תשובה קדמה לתורה?

בימים שני וחמישי בתפילת שחרית נהוג להוסיף קטעים נוספים לסדר התחנון. ויש לתת טעם מדוע להוסיף דווקא בימים אלה, בפרט שבימים אלה יש גם קריאת התורה שמאריכה את התפילה ממילא. הסיבה שנתנו לכך הפוסקים היא מכיוון שימים אלו הם ימי רצון מיוחדים משום שמשה עלה לקבל לוחות ביום חמישי וירד ביום שני. סיבה נוספת, בנאלית יותר היא שבימים אלו הרבה אנשים היו מתאספים מן הכפרים אל הערים וממילא מתפללים במניינים גדולים משום שבשני וחמישי בתי הדין היו יושבים לדון. אך אולי ניתן לומר טעם נוסף ע"פ סוד.

בגמרא (זבחים קטז) נחלקו חכמים האם הסיפור על התקרבותו של יתרו לתורה ולישראל התרחש לפני מעמד הר סיני או לאחריו. בהמשך נחלקו גם פרשני המקרא מתי והאם אומרים 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. מדוע שהתורה תקדים סיפור ולא תספר לפי הסדר הכרונולוגי?

לפי רבי חיים ויטאל, חטא יתרו במהלך חייו בשלושה חטאים חמורים, הוא שימש ככהן לכל סוגי העבודה זרה שבעולם, הוא היה זה שיעץ לפרעה לשעבד את עם ישראל ולבסוף יתרו גם היה הדיין שהכניס את משה לבית המאסר במדיין (כך הובא בספר נחל קדומים לחיד"א).

כשלוקחים את הסיפור הזה בחשבון מבינים שהסיפור של יתרו הוא סיפור של תשובה עמוקה מאוד. בבואו להצטרף לעם ההולך במדבר, מבקש יתרו לא רק לשוב בתשובה על חטאיו כי אם לקיים בעצמו תשובת המשקל ותיקון על ידי שינהג בהיפך הגמור מכל מעשיו. הוא בוחר להיות באותה מציאות אך לבחור באופן שונה (חתם סופר).

ואכן, יתרו מתקן את חטאי העבר שלו. כנגד שלושת חטאי העבר שלו יתרו כעת מקריב קורבנות לאלוהי ישראל בלבד ועוד מכריז ואומר בפה מלא: "בָּרוּךְ ה'". את יכולות הייעוץ שלו הוא מנצל עבור הקמת מערכת משפט צודקת ויעילה בעם ישראל. ולכל זה נלווה יחס של כבוד עצום למשה רבנו, חתנו.

האריז"ל מלמד בשער הייחודים (שער תיקון עוונות פרק יא עם שינויי לשון קלים): שכל מעשה טוב שאדם עושה בעודו רשע או תורה שאדם לומד בעודו רשע, לא רק שאינו מוסיף בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כוח בטומאה. ועל כך נאמר: 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי', שאתה מכניס דבר שבקדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף חטא על רשע וגדול עוונו מנשוא. וכשהאדם חוזר בתשובה, הוא מוציא את כוח הקדושה שנתן בקליפה ומכניס אותו חזרה בקדושה, ועל זה נאמר (איוב כ, טו) 'חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל'. לזה נקרא תשובה שישוב דבר למקומו, ושכרו של החוזר בתשובה כפול ומכופל משום שמכניע את הקליפה ומוציא הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. דברים אלו הובאו להלכה גם בבאר היטב או"ח סי' תקעא סע' א.

מלבד המתרחש בעולמות עליונים אולי אפשר להסביר את זה גם בפשיטות. תורה שאדם לומד ללא שהוא מנקה מטהר את ליבו הופכת להיות תורה 'חיצונית' לאישיותו האמיתית של האדם. כמו קליפה על רצונותיו, שאיפותיו ומחשבותיו האמיתיות. לכן התשובה שנעשית קודם הלימוד היא תנאי הכרחי לימוד התורה. על פי זה, אין מקריות בכך שבימי שני וחמישי אנו מתפללים בסדר ארוך של תחנון ולאחר מכן קוראים בתורה. זהו סוד התשובה שקודמת ללימוד.

שתי דרשות לפני נעילה

Photo by Danielle MacInnes on Unsplash

דרשות לפני תפילת נעילה צריכות להיות חזקות, מעוררות וחשוב לא פחות - קצרות. 
לפניכם שתי דרשות שנאמרו בכמה הזדמנויות לפני קהלים שונים - קהילה עירונית, קהילה ישיבתית, ונוער. כבכל דרשה כדאי להתפלל לפני אמירת הדברים שיתקבלו על לב השומעים ויעוררו לתשובה ותפילה בכוונה.

