יום שישי, 30 באוקטובר 2020

מה באמת חשוב לך?


 

Photo by Eiliv-Sonas Aceron on Unsplash

סיפר המחנך הידוע הרב יחיאל יעקובסון:           
יום אחד לאחר שיעור מוצלח ביותר, לאחר שהילדים שרו והתלהבו מדברי התורה והסיפורים, עמד רב בתלמוד תורה (חיידר) ורגע לפני הצלצול שאל בקול רם ובחיוך – 'ילדים יקרים וכי יש משהו חשוב מהתורה?' וכולם ענו – 'לא'. כולם, למעט ילד אחד שקולו כמעט שנבלע בבליל הקולות, אותו ילד צעק 'חמין'. הצלצול נשמע והרב ששם לב לעניין היה מוכרח להבין כיצד דווקא אחד הילדים המוצלחים בכיתה אומר דבר כל כך משונה. הוא ביקש ממנו בעדינות להשאר בכיתה ושאל אותו 'אתה באמת חושב שחמין יותר חשוב מהתורה?' והתלמיד מביט בו ועונה בתמימות 'כן'. הרב הסקרן המשיך ושאל 'מה גרם לך לחשוב כך?' ונענה בפשטות: 'בכל בוקר שבת אבא מבקש שאומר דבר תורה. בינתיים אמא מגישה את החמין לשולחן ואז אני רואה מה באמת משמח ומעניין את אבא שלי...'

פעמים רבות החינוך שלנו נעשה בדרך עקיפה, ברגעים בהם אנחנו חושבים שהילדים לא רואים, לא שמים לב, ברגעים בהם אנחנו לא מחנכים.  בספר כף החיים (פלאג'י) מסופר על מנהג להניח ידיים על הראש ולברך את הילדים לא רק בליל שבת כי אם גם במוצאי שבת, בדרך אגב מלמד אותנו הרב גם כלל חשוב בחינוך. הגמרא מסבירה שתלמידי חכמים לא זוכים שבניהם יהיו תלמידי חכמים 'על שלא ברכו בתורה תחילה'. וכך מסביר רבי חיים פלאג'י (כה"ח לב, סג) על פי העוללות אפרים את הסיבה שפעמים רבות החינוך של תלמידי חכמים לא מצליח:

שמי שאוהב תורה הוא מברך תחילה שיהיה בנו תלמיד חכם אבל מי שאינו אוהב את התורה מברך תחילה שיהיה עשיר ולכן יפה אמרו כי הסיבה שאינם יוצאים בניהם תלמידי חכמים הוא מפני שלא ברכו בתורה תחילה ירצה ברכה ראשונה לא ברכו שיהיו תלמידי חכמים שיעסקו בתורה לשמה.

על מה אנחנו מתפללים מכל הלב? - זו השאלה. בפרשת לך לך מבטיח הקב"ה לאברהם בן, אברהם מצידו אומר "לו ישמעאל יחיה לפניך" (בראשית יז, יח). אך מה פירוש תפילה זו?

הרמב"ן מסביר שעכשיו אחרי שהובטח לאברהם בן נוסף שממנו ימשיך זרעו והפעם סוף סוף מאשתו שרה פחד אברהם וחשש שזה אומר שבנו ישמעאל ימות, ולכן התפלל שגם ישמעאל וזרעו יחיו ויתקיימו לעולם. אך תרגום יונתן, רש"י ואור החיים מסבירים אחרת. ההדגשה 'לפניך' במילים 'יחיה לפניך' אומרות יחיה כמו שאתה רוצה, יחוש שאתה תמיד איתו וממילא ינהג כרצונך ובלשון רש"י 'יחיה ביראתך'. אור החיים הקדוש מחדד שלא היה זה רק ביטוי של ענווה – 'איני כדאי לקבל מתן שכר כזה' (רש"י שם). רבי חיים בן עטר מסביר שאברהם ראה בישמעאל סימנים לא טובים של התנהגות לא ראויה ולכן על אף שכל חייו התפלל על בן משרה, ועל אף שהובטח לו שמבנו זה יצא לו עושר וכבוד "מלכי עמים ממנה יהיו", באותו רגע קדוש מתפלל אברהם מקירות ליבו על מה שבאמת מפריע לו – שישמעאל בנו יהיה צדיק.

