יום שישי, 27 בנובמבר 2020

תורת העונג - מקום העונג בעבודת ה'



Photo by Mantas Hesthaven on Unsplash

לאחרונה פנתה אליי בתי בשאלה בה דנו בכיתתה. מה גדול יותר - לקיים את המצוות בלי להבין בהם טעם בבחינת חוקים, או דווקא כדאי לנסות ולהבין את טעמי המצוות בבחינת המשפטים?

תשובתי הייתה: תלוי.

בפרשתנו אנו מוצאים יסוד חינוכי חשוב. הקב"ה נגלה ליעקב ואומר לו ציווי מהופך מזה שנאמר לאברהם - לא 'לך לך מארצך וממולדתך' כי אם "שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ". מובן מאליו שאנו מצפים שיעקב עבד ה' יקרא לנשותיו ואנשי ביתו ויחד יקומו ויצאו מחרן באופן מיידי. אך כאן נופתע לגלות כי הדברים התגלגלו בפועל מעט אחרת. אנו מוצאים את יעקב קורא לרחל וללאה אל השדה ושם מדבר איתן באריכות וממש יעקב מנסה לשכנע אותן מדוע כדאי לעזוב את בית לבן. הוא עושה זאת בדיבור על הרעה שעשה לו אביהן:

"רֹאֶ֤ה אָנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי: וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽן: וַאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:"

ומנגד גם בדיבור על הטובה שעשה לו אלוקים:

"אִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים: וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת-מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּתֶּן-לִֽי:"

רק בסוף דבריו יעקב מזכיר שבעצם הקב"ה התגלה אליו ואמר לו לעזוב את חרן ולחזור לארץ ישראל: 

וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָאֱלֹהִ֛ים בַּחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי... אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּֽית-אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מוֹלַדְתֶּֽךָ:"

 

מדוע לא ניגש יעקב ישר לעניין ואומר להן 'ה' יתברך אמר ללכת, אז התחלנו לארוז'. הרב אליהו לופיאן בספרו לב אליהו[1] מסביר אסור שלמתחנך תהיה תחושת החמצה על שהוא עובד את ה'. אין להשלים עם ההרגשה שמנוסחת כך: בתור ה' אין לי כל כך עולם הזה אבל לפחות עולם הבא יהיה לי'. לא משלמים עוה"ז תמורת עוה"ב אלא מרוויחים גם עוה"ז וגם עוה"ב.

 

אך אף אם הדבר נכון בחינוך, לכאורה כאשר מדברים עם נביאות יש מקום לומר רק את ציווי ה' או לפחות נקדים את ציווי ה' ואחר כך נסביר את הנימוקים ההגיוניים?

השאלה מתעצמת לאור העובדה שבסדר זה מציגות רחל ולאה עצמן את הסכמתן – 

"וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ: הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ: כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:".

בנפש החיים מדייק הרב חיים מוולוז'ין תלמיד הגר"א - 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. 'לעולם' הכוונה שבכל מדרגה אליה תעלה עליך להקדים את ה'שלא לשמה'.

הסברים שכליים והגיוניים נדרשים תמיד גם אם אתה כבר עובד את ה' כמו עבד אמיתי, ואפילו כמו נביא. חשוב לדייק, את דברי נפש החיים אפשר להבין כ'זריקת עצם' ליצר הרע, בבחינת נתינת שעיר לעזאזל. אך על פי הראי"ה קוק, יש בדברים כוונת עומק נשגבת.