שימו לב - אין לפניכם את סיום הדרשה, דברי הכיבושין הפשוטים והיקרים מפז לגבי עוון מסוים אשר ידוע לדורש כי יש להתחזק בו והדרישה מן האדם לקבל על עצמו קבלה טובה לשנה החדשה. זה הוא נופך שעל הדורש להוסיף בעצמו בהתאם לשומעים.

לסיום נזכיר את הכלל החשוב ביותר בבניית דרשה - מה שמעורר אותך יעורר גם את הקהל שלך.

בהצלחה! 

כל אחד והסיפור שלו!

להתחיל לעשות תשובה אומר להיישיר מבט לעוונות ולחטאים בעיניים ולהתייחס אליהם. בנביא מצאנו דימוי של העוונות למחלה 'הסולח לכל עוונייכי הרופא לכל תחלואייכי'. לפי דימוי זה באנו עד עכשיו ביום הכיפורים כמו חולה אנוש שמגיע לרופא מומחה, בוידוי אמרנו לפני הרופא 'כואב לי ברגל (אל תבואני רגל גאוה), כאבים בפה (מרוב לשון הרע) יש לי זיהום קשה בכף הרגל (שמיהרה לרוץ לרעה) וכו'. הרופא בתורו מרפא כל מחלה ואנחנו הולכים ומבריאים.  

אבל, הדימויים האלו מפסיקים להיות רלוונטיים בתפילת נעילה. רוב היום עבר, עיצומו של יום כיפר, ועכשיו אנו מתכוננים לשלב עמוק בהרבה. אם בתחילת יום הכיפורים הורדנו את מנעלינו, כאן אנו מבקשים להינעל מחדש. נסביר את הדברים.

אחד המרכיבים היסודיים בסליחות ובתפילה הוא מרכיב הסדר האלפביתי. אשמנו, בגדנו, גזלנו. על חטא שחטאנו לפניך באונס, בבלי דעת, בגילוי עריות,  וגם באור חוזר (סדר תשר"ק) - על חטא שחטאנו לפניך בתמהון לבב, בשנאת חינם, ברגליים ממהרות לרוץ לרעה וכו'. אנשי אמונה אבדו, באים בכח מעשיהם, גיבורים לעמוד בפרץ. אשמנו מכל עם, בושנו מכל גוי, גלה ממנו כבוד, ועוד אלפא ביתות רבות (בסדרים שונים). מן הצד עלולים לחשוב שמדובר בנוסח לתפארת המליצה או באמירה עקרונית ש'עברנו על כל התורה', אך ע"פ פנימיות התורה (עיינו למשל שערי קדושה חלק א א׳:י״ד, לקוטי מוהר"ן ד, ה) יש כאן עומק נוסף. 

החטאים והעוונות מסדרים את אותיות החיים שלנו וחוקקים אותן בנו 'ותהי עוונתם על עצמותם' (יחזקאל לב, כז). כל אחד כותב את הסיפור שלו איך חייו יראו בעולם הזה ובעולם הבא. אך כאשר העוונות חקוקים בנו כל כך עמוק, כשהסיפור שלנו כבר מסופר הוא קצת יוצא משליטתנו, מעשינו אתמול מכתיבים את מעשינו להבא. בוידוי אנחנו בעצם משחררים את האותיות של החיים שלנו ורוכשים את היכולת והאמונה לכתוב את הסיפור שלנו מחדש. 

למעשה התורה עצמה נכתבה מחדש וניתנה בצורתה המחודשת של לוחות שניים ביום הכיפורים. לכן לאחר שהורדנו את כל בחינות המנעולים מעלינו, בתפילת נעילה אנו מבקשים מה' להינעל על החירות הזו, לא להפסיד אותה שוב. למעשה אנחנו רוצים להינעל רק על דבר אחד - על הקשר עם הקב"ה.

נזכור את דברי הרמב"ם (הל' תשובה ריש פרק ה) - רשות ביד כל אדם נתונה שיהיה צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם בן נבט. כל אחד מאיתנו יכול להחליט עכשיו איך הסיפור שלו יראה, בואו נכתוב הכל מחדש, נתחיל עכשיו, ביחד, בתפילה הזו, מכל הלב.

