את הרמב"ן וקיום המצוות רק בארץ כחלק מנדר של האבות מרוב כיסופים לאהבת הארץ. פסוקים מפורשים באוצרות ראי"ה  חלק ב' ועוד – דברים ו, א.

הגרש"ז אוירבך (הליכות שלמה הל' תפילה עמ' רע"ו בהערה) היה נוהג להזכיר את החתם סופר בחידושיו למסכת גיטין (מד ע"א ד"ה חוץ) שניסח את זה בחדות כדרכו: "ויש לומר ששם אינו מקיים שום מצוה, דכל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה, אפילו קריאת שמע שקורא בחו"ל איננו כקורא בא"י, כי גרשוהו מהסתפח בנחלת ה'. וזהו מוסר גדול" עכ"ל.

הקב"ה נקרא אלוהי הארץ – רמב"ן בראשית כ"ד, ג ויקרא י"ח, כ"ה. כל הדר בא"י וכו' – סוף מסכת כתובות. וראה דבר מבהיל בזוה"ק יתרו עט – משרע"ה אומר לישראל כי ה אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, מדוע לא אלוקינו? כי הוא לא נכנס לארץ והם כן.

הקונה חלק בארץ כאילו קונה חלק של עוה"ב – רבינו בחיי בראשית לג, יח בשם האבע"ז.

ארץ ישראל גדולה מגן עדן ומעץ החיים – מעייני הישועה רלג – רלד.

עפר הארץ מלא חיים וזה יתגלה בתחה"מ – שם

צריך אמונה בא"י ובקדושתה וזו הדרך היחידה להשגה בה – מעייני הישועה עמ' רעד.

בא"י עבודת ה' עולה ישר למעלה ואילו בחו"ל דרך השרים – שערי אורה    , רמב"ן    , חסד לאברהם מעיין ד נהר מז. גור אריה בראשית י"ז, ח. פרקי דר"א פכ"ד.

תיקון חטא המרגלים בדיבור טוב על ארץ ישראל –  אם הבנים שמחה עמ' רפ"ג – ר''צ. אגרות הראי"ה ח"א עמ' קי"ב – קי"ג.    

שלא לדבר עליה רע ואפילו לא על מזג האוויר או הבניינים ואפילו כשהגויים שולטים בה - [בן יהוידע סוף כתובות ע"פ הגמרא שם]. שפת אמת למהר"י חאגיז [מובא באם הבנים שמחה עמ' כ"ג] – כל המוציא דיבת הארץ לדורות ייענש כמו המרגלים.

שיטת הרבי מלובביץ' [קושי עצום] – כתר שם טוב עמ' תקכ"ג. [וע' חיי מוהר"ן ט"ז].

זכות ארץ ישראל מגינה אפילו על פושעים – אגרות הראי"ה תקנ"ה מוכיח מחז''ל. 

הדר בארץ נקרא צדיק - חסד לאברהם מעיין ג נהר יב

שהקירוב לא"י הוא יותר קירוב מהר סיני – גבורות ה' פרק נ"ט ע"פ הפיוט דיינו.

שפירותיה קדושים וממשיכים קדושה באוכל מהם – ב"ח סי' ר"ח [אך עיין גם ב"י שם], שער החצר ע"ב וקס"ט חסד לאברהם מעיין ג נהר כא כקדושת המן. אוה"ק ח"ג עמ' רצ"ה. ובחסד לאברהם מעיין ג נהר טו כתב שאין תביעה כלפי האדם כשנהנה ממעדני העולם בה ע"ש. לקוטי הלכות או"ח ברכת הפירות הלכה ד (שממשיכים נועם ושלום).

בא"י היו מתפללים במניין רק במועדים ואז אומרים קדושה בשל עבודת האדמה -  נצי"ב ויקרא כב, לב

טיול בארץ – רבנו בחיי לך לך בראשית פרק י"ב – הטיול של אברהם בארץ להשגת נבואה (עמ' קלט במהדורת מוסד הרב קוק). שו"ת תורה לשמה סי' תי"ח [שזה לא ביטול תורה ואפילו משנת חסידים]. אורות ישראל ט, ט. 

