שלוש עצות בגידול הבנים לתלמוד תורה מעשרת בני רב פפא

 

השבת מסיימים בעז"ה חומש, וזהו זמן טוב לדבר על 'סיומים'.

כל מי שעשה סיום מסכת בחייו שם לב למנהג המעט משונה לדקלם את שמות עשרת בני רב פפא. נזכרו כמה סיבות למנהג זה ודומני שאם נתבונן בסיבות אלו נוכל לדלות מהן שלוש נקודות חשובות לחינוך הילדים.

כבוד תורה
המהרש"ל בספר ים של שלמה (בבא קמא פרק מרובה סימן לז) מביא משם הרמ"א דרשה חשובה.
בדרשתו מסביר הרמ"א שרב פפא שעשיר גדול היה (פסחים מט, א) היה גם מחזיק תורה גדול ונהג לעשות לבניו החשובים סעודה נאה בכל סיום מסכת ולכן זכה שמזכירים אותו בכל סעודת סיום.

למדנו מכאן שכבוד התורה וכבוד תלמידי החכמים (גם כאשר מדובר בבניו) מלמד את הבנים את היחס הנכון לתורה. כשהבן רואה שאביו מוזיל מממונו ןמקדיש זמן לארגון שמחת הסיום הוא מבין מה באמת חשוב לאבא שלו.  

שלום וכבוד תלמידי חכמים 
בדרך אחרת מבאר הגאון רבי שמשון אהרן פולנסקי אב"ד טעפליק ורבה של שכונת בית ישראל (דבריו מובאים בלקט חידושיו הנקרא "ישועות שמשון"), כי עשרת בני רב פפא מוזכרים על שם עשר מחלוקות בש"ס שרב פפא עשה שלום בניהם, כאשר חשש לשתי הדעות והנהיג לעשות באופן שיוצא ידי חובת שניהם - כך למשל במחלוקת חכמים (ברכות נט, א) כיצד יש לברך בעת ראיית הקשת אם יש לברך "ברוך זוכר הברית" או "נאמן בבריתו וקיים במאמרו", ורב פפא הכריע כי יש להזכיר את שניהם - "ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". ובאופן זה נהג רב פפא בעשר מחלוקות בש"ס. והרב מטעפליק מטעים כי כיון שהיה רב פפא 'רחים רבנן' - אוהב את החכמים וחושש לדבריהם, הרי ש'זכה לבנין רבנן' - כנגד כל מחלוקת בה חשש לדברי שני החכמים, ולכך שבניו יוזכרו בעת כל סיום מסכתא.
ניתן להוסיף לדבריו פרפרת נאה. רב פפא בהנהגתו, הרבה שלום בעולם כמאמר חכמים 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם'. ולפי שרב פפא נהג בעצמו כדברי רבינו הקדוש בסיום שישה סדרי משנה (סוף עוקצין), זכה שיוזכרו הוא ועשרת בניו - בכל סיום מסכת.
כאשר אתה מדבר בבית סרה ברב אחר, מזרם אחר וכדומה אתה הורס את החינוך של בניך.

תורה עד מסירות נפש
ואילו הגאון רבי ראובן מרגליות סבור כי יסוד מנהג הזכרת שמותיהם של בני רב פפא בסיום תלוי באופן סיום חייהם. מצינו בשם ר"ש מקינון שבני רב פפא נהרגו על קידוש השם. ובגמרא (ברכות כ, א) מצינו שהיו תלמידי חכמים מופלגים - שכן במתיבתא דרב פפא שנו את שישה סדרי משנה שלוש עשרה פעמים, "ולפי שאחרי קריאת התורה מזכירים נשמות וביחוד של אלו שנהרגו על קידוש השם, כן הוקבע במתיבתא דרב פפא בכל פעם שסיימו שיתא סדרי להזכיר נשמות האחים הקדושים בני רב פפא ומני אז הוקבע לדורות".

התורה נלמדת באופן של 'עזה כמות אהבה' ושל 'אדם כי ימות באוהל', לימוד פושר וללא קביעות לא יעשה את העבודה. מסירות בתמימות (טוטאליות) להבנת התורה וזכירתה.

מה היתרון להיות אדם בצל?

 

התורה מרחיבה בשבחיו של בצלאל. הוא איש חכם לב ומלא יצירתיות. פסוק מפורש בתורה קורא לנו להסתכל בשמו: "ראו קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה". ננסה לעשות כן.

אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בָּא וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, אָמַר לוֹ מַהוּ הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ וּמְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אָמַר לוֹ מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמִּשְׁכָּן אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ רַבֵּינוּ משֶׁה אֵין כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּכָךְ, אֶלָּא אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ זָכָה שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן.

