על רבנות, גימטרייה ובמי לבחור

בדרשת ליל שבת שלפני הבחירות, נוהג היה רב בית הכנסת של ילדותי להזכיר "גימטרייה נאה שבמקרה מצאתי תוך כדי עיוני בפרשת השבוע". בפועל, הייתה זו גימטרייה אשר עלתה בדיוק כמניין שם המפלגה בה יש לבחור, עם הכולל כמובן. כילד, זכור לי איך המחזה הזה שחזר בבחירות העירוניות, בבחירות לכנסת ולעיתים גם בבחירות לוועד בית הכנסת, היה מעורר אי -נוחות בקרב השומעים. בימים ההם, רבנות קהילה ופוליטיקה לא היו חיבור טבעי, והאמת היא שאני נוטה לפקפק בכך גם כיום.

סוף כל סוף, הגענו למדינה משלנו. יש לנו זכות גדולה ליטול חלק במעשה הפוליטי במדינת ישראל. בהצבעה אחת אנחנו יכולים לתת כוח לבניית מקוואות, ישיבות וישובים חדשים ברחבי הארץ. על זכות כזו לא כדאי לוותר. מובן בעיניי מדוע רב ינסה להשפיע לטובה על בני קהילתו שיבחרו ''נכון'', ממש כמוהו. בדרשה מעל הדוכן הרב משתמש בסמכות שיש לו - סמכות שניתנה לו מתוקף היותו מייצג את התורה במידה זו או אחרת. ברור שיש סיכון מסוים בניסיון לומר בשם ה' במי נכון לבחור. הסיכון הזה מתחיל בכך שה' פשוט לא אמר לרב מה הוא ממליץ לבחור. אין לרב מסורת על מפלגה מסוימת או סברות מוכרחות בעניין. זה פשוט לא תחום המומחיות שלו. כמו כן, כאשר הרב מדבר על דברים שבהם הוא לאו דווקא נתפס כמבין יותר, תדמיתו הופכת להיות מגוחכת בעיני חלק משומעי לקחו.

מעבר לכך, פוליטיקה היא עסק בלתי צפוי. באמת לא ברור אם הבחירה במפלגה המסוימת תביא בפועל לתוצאות להן אתה מצפה כבוחר. כמו כן, ב'ריאל פוליטיק', בפוליטיקה המעשית, יש גם חיבורים שאינם נכונים מוסרית וחינוכית אך נכון לעשות אותם בכל זאת לצרכים מסוימים. בגלל שתי הבעיות הללו, רב שלקח על עצמו להורות במי לבחור עלול למצוא את עצמו מהר מאוד בעמדת דובר המפלגה. בני קהילתו יערימו עליו קושיות או אפילו יצטערו על בחירתם. הרב שאמור לסמל נקיות מוסרית ויציבות אידיאולוגית נכנס לשדה גמיש מאוד מבחינה מוסרית, ויש שיאמרו אף מלוכלך.

כל אלו הם מחירים שרבנים רבים מוכנים לספוג באומץ למען האפשרות שיוכלו לעזור לעם ישראל. ובכל זאת, אני חושש שיש מחיר נוסף שאנו הרבנים לא נותנים עליו את הדעת.

כאשר סיפרתי לחבריי הרבנים שאיני חושף את עמדתי הפוליטית בקהילה, הגיב אחד מהם: 'לא באנו ארצה כדי שרב יהיה כלוא בבית הכנסת', וזה נכון. התורה נוגעת לכל תחום בחיים, גם לזה הנסתר מאחורי מסך הקלפי. אך כדאי לשים לב לעובדה שהשדה הפוליטי מספק לרב כלא משלו - כלא הסקטוריאליות. אם בתי הכנסת ייתפסו כמעוזי ש"ס, אוהדי ביבי או שרופים על סמוטריץ', מאות אלפי יהודים שמגדירים את עצמם אחרת, כבר לא יוכלו לראות בו בית.

אז איך בכל זאת ניתן לתת תחושה חיובית לכולם מבלי להפוך לרב אנמי וחסר אמירה? לעסוק בהרבצת תורה ולהרבות בדיבורים של עין טובה ואהבה. ואם עמדתך הפוליטית היא אכן התוצאה הטבעית של התורה שלמדת, אזי למד את תורתך בעוז והמסקנה המתבקשת תמצא כבר את דרכה לשומעים באלגנטיות. ועל כל זה צריך להוסיף שגם האהבה היא מסר, ואולי המסר החשוב ביותר. בכל מפלגה יש טוב אותו היא מייצגת. הפוליטיקה חשובה אך האהבה בינינו חשובה בהרבה.