השמחה שבלעמוד לפני ה' / שתי תורות

בשו"ע נאמר שנהגו ללון בליל יום כיפור בבית הכנסת ולומר שם שירות ותשבחות (או"ח תרי"ט ז). במבט ראשון הדברים תמוהים - בליל יום כיפור לומר שירות ותשבחות, למה לא לומר סליחות ווידויים? המפרשים הסבירו שיום הכיפורים הוא יום שיש בו שמחה משתי פנים. האחד - מחילת עוונות. אדם שמאמין שביום אחד נמחלו לו עוונות של שנה חייב להיות מאושר ולהודות על החסד הגדול שנעשה עימו. אך הסיבה השנייה היא זו שבה פעמים רבות איננו מעמיקים מספיק.

יום הכיפורים הוא יום שמח משום שבו ניתנו לנו לוחות שניות, זהו יום חגה של התורה. למעשה גם תקיעות השופר שמראש חודש אלול נועדו כדי לקשר את העם למה שעושה משה בשמם בפסגת הר סיני באותו זמן ובכך למנוע אפשרות נפילה לחטא עגל נוסף (טור או"ח תקפ"א). באופן כזה כל העינויים מקבלים משמעות מחודשת, אנו עולים יחד עם משה רבינו לראש ההר ומקבלים תורה, ולכן אנו מתנהגים כמוהו - משה לא אכל ולא שתה ואף אנו לא אוכלים ושותים, משה לא קרב אל אשה ואף אנו נזהרים מתשמיש המיטה, משה השיל נעליו מעל רגליו וגם אנו חולצים מנעלינו וכן הלאה.

יום מתן תורה אותו אנו מציינים בחג השבועות הוא יום הגילוי האלוקי הראשון לעם כולו. אך הגילוי ההוא היה 'גדול עלינו', תורה של צדיקים. לכן נשברו הכלים שלנו, נשברו הלוחות, נשברו לוחות הלב. הקב"ה ירד אלינו אך אנו לא עלינו אליו. ביום הכיפורים אנו מתחילים מחדש עם תורה של בעלי תשובה, לוחות שניים, לב שיודע להשבר ויודע גם לתקן.

בתפילת נעילה אנו רגע לפני הירידה מאור פני השכינה, מבקשים מה' עוד רגע בפסגת הר סיני, עוד רגע בנקרת הצור, להיות מוגנים מן החטא ונהניםמזיו השכינה. לנעול את הרגע הזה בנו. 

 

אורות התשובה

גודל מעלת וקדושת ספרו קטן הכמות ורב האיכות של הראי"ה קוק הוא מן המפורסמות. כמו כן נודע כי כה חביב היה הספר אצל הראי"ה עד שהיה לומד בו בעצמו בימי התשובה.

אלא שפעמים רבות קשה להקיף את כל הספר במסגרת שאר ההספקים הישיבתיים, ומה שהלב חושק הזמן עושק. ולכן בתכנית זו באה תמצית הספר אשר לפניכם. 

הפסקאות הבאות מתמצתות את הרעיונות העיקריים ואת החידושים שבספר. את פסקאות החובה הדגשתי. המרחיבות והקשות יותר צוינו כך. [ציוני הפסקאות שב -* הן לפי המהדורה המומלצת של ישיבת אור עציון].

נקודה נוספת היא החלוקה לנושאים. את הנושאים חילקתי ע"פ הנראה לי כחידושים עיקריים בשיטתו של הראי"ה. ידוע לי כי על כל נושא ניתן להוסיף פסקאות רבות מספרים אחרים ואף מאוהת"ש עצמו, אך נ"ל כי ללומד הממוצע פסקאות אלו יספיקו. וה"ה לגבי הנושאים. אף שהיה ראוי לייחד נושאים נוספים כמו – 'תשובת הצדיקים' למשל, מכיוון שאין זה נוגע ללומד הממוצע לא עשיתי כן.

מיותר לציין כי ע"מ לתפוס תמונה שלימה, למי שעתותיו בידו ראוי ללמוד את כל הספר והתוספות הידועות עליו [הנדפסות במהדורת אור עציון].

התשובה כתהליך כלל עולמי וגם פרטי - פ"ד: ב – ג. פ"ו: ז.  פי"א: ד. פי"ב: ט.

התשובה כמחזירה להרמוניה – פ"ו: ד. פ"ז: ג. פ"ח: ג, ז. פי"ב: ד, ה. פי"ד: ל.

השייכות שבין התשובה להתכללות בכלל ישראל – פ"ד: ה, ז. פי"ג: א, ג, ד.

הכרחיות התשובה וטבעיותה – פ"ה: א, ג, ו, ו* [שים לב שזו פיסקה שטעונה בירור רב מה נחשב ביטול טבעיות החיים]. פט"ו: ג.

