תשובה מאהבה (מאהבת ישראל)

בימים בהם איסור התקהלות בראש השנה ויום הכיפורים מאיים לשבור את ליבנו אני מוצא נחמה גדולה בדברים שכתב רבי שלמה אפרים לונטשיץ על פרשת השבוע (וילך) לפני כארבע מאות שנה :

וכך אומר הכלי יקר על מצוות הקהל (דברים לא, יב): 
ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו רז"ל (ויק"ר לז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עונות, ע"כ הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי ע"י שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדווקא בעשרה ימים שבין ר"ה ליה"כ הקב"ה מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקב"ה מקבל כי אם תשובת הרבים, (ר"ה יח.) וזהו שדרשו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות כו'. ולמה הזכיר הכתוב ענין זה דווקא בפסוק המדבר מן לקיחת ד' מינים ולמה לא הזכיר זה בפסוק המדבר מישיבת הסוכה, אלא לפי שבלקיחת ד' מינים נרמזו כל ד' כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר למעלה בפר' אמור (כג מ) והוצרך הפסוק ליתן טוב טעם ודעת למה דווקא ביום זה נצטוו לעשות מצוה זו שיש בה הוראה שיהיו כל ישראל אגודה אחת שיכפרו אלו על אלו, אלא לפי שמן ר"ה עד יום כיפור הקב"ה מקבל אפילו תשובת היחיד על כן אינן צריכן עדיין להיות אגודה אחת כדי שיהיו השבים רבים, ומן י"כ עד חג הסוכות אין עושין עונות כי כל אחד עוסק במצות סוכה ולולב ומצוה גוררת מצוה ע"כ מסתמא לא יאונה לצדיק כל און עד יום ראשון של סוכות שהוא ראשון לחשבון עונות, ע"כ צריכין לעשות הכנה אל התשובה והכנה זו היא שיהיו כולם אגודה אחת כמו ד' מינים אלו לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון כנותן טעם לשבח למה זה צויתי לכם על לקיחת ד' מינים אלו באגודה ביום זה דווקא, לפי שהוא יום הראשון לחשבון עונות ע"כ אתם צריכין לעשות הכנה אל התשובה של כל ימות השנה והכנה זו היא כשתהיו באגודה אחת כמו ד' מינים אלו אז יקבל ה' תשובתכם כי הן אל כביר לא ימאס.

תן לנו לב

אנו נמצאים בימים השמחים ביותר בשנה!

כולנו מסובבים במצוות. חיים באוירה הקדוש של הסוכה ומנענעים בארבעת המינים המשמחים את הלב ומאירים את הדעת באור יקרות.

על האוויר הקדוש של הסוכה אפשר לדבר המון, אבל במסגרת זו נאמר משהו קצר. 

ברוב המצוות עוסקים רק חלק מאברינו. אכילת מצה – הפה, תפילין היד, וכדומה. אך ישנן שתי מצוות בהן כל הגוף של האדם נמצא, וסימנך – "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון'. מתי אדם בשלמותו במצווה – 'ויהי בשלם' בסוכה ובמצוות ישוב ארץ ישראל – 'סוכו ומעונתו בציון'. הקשר ההדוק בין מצוות סוכה למצוות ישוב ארץ ישראל קשור להבנה שהכל בידיים של הקב"ה. המגורים בארץ תלויים בידיעה כי הארץ איננה שלך – שמיטה ויובל הן מצוות שממחישות זאת. גם היציאה מן הבית הבטוח אל סוכה של דפנות לבוד וסכך מענפי אילן היא מעין אמירה – אנו חיים בעולמו של הקב"ה וסומכים עליו.

האמירה הזו שבה ליבנו בוטח באופן מלא בקב"ה והדבר משפיע על כל שאר אברינו, יש בה פתח להמשך דברינו.

הפסוק אומר 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'. את האור זרענו בראש השנה, ועתה אנו זוכים לשמחה של יישור הלב. לארבעת המינים נדעו הקבלות רבות, אחת היפות שבהם היא ההקבלה לאברי הגוף, בהקבלה זו האתרוג הוא כנגד הלב. החכם מכל אדם לימד אותנו: 'מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים'. הלב הוא הקובע בסופו של דבר איזה אנשים אנחנו. ממנו תוצאות החיים, 'רחמנא ליבא בעי' או בתרגום חופשי 'כי כל לבבות דורש ה''. אנו מנענעים אתרוג עגול אך מצמידים אותו לפלס של הלולב הקו הישר. אנו מבקשים מהקב"ה – תן לנו לב אחד לעובדך – לולב בעצם מתפרק לשתי מילים – לו לב.

הקבלה אחרת של ארבעת המינים נמצאת בפיוט סוכה ולולב:
ההדס רומז לשלושה אבות, משה אהרון בדי ערבות, יוסף ללולב חמדת לבבות, דוד לאתרוג כלה כלולה.
דוד המלך משול לאתרוג זה אומר שמבין שבעת האושפיזין דוד המלך הוא איש הלב. דבר מעניין שאליו ניתן לשים לב בקלות – בכל פעם שאנו מציינים את דוד המלך איננו ישנים בלילה... שימו לב בשבועות יום פטירתו של דוד אנו לומדים תורה כל הלילה וכן בהושענא רבה בו דוד המלך הוא האושפיזא אנו לומדים תורה כל הלילה. הסיבה לכך היא שטבעו של לב הוא שהוא מתעורר על ידי לב אחר.  כאשר אנו נזכרים בדוד המלך ובלבו שהיה לב כל העם [ע"פ הרמב"ם בהל' מלכים], גם הלב שלנו מתעורר. לכן, בהושענא רבה אנו מגיעים לבחינה של 'לב ער', כשאדם במצב כזה השינה פורחת ממנו והלאה. 

השיא של עיסוקנו בלב נעשה בשמיני עצרת. לאחר שבנינו את הלב שלנו בימי החג ובהושענא רבה אנו ניגשים לשמחה בעצם האהבה שלנו לקב"ה. אנו מגלים שהלב שלנו קשור לקב"ה ושבעצם 'לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש'.