החינוך ה'דתי לאומי' מרים דגלים רבים, אך חשוב שהדגל הראשי יהיה התורה. שהדיבור בבית לא יהיה 'תגדל ותהיה רופא' ואפילו לא 'תגדל ותהיה רמטכ"ל' אלא 'תגדל ותהיה תלמיד חכם' זה הדבר החשוב ביותר. ובעז"ה אם יחפוץ ליבך - רופא תלמיד חכם או רמטכ"ל תלמיד חכם... 

פעם נשאלה אמו של החפץ חיים איך זכתה בבן כזה. לאחר שאמרה בענווה שבאמת אינה יודעת ולאחר הפצרות רבות אמרה כך: 'אם אתם שואלים אני יכולה לומר לכם דבר פעוט אחד: לפני חתונתי, אמרה לי אמי: "בתי, הקשיבי לדברי. אנו מצווים לגדל את בנינו לתורה וליראת שמים, על כן אני מבקשת ממך דבר אחד: בכל עת פנויה, טלי סידור זה לידיך, והעתירי תפילה לפני בורא העולם שתזכי לגדל את ילדיך לתורה וליראת שמים, ואל תשכחי להזיל דמעות בעת תפילתך" בסיום דבריה, העניקה לי סידור ובו תפילות וספר תהילים'. זה כל מה שעשיתי...' סיימה בתמימות אמו של ה"חפץ חיים". 'בכל פעם שסיימתי את עבודות הבית, או אף כאשר הנחתי סיר תפוחי אדמה על האש והמתנתי כמה דקות לסיום הבישול, הייתי נוטלת את הסידור שקיבלתי מאימי ע"ה ובוכה בדמעות שליש לרבש"ע שיפתח את עיניו של ישראלק'ה שלי, ואזכה לגדל אותו לתלמיד חכם וירא שמים". 
(הסיפור האחרון מהאתר הנפלא של הרב חייא בן חמו הי"ו 'דרשות פור יו')

יום שישי, 23 באוקטובר 2020

אדמה ושמיים (1)


Photo by Steffan Mitchell on Unsplash

למשפחת אדם הראשון נולדו שני בנים - קין והבל. בנים שעליהם היה מוטל לתקן את העולם כולו לאחר הקללות שבאו בעקבות החטא של הוריהם.

קין לקח על עצמו את התיקון והשמירה על האדמה והבל את התיקון והשמירה על החי[1], אין ספק כי הירידה עד עבודת האדמה היא גדולה ומצריכה חוסן רוחני מיוחד על מנת שלא להפוך לאדם שרחוק מאלוקות[2]. שניהם היו צריכים לתקן את העולם במובן של לעובדה ולשומרה אך גם להרים את המבט אל עבר הקב"ה. בשלב הראשון נדמה היה ששניהם עושים עבודה טובה. נראה היה שקין כבכור האנושות עומד במשימה שכן הוא מציע להקריב קרבן לה'. הקרבן לשון קירבה מסמל את הרמת המבט כלפי שמיא בתחינה שתיקונם יעלה לרצון. אלא שאז קין מביא מפרי האדמה הבאוש.

אם ננסה לדמיין את מצב האנושות אחרי הקללות נבין כי הקללה שתפסה את מלוא תשומת הלב כבר מרגע הגירוש מגן עדן הייתה דווקא קללת הארץ ממנה משמע כי בני האדם עלולים פשוט להישאר רעבים. הם יעבדו קשה, יזרעו חיטה והארץ תצמיח במקומה קוץ ודרדר[3]. עלינו לזכור כי לא עמדה בפניהם שום ברירה אחרת, שכן אכילת בעלי חיים הייתה אסורה להם[4] וככל הנראה כלל לא נלקחה בחשבון. הניסיון של קין לא היה קל, את מעט הפירות הטובים שהניבה לו הארץ רצה לשמור לו ולמשפחתו, אך כאן בדיוק טמונה הטעות היסודית של קין. הוא חושב שהקב"ה הוא מעין פריץ שיש לרצות והוא לא מבין שגם למען עבודת תיקון העולם עצמה אתה חייב להחזיר את שם שמיים לבריאה. השראת השכינה מביאה גם את הברכה הגשמית. קין מקנא בהבל על כך שאלוקים שעה למנחתו ובמקום ללמוד לקח ולתקן את עצמו הוא מעלים את הגורם לייסורי המצפון ואת המעורר לשינוי ורוצח את אחיו.