בטחון התשובה [שייך גם להכרחיותה] - פ"ו: ב. פ"ח: ט"ו – ט"ז. פי"ג: ט, ט*, ט**. פי"ד: ג – ד, י"ט, כ"ג. פט"ו: ז. פט"ז: ב.

השמחה והנעימות של התשובה – פ"ז: א, ו, ז. פ"ח: י"ב. פי"ג: י"א. פי"ד: ד*, ז, י"א, ט"ו. פט"ז:  ו, ז.

החירות והעצמיות שבתשובה – פ"ה: ה.  פי"ד: ט"ו. פט"ו: י. פט"ז: א*.

עילוי הרצון של התשובה – פ"ט: ד, ה, ז, י. פי"ג: ז. פי"ד: כ. פט"ו: ב. פט"ז: ג.

תשובה ותחיית האומה – פי"ז כולו.

 

פסקאות שנוגעות יותר לעבודת ה' ומטבע הדברים קלילות יותר (– שים לב שרובן כבר נמצאות לעיל) – פ"ה: ב, ג, ה .פ"ז: ז. פ"ח: י"ג. פי"ב: ד - ה.  פי"ג: ד – ה, ט*. פי"ד: ד*, י"ג*, י"ז*, י"ט, כ"ג – כ"ה, כ"ז, ל"ב.

 

לתגובות והערות – נתנאל טל שאוליאן

0548010111

Shaulian7@gmail.com

 

איך מתקנים את פגם הברית?

שלום רב לכבוד הרב.
רציתי לדעת מה הכפרה על שז"ל, הבנתי שיש אומרים להשקיע בתורה בחינת "אדם כי ימות באוהל". הבעיה בגישה זאת שאני בעל בית ואין לי את המשאבים לשבת כמו אברך בכולל. זמני ללימוד תורה ביום בערך שעה - שעתיים. שמעתי עוד גישה שיש לתת המון המון צדקה לישיבות. מה אתם אומרים? ואיך אדם יודע שהתכפר לו וה' סלח ואין כבר מסכים מקטרגים ביני לבינו?
תודה רבה

שלום עליכם, השב בכל ליבו אל ה' אלוקיו.

מחילה מראש על אורך התשובה אך להבנתי, אם נסביר היטב את העקרונות הבסיסיים של הכפרה והתיקון, יוכל כל אחד למצוא את דרכו האינדיבידואלית בתוך סבך המקורות המבלבל.

והנגלות לנו ולבנינו

בגמרא[1] מצאנו ארבעה חילוקי כפרה. על איסורי לאו רגילים מופיע כי התשובה תולה (מגנה מן הייסורים) ויום הכיפורים מכפר. בפשטות איסור הוצאת זרע לבטלה שייך לתחום זה ועל פי החלק הנגלה שבתורה התשובה ויום הכיפורים מספיקים[2].
הרמב"ם שפוסק גמרא זו להלכה[3] כותב גם את ההלכה החשובה הבאה[4]:
וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרֻחָק מִמַּעֲלַת הַצַּדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחְמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְּׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד בּוֹ. כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְּדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁים יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

ועוד כתב[5]:
..."אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב" - כְּלוֹמַר אִם תַּחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בִּי תִּדְבַּק. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנאוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה. וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד קָרוֹב וְיָדִיד.

ואם כן, מיד לאחר התשובה על תנאיה – עזיבת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד, האדם מקובל לפני בורא עולם. יש לציין כי ע"פ ספר חרדים בשם אחד מגדולי הראשונים[6] כל חילוקי הכפרה נאמרו בתשובה מיראה אך בתשובה מאהבה הזדון הופך לזכות ולכן הכל מתכפר לו מייד.

ואמנם גם ע"פ נגלה יש ללימוד התורה קשר הדוק עם התשובה. הבחינה הראשונה[7] היא זו הנוגעת לתשובה עצמה. התורה מלמדת את חומרת החטא ואת גודל התשובה והתקוה אלו ידיעות שמביאות לשיברון הלב ולחרטה מעומק הלב. כמו כן התורה מלמדת כיצד לא להיכשל שוב בחטא ע"י שמירת הסייגים שבה. בחינה אחרת בלימוד התורה היא הבחינה שמגנה מן הייסורים ומן המיתה גם במקום של עבירות חמורות מאוד (שיש בהן כריתות ומיתות ב"ד או חילול השם) שנאמר 'בחסד ואמת יכופר עוון'[8].