במבט של פנימיות התורה, הכל הרמוני. עולם הזה ועולם הבא, תורה רוחנית ומציאות גשמית הכל שלמות אחת של גלוי ונסתר. היחס שבין טובות העולם לקיום התורה איננו רק שכר ועונש חיצוני, ואפילו לא רק של הוראות הפעלה למכשיר. היחס צריך להיות אחדותי, העולם הוא ביטוי גשמי של התורה – הסתכל באורייתא וברא עלמא. לכן, מכיוון שהתורה היא סדר העולם רק דרכה יש עונג אמיתי. וממילא במצב של סדר ע"פ תורה וביחוד בעת היציאה מן הגלות והשיבה לארץ ישראל של יעקב ובניו (בני ישראל), יש עניין מיוחד בכך שהתורה תופיע בעונג[2]. העונג שנובע מקיום התורה והמצוות מבטא את העובדה שהעולם נשלט בלעדית על ידי הקב"ה, ואולי לכן נאמר בספר יצירה שאין בקדושה למעלה מעונג. הכול צריך להיות מלא השלמה ושמחה לא כי זה צורך תחתון של האדם כי אם צורך עליון. ההבנה וההרגשה המוחשית שטוב לעבוד את ה' מבטאים את רצון ה' באופן העמוק ביותר.

זו גם הסיבה שעם ישראל נקרא בתפילת השבת 'עם קוראי עונג'. בכתבי החסידות הקריאה מתפרשת כפשוטה – כאדם העומד בקרן רחוב וקורא לעוברים ולשבים[3]. והכוונה היא שעלינו להיות לא רק העם שמשפיע תוכחות אלא העם שקורא לעולם להתענג[4].

לכן עניתי על השאלה של בתי – תלוי. אם כוונתך בלימוד טעמי המצוות כדי להחליט אם לקיים או לא, גדול יותר המקיים כעבד. אך אם כוונתך להבין ולהרגיש את טוב ה' אין למעלה מזה, זו עבודה של נביאות ובזה ה' חפץ!

לאחר שמבינים את כל זה מעניין לשים לב שגם בהנהגת ה' כלפי יעקב אבינו עצמו יש מהלך דומה. עוד לפני הדיבור עם רחל ולאה מובא שדבר ה' עצמו מופיע רק לאחר שרשרת מאורעות שמובילה את יעקב עצמו להבין ולחוש באופן פנימי את הדברים:

 "וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַחֲמֹרִֽים:  וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת-דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי-לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל-הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה: וַיַּ֥רְא יַעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶנּ֛וּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶֽל-יַעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ:"[5].

 



[1] פרשת ויצא מאמר להתענג על ה'.

[2] תורה היא סדר העולם – מהר"ל נתיבות עולם ריש נתיב התורה. גולה היא הפך סדר העולם – מהר"ל פרקים כד - כה.

[3] כך מסביר רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן את הביטוי מקרא קודש. ובאדמו"ר הזקן מצאנו על הביטוי קורא בתורה כוונה נוספת – כאדם הקורא לקב"ה שכן התורה שמותיו של ה'. ואולי יפים הדברים גם לכאן ודוק.

[4] קשה להמנע מלהביא את דברי הראי"ה עצמם: עד דור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות מוסר וצדק היוצא מדעת אלוקים אמת וחובות אין העולם חפץ לקבל ואם הוא מקבל נשאר בלב טינה על המעורר... אבל בבוא התור של העולם להתגלות יוודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם... ועונג ואושר זהו דבר השווה לכל על כל פנים לחשוק בו ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים... (אורות ישראל ה, טו).

עניין חשוב נוסף - ארץ ישראל היא ארץ העונג ולכן נכון לדבר בשפה זו בדורנו. עיין במעייני הישועה לרב חרל"פ - עמ' רנט, רסה, ער. ואכמ"ל.

[5] ואפילו במתן תורה הקב"ה קודם מספר על כך שהוציאנו ממצרים ורק אח"כ שנעבוד אותו, פשוט כדי לומר לנו שכדאי. העמק דבר שמות יט, ד. ועיין גם נצי"ב שמות ג, ח (בקשר לסוף ההערה הקודמת).

יום רביעי, 25 בנובמבר 2020

לימוד זכות במשנת הרב חרל"פ



התמונה מאת צבי אורון - Central Zionist Archive in Israel - הארכיון הציוני המרכזי בישראל (via Harvard University Library), CC BY 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11538518

בימינו מתרבות הפעמים שאנו מוצאים פשקעווילים מכאן ומכאן. כדאי לזכור את דברי הרב חרל"פ בעניין המחאה וחובת לימוד הזכות.