ואם מצאת בדברים טעם, אולי חסכתי לך מציאת גימטרייה לדרשת ליל שבת שלפני הבחירות.      

על רבנות, גימטריה ובמי לבחור

בדרשת ליל שבת שלפני הבחירות, נוהג היה רב בית הכנסת של ילדותי להזכיר "גימטרייה נאה שבמקרה מצאתי תוך כדי עיוני בפרשת השבוע". בפועל, הייתה זו גימטרייה אשר עלתה בדיוק כמניין שם המפלגה בה יש לבחור, עם הכולל כמובן. כילד, זכור לי איך המחזה הזה שחזר בבחירות העירוניות, בבחירות לכנסת ולעיתים גם בבחירות לוועד בית הכנסת, היה מעורר אי -נוחות בקרב השומעים. בימים ההם, רבנות קהילה ופוליטיקה לא היו חיבור טבעי, והאמת היא שאני נוטה לפקפק בכך גם כיום.

סוף כל סוף, הגענו למדינה משלנו. יש לנו זכות גדולה ליטול חלק במעשה הפוליטי במדינת ישראל. בהצבעה אחת אנחנו יכולים לתת כוח לבניית מקוואות, ישיבות וישובים חדשים ברחבי הארץ. על זכות כזו לא כדאי לוותר. מובן בעיניי מדוע רב ינסה להשפיע לטובה על בני קהילתו שיבחרו ''נכון'', ממש כמוהו. בדרשה מעל הדוכן הרב משתמש בסמכות שיש לו - סמכות שניתנה לו מתוקף היותו מייצג את התורה במידה זו או אחרת. ברור שיש סיכון מסוים בניסיון לומר בשם ה' במי נכון לבחור. הסיכון הזה מתחיל בכך שה' פשוט לא אמר לרב מה הוא ממליץ לבחור. אין לרב מסורת על מפלגה מסוימת או סברות מוכרחות בעניין. זה פשוט לא תחום המומחיות שלו. כמו כן, כאשר הרב מדבר על דברים שבהם הוא לאו דווקא נתפס כמבין יותר, תדמיתו הופכת להיות מגוחכת בעיני חלק משומעי לקחו.

מעבר לכך, פוליטיקה היא עסק בלתי צפוי. באמת לא ברור אם הבחירה במפלגה המסוימת תביא בפועל לתוצאות להן אתה מצפה כבוחר. כמו כן, ב'ריאל פוליטיק', בפוליטיקה המעשית, יש גם חיבורים שאינם נכונים מוסרית וחינוכית אך נכון לעשות אותם בכל זאת לצרכים מסוימים. בגלל שתי הבעיות הללו, רב שלקח על עצמו להורות במי לבחור עלול למצוא את עצמו מהר מאוד בעמדת דובר המפלגה. בני קהילתו יערימו עליו קושיות או אפילו יצטערו על בחירתם. הרב שאמור לסמל נקיות מוסרית ויציבות אידיאולוגית נכנס לשדה גמיש מאוד מבחינה מוסרית, ויש שיאמרו אף מלוכלך.

כל אלו הם מחירים שרבנים רבים מוכנים לספוג באומץ למען האפשרות שיוכלו לעזור לעם ישראל. ובכל זאת, אני חושש שיש מחיר נוסף שאנו הרבנים לא נותנים עליו את הדעת.

כאשר סיפרתי לחבריי הרבנים שאיני חושף את עמדתי הפוליטית בקהילה, הגיב אחד מהם: 'לא באנו ארצה כדי שרב יהיה כלוא בבית הכנסת', וזה נכון. התורה נוגעת לכל תחום בחיים, גם לזה הנסתר מאחורי מסך הקלפי. אך כדאי לשים לב לעובדה שהשדה הפוליטי מספק לרב כלא משלו - כלא הסקטוריאליות. אם בתי הכנסת ייתפסו כמעוזי ש"ס, אוהדי ביבי או שרופים על סמוטריץ', מאות אלפי יהודים שמגדירים את עצמם אחרת, כבר לא יוכלו לראות בו בית.