הנסתרות לה' אלוקינו

ע"פ נסתר, ישנו מימד כפרה וטהרה גבוה יותר. תשובת המשקל נוסחה ע"י ספר חסידים וגדולי המקובלים הראשונים באשכנז שסברו שיש לכפר על החטא בסיגופים באותה העוצמה שהייתה ההנאה מהחטא[9]. אך עם העידון והדיוק של תורת הקבלה הן במזרח והן במערב נלקח רעיון זה למקום של תיקון. לכל מעשה שעשינו ישנן השפעות רוחניות רחבות ולכן יש ערך גבוה לתיקון המעשה. הוצאת זרע לבטלה הוא פגם יסודי מאוד, בחטא זה האדם מוריד כוחות חיים ו'הורג אותם', הפגיעה היא רב מערכתית ולכן מעשי התיקון יהיו כרוכים בהוספת חיים בכמה מישורים (שפעמים רבות משתלבים זה בזה). במישור המעשי ביותר – הקמת משפחה בריאה ושמחה והבאת ילדים לעולם[10]. גם הצדקה והחסד מרבים חיים ועל פי עקרון זה יש ערך מיוחד לצדקה שמכוונת להוספת חיים של ממש בעולם (ועיין הערה 9). במישור רוחני יותר, לימוד התורה. על התורה נאמר 'מרבה תורה מרבה חיים', התורה מוסיפה אורך ימים ושנים לאדם, ומיטיבה ומשפיעה חיים לעולם כולו. ללימוד התורה ערך מוסף בהקשר שכן ברית הלשון וברית המעור (איבר הברית) מכוונים זה כנגד זה[11] ובשניהם ניתן להוסיף חיים או ח"ו מוות שהרי מוות וחיים ביד לשון. פגם הברית מבודד את האדם ומרחיק אותו מזוגיות, מחברת אנשים ומהקב"ה, לכן עיסוק בהבאת שלום בין אדם לחברו ובעיקר בשלום בית וכן עיסוק בתפילה[12] מהווים תיקון אליו. פגם הברית כרוך בעצבות ובייאוש ולכן לימוד תורה וקיום מצוות בשמחה מהווה תיקון נפלא ואף שמירה מנפילה לחטא[13].

חשוב להבין, כאשר אנו מדברים על הוספה בלימוד התורה אין הכוונה שזהו תיקון 'לאברכים בלבד'. מדובר על תוספת כלשהיא לקביעות העיתים שכבר נהגת בה ורק מי שלא יודע כלל ללמוד או לשנות נייעץ לו שיעסוק בעיקר בנושא אחר. בלשון המדרש[14] זה נאמר כך:  

רַב הוּנָא אָמַר אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הָיָה לָמוּד לִקְרוֹת דַּף אֶחָד קוֹרֵא שְׁנֵי דַפִּים, וְאִם הָיָה לָמוּד לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד יִשְׁנֶה שְׁנַיִם, וְאִם אֵינוֹ לָמוּד לִקְרוֹת וְלִשְׁנוֹת, מַה יַּעֲשֶׂה וְיִחְיֶה, יֵלֵךְ וְיֵעָשֶׂה פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר וְגַבַּאי שֶׁל צְדָקָה וְהוּא חַי.

תיקון חשוב מאוד ואחרון לעת עתה הוא מה שאמר במפורש מלכנו דוד במזמור התשובה[15]: "אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". להזהיר חברים מליפול בחטאים אלו וללמד את אלה שכבר נפלו כיצד לשוב בתשובה (לצרף אותם לקבוצות חזקים ברשת זה רעיון נהדר...).

תשובתי למעשה - על האדם להבין מה עיקר הקושי בחטא שלו בעצמו ולתקן על פי זה, ותמיד כדאי להתחזק בתורה ובחסד בשמחה גדולה[16].

עלה והצלח אהוב ה'!

----- חזקים ברשת -----

המקום למי שבוחר להתמודד ברשת ולנצח!

בקבוצה תוכל לשאול באופן אנונימי על ההתמודדות שלך באינטרנט, ולקבל תשובות ממיטב הרבנים והעוסקים בתחום.

👈להצטרפות לקבוצה ולשליחת שאלה אנונימית :

https://mmb.org.il/chazakim/

*הקבוצות לבנים בלבד

---

[1] יומא פה ע"ב – פו ע"א.