שבעת המינים וחכמת א"י – נאות הדשא סוכוצ'וב ח"ב עמ' רכ"א. שהצומח בה מזכיר את ה' – עיין תוס' סוטה י"ז ע"א בשם ירו' [ובהבדל מבתלמוד הבבלי].

א"י שומרת מבלבולי דעות – על פרקי אבות פ"א בחסיד יעב"ץ.

שהייסורין בה ייסורין של אהבה – בן יהוידע ברכות ה'.

אין מזל לישראל כשהם בארץ ישראל - חסד לאברהם מעיין ו נהר ב.

כל עוד יש שבטים בחו"ל השכינה לא נשלמת - חסד לאברהם מעיין ד נהר מז.

שהיא ארץ הכפרה – הכוזרי בחתימה וכן מאמר שני פס' כ"ב ועיין בדף המקורות בנושא.

נבואה בארץ – איכה ב, ט – מלכה ושריה בגויים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה'.

תנחומא    , זוה"ק       ,כוזרי א, צה – ארץ הנבואה. שם ב, יד  - בה או בעבורה [וכן עיין מאמר ד' פס' ג' וכן מאמר ג' פס' ס"ה. רמב"ן דברים י"ח ט"ו. בית אלוקים למבי"ט – עמ' רל"א.

ילק"ש יחזקאל בהתחלה כמה פירושים כיצד נתנבא בחו"ל.

הסבר נוסף לכך שנתנבא אברהם בחו"ל לך לך – עולה מהרמב"ן עה"ת בראשית י"ב, ו' – שהיה בחלום.

מאירי הקדמה בסדר הקבלה  – בחו"ל אם התחיל בארץ [וכן הוא במו"ק כה ע"א ברש"י וכן ברד"ק יחזקאל א, ג ובאורות ארץ ישראל פס' ו'] וכן בקושי וברוב השתדלות מדרגה נמוכה יותר.   

זוה"ק תולדות ק"מ אין השכינה שורה אלא בא"י.

מו"נ ח"ב פל"ו מסביר שזה בגלל שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות וזה מצבנו בגלות.

בזוה"ק    – נבואה שורה גם בחו"ל אך במים [ומופיע מעין זה במדרש ילק"ש].

מקורות נוספים מהמדרש, שו"ת הרשב"א, רמב"ן בפרשת שופטים – קול הנבואה עמ' ר"ב.

שהיא הארץ בה הכל מתאחד – אוה"ק ח"ב תכ"ג [ויש שם גם הסבר לאוירא דא"י מחכים].

ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש – נצי"ב שמות ג, ח – רוחניות וגשמיות [תענוג].

חסד לאברהם - מעיין א נהר יט (למשל).
העבודה בארץ מתוך שמחה ותענוג (עונג) – מעייני הישועה עמ' רנט, רסה, ער.

שלא אומרים בה חורבן הגוף בניין השכל – אורות התחייה ד', כ"ז.  ישראל ותחייתו י"א,  עין אי"ה   , אוה"ק ח"א עמ' ק"נ פס' קל"ג.
אין תביעה של הקליפה על הנאה ממעדני הארץ - חסד לאברהם מעיין ג נהר טו.

 בא"י טעם העץ וטעם הפרי שווים לעניין מצוה והכשר מצוה – מעייני הישועה עמ' רסא.

אריכות הגלות מצד חוסר אהבת הארץ – מעייני הישועה עמ' רצא.

שמה שכתוב לעולם ידור בארץ אפילו בעיר שרובה עכו"ם הוא אפילו אם יש חשש שיקלקלו אותו – ההפלאה ורבי כלפון הכהן מג'רבא. 

יישוב הארץ מתקיים בלקיחת אישה בארץ – שיטת הרב"ס נחלת יעקב ח"א עמ' 252. 

א"י ונישואין – ר' צדוק [מובא בפעימות האהבה של הרב קרליבך] – עם הנישואין מקבלים חלק בא"י.

יישוב הארץ – גם אם מקבלים שלרמב"ם אין מצוות ישיבה בזה"ז לדעת רש"י יש 

איסור ישיבה בחו"ל ברכות נז ע"א ברש"י – שו"ת משנה הלכות חלק ט"ו תשובה 

רי"ד.

פקו"נ או מסירת שטחים – תחומין חלק י' כמה תשובות בנושא.