בעקבות המעשה נגזר על קין שהאדמה לא תוסיף לתת לו את כוחה ושעליו להיות נע ונד בארץ, זהו הביטוי של איבוד תפקידו כאחראי על תיקון האדמה. אלא שקין לא מתייאש ומחליט לבנות עיר, מכיוון שעל שמו איננו יכול לקרוא אותה בגלל הגזירה הוא קורא אותה על שם בנו חנוך[5]. חנוך מעבה את העיר וקורא לבנו עירד – ככל הנראה הלחם של המילים עיר עד[6]. בשלב הזה קין מנסה לתקן ולהיטיב את העולם שסביבו ללא קשר לה'. הוא כביכול אומר אם ה' גירש אותי ובכל זאת נתן לי את האדמה הרי שאעשה הכל כדי לחיות בה היטב. אדם שנמצא מגורש מעם פניו של אלוקים לא בונה בגלותו עיר אלא אם כן הוא חושב שהוא הולך להישאר שם. נראה ששושלת קין מוותרת על הנוכחות האלוקית בחייה ומנסה להתגבר על מכשולי המציאות בלי קשר לאלוקים. לכן שם בנו של עירד הוא מחויאל  - מבחינתו מחוי האל, עזב ה' את העולם ח"ו. כשמדברים כך אז אולי גם ה' עצמו לא חזק כל כך שכן במקום שהוא כשל – בריאת עולם מוצלח ונוח, אנחנו בני האדם הצלחנו ולכן בדור הבא נקרא בנו מתושאל (תש האל ח"ו) והוא זה שמוליד את למך. למך זה עתיד להיות אבי הדור השביעי של שושלת קין, הדור הקריטי[7]. התורה מרחיבה מעט בעניינו של למך בן מתושאל וכך גם המדרש. מה אנו יודעים על למך? הוא הראשון במקרא שמתועד שלקח שתי נשים עדה וצילה. המדרש מסביר שכוונתו הייתה אגואיסטית – אשה לילדים ואשה ליופי. אך אם למך הראשון לפגוע במעמד האשה הרי שנשותיו היו הראשונות למרוד בו – גם עדה וגם צילה מולידות והן גם אלה שמחליטות להפסיק להוליד[8]. עדה מולידה את יבל ויובל ואילו צילה את תובל קין ואת אחותו נעמה. כל אחד מבניו של למך היה מיוחד בפיתוח העולם – יבל – אבי יושב אוהל ומקנה שעבוד החומר, ביות הבהמות. מדוע יש צורך במקנה אם לא אוכלים בשר? מסתבר כי בשושלת קין נפרץ גם העניין הזה. אך יש לעמוד גם על המילים יושב אוהל. אצל יעקב אבינו נאמר שהיה יושב אוהלים והכוונה בפשטות שהיה אדם רוחני שלא מצא את מקומו בעיר עם המון האדם. האם גם אצל יבל ישנה נטייה רוחנית? המדרש מספר שיבל היה גם אבי מיסוד העבודה הזרה בבתי ע"ז[9]. אחיו של יבל היה יובל אבי כל תופש כינור ועוגב. המוזיקה גם היא נועדה לפיתוח העולם אך באווירה בה שם האל אינו נישא צפוי שהמקום הרוחני אליו תלך ותתפתח יהיה גם הוא נוטה לע"ז או לתאוות זרות[10] . תובל קין היה הראשון ללמוד להשתמש במתכת. בראיה היסטורית ההמצאה החשובה ביותר שפתחה את עידן המהפכה התעשייתית הייתה המצאת מנוע הקיטור. מקובל לומר כי ההמצאה החשובה ביותר לפניה הייתה המחרשה שעל מנת להמציא אותה היה צריך לדעת להשתמש בברזל. אלא שבניגוד מדהים לשמות שקרא למך לבניו אשר כולם סובבים סביב בקשת היבול, במדרש אנו מוצאים שבמקום להמציא אמצעים פרודוקטיביים מתוך ההמצאה החדשה יצאו למך שהיה כבר זקן וחצי עיוור ותובל קין בנו לציד עם נשק שבנה תובל קין. מסופר שם שתובל קין טעה וחשב שקין הוא חיה ולכן אמר לאביו למשוך בקשת. אביו ירה והרג את קין ומתוך תסכול על המעשה ספק את כפיו והרג בטעות גם את תובל קין[11]. מצמרר לגלות שסופה של שושלת קין אירע ביום אחד בו ראשי החץ שייצר תובל קין סוף שרשרת הדורות הרגו את אבי השושלת ובעקיפין גם אותו. הפיתוח הטכנולוגי אשר לא נקרא עליו שם ה' ולא היה מכוון לרצונו הפך להיות לאדם לרועץ ולמכלה.  

