סקירה בנוגע להטלת פתיל תכלת בציצית בימינו

סקירה בנוגע להטלת פתיל תכלת בציצית בימינו

 

 

 

מצוות עשה מן התורה לתת פתיל תכלת בציצית שנאמר בפרשתנו: 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'. אם כן, מדוע בבגד הציצית שלנו ישנן רק פתילות לבנות?

 

מזה למעלה מאלף שנים שאיננו מטילים תכלת בציציותינו מאז הכיבוש המוסלמי בארץ. בימיהם נקטעה המסורת איננו יודעים כיצד ומניין מפיקים את התכלת בוודאות. בגמרא ישנן כמה אינדיקציות. התכלת עשוי מחילזון (תוספתא מנחות פ"ט, ו). הוא מצוי יותר בחופים שבין צור לחיפה (שבת כו ע"א). על מנת להפיק את הצבע יש להרוג את החילזון ולהשתמש בדמו (שבת עה ע"א). צבע התכלת דומה לצבע הרקיע והים (מנחות מד ע"א וברש"י שם) וכדומה. יצויין כי צבע התכלת שימש לבגדי הוד ויוקרה גם בתרבויות אחרות בזמן הקדום. ראיה ידועה לדבר היא מלבושו של מרדכי היהודי במגילת אסתר ע"פ מלך פרס – 'תכלת וחור ועטרת זהב גדולה'.

 

עם התקדמות המדע וחקר הימים, במאה השנים האחרונות נעשתה עבודת מחקר ונעשו ניסיונות זיהוי של התכלת. ישנן לא פחות מתשע סברות מנומקות מהו מקור התכלת הנכון. בתחילה נראה היה כי הולכת ורווחת דעת האדמו"ר מראדזין שדג דיונון הרוקחים הוא זה שממנו מפיקים את צבע התכלת המקראי. אך הדיונון מפריש את הצבע מקרבו ולא מדמו. כמו כן צבע הדיו כהה בהרבה מצבע התכלת. הוא לא עונה להגדרה של חילזון שיש לו נרתיק ונרתיקו גדל עימו בשום צורה. וחשוב מהכל - אין לו צבען (פיגמנט), באותו תהליך צביעה שהכינו ממנו את ה'כחול הפרוסי' ניתן להשתמש גם בדם של שור במקום דם החילזון, למעשה כך עשו במתכון המקורי של צבע זה. האדמו"ר מראדזין רומה ע"י מדען רוסי, וכך נדחה רעיון זה.

 

לפני כמה עשרות שנים גילו רבנים וחוקרים ממצאים חדשים, וזיהו את התכלת כמופק מדם של חילזון שנקרא 'ארגמון קהה קוצים'. חלזון זה עונה כמעט על כל האינדיקציות המובאות בחז"ל למעט נדירותו ועובדת היותו 'עולה אחת לשבע שנים' כמובא במסכת ציצית. אחד הממצאים המעניינים ביותר היה מציאת מפעלים שלמים בסביבת הים התיכון (צידון, צרפת המקראית וכן בחופי יוון) כשלצידם ערמות של קונכיות של הארגמון קהה הקוצים. ניתן לשער שאלו היו מפעלים קדומים להפקת תכלת לציצית ושימשו לצביעת טליתותיהם של התנאים הקדושים.

ממצא חשוב אף יותר הוא מציאת קונכיות של ארגמון בעפר שסונן מהר הבית. דבר שמאשש את הטענה ההלכתית הרווחת שאף לבגדי כהונה רק התכלת העשויה מדם החילזון כשרה. [שלא כדעת מרכבת המשנה והאבני נזר ברמב"ם].

 

 

בשולי הדברים אעיר כי מסתבר לומר שכל סוגי הארגמון כשרים וזאת מפני שתכונותיהם דומות וההבדל ביניהם אינו גדול כל כך. ניתן לחשוב שאבותינו השתמשו בכל אחד מסוגי החילזון. וכן שמעתי בשם פרופסור זוהר עמר. וכן כדאי להעיר שכל גוון שיוצא ממנו כשר כל עוד הוא עונה להגדרה דומה לרקיע ולים.

 

מהי הקשירה הנכונה כאשר מטילים פתיל תכלת בציצית? 

