תן לנו לב

אנו נמצאים בימים השמחים ביותר בשנה!

כולנו מסובבים במצוות. חיים באוירה הקדוש של הסוכה ומנענעים בארבעת המינים המשמחים את הלב ומאירים את הדעת באור יקרות.

על האוויר הקדוש של הסוכה אפשר לדבר המון, אבל במסגרת זו נאמר משהו קצר. 

ברוב המצוות עוסקים רק חלק מאברינו. אכילת מצה – הפה, תפילין היד, וכדומה. אך ישנן שתי מצוות בהן כל הגוף של האדם נמצא, וסימנך – "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון'. מתי אדם בשלמותו במצווה – 'ויהי בשלם' בסוכה ובמצוות ישוב ארץ ישראל – 'סוכו ומעונתו בציון'. הקשר ההדוק בין מצוות סוכה למצוות ישוב ארץ ישראל קשור להבנה שהכל בידיים של הקב"ה. המגורים בארץ תלויים בידיעה כי הארץ איננה שלך – שמיטה ויובל הן מצוות שממחישות זאת. גם היציאה מן הבית הבטוח אל סוכה של דפנות לבוד וסכך מענפי אילן היא מעין אמירה – אנו חיים בעולמו של הקב"ה וסומכים עליו.

האמירה הזו שבה ליבנו בוטח באופן מלא בקב"ה והדבר משפיע על כל שאר אברינו, יש בה פתח להמשך דברינו.

הפסוק אומר 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'. את האור זרענו בראש השנה, ועתה אנו זוכים לשמחה של יישור הלב. לארבעת המינים נדעו הקבלות רבות, אחת היפות שבהם היא ההקבלה לאברי הגוף, בהקבלה זו האתרוג הוא כנגד הלב. החכם מכל אדם לימד אותנו: 'מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים'. הלב הוא הקובע בסופו של דבר איזה אנשים אנחנו. ממנו תוצאות החיים, 'רחמנא ליבא בעי' או בתרגום חופשי 'כי כל לבבות דורש ה''. אנו מנענעים אתרוג עגול אך מצמידים אותו לפלס של הלולב הקו הישר. אנו מבקשים מהקב"ה – תן לנו לב אחד לעובדך – לולב בעצם מתפרק לשתי מילים – לו לב.

הקבלה אחרת של ארבעת המינים נמצאת בפיוט סוכה ולולב:
ההדס רומז לשלושה אבות, משה אהרון בדי ערבות, יוסף ללולב חמדת לבבות, דוד לאתרוג כלה כלולה.
דוד המלך משול לאתרוג זה אומר שמבין שבעת האושפיזין דוד המלך הוא איש הלב. דבר מעניין שאליו ניתן לשים לב בקלות – בכל פעם שאנו מציינים את דוד המלך איננו ישנים בלילה... שימו לב בשבועות יום פטירתו של דוד אנו לומדים תורה כל הלילה וכן בהושענא רבה בו דוד המלך הוא האושפיזא אנו לומדים תורה כל הלילה. הסיבה לכך היא שטבעו של לב הוא שהוא מתעורר על ידי לב אחר.  כאשר אנו נזכרים בדוד המלך ובלבו שהיה לב כל העם [ע"פ הרמב"ם בהל' מלכים], גם הלב שלנו מתעורר. לכן, בהושענא רבה אנו מגיעים לבחינה של 'לב ער', כשאדם במצב כזה השינה פורחת ממנו והלאה. 

השיא של עיסוקנו בלב נעשה בשמיני עצרת. לאחר שבנינו את הלב שלנו בימי החג ובהושענא רבה אנו ניגשים לשמחה בעצם האהבה שלנו לקב"ה. אנו מגלים שהלב שלנו קשור לקב"ה ושבעצם 'לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש'.