כאן מתפנה התורה לספר כי לאדם וחוה נולד בן נוסף ששמו שת, המילה שת בלשון הקודש משמשת גם ליסוד, תשתית. אלו שתי שושלות מתחרות, שושלת קין ושושלת שת[12]. בשתי השושלות ישנה הקבלה מסוימת בין שמות הנולדים דבר שמרמז על קשר ואולי קשר של ניגוד ביניהן. שת מוליד את אנוש אשר בימיו הוחל לקרוא בשם ה'[13]. עיסוקו הוא רוחני, הוא קורא לקב"ה. המושג קריאה בשם ה' משמש הן לתורה והן לתפילה[14] ובשליחות זו המשיכו גם אבותינו אשר גם עליהם כתובה לשון זו. נכדו של אנוש הוא מקבילו של מחויאל בשושלת קין, אלא ששושלת שת קוראת לו  - מהללאל. שימו לב להבדל העצום, לא מחוי כי אם אדרבה מהולל[15]. בשושלת שת נולד גם חנוך אחר. לעומת חנוך אשר עיסוקו בעיר, את חנוך בן ירד מעניינים השמים – ויתהלך חנוך את האלוקים[16]. אל מול מתושאל נולד בשושלת שת מתושלח וגם הוא הוליד אדם בשם למך. בשתי השושלות למך היה אבי הדור האחרון, בשושלת קין אבי הדור השביעי שכן שבעתיים יוקם קין, ובשושלת שת הדור העשירי שכן עשרה דורות מאדם עד נוח[17].

כשלמך הוליד את נח הוא קרא לו כך משום שהוא האמין שנח יביא מנוחה לארץ ואולי גם נחמה לבני האדם[18]. ואכן נח נשא את נעמה אחות תובל קין והשתמש בהמצאת הברזל והנחושת למטרה יצרנית אשר באמת תביא יבול לעולם – נוח הוא אבי המחרשה. הנישואין בין נח סוף שושלת שת לנעמה סוף שושלת קין הביאו לכך שבפועל שתי השושלות ניצלו ובנו את העולם מחדש לאחר המבול. אלא שנח עצמו בצאתו מן התיבה נוטע כרם נטיעה ששוב מתייחסת להנאות העולם הגשמי ולא חיטה כראוי וכמתבקש מאבי המחרשה.

המבול הוא סוף נאה לאנושות שעסקה מאוד בתיקון הארץ אך שכחה לגמרי מהשמיים. במבול הארץ נמחתה ובכך נקראה האנושות להבנה מחדש שה' נתן את הארץ לבני האדם כדי שיחברו אותה לשמיים.

המשיכו איתנו למאמר הבא על מגדל בבל

[1] מסתבר שגם החלב נאסר עליהם שכן מה שיוצא מבהמה אסורה אסור (היוצא מן הטמא טמא). ואם כן הסיבה שיש צורך ברועה צאן היא למען הצאן. כפי שהקב"ה רועה שלנו במזמור לדוד ה' רועי, וכפי שמשה רבינו הוא הרועה הנאמן של ישראל. לא כדי לקבל מהצאן טובה אלא כדי לשמור ולפתח אותם. עוד על עילוי החי תוכל לקרוא בחזון הצמחונות והשלום של הראי"ה. ואולי החלב הותר להם כדרך שמותר בימינו חלב אשה ואכמ"ל בזה.

