ברכת האילנות

Photo by Anna Jiménez Calaf on Unsplash

כבכל מצווה הבאה משנה לשנה, ישנה התרגשות מיוחדת לקראת ברכת האילנות. דומה כי חכמי הסוד לא יכלו להשאיר את המצווה כברכה בת שורה בלבד והם דאגו שלא 'תסתיים' לנו הברכה מהר מדי.  לכן הם פיארו את הברכה בלשם יחוד מרשים ובתפילות ופסוקים מלפניה ומלאחריה. חכמינו העניקו לנו כלים של דיבור לאור הרגש הנפעם אל מול ראשית הדר הטבע.

בסוף נוסח ברכת האילנות אומרים פסוקי נבואה. אחד מהם הוא הפסוק הבא: 'וקיים בנו אשר הבטחתנו על ידי עמוס נביאך:
"הנה ימים באים, נאם ה', ונגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה: ושבתי את שבות עמי ישראל. ובנו ערים נשמות ויָשָבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם".

ניתן לומר שזכינו שה' כבר קיים בנו  את הנבואה במידת מה, שכן הנביא עמוס מיטיב לתאר את מצבנו כיום. עוד יבואו ימים בהם עם ישראל יחזור לארצו, יבנה ערים שהיו שוממות ויישב אותן, יטע גינות וכרמים וישתה מיינו. למעשה, כל אחד מאיתנו שקונה תירוש או יין של ארץ ישראל מגשים נבואה: 'ונטעו כרמים ושתו את יינם'. תיאור הפריחה לאומית משתלב בהפרחת השממה.

 

עניין עיבור השנה נחשב לאחד העניינים הקשים שבתורה. הוא זוקק ידע באסטרונומיה, מתמטיקה וכמובן ידע הלכתי נרחב. אך אם מתמצתים את העניין לכלל אחד, הכלל יהיה כמאמר הכתוב: "שמור את חודש האביב". הגמרא מסבירה שהכוונה היא לייצר תמיד מצב שבו פסח יוצא בתקופת האביב ולא בחורף או בקיץ. מעניין שגם את ברכת האלנות מברכים דווקא בחודש האביב ודווקא על אלנות מלבלבים. מהו הקשר הפנימי שביניהם?

בזוהר הקדוש בפרשת בשלח מובא משל קולע. 

האנושות כולה נמשלה לעץ. האומות הן ענפי העץ, כל אומה מנסה לגדול בכל כוחה. אך כשאומה אחת שואבת את הכח בכל כוחה מהגזע, בהכרח שפע החיים שהיא תינק יבוא על חשבון שפע החיים של כל שאר האומות. וכך כל ענף בתורו מנסה לשלוט וכל שאר האומות מתייבשות. שונה מכולם הוא עם ישראל – הוא לא אחד מהענפים, עם ישראל הוא הגזע עצמו וכל רצונו הוא לתת שפעו לכל האומות. שהרי כשהגזע שולט כל הענפים מרוויחים. 

הלאומיות שלנו היא כולה אוניברסליות. 

בהסטוריה האנושית גם פריחת הלאומים והקמת המדינות העצמאיות שלהן נקראת 'אביב העמים' [זוכרים את האביב הערבי?], מעניין שבתקופת אביב העמים התעורר עם ישראל לשוב לארצו בגאולה האחרונה. לכן באביב השתחררו בני ישראל ממצרים ובעצם נולדו כעם.

אך לא רק האביב הלאומי של האומות תלוי באביב של עם ישראל. גם האביב הטבעי תלוי באביב של עם ישראל. האביב הוא העונה בה הטבע מתעורר מתרדמת החורף שנכפתה עליו וקם לתחייה בשלל צבעים ססגוניים. הגנוז בעץ יוצא בצורת פרחים ריחניים שבעתיד יגדלו להיות פירות מזינים. לכן בתוכן המצווה של 'שמור את חודש האביב'  טמונה אמירה מדהימה כלפי העולם כולו : בפריחתם של ישראל יפרח העולם כולו – האומות והאדמה. ועץ החיים האנושי עוד יניב פירותיו בעין יפה! 

אתה יודע מה התאריך העברי היום?

לפני כמה זמן שמעתי באחת מתחנות הרדיו זוג שדרנים מדבר על ה'סילבסטר'. אחד מהם טען בלהט כי אנחנו יהודים ואל לנו לחגוג חג על שם נוצרי ששנא ואף רצח יהודים רבים, לנו יש לוח שנה משלנו. אך השדרן השני הצליח לקרר הכול בשאלה אחת. לאחר שסיים השדרן הראשון את נאומו חוצב הלהבות הוא פשוט שאל אותו – אם אתה יהודי כל כך גאה אז מהו התאריך העברי היום. השדרן שהיה נלהב מאוד עד אותו רגע, השתתק ואת המבוכה שלו ניתן היה לשמוע מעל גלי האתר. המסקנה הייתה ברורה – אל תדרוש דרשות על תרבות שלא מתאימה לנו אם אתה לא באמת מחובר לתרבות שכן מתאימה. חוסר החיבור התבטא בתאריך.

בפרשת החודש אנו למדים על הציווי הראשון שנצטוו ישראל – 'החודש הזה לכם ראשון הוא לכם לחודשי השנה'. לא עוד לוח שנה של עם זר, מעתה לעם הנבחר לוח שנה משלו. לעבדים אין זמן משלהם, זמנם הוא ביד האדון. אם לאדון מתחשק לאכול חביתה באמצע הלילה הוא יכול להעיר את העבד שיכין לו. לכן חלק אינטגרלי מיציאת מצריים ואולי אפילו הכרחי כהקדמה ללידתו של עם ישראל הוא החלק בו הזמן מקבל מסגרת חדשה ועצמאית. מסתבר שהעצמאות הזו היא כל כך אקוטית לחירות של ישראל עד שלדורות נקבעה הלכה שכל עניין עיבור השנים יהיה ע"פ זמן חירותנו שנאמר 'שמור את חודש האביב'. פסח חייב לצאת באביב ומתוך קביעה זו אנו יוצאים לעניין עיבור השנים. גם להלכה, הדבר שמגדיר את ההבדל בין פועל לבין עבד הוא האפשרות של פועל שלא לעבוד בחלק מהיום כמו פרישה באמצע דבר שאין לעבד. הטעם שפועל יכול להפסיק עבודה באמצע [וכמובן לשלם פיצויים כמקובל] נוסח בגמ' בפרק שביעי בבבא מציעא כדרשה מפסוק – 'כי לי בני ישראל עבדים' - ולא עבדים לעבדים.

לכן עם היציאה לחירות יש להתחזק בייחודיות העצמאית שלנו. לא עוד עבדות לאף אחד שכן אנו עבדים של הקב"ה וממילא בני חורין מכל שעבוד אחר שבעולם.

אם כך, לצאת ממצרים אומר בדורנו לצאת מהאמרקניזציה ותרבות המערב, מההכנסה של מילים לועזיות לשיחה כדי להיראות 'חכם יותר'. לצאת מהמצב בו כל שם של מכולת חייב להיות באנגלית או לפחות כתוב באותיות אנגליות [הביטו סביבכם].
ובגדול - לצאת מהתרבות שכופה עלינו ערכים ונורמות לא לנו. בידינו הדבר.  

והכל מתחיל משאלה פשוטה אחת – אתה יודע מה התאריך העברי היום?