אז איך בכל זאת ניתן לתת תחושה חיובית לכולם מבלי להפוך לרב אנמי וחסר אמירה? לעסוק בהרבצת תורה ולהרבות בדיבורים של עין טובה ואהבה. ואם עמדתך הפוליטית היא אכן התוצאה הטבעית של התורה שלמדת, אזי למד את תורתך בעוז והמסקנה המתבקשת תמצא כבר את דרכה לשומעים באלגנטיות. ועל כל זה צריך להוסיף שגם האהבה היא מסר, ואולי המסר החשוב ביותר. בכל מפלגה יש טוב אותו היא מייצגת. הפוליטיקה חשובה אך האהבה בינינו חשובה בהרבה.

ואם מצאת בדברים טעם, אולי חסכתי לך מציאת גימטרייה לדרשת ליל שבת שלפני הבחירות.      

הרב קוק עצמו הסביר פעם את עמדתו הא- פוליטית כך:

"לירידת כבוד הרבנות גרמה הרבה ההתפוררות לסיעות ולמפלגות... סכסוכי המפלגות וניגודיהם צריכים להיות רחוקים מלב הרבנים והם חייבים להביט בעין טובה על הכל" (מאמרי הראי"ה עמ' 52).

ובאופן אישי יותר:

"איני מוצא את מצב רוחי נכון להכנס בתוכן פרטי של איזה מפלגה שתהיה, כי יחושי... הוא שוה לכל המפלגות כולן, ובכל לב ארצה לתמוך את כל הטוב שבהן ולנער את כל הרע שבהן בלא שום משוא פנים" (איגרות ב טו).

הקשר שבין עם ישראל לארצו

[הכוזרי 29] 

רבי שמשון [בן] רפאל הירש היה מן הרבנים ידועי השם והמקוריים ביותר לפני כמאה שלושים שנה. אף שעוד בזויימל  לימד הראי"ה קוק בחבורה את ספרועל טעמי המצוות ['חורב'] , ניטשו ביניהם מחלוקות יסודיות. לקמן נעסוק באחת המרכזיות שבהן.

אנשים בכל העולם מחוברים לאדמה עליה הם חיים. הם מוכנים להשקיע בה את מלוא מרצם ובמקרים מסוימים אף למות על הגנתה. האם לעם ישראל יש באמת קשר מיוחד עם הארץ או שמא בעניין זה אנו עם ככל העמים?

בשאלה זו היה קיים ויכוח בין הרש"ר הירש לראי"ה קוק.  

לדעת הרש"ר יש לראות בארץ ישראל  צורך ואמצעי לקיום המצוות, אך לא כמטרה בפני עצמה. הוכחתו היא מכך עם ישראל התגבש כעם עוד בטרם היות לו אדמה משלו. גם המדינה שהתקיימה בימי ממלכת ישראל לא הייתה לעם ישראל אלא אמצעי לקיום יעוד רוחני שמתגשם במצוות התלויות בארץ, ולשם כך הוא נזקק למסגרות לאומיות כארץ וממלכה. אך לאחר שחטא עם ישראל וגלה לבין העמים, נשתנתה דרכו והוא מקיים את ייעודו במעשיהם של יחידים בין האומות, עד אשר תגיע עת הגאולה.

לדעת הראי"ה קשה לדבר על קשר בין עם ישראל לארצו, אך בדיוק מהכיוון ההפוך. קשר הוא בין שני דברים נפרדים מעיקרם אותם יש לחבר. ארץ ישראל ועם ישראל הם שלמות אחת.
את הרעיון המיוחד והקבלי הזה ביסס הראי"ה קוק בין היתר על ספר הכוזרי. ריה"ל מסביר שהארץ והעם הם שני ביטויים של נשמה אחת. העם נברא כאשר מה שמחיה אותו היא שליחות של קידוש השם בעולם וכך גם הארץ. זהו זיווג משמים. לכן ישנה חיוניות בארץ, היא מקיאה עוברי עבירה, צריכה לשבות מעבודה כל שבע שנים,  ושומרת ברית אוהבים לעם ישראל בכך שלא נותנת פירות כל הימים שבהם הגויים עליה וישראל בגלות. 'ושממו אויביך עליה'.

[הדברים נכתבו בשבוע שבו נרצח יהודי יקר, תלמיד חכם וצדיק – הרב רזיאל שבח ה' יקום דמו. הרב רזיאל נרצח משום שהוא יהודי שבחר להתחבר לארצו ולהמשיך את עבודת החלוציות שבזכותה כולנו כאן. בעת שרגבי האדמה ספגו את הדם של אותו קדוש, התחולל דבר נוסף – נכרתה ברית נוספת בינינו לבין ה', וברית נוספת בין הארץ לה'. 'ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו', 'וכפר אדמתו עמו ונקם ישיב לצריו'.