[2] ואמנם יש הסוברים שבגלל חומרתו נחשב עוון זה כחלק מחייבי מיתות בידי שמיים ולכן גם כחלק מחייבי כריתות עוונות חמורים שמחייבים גם יסורין לכפרה וכ"כ אגרת התשובה לגר"ז סוף פ"א. אך עיין בערוך לנר נידה יג ע"א, וכן שו"ת בניין ציון סי' קלז שסבר שהוא איסור לאו משום בל תשחית או הלמ"מ וכן משמע מסמ"ק רצב שהוא איסור תורה משום לא תנאף. ובספר תורת חסד על אה"ע כג כתב ע"פ תוס' סנהדרין נט ע"ב שהוא איסור משום פרו ורבו וממילא נחשב סוג של איסור עשה וכ"כ בהדיא הראי"ה קוק בספרו עזרת כהן סי' לב. ועוד עיין בשו"ת פני יהושע ב, מד ובתורות אמת ועזר מקודש על אה"ע כג שסברו שאיסור הוצאת שז"ל הוא מדרבנן.

[3] הל' תשובה א, ב.

[4] שם ז, ד.

[5] שם, ו.

[6] חרדים פס"ה בשם הרמ"ה, וכ"כ החיד"א במדבר קדמות מערכת ת אות חי.

[7] שו"ת נו"ב קמא או"ח לה.

[8] שערי תשובה ד, יא ועיין נפש החיים ד, לא.

[9] ועיין בספר הרוקח הל' תשובה כ שהביא מניין צומות וסיגופים לעניין. ובאגרת הקודש שבסוף התניא הביא דרך לצום בקלות ולפדות את שאר התעניות בצדקה. ניתן גם להתענות תענית דיבור או לעשות כסדר התיקון של קריאת נח"ת פרקי תהלים כמובא בקונטרס היחיאלי.

[10] חיד"א יוסף לחוק, צדקת הצדיק קכד.

[11] ספר יצירה א, מג.

[12] כדאי לקרוא את התיקון הכללי של רבי נחמן מברסלב.

[13] תיקונים נוספים מדברי האחרונים: אותיות השפ"ע (תחת פש"ע) – זהירות בשמירת ועונג השבת, פיזור צדקה, ענווה. וכן ריבוי טבילות במקווה טהרה וזהירות מיוחדת בטבילת עזרא. זיעה בעשיית המצוות בזריזות גם היא נזכרה לתיקון טיפות הזרע. והובא בספר צדקת הצדיק בסי' צט שסימן לתשובה גמורה שכבר לא זוכר כלל את החטא.

[14] ויקר"ר כה, א.

[15] תהלים נב. יש לציין כי ללמד תורה לתלמידים נזכר כתיקון חשוב שכן התלמידים נקראים בנים.

[16] מי שדיבורים על תיקון מייאשים אותו יותר יוכל בהחלט לסמוך על דברי התורה הנגלים שהובאו בתחילת המאמר. ויש שצריך לשכוח מעט מהתיקונים ואפילו מהעוונות כדי לאפשר את היציאה מן החטא ולאחר שמתמלאים בכוחות ניתן יהיה להתמסר לתיקון מחדש.

איך עוברים מימי הדין לימי השמחה?

קרדיט על התמונה: כרמית דאלי מתוך אתר סוכות הדר

שאלות רבות איננו שואלים פשוט מפני שכבר התרגלנו.
מאז שהיינו בגן הילדים הורגלנו לשיר שירי ראש השנה בסמיכות לשירי חג סוכות. לאחר מכן באזור בית הספר, הורגלנו גם למושג 'אחרי החגים', מושג שמתאר את ראש השנה, כיפור וסוכות כמקשה אחת.
ההרגלים הללו גורמים לנו להתעלם משאלה שאמורה הייתה להזדקר לעינינו בקלות – מה הקשר בין ימי הדין של תשרי לימי השמחה של חג הסוכות. ברם, המעבר הזה שבין יום הכיפורים לסוכות העסיק את גדולי המדרש והפרשנים.
לכאורה מדובר בשני מעגלים שונים לחלוטין. מעגל אחד של שלושת הרגלים השייכים לעבודת השדה (חג הקציר, האסיף וכדומה). ומעגל שני של ימי הדין – ראש השנה ויום כיפור. אך הסמיכות בין כיפור לסוכות מראה שבכל זאת אמור להיות קשר ביניהם. מה גם שלדעת המקובלים הושענא רבה הוא יום החותם בתוך חותם של ימי הדין (ולכן לומדים כל הלילה ובהושענות אנו אומרים אפילו י"ג מידות). בשורות הבאות נביא מקבץ תשובות שעוסקות בשאלת הקשר הזה שבין כיפור לסוכות.

לדעת המדרש רבה היציאה לסוכה היא מעין גלות. כך שגם אם אדם התחייב מיתה ביום הכיפורים, ציותה אותו התורה ברחמים לקיים בעצמו גלות ועל ידי זה שכמאמר הגמרא 'גלות במקום מיתה עומדת' יתהפך דינו לטובה. אלא שקשה לי להזכיר טעם זה ולא להפטיר אחריו – אם הסוכה היא אכן גלות הרי שאין גלות יפה מזו...