הרמב"ם והראב"ד נחלקו האם מה שאמרה תורה פתיל תכלת הוא אחד מהארבעה פתילים שאותם כופלים לשמונה ואז ישנם שני פתילי תכלת בתוצאה [ראב"ד] או שמא התוצאה צריכה להיות שיש אחד משמונת הפתילים פתיל תכלת דהיינו שבתחילה מטילים שלוש פתילי לבן ואחד שהוא חצי לבן וחצי תכלת [רמב"ם]. יש הסוברים שנכון ללכת כדעת הרמב"ם שבד"כ הלכה כמותו וכן פוסקים הג"ר יעקב יוסף והגר"ד ליאור. יש להוסיף שכן דעת האריז"ל בפרי עץ חיים שער הציצית פרק ד. אך מלימודי את הסוגיה עלה כדעת הראב"ד וכן כתב החיד"א בספר חומת אנך ונראה שכן מורים רוב הלומדים.

למעשה יעשה אדם כרבותיו. נראה לומר שיש עדיפות פרקטית לנהוג כשיטת הראב"ד שככל הנראה לדעת הרמב"ם יוצאים בה יד"ח שכן אדם יכול לצבוע ציציותיו באיזה צבע שירצה. אך מי שיעשה כדעת הרמב"ם לא יצא יד"ח דעת הראב"ד.

 

מבחינת הקשירה עצמה ישנן קשירות אפשריות רבות. מדאורייתא רק הקשר הראשון מעכב ולכן שאלה זו היא משנית. ואינני יודע להכריע בה למעשה באופן חותך.  

 

 

ואם יאמר האומר: מדוע לי להיכנס לספקות, אמשיך ללבוש רק לבן כמו שעשו אבותיי. 

אף אתה אמור לו – לכאורה אפילו לו יהי זה רק ספק, הרי כלל גדול הוא - ספק דאורייתא לחומרא. לפנינו ספק בקיום מצוות עשה מן התורה. מכאן שעלינו להחמיר ולהטיל תכלת בציציותינו. ואף אם אין כאן ספק דאורייתא מסיבה כלשהיא (כדעת המנחת אשר) עיין בשו"ת חבל נחלתו שלכאורה יש בדבר הידור מצוה חשוב לכל הדעות. 

ועוד שאף אם יתברר שטעינו ואין זו התכלת המקורית לא הפסדנו כלום. שכן מעיקר הדין ניתן לצבוע את חוטי הציצית ובגד הציצית בכל צבע שיבקש האדם. כל שאינו אומר בוודאות שזהו צבע התכלת עליו ציוותה תורה אין בדבר כל חשש איסור או פגם.

 

האם אין בזה חשש הוצאת לעז על דורות הראשונים שלא הטילו תכלת בציציותיהם? 

לא. הסיבה שלא הטילו תכלת בדורות קודמים פשוטה - בימיהם לא היו להם הכלים והאפשרויות הטכניות למצוא את הארגמון ולהוכיח שזהו החילזון הנכון. אבותינו היו אנוסים שלא לקיים את מצוות התכלת והכלל אומר - אנוס רחמנה פטריה. אך מה אנו נענה ליום הדין?

האם כולם עכשיו מוכרחים להטיל תכלת בציצית? 

שינויים גדולים מצריכים אחריות רבה. אף שרוב גדולי ישראל  שהחליטו להכנס לסוגיה הכריעו שמצווה להטיל תכלת בציצית [מהם הגר"י יוסף, הגר"מ מאזוז, הגר"ד ליאור ועוד גדולים], לענ"ד כדי לומר שחייבים להטיל – פתיל תכלת צריך דבר גדול מזה. זוהי החלטה שצריכה להיקבע לאחר דיון ארוך במוסדות התורה הראשיים של עם ישראל. אך מה לנו גדול מהחיוב שהטילה עלינו תורה. והכלל הגדול - יש לקיים כל מצווה עד מקום שידך מגעת.

לסיום - לא באנו בשורות אלו להציע לפני הקורא מענה חד משמעי אלא סקירה וניסיון להביע עמדה מרעננת. 

התמונות מאתר פתיל תכלת. מומלץ מאוד.