במה תלויה התקדמות הגאולה? 'ישועת ישראל תלויה בעיקר ברצון ישרי לב ללמד זכות על ישראל...' שלא כפי שאנו עלולים לחשוב, הגאולה מתקדמת דווקא על ידי חיזוק החיובי שבחברינו ולא על ידי מציאת מומים באחרים. אך ידוע כי בעקבתא דמשיחא החוצפה מתגברת – מה נעשה מולה? באופן הפוך על הפוך הולך הרב חרל"פ צעד קדימה וטוען 'אולם בזמן שישרי הלב שוכחים את החובה הזאת, וגם בפנימיותם רואים הם חובה על כולם ולא עוד אלא שתמיד הם מדברים על הפלגת החוב של ישראל... זה עצמו גורם שהדרך לגילוי הרצון בישועתם של ישראל תבוא ותתגלה ע"י דרכים עקלקלות וזהו סוד החוצפה המתגברת וקרירות הדעת שמתרבה בעקבתא דמשיחא'. החוצפה של עוברי העבירה שואבת כוחה דווקא מהמחאה וההסתכלות השלילית של הטובים.

ואם עולה בכם השאלה כיצד נשמור את היידישקייט ללא פשקעוויל טוב? עונה הרב מייד – 'ידעו נא זאת ישרי הלב שאם רצונם שדקדוקי הדינים וכל מנהגי ישראל ישארו אצלם בכל החומר והחמימות שיש מקודם עליהם להרחיק מפנימיותם כל חוב וכעס על שום אחד מישראל'. והרי זו לאו דווקא האמת, וכי כולם עובדים את ה' בכל ליבם? 'ויציירו במחשבתם כאילו כל ישראל זכאים הם ועובדים את ה' בקדושה ובטהרה ובזה יתחזק קיום התורה ותשועת ישראל תבוא במהרה'. (מעייני הישועה עמ' רכח)

ואם לא נמחה לא נתפס בעוונם? ואם לפני ה' גלוי שלא ישמעו לתוכחתנו וכי לפנינו גלוי (שבת נה)? 'הפשעים המתרבים בעקבתא דמשיחא מתגברים בכל כך עוז וחוצפה באופן שלא יענשו אחרים בעדם על שלא מיחו ותסתלק הטענה של אם לפניך גלוי להם מי גלוי מפני שבעקבתא דמשיחא גלוי שאין בידינו למחות'. (מעייני הישועה עמ' רכ).

אין תרוצים - רק עין טובה!

יום שישי, 20 בנובמבר 2020

מדוע מכר עשיו את הבכורה?

נזיד עדשים Photo by Ting Tian on Unsplash

במבט ראשון נראה שעשיו הסכים בקלות יתרה למכור את הבכורה, כמעט כאילו הוא חיפש לעשות זאת מזמן. עבור נזיד עדשים שיכל לקבל בכל מקום אחר בחינם מכר עשיו את מדרגתו הרוחנית. התירוץ לכך מופיע בפסוקים לאחר מכן לעשיו בוז סמוי בקרבו אל הבכורה - 'ויבז עשיו את הבכורה'. אך בדברי עשיו 'הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה' נראה שיש טענה נוספת. מדוע עשיו חש כי הוא הולך למות?

הפשטנים (אבע"ז, רשב"ם) הסבירו שמקצועו של עשיו הוא מקצוע עם 'תוספת סיכון'. מלאכת הציד היא מלאכה מסוכנת ולכן הוא חושש שמא יטרפו אותו חיות רעות וכדומה. 

במדרש (ספר הישר) מצאנו שעשיו נמלט לאחר קרב קשה שבו הרג את נמרוד ועוד אחד מהמלכים וחשש מאוד מנקמת הדם שתבוא בעקבות המעשה. לכן חש עשיו כי הוא הולך למות ומתוך ראיה פסימית ללא תקווה ואמונה אמר בצער 'ולמה זה לי בכורה'.   