הממון של א"י אחר משל חו"ל – רש"י בראשית מ"ו,ו בשם מדרש.

בארץ המוסר משפיע עליו יותר - מכתב מאליהו ח"ג 191 – 194 –  הצלחה בלימוד אנו רואים כיום בעינינו וכן בתחושת הביטחון אפילו אצל החילוניים. הארץ משפיעה השפעות רוחניות לפי מדרגת האדם בה.

גבולותיה לעניין קדושה דיור סמיכה ועוד – הל' סנהדרין פרק ד הל' ו רדב"ז.

מצוות ישוב א"י – יחו"ד ח"ה סי' נז.

כל עבודה שמביאה תפארת לארץ ישראל היא ממצוות ישוב הארץ (גם רופא או בנקאי לצורך העניין) - תורת משה (החת"ס) פרשת שופטים על מי האיש אשר נטע.

נקראת ארץ החוילה על שם שמייחלת לקב"ה – ויק"ר יג, ה

לא"י יש בחירה (ולפני החטא היה בהכל) – מעייני הישועה עמ' קמד.

אוירא דא"י מחכים – רשב"ץ ח"ג סי' ר' [מחלק שם בין קדושת השכינה שזה בעבר הירדן המערבי לקדושת המצוות שזה גם במזרחי], תוס' פסחים סוגיית בני ביישן במקום שנהגו [ושם איכא למשמע שעניין הת"ת דרבים קשור], גמ' ב"ב קנח ע"ב המקור למושג ברבי זירא (ועיין שם ברשב"ם וכן בתוס' פסחים נ"א ע"א ד"ה כיוון).

תורת ארץ ישראל –

אורות התורה פרק אחרון.

מאמרי הראי"ה תורת א"י ותורת חו"ל – תורת א"י הכלל.

ביאור רחב בנושא שהיא חיבור תושבע"פ ושבכתב נגלה ונסתר בצורה טבעית – של"ה ח"א [הקדמת תו"א] עמ' פ"ד – פ"ו במהדורה שיש עימדי.

ריטב"א יומא נז ע"א מהרמב"ם [או אביו] וביתר אורך איגרות הרמב"ם ח"ב עמ' תר"צ מהדורת הרב שילת – במחשכים הושיבני הוא דווקא בדור שמד של אביי ורבא וכו'.

ת"ח שבא"י - נקראים נועם ושל בבל חובלים סנהדרין   ,בבבל שונאים זא"ז פסחים קי"ג ע"ב.

מיום שגלינו אין לקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה בלבד – היינו לא הל' ציבור והתורה נצטמצמה לרה"י [קיצור הקיצו ורננו לרב החלבן עמ'  ]. 

                                    

תורת א"י בעבודת ה' – רזי לי לרב חרל"פ – עמ' פ"ד [שייכות לעונג רוחני], פ"ז – פ"ח, צ"א [לא יחשוד בעצמו אלא יאמין ויעבוד בשמחה].

עונג ותעצומות חיים – סנהדרין ע"ה ע"א. סוף סוטה.

1קו התאריך והתיקון נעשה רק בארץ – עיין בחסד לאברהם מעיין ג' נהר ח' שמסביר כך קושיא. אך עיין רב פעלים ח"א סוד ישרים שאלה ה' שנראה שזו מחלוקת בין המקובלים. [ניסיון יישוב לקושיות הבא"ח מצאתי בספר דרישת ציון לרב צוריאל עמ' 157 – 158].

 מתוך תכנית מצטיינים באמונה:קיום המצוות בארץ.

א.      עיין בפירוש הרמב"ן לויקרא י"ח, כ"ה [וכ"כ רש"י דברים יא, יח, שו"ת הרשב"א   , המבי"ט בית אלוקים הוצאת אוצר הספרים עמ' שנ"ד, רבנו בחיי עה"ת דברים ט"ו, י' ועוד]. מה עולה מדבריו?

ב.      האם תמצא פסוקים מפורשים המוכיחים עניין זה?

ג.       עיין במקור הדברים בספרי לפרשת עקב עמ' ע"ד- ע"ה במהדורת מוסד הרב קוק [והשווה לעמ' נ' שם]. האם ניתן לומר שקיום המצוות בחו"ל איננו רצון ה'?

3.       