כהמשך אפשרי לאותו רעיון, מסביר הרב דסלר שלאחר שעשינו תשובה עלינו להכנס לבית סטרילי וקדוש כדי שלא ליפול חזרה למצב בו היינו. לכן מיד לאחר יום הכיפורים עוברים לעסוק בעשייה חיובית של מצוות והולכים לבית שבו אין לשה"ר או עסקי חול.

במדרש תנחומא מצאנו רעיון הפוך. כאשר אדם נכנס למשפט, גם אם יצא זכאי ידברו אחריו. שכן לא ידוע אם זוכה באופן מוחלט או שמא קיבל קנס, או שאולי הראיות לא היו חותכות מספיק וזוכה רק מחמת הספק. לכן נותן השופט לנאשם לשעבר את שרביטו על מנת שידעו שבאמת אין שום ממש בהעמדתו למשפט והוא זכאי באופן מוחלט. כך ארבעת המינים הן האות משופט כל הארץ  על כך שאנחנו נצחנו בדין.

הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי כ, יב) מביא בשם כמה גדולים שטעם אמירת זמן שמחתנו הוא מפני שנמחלו העוונות. יוצא ששמחת חג הסוכות היא על המחילה לה זכינו בימי הדין. מעין סעודת הודיה על כל הטוב אליו זכינו בימי הדין.

פעמים שאדם חולה ונדרש לטיפול חזק, זרם חשמלי או אנטיביוטיקה חריפה. על אף התועלת המיידית שבו, דרכו של טיפול שכזה לייצר בעיות אחרות. לכן מסביר בעומק הראי"ה קוק (עולת ראיה ח"ב עמ' שס"ח) שלאחר שבימי התשובה נחלשים כוחות חיים באדם, והוא נוטה מאוד אל הרוחניות באים ימי השמחה הגדולים ומחדשים את כוחותיו. ביום הכיפורים התרחקנו מאוד מהטבע הגשמי. לא אכלנו ולא שתינו, התרחקנו מהיחסים האינטימיים שבין איש לאשתו, הסתגרנו בבית הכנסת ואפילו לא רחצנו או סכנו. בסוכות אנו שבים ופוגשים את הטבע מתוך טהרה נפשית. הפגישה הזו מעוררת אותנו מחדש כמו אדם הראשון שנולד ורואה סביבו את העולם בעיניים בראשיתיות. פתאום אנו מוצאים שהמקום הנוח לנו ביותר הוא בסוכה שדפנותיה אווריריים והיא נמצאת בין העצים. בבית בו נושאים עיניים כלפי מעלה ופוגשים את השמיים. גם הדר הטבע איננו מאיים עלינו עוד ואנו מניפים אותו כלפי מעלה בהודיה לה' במצוות ארבעת המינים.

ניתן להוסיף שלאחר הטהרה העצומה של ימי היראה האדם זוכה למה שהתפלל עליו דוד מקים עולה של תשובה – לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי, ואכן בשמחת בית השואבה שואבים גם רוח הקודש. והסוכה הרומזת לענני הכבוד גורמת להתגלות כבוד ה' הנגלה בענן (כמו שאמרנו בראש השנה - אתה נגלת בענן כבודך), סוכה מלשון סוכה (מביט) ברוח הקודש. ובתקיעות השופר של ברכת שופרות בראש השנה אנו נפגשים שוב בירידה לשאוב מים לשמחת בית השואבה.

למתוודה על חטאתיו

לדעת הרמב"ם מצוות התשובה מוגדרת בתורה כמצווה להתוודות[1]. על אף שאפשר היה לומר שדין הוידוי הוא דין צדדי בלבד והוא איננו מעכב את הכפרה שאמורה לבוא בעקבות התשובה[2], ברור שאם התורה קראה למצוות התשובה על שם הוידוי זה אומר שיש בוידוי מאפיין מהותי לתשובה.
בשביל להבין מהו ראשית כל עלינו לשאול את עצמנו - מדוע בכלל להתוודות ולא להסתפק בתשובה בלב?
לשון הרמב"ם בהלכות תשובה: וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר... וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר... וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם... וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:

בתשובה ארבעה חלקים – עזיבת החטא במעשה ובמחשבה, חרטה וקבלה חזקה לעתיד שלא לחטוא עוד באותו החטא. רק לסיום כותב הרמב"ם שאת מה שגמר בלבו צריך להוציא בפיו. לפי זה נראה כי הוידוי הוא מעין סיום ונתינת תוקף לתהליך שעבר החוזר בתשובה בליבו. מעין דין הדיבור בנדרים, מחשבה טובה היא דבר נפלא אך כדי שיהיה משהו שיחייב אותנו בעולם הזה היא צריכה להתגלות לעולם לפחות בדיבור. הנדר מחייב רק משעה שיצא מפיו של האדם.