[2] שימו לב לכך שדבר דומה חוזר בקשר שבין יעקב לעשיו, יעקב אמור להיות איש הרוח – איש תם יושב אהלים ובתפקידו רועה צאן ואילו עשיו צריך להיות איש השדה. זאת לאחר שיצחק אבינו היה האב היחיד שהצליח להיות איש שדה רוחני – "ויצא יצחק לשוח בשדה", וכן יצחק זורע בארץ וחופר בארות ולא רועה צאן כבנו וכאביו. לאחר שעשיו לא מממש את יעודו (מרשיע דרכו – מתכחש ליעודו) יעקב מקבל על עצמו את שני התפקידים ולכן מקבל גם את אשתו לאה שיועדה בכוונה המקורית לעשיו. בין בני יעקב המאבק הזה יחזור (יהודה ויוסף) וכאשר יוסף יצליח להשאר יוסף הצדיק גם בהיותו משביר לכל הארץ הוא יהפך להיות המקטרג הגדול של עשיו שלא הצליח כמותו - וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יֹוסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ (עובדיה א, יח).

[3] "וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃ וְק֥וֹץ וְדַרְדַּ֖ר תַּצְמִ֣יחַֽ לָ֑ךְ וְאָכַלְתָּ֖ אֶת־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶֽה׃ בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב׃" בראשית ג, יז – יט.

[4] "וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃ וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃" בראשית א, כט – ל. סנהדרין נט ע"ב.

 

[5] רמב"ן בראשית ד, כב.

[6] דרישת שמות שושלות בני האדם היא דבר שנעשה במדרש בסוד השם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות (בשין צרויה) (ברכות    ). ולכאורה ההיגיון מכריח את הדבר שכן מדוע תטרח התורה לתעד ארוכות את מהלך הדורות אם לא שיש מה ללמוד מכך. ואמנם יש לציין כי ע"פ המו"נ נכתבו השמות במפורט כדי להביע את האמינות של התורה אמנם אם זו הסיבה היחידה, מדוע להאריך בעניינו של למך בן מתושאל או לספר פתאום על שמות נשותיו ובתו דבר שלא נעשה לשאר בני האדם.

[7]

[8]

[9] בראשית רבה כג, ג, וכן ברש"י ורד"ק. אמנם עיין בהכתב והקבלה מה שכתב בשם הגר"א שהיה מתבודד לעבודת ה'. וע"פ זה אולי יש לומר שדווקא בני האשה שלקח למך לשם הולדת בנים יצאו שמיטיבים את מעשיהם ובנה של צילה הרשיע כמבואר בהמשך.

[10] עיין מלבי"ם שמדייק שעוגב מלשון עגבים. וע"פ ההערה הקודמת אפשר לדרוש לטובה ועיין אבע"ז ורד"ק.

[12] פרקי דרבי אליעזר

[13] לכאורה מצאנו במקורות מחלוקת האם המילים "אז הוחל לקרוא בשם ה' " מבטאות דבר חיובי או שלילי, וממילא האם אנוש היה צדיק או רשע. ניתן ליישב שאנוש היה צדיק והחל לקרוא בשם ה' במובנים חיוביים אלא שדורו היה רשע ובידם הקריאה בשם ה' הפכה לע"ז.

[15] אם המילה הלל מורה על אור (יהל נרו – ישעיה  ) אזי מהללאל הוא כמו יאיר על ה' או יאיר ה' את דרכו.

[16] בראשית ה, כב, וכד.

  [17]ההבדל שבין שבע לעשר בעולם פנימיות התורה מתייחס בד"כ לעם מוחין או ללא מוחין, שכן ג' הספירות העליונות הן הכתר החכמה והבינה. זהו גם אחד ההבדלים שבין הקלי' לעולמות הקדושה. המוחין מסמלים את הקשר למעלה.

[18] רש"י ו


דרוש מתקן עולם (3)

 


Photo by Eugen Str on Unsplash

אם נביט על התורה ממעוף הציפור נגלה דבר מעניין. פרשות בראשית ונח מתפרסות על כמעט אלפיים שנה. כל שאר התורה מדברת על כחמש מאות שנה בלבד. יתרה מכך, בפרשות בראשית ונוח מדובר על כל האנושות, מפרשת לך לך והלאה התורה סובבת סביב משפחה אחת, שהופכת לעם אחד.

