האם גר ויהודי שווים?

[בעקבות הכוזרי 19]

בעבר [רשומה מס' 10] עסקנו בשאלה הנכבדת – מהו הכישרון המיוחד לעם ישראל בין אומות העולם. תשובתו של ריה"ל לשאלה זו ברורה – הכישרון לדבר עם אלוקים ומתוך כך להיות נושאי דבר ה' בעולם.
ובאמת, כל התקשורת האנושית תלויה בדבר זה. אם ישנה תקשורת בריאה בין האדם לאלוקים – גם התקשורת בין האדם לחברו אמורה להיות בריאה וטובה. בימי מגדל בבל, ימים בהם ניסו בני האדם ליצור הפרדה בין העולם הזה להשם, 'לעשות לנו שם', גם השפה הייתה חייבת להתבלבל ונחלקה הארץ לשבעים אומות. לעומת זאת, לעתיד לבוא נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ובהיפתח ערוץ תקשורת שכזה בין האדם לאלוקיו דרך בית המקדש הישראלי, גם העמים כולם יהפכו שפה ברורה והדיבור יתוקן.
ואם כן הכישרון הנבואי הוא הכישרון המיוחד של ישראל.

עכשיו נותר לברר – מהו מעמד הגר על פי זה.

ריה"ל טוען ,בסוף המאמר הראשון, שאין לגרים יכולת להתנבא. הסיבה לכך כנראה היא משום שקישורם לבורא התחיל מהם – הם בחרו להסתפח לנחלת אל. מה שאין כן ישראל אשר ה' בחר בהם. יתירה מזאת, הכישרון הנבואי הוא ירושה לנו מאבותינו שהיו סגולה ולב של האנושות. הגרים שאינם מהמשפחה של האבות והאמהות הקדושים הללו אינם שותפים בירושה זו. לכן על אף שגר חייב במצוות ואנו מחוייבים כלפיו באהבה מיוחדת הנלמדת מהפס' 'ואהבתם את הגר' בנוסף על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', אין הגר יכול להיות נביא. [ואולי גם הקשר לנחלה בארץ ישראל ארץ הנבואה הוא חלק מהעניין].

אך הרמב"ם רוח אחרת עימו. באגרת לאדם בשם עובדיה הגר כותב הרמב"ם בחריפות שמעמדו של הגר שווה למעמדו של ישראלי מלידה. הרמב"ם מוכיח זאת מהנביא עובדיה שהגמרא מספרת לנו שהיה גר אדומי. יתירה מכך, הרמב"ם מסביר לאותו עובדיה הגר שלגר ישנה מעלה שאין לישראל רגיל וזאת מכיוון שהגר בחר ללכת אחרי ה' למרות סביבתו האלילית ומבחינה זו הוא דומה יותר  לאברהם אבינו מאשר בן ישראל מלידה שנולד לתוך המציאות הזו בעל כרחו.

המעניין הוא שלסוגיה זו ישנה נפקא מינה הלכתית. האם הגר יכול לומר את המילה 'אבותינו' בהתייחס לאבות האומה אברהם יצחק ויעקב. הדבר נוגע הן לתפילתו של הגר ולהיותו שליח ציבור באמירת 'אלוקינו ואלוקי אבותינו' בתחילת תפילת העמידה והן למצוות מקרא ביכורים 'הארץ אשר הנחלת לאבותינו'. 
ואכן, ביחס לסוגיה זו כבר במקורות קדומים מצאנו מחלוקת. 

המשנה בביכורים אומרת גר מביא ואינו קורא – דהיינו שמביא ביכורים אך איננו יכול לקיים מצוות מקרא ביכורים וכתב רבינו תם שמאותה סיבה גר גם לא יכול להיות חזן שהרי הוא איננו יכול לומר שאבותיו הם אברהם יצחק ויעקב.
אך בתלמוד הירושלמי מופיעה דעת רבי יהודה שגר מביא וקורא ואומר 'אבותינו' ואינו חושש ושם אף מביאים מעשה רב שכן נהגו בפועל. רבינו יואל ור"י אכן התירו כדברי הירושלמי וכן משמעות דברי הרמב"ם.

למרבה הפלא בסוגיה זו ישנה הכרעה של השו"ע. השו"ע בסימן נ"ג סע' י"ט כתב: יש מונעים גר מלהיות שליח ציבור ונדחו דבריהם. [גם לגבי הל' זימון פסק השו"ע כך]. 

וא"כ ההכרעה למעשה היא שיש לגר אפשרות לומר אבותינו וכדעת הרמב"ם.