פירוש הרמב"ן על התורה נחשב לאחד מעמודי התווך של הפרשנות היהודית, המשלב פשט, דרש, חקירה פילוסופית וסוד (קבלה). להלן רשימה של 30 הפירושים המרכזיים והמצוטטים ביותר, המחולקים לפי חמשת חומשי תורה, עם תוכן מקוצר לכל אחד:
ספר בראשית
הקדמה לתורה: התורה נכתבה כרצף של שמות הקב"ה, וכל החכמות כלולות בה.
א, א ("בראשית"): הסבר תהליך הבריאה מ"אין" ל"יש" דרך חומר היולי דק (היולי).
א, כו ("נעשה אדם"): התייעצות ה' עם כוחות הטבע (הארץ) בבריאת גוף האדם.
ב, ז ("ויפח באפיו"): ייחודיות נשמת האדם – "מאן דנפח מדיליה נפח" (הנופח, מעצמותו נופח).
ב, ט ("ועץ החיים"): המשמעות הפנימית של עצי הגן והשפעתם על הבחירה החופשית.
יב, ו ("והכנעני אז בארץ"): הכלל המפורסם: "מעשה אבות סימן לבנים" – קורות האבות רומזים לעתיד האומה.
יב, י ("ויהי רעב בארץ"): ביקורת נוקבת על אברהם שירד למצרים וסיכן את שרה (חטא שגרם לגלות).
טו, ז ("אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"): ויכוח עם רש"י וראב"ע על נס הצלתו של אברהם מכבשן האש.
יח, א ("וירא אליו ה'"): ויכוח עם הרמב"ם האם ביקור המלאכים היה במראה הנבואה או במציאות פיזית.
יט, ה ("ונדעה אותם"): הסבר רשעותם של אנשי סדום וביטול מצוות הצדקה.
כד, א ("וה' ברך את אברהם בכל"): הסבר המושג "בכל" על פי סוד (המידה השביעית).
כו, ה ("וישמור משמרתי"): האם האבות קיימו את כל התורה לפני שניתנה? (הרמב"ן טוען שקיימוה רק בארץ ישראל).
לב, ד ("וישלח יעקב מלאכים"): המשך הכלל "מעשה אבות" – רמז ליחסים בין ישראל לאדום (רומי) לדורות.
ספר שמות
הקדמה לשמות: הגדרת הספר כ"ספר הגלות והגאולה" (הגאולה מסתיימת רק בבניית המשכן).
יג, טז ("ולטוטפות בין עיניך"): הכלל על הנסים הנסתרים – כל המציאות היא נס, ואין לאדם חלק בתורת משה עד שיאמין שכל דברינו הם נסים.
כ, ב ("אנכי ה' אלוקיך"): מהות מצוות האמונה ומדוע הוזכרה יציאת מצרים ולא בריאת העולם.
כ, ח ("זכור ושמור"): ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה ושרשן במידת החסד והדין.
כה, ב ("ויקחו לי תרומה"): סוד המשכן כהמשך של מעמד הר סיני (השראת שכינה קבועה).
ספר ויקרא
א, ט ("ריח ניחוח"): ויכוח חריף עם הרמב"ם על טעם הקורבנות (הרמב"ן דוחה את הטענה שהם נועדו רק להרחיק מעבודה זרה).
יב, ב ("אישה כי תזריע"): הסברים רפואיים וביולוגיים על יצירת הוולד וטהרת המשפחה.
יח, כה ("ותקיא הארץ"): מעלת ארץ ישראל – המצוות הן חובת הגוף, אך עיקרן בארץ, והארץ אינה סובלת עוברי עבירה.
יט, ב ("קדושים תהיו"): איסור להיות "נבל ברשות התורה" – חובת הפרישות גם מדברים מותרים.
יט, יח ("ואהבת לרעך כמוך"): הסבר ריאלי למצווה – לא לאהוב כנפשו ממש, אלא לרצות בטובת חברו כמו בטובת עצמו.
כו, טז ("ואם לא תשמעו לי"): הסבר שהתוכחה בויקרא רומזת לחורבן בית ראשון, בעוד שבדרים היא רומזת לבית שני ולגלותנו.
ספר במדבר
טז, א ("ויקח קורח"): ניתוח פסיכולוגי-פוליטי של המחלוקת ומדוע קורח המתין עד עכשיו כדי למרוד.
יח, יט ("ברית מלח"): משמעות המלח בבריתות ובקורבנות (הקשר בין מים לאש).
כ, ח ("ודברתם אל הסלע"): בחינת חטאו של משה רבנו (סוקר עשרה פירושים אחרים ודוחה אותם).
במדבר לג, נד מצות כיבוש וישיבה
ספר דברים
הקדמה לדברים: הגדרת הספר כ"משנה תורה" – חזרה על המצוות וביאורן לדור שנכנס לארץ.
ו, יח ("ועשית הישר והטוב"): חובת ההתנהגות לפנים משורת הדין (כללי המוסר שמעבר למצוות הפרטניות).
דברים יא, יח הציבי לך ציונים
ל, יא ("כי המצווה הזאת"): זיהוי המצווה – האם מדובר על כל התורה או על מצוות התשובה.