מצד שני, הקב"ה מוצג בתורה עצמה כבורא עולם ולא רק כאל המוציא ממצרים וגם ברור שה' טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו - כולל העולם כולו, על הדומם הצומח החי ובני האדם שבו. אם כך מהו פשר ההתעסקות המוגברת בעם ישראל. פרשות בראשית ונוח באות להבהיר את הסיבה – היו ניסיונות לתיקון העולם לפני ישראל, הם הסתיימו באופנים קטסטרופליים. הבחירה באברהם אבינו ובעם ישראל לתקן את העולם היא בעצם הצ'אנס האחרון לתיקון העולם (לכן גם לא תתואר החלפת עם ישראל שכן כמוה כהתייאשות מהעולם כולו והחרבתו).

אך מדוע חשוב ללמוד את פרטי הקורות את הדורות ההם? דור המבול ודור הפלגה מלמדים אותנו תובנות חשובות על הניסיונות הקודמים לתיקון העולם ומתוך כך אנו לומדים מתוך הניסיון של האנושות על שליחותנו בעולם.

בדור המבול מצאנו פיתוח טכנולוגי שהיה לאנושות כגולם שעלה על יוצרו. תובל קין אבי כל חורש נחושת וברזל לקח את פיתוחיו לכיוון תעשיית הנשק, וצד איתו בעלי חיים (דבר שהיה אסור ע"י אלוקים באותו זמן) ואולי גם מעבר לכך. גם הקריאה בשם ה' הוחלה, הפכה להיות כחולין (רש"י). אקסטזות דתיות של עבודה זרה ועריות היו המקסימום התרבותי שהאנושות ידעה לייצר בדמות יובל שהיה אבי כל תופש כינור ועוגב (מלבי"ם על אתר). בסופו של דבר ראשי החץ שפיתח תובל קין שימשו להרוג את ראש השושלת שלו קין ולהביא להשמדתה. שושלת שת גם היא נתקעה ולמעט מס' צדיקים בודדים (חנוך, מתושלח ונח) גם היא שקעה באכילת הבשר, הגזל והניאוף. המצאת המחרשה על ידי נוח גיסו של תובל קין שהשתמש בהמצאתו לטובה, הייתה מעט מדי ומאוחר מדי מכדי שהאנושות תשתלט על עצמה. ובא הקב"ה והפך את העולם.

בדור הפלגה הבינה האנושות שכוחה רב מדי ועליה להתאחד כדי לשלוט בו. הם בחרו להקים מגדל שראשו בשמיים, פרוייקט אנושי אדיר שעשוי לספק עבודה ומזון לכולם אך ללא קריאה בשם ה'. הגמרא ממשילה את הצעד הזה לשימת ע"ז בראש המגדל, כמו שלמדנו שבמקום שיש יחסים חברתיים ללא תורה – יש מעין ע"ז, שלשה שאכלו ולא אמרו ד"ת כאילו אכלו מזבחי מתים.  תשובתו של הקב"ה – ללא הקשר האמיתי שמאחד בין הכל שם שמיים, סופה של אחדת כזו הוא פירוד גדול. הם נלחמים זה בזה ויחד עם קטסטרופה טבעית גדולה העולם נמחה (בחלקו) שוב. 

על רקע זה מגיע אברהם (בשנת 1948 לבריאת העולם) הוא קורא בשם ה' ומתחיל בפרוייקט הטבת ותיקון העולם מהשורש על ידי בניית משפחה ועם שיעשה זאת במשפחת העמים.

ואולי יש בדבר גם תובנה אלינו. לאחר הפיתוחים הטכנולוגיים האדירים בדורות האחרונים, ובסוף המהפכה התעשייתית אנשים ניצלו את הטכנולוגיה כדי לנצל זה את זה ולהתחמש אלו כנגד אלו, ובאה מלחמת העולם הראשונה והחריבה את הכל. לאחר מכן ניסתה האנושות להתאחד בחבר הלאומים, או בשיטות כלכליות חובקות עולם או בשיטות פוליטיות בעלות משמעות לחברת המונים  ובאה מלחמת העולם השניה והראתה איך הכל הוביל לפירוד גדול. 

האם הצעד הבא יהיה ההזדמנות של עם ישראל היושב במדינתו להאיר את אורו המיוחד במשפחת העמים? תלוי בנו.