אפשרות אחרת (חזקוני) היא המחשבה על הבנים שלא העסיקה את עשיו. עשיו לא רואה עצמו חלק משרשרת אלא מסתכל על עצמו כנפרד (לתאוה יבקש נפרד). לכן בזוכרו כי את הארץ יקבלו בני אברהם רק אחר מילוי ההבטחה של ברית בין הבתרים - ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, אומר לעצמו עשיו - אני הרי לא אחיה עד אז וממילא למה זה לי בכורה.

אחרים (אלשייך, המלבי"ם) העמיקו יותר והסבירו שהסיבה לכך שעשיו מרגיש שהוא הולך למות טמונה בהשקפה על העולם הזה והעולם הבא. עשיו שאין לו בעולמו אלא עולם אחד, בהשקפת עולמו הולך כל הזמן לקראת המוות. בעולם כזה אין מטרות רוחניות ושאיפות אותן יש לבכורה מקום לספק. יעקב לעומתו הולך לקראת חיים חזקים יותר בעוה"ב וממילא יש מקום לרוחניות ויחס של כבוד כלפיה כבר בעולם הזה.

אך את התשובה המתוקה ביותר לשאלה כיצד עשיו מוותר על בכורתו קבלתי דווקא ממוהרש"ו - רבינו שמואל ויטאל בנו של רבי חיים ויטאל גדול תלמידי האר"י הקדוש. בדרשות מקור חיים שואל הרב את השאלה ועונה בערך כך. כבר מקטנות ידע עשיו על הנבואה שקבלה אמו - ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר[1]. עשיו הבין שכבכור יאלץ לעבוד את יעקב והדבר חרה לו עד מוות. לכן חשב עשיו להתחכם ועל ידי טריק 'להפוך את הקערה על פיה'. הוא מכר את בכורתו ליעקב וציפה שעכשיו התמונה תתהפך ויעקב בהיותו הגדול כביכול ייאלץ לעבוד אותו. כך חשב גם כשקרא לו יצחק על מנת לברך אותו, הכל מסתדר היטב. אלא שדבר אלוקינו יקום לעולם, ולמרות התחבולה של עשיו מקבל יעקב את הברכות והבכורה גם יחד. אין עצה ואין תבונה נגד ה'.

לאחר מכן בפרשת וישלח כשימסור יעקב את מנחתו לעשיו יאמר עשיו – יש לי רב אחי יהי לך אשר לך. מצד הדין אני צריך לעבוד אותך, מצד שני אתה מפחד ומביא לי מנחה והרי 'יש לי רב' יש לי את קללת הרב יעבוד צעיר. לכן אני מבקש – בוא נתקזז אני לא אעבוד אותך ואתה לא תעבוד אותי – יהי לך אשר לך. אך יעקב לא מסכים ואומר לו ואני אתנהלה לאיטי, בעולם הזה אתן לך מעת לעת מנחות ומתנות, אך לעוה"ב (דהיינו עולמו של משיח) שמורה לי ההבטחה שזה שיש לו רב עוד יעבוד אותו...   



[1] כיצד נבואה זו לא סותרת את יסוד הבחירה החופשית. כמו כן רש"י מביא בשם מדרש שתחושת 'ויתרוצצו הבנים בקרבה' נבעה מכך שכשהייתה רבקה אימנו עוברת ליד בתי ע"ז היה בועט עשיו וכשהיתה עוברת ליד בתי מדרשות היה בועט יעב. ושוב חוזרת השאלה – וכי לעשיו לא הייתה בחירה חופשית להיות צדיק? נראה כי התשובה לשאלה זו טמונה בייעוד של עשיו. עשיו נועד להתמודדות עם החוץ, עם הע"ז. בפועל ע"פ ספר הישר הוא אכן היה זה שנקם את נקמת אברהם אבינו מנמרוד הרשע והרג אותו. עשיו היה בעל יכולת התמודדות בחוץ – איש שדה. יעקב אבינו לעומתו היה אמור להוות איש התורה והרוח, איש הפנים. ידיים וקול שמשמשים יחידה אחת של השראת השכינה בעולם. אלא שבין החומר לרוח יש מאבק וחייב להיות שלום בו רב יעבד צעיר, החומר יהיה משועבד לרוח. לא כקללה אלא כהבנה מהותית של טיב היחסים בין חומר לרוח. וכך הוסבר ברמח"ל בספר קנאת ה' צבקות ובחת"ס בפירושו תורת משה ובעוד מקומות רבים.