נבואה וארץ ישראל. [כהכוזרי כתב גם רמב"ן בפרשת שופטים על נביא מקרבך רשב"א בשו"ת ועוד]

א.      עיין בעיקרים מאמר ג' פרק י"א. במה בדיוק תלויה הנבואה לדבריו?

ב.      בית אלוקים למבי"ט מביא שני טעמים לעניין – בעמ'  רל"א ובעמ' שס"ג. מהם?

ג.       עיין במו"נ ח"ב פל"ו שמציע הסבר אחר לעניין. מהו?

ד.      עיין בכוזרי פס' י"ד אצלנו וכן במאמר שלישי פס' ס"ה [ודבריו בפס' זו מבוארים יפה בעיקרים הנ"ל]. באילו מקרים ניתן להתנבא שלא בארץ? [מקרים נוספים מדברי חכמים שלא הובאו בכוזרי, יובאו לקמן בשאלה 5]

ה.     עיין בבית אלוקים למבי"ט עמ' ר"ל – רל"א [וכן שנ"ה]. האם ע"פ דבריו ניתן לומר הסבר אחר לכך שאדם ואברהם נתנבאו שלא בארץ? [עיין ביאור הרב הנזיר עמ' קס"ז – קס"ח וכן ברמב"ן בראשית י"ב, ו' סוף ד"ה ויעבור אברם]

4.       נבואת יחזקאל. עיין מו"ק כ"ה ע"א וברש"י ד"ה שכבר היה [וכהי"א ברש"י כתב גם רד"ק יחזקאל א', ג' ועוד].

א.      כיצד מסביר ריה"ל את נבואת יחזקאל בבבל? [עיין גם מאמר ד' פס' ג' בתרגום אבן תיבון לקראת סופו]

ב.      עיין ילק"ש בתחילת יחזקאל על 'היה היה דבר וגו'. האם תמצא תשובה נוספת?

ג.        עיין אורות ארץ ישראל פס' ו'. כיצד מסביר זאת הראי"ה?

5.       נבואת ירמיה.

גבולות

עיין קול יהודה ד"ה ונבואת ירמיה וכן אוצר נחמד. מה החידוש ביחס לגבולות הארץ שבדבריהם?

6.       ודע כי שבתות ומועדי ה' אמנם הם תלויים בנחלת ה' –

א.      מה פשט דברי הכוזרי?

ב.      עיין ברמב"ם ספר המצוות עשה קנ"ג. מה מתחדש בדבריו?

ג.       עיין באם הבנים שמחה עמ' קס"ח – קס"ט. כיצד הוא עונה על השאלה מדוע לא מנה הרמב"ם את מצוות ישוב הארץ?

ד.      הרמח"ל במס"י פי"ג מדבר אודות הטיול. דייק –

a.      האם הטיול עצמו הוא ביטול תורה? מדוע?

b.      האם לדעתך בארץ ישראל יהיה שינוי בהדרכה המוסרית בעניין זה?
[עיין בשו"ת תורה לשמה סי' תי"ח וכן באורות ישראל פרק ט' פס' ט']

 עיין ברמב"ן עה"ת דברים ח', ט.

מהי הקושיה על שבחה של ארץ ישראל, שמתורצת ע"פ יסוד זה?

מדוע לא נכנס משה רבנו לארץ המובטחת?

עיסוק בחטאי גדולים הוא משימה כבדת משקל. היא כבדה עוד יותר כאשר מדובר במשה איש האלוקים, אדם שהדיבור בו נאסר בתורה במפורש, הלוא רק לפני כמה פרשות קראנו "ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה". עם זאת, בשורות הבאות נאחז בשולי גלימתם של גדולים אשר ניסו להסביר את חטאו של משה ב"מי מריבה". (להסבר כללי כיצד אפשר ללמוד תנ"ך וחטאי גדולים באופן הנכון - לחץ כאן).

במפרשים מצאנו שתי שיטות עיקריות. הדעה הרווחת, כשיטת רש"י והמדרש, שהחטא היה בהכאה בסלע במקום הדיבור אליו. שיטה נוספת היא שיטת הרמב"ם שסבר שהחטא מתבטא באמירת "שמעו נא המורים", כלומר נטיית משה למידת הכעס בתשובה לטענות בני ישראל.