המשכן הוא המקום בו מלמד האל את האדם תורה. אוהל מועד נקרא כך על שם ההתוועדות הזו שעניינה התורה הקדושה. וכך הארון הוא מרכז המשכן בהיותו המקום בו נמצאים הלוחות, ספר תורה וממנו מדבר ה' (מבין שני הכרובים שעל גביו). משה רבן של כל ישראל מבין היטב בתורה, משה נמצא באור. אך בכבודה של תורה מבין יותר בצלאל – האדם שנמצא בצל, צל שהוא בן אור.

כשהגעתי לקהילתנו הקדושה והכרתי את הקהל הקדוש למדתי זאת היטב. כשאדם לומד בבית המדרש יחד עם חבריו ועם תלמידי חכמים ישנה אוירה של לימוד, אדם שרוי באורה של תורה. אך לעיתים תלמידי חכמים מבינים פחות בכבודה של תורה מאנשים שלא נמצאים רוב יומם בבית המדרש. דווקא אדם שנמצא תחת קרן האורה של התורה בצורה יומיומית עלול לא להבין מהו הערך של כל לימוד וכמה כבוד יש לנהוג בחבריו הלומדים. זה אשר תורתו אינה אומנתו מכבד מעומק לבו ויודע גם כיצד נראה כבוד בעיני העולם. זוהי הסתכלות חשובה שנצרכת מאוד להשראת השכינה. משה יכול לקבל את הדיבור האלוקי דווקא במשכן שבנה בצלאל.

ואכן לבצלאל ישנו חלק באור –

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר הָאוֹר בָּרָא תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָעוֹלָם... מִמֶּנּוּ לָמְדוּ הַצַּדִּיקִים כְּשֶׁהָיוּ מַתְחִילִין בְּדָבָר הָיוּ פּוֹתְחִין בְּאוֹרָה, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּשְׁכָּן אָמַר בְּצַלְאֵל וּבַמֶּה אֶפְתַּח תְּחִלָּה, פָּתַח בָּאָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן.

בפירוש מתנות כהונה הסביר את הפתיחה בארון משום שהתורה הנקראת אור נמצאת בתוכו ולכן הארון עצמו הוא מלשון אור (אור – נ, כנגד חמישים שערי בינה שבה).

כדי שישרו שכינה, תלמידי החכמים המיוצגים במודל שמלמדת אותנו התורה על ידי משה רבינו, זקוקים למבט שמלמד בצלאל בן אורי, האנשים שנמצאים בצל האל, לא רואים את אורו ישירות אך דווקא בגלל זה מבינים היטב את משמעות האור. כיתרון האור מן החושך.

לגבי שמו כבן חור - עיינו בהמשך ברשומה בשם זה.

ניחוחות הוד קדומים של כניסת הילדים לתלמוד תורה

בית כנסת אבן דנאן בפאס, מרוקו Csörföly Dániel יוצר התמונה

שלוש מקורות קסומים...

ספר הרוקח לר' אלעזר מוורמיזא: 
"...ביום שמחנכין אותו לאותיות הקדש... כעלות השחר יום עצרת (שבועות) מביאין הנערים... ומכסים אותו תחת המקטורן מביתם עד בית הכנסת או עד בית הרב... ונותנין אותו בחיקו של הרב המושיבם ללמוד... ומביאים הלוח שכתוב עליו אבג"ד, תשר"ק,"תורה ציווה לנו (משה מורשה קהילת יעקב)", "תורה תהא אומנותי", ונותן על הלוח מעט דבש ולוחך הנער הדבש על האותיות בלשונו.
ואחר כך מביאין העוגה שנילושה בדבש וכתוב עליה: "ה' נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים" וקורא הרב כל תיבה של אלו פסוקים והנער אחריו.
אחר כך מביאין ביצה מבושלת וקלופה הקליפה ממנה וכתוב עליה: "ויאמר אלי: בן אדם, בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגילה הזאת אשר אנוכי נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק", ומאכילין לנער עוגה וביצה כי טוב הוא לפתיחת הלב.

ילדים תימנים לומדים תורה מתוך האתר בעולמם של חרדים https://bshch.blogspot.com/2016/08/blog-post_290.html



כפר טודרא - יהושע סובול: 
"אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס, היו לוקחים את הילד שהגיע לגיל חמש; כתר פרחים עושים לו,
אצלנו בכפר טודרא, כתר בראש מלבישים לו ,שהגיע לגיל חמש.
כל הילדים ברחוב חגיגה גדולה עורכים לו, שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא.
ואזאת חתן השמחה שהגיע לגיל חמש , אצלנו בכפר טודרא, מכניסים לבית הכנסת וכותבים על לוח של עץ בדבש מאלף ועד תו את כל האותיות בדבש ואומרים לו: חביבי לקק!