יום שישי, 13 בנובמבר 2020

עד הלב

 

Photo by cyrus gomez on Unsplash

"מי זה ר' אריה לוין אתה יודע?" שאל הקצין דרור ויינברג הי"ד את חבירו. "הצדיק הירושלמי, לא שמעת עליו?" התפלא. כאילו שאני מכיר צדיקים. "הוא היה אדם גדול, שעסוק כל הזמן במעשי חסד. משהו מיוחד. עזר לעניים, הלך לבקר חולים שאין להם משפחה ואין מי שיבקר אותם, אבי האסירים, הלך אפילו לבקר מצורעים." דרור הסתכל עלי, בודק אם אני איתו. "מספרים עליו שפעם שם לב שאחד ממכריו מתחמק מלומר לו שלום. ר' אריה התפלא ושאל אותו מדוע. האדם הזה ענה שהוא מסתובב בלי כיפה והוא מתבייש שר' אריה יראה אותו ככה. ר' אריה ענה לו בנחת: 'אל תדאג. אני נמוך קומה. אני לא רואה אם יש לך כיפה על הראש. אני רואה רק עד הלב!"
(מתוך הספר וקראתם דרור בכל הארץ)

התורה הרחיבה והאריכה בסיפור פרטי שליחותו של אליעזר עבד אברהם, פעמיים. הסיבה לאריכות שבסיפורי התורה בניגוד למצוותיה שנכתבו בקיצור יחסי נובעת מהצורך להשריש את הלימוד בליבנו. כך מסביר הרב שך, בכל מה שקשור לתיקון המידות "לא די ללמוד על ידי רמז" כלשונו. הסיבה לכך היא שיש התנגדות פנימית לאדם בשעה שדורשים ממנו לבצע חשבון נפש ותיקון פנימי. לכן יש צורך לפרט ולהאריך, שכן אם הדברים יבואו בקצרה וברמיזה פשוט "לא ירצו להבין" (מחשבת מוסר, א, עמ' תצח). וזו כנראה גם הסיבה לכך שענייני המידות נכתבו כסיפור שמלמד בעקיפות ולא כדרישה במפגיע כציווי על שאר המצוות. אולם, למרות חשיבותם הברורה של סיפורי התורה לעולמנו הפנימי אנו לומדים אותם בדרך כלל בלי עיון ולעיתים נשארים עם ההבנה בהם כמעט כפי שלמדנו אותם לראשונה בגן הילדים.

אחד מגדולי בעלי המוסר של הדור הקודם, הרב אליהו לופיאן מכפר חסידים, העיר על כך שאליעזר בוחר ברבקה אמנו על סמך 'מבחן החסד', מבלי שבחן בכלל את מצבה בכל הקשור לתחום האמונות והדעות ויראת השמים: "ופלא גדול יש להתפלא כאן כי אף אם רואה בה מדות נפלאות של גמ"ח ודרך ארץ וזריזות, אבל מה ידע אם היא בעלת יראת שמים או לא? ואכן גם לא ביקש סימן על זה כלל - היתכן? ומה יועיל אם היא בעלת מדות טובות וח"ו שמא יראת שמים אין לה... האם זו היא האישה הראויה ליצחק אבינו לבנות את בית ישראל? אתמהה!".

