ההקדמה הכי חשובה ללימוד קבלה

[הכוזרי 11]

Photo by Anna Jiménez Calaf on Unsplash

הנריך היינה ידוע בעולם כהוגה דעות חשוב אך בעולם היהודי הוא ידוע גם כיהודי מבולבל מאוד. היינה היה מומר, אך אחד הדברים שעדיין קשרו אותו ליהדות הייתה הערצתו לריה"ל. על שירתו של ריה"ל אמר פעם היינה כי רבי יהודה הלוי היה נשמה כל כך אהובה לפני בורא עולם שלפני שירדה לעולם אלוקים נתן לה נשיקה, ואת צליל הנשיקה הזו עדיין שומעים בשירתו של ריה"ל...
אך לא רק רב גדול ומשורר דגול היה ריה"ל כי אם גם ממשיל משלים הקולעים לחוט השערה.

משל ידוע מתחילת ספר הכוזרי הוא משל מלך הודו. 

משל זה ממחיש את אופן ההיכרות של האדם את אלוקים. החבר פונה אל מלך כוזר ושואל אותו – לו היו אומרים לך שמלך הודו הוא איש רב חסד, אנשי מדינתו טובים באופן מיוחד בגלל מלכם, ושראוי לכבדו ולרוממו, האם היית מכבד את אותו מלך הודו? התשובה היא כנראה שלא, משום שאינני יודע אם הדברים ששמעתי הם אמת. אך אם היו מגיעים אליך שליחים ממנו שיביאו לך מתנות שברור שאינם מהארצות שאתה מכיר אלא מהודו וכן יתנו לך תרופות שירפאו בדיוק את החולי שלך ונשק נגד שונאיך, האם אז הייתה לך חובה מוסרית כלפי מלך הודו? תשובת המלך – 'כן הוא... והייתי אז מאמין שמלכותו ודבריו נוגעים אליי'. ואם ישאלו אותך על המלך כיצד תתאר אותו ומלך כוזר עונה שהוא יתאר אותו בתארים שקשורים ליחס אותו קיבל ממלך הודו - אהבה, עוצמה, רחמנות וכדומה. בנמשל, 'מלך הודו' הוא כמובן בורא עולם, 'שליחי מלך הודו' הם הנביאים מהאבות ועד משה, ו'מתנות מלך הודו' הן ניסי יציאת מצרים, נצחון על האויבים, לוחות הברית וכו'.

בדורות האחרונים נפרצה פריצת דרך פילוסופית. את הפריצה המרכזית עשה עמנואל קאנט בספרו 'ביקורת התבונה הטהורה'. אחת מטענותיו של קאנט היא שכל חוויותינו מן העולם הן בעצם חוויות שלנו את עצמנו. איננו חווים לעולם את הדברים 'כפי שהם' אלא תמיד את הרשמים שלנו מהם. כל דבר שאנו רואים נתפס בעולם החושים והמושגים הרלוונטי אל האדם בלבד ולכן כל מה שאנו מסוגלים לתפוס הוא תמיד סובייקטיבי. ראוי לציין כי החידוש הפילוסופי הזה גולש היום גם לעולם המדעי דרך מכניקת הקוואנטים.

את פריצת הדרך הזו היטיב לבטא ריה"ל כאלף שנה לפני קאנט. כל עיסוקנו באלוקים הוא רק משאלוקים בחר להתעסק בנו. רק דרך היחס מצידו, מלמעלה למטה, יש לנו 'היכרות' איתו בכלל.

כל מה שאנו יודעים לומר על אלוקים הוא רק מה ששלוחיו ומתנותיו חשפו. אין לנו, ולא יכולה להיות לנו היכרות עם עצמותו של 'מלך הודו'. אנו מכירים אותו רק כיצד שרצה שנכיר על ידי שלוחיו ומתנותיו, דהיינו - מזווית של רלוונטיות אלינו בלבד.

בספר  דעת ותבונה שמתמצת כמה עיקרים מחכמת הקבלה האריך בהקדמה ארוכה לבאר עניין זה. לאחר שהקורא כבר צולח את ההקדמה, המחבר, הבן איש חי ע"ה, כותב לו שעכשיו עליו לחזור עליה חמש עשרה פעם [!] לפני שממשיך ללמוד בספר...

ואכן בעולם הקבלה זוהי ההקדמה החשובה ביותר - איננו מדברים לעולם על עצמותו ומהותו יתברך כי אם תמיד אך ורק על גילויי אלוקות. כך נזהרה היהדות מהגשמה במשך אלפי שנים גם כשמסביב כולם היו מגושמים מבחינת היחס לאלוקות.