אלוקים לא גדול!

[הכוזרי 6]

ברשומה שעברה למדנו על הפרדוקס הנפלא של התגלות האינסוף בעולם מוגבל. שאלנו - כיצד אפשרי שהי''ת יתגלה בעולם ויתעניין בו? והתשובה הפשוטה הייתה – 'איננו מבינים זאת, אך כך בהחלט ראינו'.

ברשותכם, נמשיך לעסוק בשאלה נכבדה זו. למראית עין, הפילוסוף מגדיל מאוד את הקב"ה, הוא טוען בפאתוס 'אלוקים גדול מדי מלהתעניין בעולם הזה ובבני האדם'. בעצם, הפילוסוף טוען טענה שפעמים תכופות נשמעת ברחוב גם בימינו – 'אלוקים כל כך גדול, נראה לך שהוא מתעניין בפרטים לא משמעותיים כמו מה נכנס לך לפה [כשרות] או לחילופין מה יוצא ממנו [לשה"ר או להבדיל תורה ותפילה]?'.
זהו בעצם פן נוסף של אותה השאלה, היהדות כביכול מקטינה את הקב"ה בכך שאומרת שאכפת לו מכל פרט [מה שנקרא 'הלכה'], ואילו הפילוסוף או זה שאינו מקיים מצוות אך מאמין בקיום האל הוא זה שמגדיל את הקב"ה.

אלא שדבר זה נכון רק אם אתה מתייחס אל הקב"ה כישות גדולה, הגדולה ביותר. היהדות גורסת אחרת. אלוקים איננו גדול, אלוקים הוא אינסופי. חלק מלהיות אינסוף אומר שאין מקום שבו הקב"ה לא נמצא, מלאה הארץ כבודו, ואין מקום שבו הוא לא נמצא שהרי אין לו סוף.

מעבר לכך חלק מלהיות אינסוף אומר לא להיות מוגבל לתפיסתנו האנושית המוגבלת. הפרדוקס הוא מאפיין מובנה ומובהק של התגלות האינסוף. 'ה' אמר לשכון בערפל' והתגלות ה' תמיד כרוכה בהתמוססות של גבולות הטבע זו גם המשמעות של 'מקום הארון אינו מן המידה' וכן 'אין לינה פוסלת בראש המזבח' - במקומות של התגלות הקדושה יש תמיד מעין דוק של מסתורין. בהר סיני עשן, בקודש הקדשים נכנסים דברים שלא על פי המידות הגשמיות הנהוגות בינינו ואפילו ממד הזמן מתערער כשמדובר על ראש המזבח.

הוי אומר – דווקא זה שהקב"ה התגלה בעולם בצורה הכי בלתי הגיונית בהגיון אנושי מוגבל, עובדה זו עצמה היא המעשה ה'הגיוני' ביותר לישות האינסופית האחת והיחידה.