הרב לופיאן טוען שהעיון ב'פלא' הזה, אמור ללמדנו "יסוד גדול וחידוש נפלא, אשר לאו כל מוחא סביל דא, אבל כן הוא האמת! שאף כי היראה היא העיקר בעבודת האדם... אדם שיש בו עדינות הנפש ומדות טובות... יש בו היסוד לבנות את עצמו ולהגיע לכל המדרגות היותר נעלות, מה שאין כן המושחת במדות, חולה רעה היא ואיומה אשר מעטים מאד זכו להיחלץ ולהרפא ממנה, וכל זמן שהמדות הרעות שולטות באדם כל יגיעתו בעבודת השי"ת לריק הוא והולך לטמיון רחמנא ליצלן", (לב אליהו, חיי שרה).

חשוב לסדר לעצמנו את עולמנו הערכי שכן מסתבר כי בלבול ערכי עלול להיות גם בתוככי בית המדרש. מה שהעסיק את אליעזר זה אך ורק מידותיה הטובות של רבקה, פשוט כי זה הכי חשוב. הרבה יותר חשוב ממה אדם מכניס לפה (= איזה הכשרים אדם אוכל) מה הוא מוציא מהפה...

בעל מוסר אחר, המשגיח הנודע ר' ירוחם ממיר דרש מתלמידיו להתייחס לדברים ברצינות גמורה. לדבריו, אין מדובר בדברי מוסר שנאמרו בלשון גוזמא, אלא לקביעה שיש לראותה כאילו מדובר היה ב"דין בשולחן ערוך" - "שיותר צריכים ליזהר ממידות (רעות) מאשר מן עבירות"... (דעת תורה, פרשת בלק).

נקודת מבט חדשה ועמוקה מצאתי בספר עלי שור לרבי שלמה וולבה (ח"א עמ' צב – צז) שמסביר את דבריו לאור הגמרא בסוכה מט ע"ב (בגיר' השל"ה). הוא טוען שהחסד והיראה הולכים ביחד משום שלשתיהן מטרה אחת - שהאדם יוכל לראות מעבר לעצמו, לצאת מגבולות האנוכיות. היראה מגדרת את האדם שלא יצא ממידותיו. החסד גורמת לו לצאת ולתת לאחר. ע"י היראה מתאפשרת הראיה וכך רואה האדם את חבירו ומתאפשר החסד (מומלץ לראות את הדברים בפנים). ניתן להוסיף על דבריו שהיראה מציבה מישהו אחר במרכז העולם במקום האדם עצמו. ירא השמיים מעמיד את אלוקים במרכז, אותו אלוקים שמחיה את חבירו ממש כשם שהוא מחיה אותו. כך נפתח האדם לעולם בו יש מקום לנתינה ואהבת אמת כלפי האחר.

יום שישי, 6 בנובמבר 2020

מי האדם הכי רחוק מרבונו של עולם?

   

לשאלה הזו יש תשובות רבות ומסתבר שצדיקים ומורי דרך שונים יענו עליה תשובות שונות. רבנו בחיי בעל חובות הלבבות כותב על כפוי הטובה, האריז"ל היה ככל הנראה עונה שהכעסן הוא הרחוק ביותר, ומהבעש"ט משמע שדווקא בעל הגאווה. המהר"ל מפראג עונה תשובה מפתיעה – הקמצן. ר' שלמה קרליבך הסביר זאת פעם במילים פשוטות – הרי הקב"ה כל הזמן נותן והקמצן כל הזמן רק לוקח...

אברהם אבינו נבחר להיות ראש השושלת של משפחת עם ישראל. מידתו של אברהם היא מידת החסד וכולנו מכירים את המדרשים על מידת הכנסת האורחים המופלאה שלו. אך המדרש מתאר את מידת החסד של אברהם באופן קיצוני. הוא משווה אותה למידת החסד של ריבונו של עולם – כביכול כל זמן שאברהם בעולם אין צריכה מידת החסד לשמש בעולם. אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם – אל תקרי בהבראם אלא באברהם. עולם חסד יבנה.

