למה התורה לא מדברת על עולם הבא? [חלק ראשון]

[הכוזרי 22]

מאז ומעולם התעניינו בני האדם בחיים שלאחר המוות, בכל דת ישנו פרק המתייחס לשכר ולעונש המיועדים לאחר המוות. אך האם גם במושג בסיסי זה יש ליהדות חידוש רדיקלי?

השבוע נפתח בסוגיה מרתקת בעניין עולם הבא ומקומו ביהדות. האמת היא שראוי לקבוע לימוד מסודר וארוך ללימוד סוגיה זו או לכל הפחות לעסוק בה גם ברשומות הבאות...

מלך כוזר פנה אל החבר ואמר לו – מה שמבטיחות דתות אחרות אטראקטיבי בהרבה ממה שמבטיחה התורה. שמעתי על הבטחות המוסלמים לגן עדן של מטעמים ותאוות בלתי מוגבלות והנוצרים מבטיחים גם הם הבטחות רוחניות, 'הבטחות בשמיים'. ומה אתם בעצם מציעים, הרי התורה שבכתב שלכם כלל לא מדברת במפורש על עולם הבא?

החבר ענה מיד לשאלה זו. אך אנו, שלא מחויבים לכללי השיח, נעצור רגע את שטף הדיבור ונשאל את עצמנו - מדוע באמת לא דברה התורה במפורש על השכר והעונש שלאחר המוות, דהיינו על גן עדן ועל גיהנום?
[שהרי גם כשכבר הזכירה התורה את גן עדן בפרשת בראשית מדובר על מקום ארצי בעל מיקום גאוגרפי].

לשאלה זו ישנן כמה תשובות בראשונים.

חלק מהראשונים [רמב"ן למשל] כתבו שהתורה לא באה לדבר על המובן מאליו, הישארות הנפש היא דבר ברור ומקובל [או לפחות היה מקובל] כל העולם וע"י כל העולם. התורה כותבת את החידוש בלבד: 'דעו לכם- גם בעולם הזה תזכו לשכר!'.

לדעת אחרים [האבן עזרא] הסיבה היא שהמון העם לא מבינים את עניינו של עוה"ב וזאת מפני שצער או עונג רוחני אינם שייכים לעולם המושגים הקרוב שלהם. לכן מבטיחה התורה שכר שיהיה מובן לכל – הצלחה בעולם הזה.
וישנן עוד תשובות רבות אותן מסכמים הכלי יקר, השל"ה הקדוש ואחרים.

ריה"ל בכוזרי ניגש לענות על שאלה זו מכיוון אחר – למרות כל הייעודים ה'שמנים' שמייעדות שאר הדתות להולך בדרכן, האם פגשת מישהו מהם שמייחל למוות? שלא הולך לרופא כשהוא חולה? – לא הם בד"כ מעדיפים לחיות... יתרה מזאת, ייעודי השכר שהם מבטיחים הוא תמיד לא אמפירי שהרי איש מהם עדיין לא חזר כדי לספר על העונג אליו הוא זוכה בשמיים...
אם כן, התורה עשתה את המהלך האמיץ ביותר. התורה אומרת לאדם כביכול: 'קח ספר היסטוריה ותבדוק אותי, האם אי פעם היה לעם ישראל טוב כאשר הם לא היו טובים? האם עם ישראל גלה כשמצבו הרוחני היה טוב?'
בישראל, הביטחון [נצחון על האויבים], הכלכלה [גשם, תבואה, פוריות הבהמות], היחסים הבינלאומיים [שלום עם המעצמות ועם עמי האזור] - הכל תלוי בהשגחת ה' על מצבם המוסרי. זהו מופת חותך שבישראל שורה שכינה.

ניזכר שוב בדברי הרמב"ן  המכוננים [שברשומות קודמות כבר עמדנו על הקשר שבינו לבין ריה"ל]:    'שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם!'