האם אלו שני פירושים סותרים בהכרח?

המהר"ל בספרו גור אריה על התורה מסביר בצורה נפלאה כיצד בעומק - שני החטאים הללו אינם אלא אחד. זאת על פי ההסבר של התורה עצמה לחטא. "יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני ישראל". כלומר, יש כאן חטא של חסרון אמונה. ומה הקשר בין חסרון האמונה לכעס או למכה בסלע? אדם מאמין יודע שיש מי שמשגיח על כל מה שקורה איתו, ששום דבר לא במקרה ושהכל לטובתו. למעשה נפסק בשולחן ערוך (או"ח רל, ה): 'לעולם יהא אדם רגיל לומר: כל מה דעביד רחמנא לטב עביד' ובתרגום חופשי יש להתרגל לומר בפה מלא כל מה שעושה ה', לטובה הוא עושה. לידיעה  הזו עשויה להיות השפעה מרגיעה למדי על האדם. שוב אין האדם ניצב כקרבניט בודד שמנסה לנווט את ספינת חייו בין גלי ים סוער בלילה החשוך. ההגה בידיים של קברניט, גדול ממנו בהרבה, שמכיר את הדרך היטב ומוביל אותו אל היעד בבטחה. אדם שאין לו את העוגן והיציבות שמקנה האמונה עלול להיות אדם מריר ופסימי. למעשה הסיבה היחידה לאדם כזה שלא להיות בדיכאון היא בריחה אנטנסיבית ממחשבות רציניות על חייו ועל העולם שסביבו.

 אם כן, אדם חושב ששרוי בחוסר אמונה עלול מאוד לחוסר שמחה ואדם לא שמח הוא אדם שקל מאוד להרגיז. ובלשונו הטהורה של המהר"ל (שנדמה שנכתבה על ידי רבי נחמן מברסלב): 'מי שעושה מצות ה' דרך כעס... אין זה אמונה כי האמונה הוא מי שבוטח בו יתברך ואין לו בו רק שמחה...'. זה היה תורף הלימוד שרצה ה' ללמד את ישראל. האמונה הביאה את משה לכעס והכעס הוביל למעשה לא מדויק – הכאה בסלע במקום דיבור אליו.על ידי האמונה אפשר לדבר גם עם מציאות גשמית דוממת ולהזרים דרכה זרם של חיות ושמחה, ממש להוציא מים חיים מתוך סלע דומם.

הסיבה הפנימית לכך היא ההבנה שהמציאות מצד עצמה מתאימה לתורה שכן  "אסתכל באורייתא וברא עלמא". ברור שעל מנת לגלות זאת צריך הרבה אמון בתורה והמציאות. כמו מחנך שמאמין בטוב שבתלמידיו ולכן לא מרגיש צורך לכופף או להכריח אותם לעשות את רצונו. 'והיה הוא יתברך רוצה שיהיו כל הנמצאים נמשכים אחר דיבור הי"ת לעשות רצונו מעצמם לא ע"י הכרח ובזה יעשו גם כן ישראל רצון הי"ת מעצמם בשמחה ולכך אמרו שידברו אל הסלע'. כאשר משה ואהרון לוחצים על הסלע [בהכאה] ועל העם [בנזיפה] נראה שהם לא מאמינים בטוב שטבוע בעצם המציאות וממילא בעומק יש כאן חוסר אמונה בהנהגת ה' את המציאות. הנהגה כזאת לא מתאימה לארץ הקדושה. בא"י הטוב גלוי יותר וקל לחשיפה. היא גם לא מתאימה לדור שנכנס לארץ, דור שאיננו עוד במדרגת תינוק היונק מן 'יניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור' אלא במדרגה של בוגר שצריך לבחור לחיות נכון (עיינו גם בילקוט שמעוני , פרשת חקת רמז תשסג).  בראייה כזו העונש שניתן למשה ואהרון אינו אלא תוצאה.

לדעתי יש הרבה מה ללמוד מכך לימינו. על בטחון מול עצבנות הלכתית, על דרך עשיית המצוות, וגם משהו על תרבות של כפיה מול הסברה. ומה דעתכם?

מה הקשר בין לימוד בחברותא למחצית השקל?