יהיו הדברים לעילוי נשמתנו לגובה בה נמצאת נשמתו].

למה התורה לא מדברת על עולם הבא? [חלק שני]

[הכוזרי 23]

ישעיה הנביא מפתיע אותנו בידיעה חשובה על דור הגאולה – 'תורה חדשה מאתי תצא'. זאת אומרת שאנחנו עתידים לפגוש תורה חדשה לאחר החזרה מהגלות. מאידך, המושג תורה חדשה קצת צורם לאוזן. הרי לימד אותנו הנשר הגדול שעיקר אמונה הוא 'זאת התורה לא תהא מוחלפת'. כיצד יכולה להתגשם נבואה שכזו?
כנראה שישנה תורה מיוחדת שעתידה להתגלות עם השיבה לארץ ישראל, זו לא תהיה תורה אחרת חס ושלום אלא פנים חדשות של אותה התורה. שדרוג מושגים. בשורות הבאות ננסה לשדרג את מושגי השכר והעונש בהם עסקנו.

ברשומה הקודמת הזכרנו שבתורה שבכתב לא מוזכר במפורש שכר בעולם הבא אלא רק שכר בעולם הזה. 

הראי"ה קוק בספרו אורות מצביע על הבדל נוסף שבין התורה שבכתב לבין התלמוד הבבלי. בהבטחות התורה שבכתב, השכר מיועד לכולם יחד. 'אם שמוע תשמעו את מצוותי' אזי 'ונתתי מטר ארצכם בעיתו'. גשם, ניצחון במלחמות, ריבוי נכסים, וכדומה– כולם מובטחים לכלל עם ישראל ולא לאדם הפרטי. לעומתם כשנעיין בתלמודה של בבל [בגמרא], נמצא בקדמת הבמה מושגים של שכר ועונש שהם לא רק שמימיים כי אם בעיקרם פרטיים. גן עדן וגיהנום פונים ביסודם אל כל יחיד ויחיד מישראל.

הרב קוק לא נעצר כאן אלא ממשיך ומסביר. בגלות - התורה כביכול מדברת אליך בשפה אחרת, 'שפת הפרט'. בארץ – הדיבור ישיר ומפורש, 'שפת הכלל'. אתה פותח את החומש והוא מדבר עם העם שיושב בארצו, הוא מזהיר אותו על שמירת חוקי התורה, על היבדלות מהגויים, ומבטיח בתמורה שפע כלכלי ובטחוני. התורה לא פונה אל האדם הפרטי לכשעצמו אלא רק כחלק מהעם. הסיבה לכך שיש 'שתי שפות' פשוטה, בגלות איננו מתפקדים כעם. הגלות לעם כולו, משולה כמוות לאדם הפרטי. ליהודי שיושב בקנדה ולא מקיים מצוות ימשיכו להיות מים וימשיך לרדת גשם. מהו אם כן עיקר העונש עליו ניתן לדבר איתו? – גיהנום. ולהיפך, יהודי שנאנק תחת עול הגויים באיזמיר אך בכל זאת מחזיק ומקיים מצוות, מהי ההבטחה אליה יכול הוא לשאת את עיניו? – ודאי, גן עדן.

עניינה של תורת ארץ ישראל הוא ההתאמה שבין הטבע של ארץ ישראל למצב הרוחני של עם ישראל. בתפקוד שלנו כעם אנו מקבלים שכר ועונש כעם דהיינו בעניינינו הלאומיים ולא הפרטיים. מתוך כך לכל פרט טוב יותר. כשיורד גשם טוב לכל העם וגם לגינה הפרטית שלי.

דור הגאולה משדרג את המושגים הישנים של שכר ועונש. מסביבנו אנשים רבים שכבר לא עובדים את ה' מתוך 'דיבורי גן עדן וגיהנום' אותם הכרנו היטב עד עתה. הם עובדים את ה' מתוך הבנה פשוטה שחוקי התורה נועדו בין היתר לטוב לנו לחיותנו כל הימים. הן בעולם הזה והן בעולם הבא. הן ככלל, בניית חברה מוסרית ומצליחה שתהווה אור לגויים ותתקן את העולם. והן כפרט, אנשים קדושים וטובים שיזכו לגן עדן.