יום שישי, 16 באוקטובר 2020

אל תהיה למך!


הביטוי 'למך' השתמר בעם ישראל כתיאור לאדם שלומיאל, ביש גדא, חסר אחריות ובכללות הטיפוס ה'לא יוצלח' האולטימטיבי. מהו מקור הביטוי?

מקובל לחשוב שהביטוי לקוח מסיפורו של למך בן מתושאל מפרשת השבוע. לאחר שהרג את אחיו ברחמי שמיים נתקלל קין בגלות אשר במקום מיתה עומדת. קין הוסיף להוליד בנים ובנות ואף בנה עיר על שם בנו חנוך. לחנוך נולד נכד ששמו מתושאל ומתושאל הוליד את למך. למך נשא את עדה וצילה ונולדו להם שלשה בנים – יבל, יובל ותובל קין. כל אחד מבניו היה 'תכשיט' מיוחד, יבל היה ראשון יושבי האוהל וטיפוח המקנה, יובל היה ראשון המנגנים וממציא הכינור והעוגב ואילו תובל קין היה ראשון חרשי הברזל ויוצרי הנשק. התורה ממשיכה ומספרת שלמך התוודה והצטער בפני נשותיו על הריגת איש וילד. במה מדובר? רש"י מביא בשם המדרש כי פעם הלך למך (שהיה עיוור) עם בנו תובל קין לציד חיות בשדה . תובל קין ראה בשדה את קין (סב סבו) התבלבל וחשב שהוא חיה, ולכן אמר לאביו למך למשוך בקשת וכך מצא קין את מותו. כשלמך הבין שהרג את קין הוא ספק את כפיו בתנועה אלימה והיכה את בנו תובל קין למוות – 'כי איש הרגתי לפצעי' – קין, 'וילד לחבורתי' – תובל קין. אכן מעשה שלומאלי ביותר.

אך כשהרב אברהם שפירא ראש ישיבת מרכז הרב שמע על כך הוא אמר פירוש חדשני משלו. לא יוצלח איננו אדם שלעיתים לא מצליח שלא באשמתו. על אדם כזה אין ללגלג כי אם לרחם. אין גם סיבה להזהיר שלא להיות כמוהו – 'אל תהיה למך' -  שכן אין הדבר תלוי בבחירתו. ולכן הפנה הרב שפירא את האצבע ללמך אחר, גם הוא מפרשתנו. למך בנו של מתושלח ואביו של נח הצדיק.

מרתק לגלות שבשתי השושלות האנושיות הראשונות של קין ושל שת (בנם השלישי של אדם וחוה) ישנה הקבלה מסוימת בשמות. בשתי השושלות יש בנים בשמות חנוך ולמך, אצל קין יש בנים בשם מחויאל ומתושאל ואצל שת כנגדם מהללאל ומתושלח. לכן כדאי לשים לב ולא להתבלבל בין למך ממשפחת קין ללמך ממשפחת שת.    

על למך ממשפחת מתושלח לא מסופר הרבה. אולי זה מפני שאביו ובנו העמידו אותו קצת בצל. מתושלח האיש שחי הכי הרבה שנים, 969 במספר, יותר ממספר שנות חייו של אדם הראשון עצמו. במדרש הוא מוזכר כצדיק גדול עד שבגללו המבול נדחה עוד שבעה ימים שאר לאחר פטירתו שלא יהיה בצער. במאמר מוסגר - לפני כמה זמן למדתי שאצל אחינו האתיופים נשתמרה ברכה קדומה. אם ברוב עם ישראל מברכים ליום ההולדת באורך ימים 'עד מאה ועשרים שנה', אצל אחינו יוצאי אתיופיה מברכים – שתזכה לחיות כימי מתושלח... על אביו של למך אם כן יש אנקדוטה מתוקה והוא היה יחידני.

בנו של למך היה נוח שהיה צדיק, נביא, ובפועל מצילה של האנושות והבונה שלה מחדש. בעצם כל מה שכתוב על למך בן מתושלח הוא שכאשר ראה את בנו הוא קרא לו בשם – "ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשינו ומעיצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' ". מה אם כן הבעיה באותו למך עד שאלפי שנים אחרי פטירתו אנו משתדלים להמנע מלהיות דומים לו?