את הציווי לתת מחצית השקל מקבל עם ישראל בדרך לארץ ישראל, לגאולה.
מהו תוכן הציווי? בזמן שבית המקדש קיים כל איש מישראל מצווה לתת מחצית שקל כסף בשנה כדי להשתתף בקרבנות ציבור.

רבים הקשו מדוע הסכום שנבחר הוא מחצית ולא שקל שלם?

ואם יאמר האומר שהסיבה לכך היא מפני שלא רצו להכביד על איש ישראל לתת שקל כסף שלם, אזי תשאל השאלה -אם כן, מדוע לא להשתמש בערך שלם כמו פרוטה או כמה פרוטות המהוות חצי שקל. לכאורה שימוש במטבע שלם ראוי יותר מאשר חצי.
יתרה מכך, מצאנו שהזוהר הקודש אומר שהשכינה לא שורה אלא על דברים שלמים ולא פגומים. אם כן ודאי שעדיף היה לנקוט ערך של מטבע שלם.

התשובה לשאלה הזו טמונה עמוק בלבו של כל אחד ואחד מאתנו, וקשורה באופן ישיר לנושא האחדות והגאולה. ההבנה הכי חשובה בדרך לבניית הממלכה בארץ ישראל היא שאף אחד מאתנו לא שלם בלי חברו. כל אחד מאתנו הוא חצי בלבד ורק ביחד אנו יכולים להיות מציאות שלמה. הדרך לארץ ישראל היא הדרך להקים מדינה, חברה שבה כולנו מרגישים בבית. זו הסיבה לכך שההבנה הזו הכרחית דווקא בזמן הזה.
ממחצית השקל קנו את קרבנות הציבור. כל אחד יכול להקדיש למקדש חפצים, כמו לבית כנסת. הילני המלכה למשל תרמה נברשת. אך קרבן ציבור לא יכול היחיד להפריש כשם שמפריש חפץ אחר. בקרבן ציבור כל הציבור צריך להיות שותף באופן שווה. לכן על מנת שהקרבנות יהיו ציבוריים באמת יש צורך שכל אחד יראה עצמו כחלק ולא כשלם ויתרום מחצית השקל. רבי נחמן מברסלב נהג לומר שאין דבר שלם יותר מלב שבור. על אותו מטבע ניתן לומר שאין ציבור שלם יותר מהרבה יחידים חצויים...

ההבנה המדהימה הזו שייכת גם לאופן שבו לומדים תורה בישיבות מאז ומעולם. האופן הזה נקרא – חברותא. יושבים שני יהודים ומנסים לברר את דבר ה' לא יהודי אחד מול ספר כי אם שני יהודים שמפענחים יחד מה הי"ת מבקש לומר להם. חברותא יכולה להתקיים רק אם לשני הצדדים ברור שהאמת לא נמצאת באופן בלעדי אצל אחד מהם. אם אחד הצדדים חושב שהוא הצודק היחיד והשני רק צריך להבין את זה – זה במקרה הטוב שיעור פרטי ובמקרה הפחות טוב מאבק אגו.

מעניין שהתלמוד הבבלי שנכתב בגלות, מציין כי תלמידי החכמים שבבבל נקראים 'חובלים'. לא משום שהם יורדי ים אלא משום שהם חובלים זה בזה בהלכה. לעומתם תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים נועם שמנעימים זה לזה ומתוך כך יוצאת ההלכה מבין שניהם. 

השאלה העיקרית שאדם צריך לשאול את עצמו כאשר הוא מגיע לחברותא היא האם אני שלם או חצי. גם השכינה שורה בין שני הכרובים ומשם קול ה' יוצא אל משה רבינו. לבסוף הדברים מחלחלים לבית היהודי [איך לא?] . איש ואשה זכו [דהיינו הזדככו והבינו שבלעדי בן הזוג הם רק חצי בן אדם] – שכינה ביניהם. השכינה לא שורה על אחד מהם אלא ביניהם דווקא שכן שניהם חלק ממציאות אחת שלימה.

  

מי מנשק סלע?!

[הכוזרי 30]

את הקשר המיוחד שבין העם לארץ מספרים לנו חכמים דרך סיפור מתוק.