מה מיוחד במידת חסדו של אברהם שהעולם כולו כביכול נברא על ידה ושהיא המחזיקה את העולם?

אם נתבונן בסיפורים שמספרת התורה נוכל להבין שמדובר בחסד שפורץ גבולות, חסד אינסופי, חסד שפועל ובורא. לאמיתו של דבר הסיפור של אברהם ולוט התחיל כשהרן אחי אברהם קפץ לאש. כזכור, נמרוד המלך החליט לזרוק את אברהם לאש על כך שלא 'יישר קו' עם האידאולוגיה של העבודה הזרה שלו. אברהם הושלך, וניצל בנס. הרן שישב מהצד הסכים בדעתו שאם אברהם יינצל יחשוף גם הוא את אמונתו באל אחד וחשב שבכך יציל אלוקים גם אותו. אך הרן קפץ והיה להרוג על קידוש השם הראשון. אברהם שאיבד את בן בריתו היחיד לקח חסות על ילדיו. את אחת מהן נשא לאשה – יסכה (היא שרה) בת הרן ואת השני אימץ כבן – לוט. לכן גם כשמן השמיים נאמר לו לעזוב את בית אביו, חלק מבית אביו נשאר איתו. וכך היה לוט לבן טיפוחיו עד שחשב לוט שהוא גם יהיה היורש. כשהבין לוט שלאברהם הובטח בן, וכשראה לוט את מנעמי החיים שהציעה סדום הוא בוחר לעזוב את האדיאלוגיה מלאת עבודת ה' ועבודת החסד של אברהם והולך לגור במקום שכל כולו אנטיתזה של חסד, וכך היה לוט ליוצא בשאלה הראשון. אברהם מאבד את בן בריתו, אחיינו, גיסו, ואת הדבר הקרוב ביותר שהיה לו לבן. כאן רובנו היו מבינים שאין יותר מקום לחסד מול אדם בוגדני כלוט. אך לא כך פועל איש החסד. כשלוט מסתבך וצריך עזרה אברהם לא מתמהמה ומסכן את נפשו כדי להציל את בן אחיו. בסתר ליבו מקווה אברהם שלוט ילמד לקח ויחזור בתשובה אך שוב לוט חוזר לחיים בסדום, ולמעשה רק שואב כוח ומעמד מדודו הגדול. כך הופך לוט לאחד מראשי סדום ערב הפיכתה. ואברהם מצידו לא מאבד תקווה, בשומעו כי סדום עתידה להיהפך הוא עומד בתפילה נרגשת שמביאה לבסוף להצלתו הניסית של לוט. חסד ללא גבול, מעבר להיגיון. חסד אינסופי כמו החסד האלוקי.

הסיפור השני הוא סיפור החסד המוזר שפעל אברהם עם מלאכים. שנים רבות של חסד מול בני אדם אמיתיים שהיו צמאים ורעבים במדבר ואברהם נתן להם בנדיבות ומכל הלב - לא נזכרו בתורה, אך מעשה החסד עם המלאכים שלא היו זקוקים לדבר -נזכר, מדוע? הקב"ה הקדיר את החמה על מנת שלא יגיעו לאברהם אורחים ויטריחו אותו ביום הכאוב ביותר לאחר ברית המילה. אך אברהם כל כך מצטער שיעבור עליו יום ללא אורחים והוא מתפלל מכל הלב עד שהקב"ה מרחם עליו ובורא מלאכים כדי שיקבלו את הטובה השופעת מאברהם. כשם שה' ברא את העולם כדי שיהיה לו למי להיטיב כך נבראים מלאכים כדי שיהיה לאברהם למי לתת. כאן חסדו של אברהם היה לאחד עם חסדו של בורא עולם.  

עם ישראל צריך להיות שותף להנהגת ה' בעולם. לכן המידה הראשונה בה עלינו להשתלם היא הרצון לברוא עולם. החסד.