והיתה התורה שבפה מתוקה כמו טעם של דבש , אצלנו בכפר טודרא שבלב הרי האטלס".

צילום: גרשון אלינסון/ פלאש 90

אורחות חיים מנהג רז"ל בת"ת
א. מנהג רז"ל כשמשימין בניהם לתלמוד תורה.
המנהג שנהגו רז"ל כשמשימין בניהם לתלמוד תורה. נהגו כשאדם משים בנו לתלמוד תורה שכותבין על קלף או על לוח האותיות ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים ולשין לו חלות בדבש וחלב ומביאין לו פירות ומיני מגדים ומוסרין אותו לתלמיד חכם להוליכו לבית הספר ומאכילין אותו מן החלות בדבש וחלב ומן הפירות ומיני מגדים ומקרין אותו האותיות. ואחר כך מחפין אותן בדבש ואומרין לו שילחוך הדבש מעל האותיות ואחר כך מחזירין אותו לאמו. וכשמתחיל ללמוד תורה מתחילין בתורת כהנים בספר ויקרא ועושין לו סעודה של שמחה לפי שדומה לאביו כאלו מקריבו להר סיני. אמרה תורה כל יום ויום יהיו בעיניך דברי תורה כאלו היום נתנו דכתיב ביום הזה ולא כתיב ביום ההוא. ומה שמאכילין אותו פירות ומיני מגדים זכר למעדנים שנתעדנו ישראל במדבר כגון מן ובאר ושלו: ומה שלשין חלות בדבש וחלב זכר לויניקהו דבש מסלע וכתיב דבש וחלב תחת לשונך. ומה שמתחילין מספר ויקרא שכך אמרו חכמים ז"ל מתחילין לתינוקות מספר ויקרא לפי שאמר הב"ה יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות ומעלה אני עליהם כאלו הקרבתם לפני קרבן. ומה שמחזרין אחר תלמיד חכם להוליכו לבית הספר שכן במתנת תורה חזר הב"ה על משה שהיה אדם גדול וענו מאד. ומה שמחפה אותו תחת כנפיו (היה) [הוא] כדי לחבבו בתורה בדרך ענוה וצניעות שכן כתיב לבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. וכל כך למה כדי שתתקיים התורה לדורות עולם. שמעשיהם של צדיקים קיימין לעולם ומה שמחפין האותיות בדבש אחר קראו אותן ומלחיכין אותו אליו כדי שיהיו דברי תורה בפיו כדבש למתוק כענין שנאמר ותהי בפי כדבש למתוק. ויש שאין מניחין ללוש החלות כי אם לבתולות כמו שמצינו שהקפיד הקדוש ברוך הוא בפולטת שכבת זרע בנתינת התורה שנאמר אל תגשו אל אשה. ומה שמפתין אותו בתחלה ואחר כך מכין אותו ברצועה שכן במתן תורה תחלה כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כלומר אין עליכם אלא קבול שכר ולבסוף כתיב זובח לאלהים יחרם מחלליה מות יומת ושאר עונשין: ומרגילין התינוקות לנענע גופן בשעת הלמוד כמו שכתוב במתן תורה וירא העם וינועו. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה עבדו את י"י ביראה. וכן אומר שלמה שפתותיו שושנים נוטפות מר עובר. אל תיקרי שושנים אלא ששונים אל תיקרי מר עובר אלא מר עובר שצריך שיהיה התלמיד לפני הרב באימה וביראה. ומנין שכל הדברים האלה תלויין בנתינתה שנאמר והודעתם לבניך וגו' וסמיך ליה יום אשר עמדת מלמד שביום שאדם מכניס בנו לתלמוד תורה הוא לפני השם כיום שעמדו ישראל בחורב:
והמנהג הזה היה מנהג הקדמונים והיו נוהגין אותו אנשי ירושלם ועוד היום נוהגין במקצת מקומות. ועוד היה מנהג יפה וטוב בירושלם שהיה מחנכין בניהם ובנותיהן להתענות ביום התענית כבן שלש או כבן ארבע עד עצומו של יום ומארבע ועד חמש היו מחנכין אותו להשלימו ואחר כך היה אביו סומכו ומביאו לפני כל זקן לברכו שיזכה לתורה ולחופה ולמעשים טובים. וכל מי שהיה בעירו גדול ממנו הוא עומד ממקומו ועומד לפני הגדול והיה משתחוה לפניו שיתפלל בעדו ללמדך שהן נאין ומעשיהן נאין וכל יצר מחשבותם היה לשמים והיו מוליכין בניהם הקטנים לבתי כנסיות לחנכן ולזרזן במצות:

נאסף ע"י רבנים מקבוצת איגוד רבני קהילות