וכך אמר ר' אברום שפירא – 'דרך ה'למכים' לפטור עצמם מן החובות שלהם ולהטיל אותם על אחרים באומרם: בני כבר יהיה טוב יותר. אבל אתה – מה איתך? למה אתה למך בעצמך לא מתקן את העולם? לא! למך זורק את זה על בנו – הוא ינחמנו, הוא ולא אני'. (אמרי שפר עמ' סב).

נמצינו למדים: מי שעושה בעצמו, לוקח אחריות ומשתדל אף אם לא הצליח הוא המוצלח. ומי שנמנע מעשיה ותולה הכל באחרים שיעשו עבורו הוא למך.

איך מתקנים נפילות בשמירת העיניים והברית

 

"אהלן, קודם כל תודה רבה!!! אתם עושים קידוש ה' ענק!
השאלה שלי היא פחות מעשית אלא יותר נובעת מלחץ לעתיד- אז כן אני מנסה להתמודד ולהפחית כמה שאפשר צפיה וכו', אבל עדיין היו כבר המון נפילות! והפחד שלי הוא שזה ישפיע לי על חיי הנישואין... אחרי כל נפילה מייד צצה לי המחשבה שהזוועות הללו יישארו לי בראש בעתיד וזה יכול להרוס לי את חיי המשפחה, אני רוצה להגיע לאשתי טהור ונקי! - ואני מרגיש שלמרות שאני משתדל את הנעשה אין להשיב והמראות נחקקו לי בראש."    

כיתה יא

שלום עליכם גיבור טהור לב,
מצד אחד היראה שלך היא יראה טובה וקדושה ואין לי רשות או רצון להמעיט אותה. אך מצד שני יש לדעת כי רעיון התשובה מלמדנו שאת הנעשה יש להשיב (!), יש יכולת גם לשכוח מראות אסורים. אלא שכדי להגיע לכך יש צורך לעשות כמה דברים -

ללמוד הרבה הרבה תורה בחשק ובשמחה. ההרהורים שורים בלב הפנוי מהחכמה. התורה מטהרת את השכל ומגרשת בדרך ממילא הרהורים רעים וזיכרונות של מראות אסורים. לנסות לחזור על הלימוד במטרה לזכור אותו כמה שיותר.

בפרקי אבות (ג,ח) למדנו שמי ששוכח דבר ממשנתו כאילו מתחייב בנפשו והמשנה פירשה שביושב ומשכח הכתוב מדבר. זאת אומרת שיש אפשרות לשכוח בכוונה וניתן ללמוד מכך שני עניינים -  

לשכוח בכוונה - לפתח רצון עז לשכוח מהמראות האסורים, לתעב אותם ממש ולהתפלל שימחקו ממנו.

לא לשוב על העבירה. ע"פ חלק ממפרשי המשנה (ברטנורא, דרך חיים למהר"ל ועוד) 'יושב ומשכח' הכוונה למי שלא חוזר על לימודו שחזקה עליו שישכח. ובאופן הופכי משמע שמי שלא יחזור על קיאו לשוב ולראות מראות אסורים הם ילכו וישתכחו ממנו.

ואחרי כל זאת, וחשוב מהכל – להאמין בתשובה, בטוב ה' ובטוב שבך.
לתשובה יש כוח אמיתי על הנפש הרוח והנשמה של בן ישראל.
הי"ת הוא טוב וכאשר הוא רואה את ההשתדלות שלך והרצון הטהור שלך לבנות בית ניתן לבטוח בו בלב שלם שיסייע בעדך.
והטוב שבך גם הוא ידחה את המעט רע שנכנס דרך הכשלונות שאתה מואס בהם.

לסיכום – בטח בה' ועשה טוב, ובמהרה תבנה ביתך (משפחתך) בטהרה כאוות לבבך הטהור.

אוהבך ומוקירך
נתנאל טל שאוליאן

----- חזקים ברשת -----
המקום למי שבוחר להתמודד ברשת ולנצח!

בקבוצה תוכל לשאול באופן אנונימי על ההתמודדות שלך באינטרנט, ולקבל תשובות ממיטב הרבנים והעוסקים בתחום.

👈להצטרפות לקבוצה ולשליחת שאלה אנונימית :

https://mmb.org.il/chazakim/