בחיד"א בספר מדבר קדמות[3] אנו מוצאים עוד תוכן בוידוי.
בשם ספר בינה לעיתים[4] אומר החיד"א: 'עיקר הודוי לצייר שחטא בהחלט ושלא לבקש שום מין התנצלות'. הודוי נועד כדי שאדם יקבל על עצמו את האחריות על מעשיו ללא הכחשה וללא זריקת האחריות על הנסיבות או על מישהו אחר. לאחר קבלת האחריות על המעשה לשעבר גם האחריות לתקן אותו מקבלת משנה תוקף. בהמשך מסביר החיד"א שזה ההבדל העקרוני בין שאול שחטא בכך שהעם לקחו שלל ממלחמת עמלק ובעקבות כך נענש ולא המשיכה שושלת המלכים שלו לדוד שחטא בבת שבע ונשאר הוא וזרעו על כסא ממלכתו. לאחר החטא של שאול ותוכחתו של שמואל שאול מסביר לשמואל שבעצם הסיבה ללקיחת השלל היא שהוא ירא מהעם. לעומת זאת, כאשר נתן הנביא מגיע ומוכיח את דוד המלך הוא מקבל את מלוא האחריות על עצמו בלבד. התכונה המלכותית הזו של קבלת האחריות והתיקון נדרשת לא רק כדי להיות מלך אלא גם כדי לחזור בתשובה, להיות מלך על עצמו. מעניין שהפה והדבור הם עניין המנהיג שנקרא ביהדות גם דבר (עם ב' דגושה) – דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור[5], וגם בפנימיות התורה ספירת המלכות מתייחסת לפה. אם החטא נמשל למוסרות, לדבר שאוסר אותנו תחת ממשלת היצר הרע, העבדות לחומר ולתאווה, הוידוי הוא פעולה משחררת, סוף המהפך של חירות התשובה שבלב בה האדם משתחרר ממשלת היצר והופך אדון לעצמו. הוידוי הוא פעולה מלכותית מסתבר.

בהמשך החיד"א מביא פירוש נוסף והפעם בשם עצמו.
את הוידוי יש לשייך לממד החרטה שבתשובה: 'עוד אפשר לרמוז שעיקר הודוי שיכנע לפני ה' ויבוש ויכלם מאד על חטאו. כי החוטא לשר וכל שכן למלך האדיר מלך מלכי המלכים הקב"ה, הדין הוא שימות. וברוב רחמיו מרחם עליו ומעביר אשמתו ומקבלו בתשובה כי חנון ורחום הוא ורב חסד. לכן תיבת ודוי גימטריא השם המיוחד הוי"ה ברוך הוא שמספרו כ"ו כמספר ודוי שם רמז שיהי' נגד עיניו למי חטא, וגם שה' ברחמיו מרחם עליו בשם ה' שהוא מדת רחמים ככל צדקותיו:'

בוידוי האדם מכיר במה שהתודעה האנושית הטבעית מבקשת להתעלם ממנו – החטא, כל חטא הוא מרידה ברבונו של עולם שציווה עלינו שלא לחטוא. המחשבה על כך מכניסה בלב חרטה מעומקא דליבא. החרטה נמשלה בדברי הראשונים לבורית, לסבון בו מכבסים ורוחצים את החטא מעלינו. ככל שיש יותר מאותו הסבון כך נצא נקיים יותר ונגדע את הקשר בינינו לבין מעשה החטא בצורה מלאה יותר. ובהתאמה לאחר שמרדנו אנו מגלים שהקב"ה הוא בעצמו צריך לסלוח. מכאן שבתשובה יש אינטימיות גדולה בין האדם לבוראו, שכן אם חטאנו חטאנו לו, אך זה אומר שרק הוא יכול לסלוח. לכן הודוי גימטריא שם הוי"ה – אנו מתוודעים לכך שאנו עומדים לפני ה'.

---

[1]  מצווה עג בסהמ"צ וכ"כ במניין המצוות הקצר ריש הל' תשובה אך עיין רמב"ן עה"ת דברים ל בהתחלה.

[2] מנחת חינוך שס"ד.

[3] ערך וידוי.

[4] דרוש מז.

[5] סנהדרין ח א.