מספרים חכמינו ז"ל שכשהיה רבי אבא מהלך לארץ הקודש ומגיע לגבול טומאת ארץ העמים וארץ ישראל - גבול שהיה בעכו, היה מתכופף מלוא קומתו ומנשק את הסלעים.  סלעי עכו היוו בעיניו חלק בלתי נפרד מהמושג קדושה. כשם שמנשקים ספר תורה, יד של תלמיד חכם או מזוזה כך ניתן ורצוי לנשק את הסלעים בארץ הקודש.

הסיפור התמים הזה אולי טומן בחובו את הכרעת המחלוקת שהזכרנו כאן ברשומה שעברה. 

הרש"ר הירש והראי"ה קוק נחלקו האם קדושת הארץ נובעת מן המצוות התלויות בה ומן התורה שלומדים בה או שמא להיפך - יש קדושה עצמית בארץ והביטוי של אותה קדושה הוא במצוות המיוחדות לה ובתורה המיוחדת לה.  רבי אבא לא נישק את אדמתה הקדושה של ארץ ישראל אלא את סלעיה. לו היה רבי אבא מנשק את האדמה היינו מבינים שאדמת הארץ קדושה בשל המצוות התלויות בה כמו לקט שכחה, תרומות ומעשרות וכדומה. עכשיו שגילינו שהסלעים עצמם קדושים אנו מבינים שהקדושה בארץ מקיפה ובולעת אותנו אל קרבה בכל מקרה. ובאמת אנו מצווים להתאים את עצמנו לקדושה של הארץ על ידי הפעולות המיוחדות בה שהן המצוות.

כך גם תובן קביעתם של חז"ל – אוירא דארץ ישראל מחכים. האויר של הארץ גורם לחכמה. לא רק מפני שכאן ניתן לעסוק בתורה בציבור ובעצמאות ללא הבלי הזמן של תרבות הגויים יש כאן פוטנציאל גדול להבנת התורה. 'וזהב הארץ ההיא טוב – מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל'. תורתה של ארץ ישראל נמשל לזהב הארץ, הוא נובע מתוך האדמה, משאב טבעי.

יש בהבנה המחודשת והיקרה הזו נגזרת חשובה לימינו. האם יש מעלה ליהודי שיושב בארץ גם אם לא יקיים בה את המצוות? האם אנו מעודדים כל יהודי לבוא ולגור בארץ? 

בימיה הראשונים של התנועה הציונית עמד אדמו"ר חב"ד ,הרבי הרש"ב, ולימד שלאדם חוטא עדיף שלא לעלות לארץ מפני שהחטאים בארץ חמורים יותר. שכן אינו דומה החוטא בחוץ לחוטא בתוך 'פלטרין של מלך'. דווקא בגלל שהארץ היא ארמונו של הקב"ה שם חמור יותר לחטוא.

אך לאור התובנה שעלתה בשורות לעיל מובנים עוד יותר דברי החולקים על דבריו. הקדושה איננה קשורה למעשינו בלבד היא קדושה קיימת. אדרבה קדושת הארץ עוד תביא לשמירה על היהדות לחזרה בתשובה ואף להגדלת לומדי התורה. הוכחה לכך ניתן להביא מן העבר, מן ההווה ומן העתיד. 

מן העבר - גם כשהארץ הייתה מלאה בגילולי אלילים האבות הקדושים התאוו אליה. גם בימי שיבת ציון הקודמת, העלה עזרא עימו מחללי שבתות ונשואי נשים נכריות. והם הם אלו שעלו חלוצים ועם הזמן בנו את הארץ ואף הקימו את בית המקדש השני. 

מן ההווה – בעינינו אנו רואים כיצד מספרם של לומדי התורה וההולכים בדרך ה' עולה והמקום הבטוח ביותר מהתבוללות כיום בעולם הוא ארץ הקודש.

ומן העתיד – הנביא יחזקאל בפרק ל"ו מלמד אותנו שאחר שנעלה לארץ ,אע"פ שאיננו ראויים ואפילו נהיה עדיין טמאים מעוונות שבידינו, יזרוק הקב"ה עלינו מים טהורים ויטהר אותנו.

מי יודע, אולי אנחנו, מקבלים עכשיו את אותם מים טהורים בכך שאנו באים לשיעורי התורה ולתפילות ומשתדלים בהם בכל עוז...