יום שני, 25 בנובמבר 2019

רב אחד או כמה רבנים?



אנחנו דור של שפע וגיוון, הן שפע גשמי והן שפע רוחני. כשם שיש גיוון גדול במאכלים ובמשקאות כך זכינו לראות גיוון גדול בספרות התורנית. בימינו יש 'קיבוץ גלויות' של תורה, מוציאים ספרים שלא היו נגישים לקהל הרחב, והתורה פרה ורבה. מי שמשתדל לקיים את המלצת רבי נחמן מברסלב 'להיות תייר בכל התורה כולה' ודאי יודע שאינו דומה פלפול של בריסק לפשט אליבא דהלכתא של העיון התוניסאי. הוא חש כמה ישר פשט לשוני של הרש"ר, אך בו בעת איזה עומק יש ברעיון של האור החיים הקדוש. אכן, אדם נהנה מאוד מנפש החיים שזורק בו ר' חיים מוולוז'ין, אך הנועם שמושך עליו ר' אלימלך גם הוא מעלה אותו בקודש. פלוני מתחבר לגישה הכללית של הרב קוק, אך עבודת הנפש שלו משוועת גם למעט ר' נחמן. 
מה עושים?
 כאן פוגש אותנו הרד"ק על הפרשה. על התיאור של יעקב אבינו כ'איש תם יושב אהלים' הוא אומר כך: ואמר אהלים רבים [ולא 'יושב אוהל'] 'כי היה לומד עם כל חכם שהיה מוצא - עם זה ועם זה, כי כל חפצו היה בזה. אולי בגלל זה זכה יעקב לכינוי 'איש תם' מלשון שלמות - אדם שהכל בו. דווקא מכמה צבעים יחד מתקבל ציור מפואר ואכן מידתו של יעקב אבינו היא מידת התפארת. הבירור של כל הצדדים והגוונים נובע מדרישת אמת ואהבת תורה גדולה. אם בלשוננו הביטוי הרווח הוא 'תלמיד חכם' אזי לדעת הרמב"ם הביטוי הנכון הוא 'תלמיד חכמים'. ומה בדבר רבנים שמבקשים 'בלעדיות'? לימדנו בעל המדרש תלפיות הלוא הוא רבי אליהו מאיזמיר: 'למד מכל רב כל מה שתוכל, חוץ מבמה שיאמר לך 'ממני תלמד ומרב פלוני אל תלמד'.



חגיגה ג,ב
'בעלי אסופות' - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: 'היאך אני למד תורה מעתה?' תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב (שמות כ, א): 'וידבר אלהים את כל הדברים האלה'. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

יום שישי, 22 בנובמבר 2019

משימה בלתי אפשרית


אליעזר מבקש מרבקה משימה בלתי אפשרית. להשקות עשרה גמלים? - הוא יודע מראש שהנערה הצעירה שלפניו לא תוכל לעשות זאת. מדוע אם כן הוא בודק אותה בנקודה זו?
מסתבר שאליעזר מבקש לבדוק את רבקה בנקודה המשמעותית ביותר לבן למשפחת אברהם אבינו. 
מה תעשה כשפעולת ההטבה נראית גדולה מכוחותיך? האם תתייאש ותיפול או שמא תעשה כל מה שביכולתך וה' יעזור לך?
זו הנקודה אותה בודק אליעזר. ובאמת רבקה לא מתמהמהת ומתחילה במלאכה במהירות והמים אכן עולים לקראתה.
זהו בעצם הסיפור של כל בית ישראל. אברהם התחיל כאברהם העברי שכל העולם מעבר אחד והוא מן העבר השני. המאבק בע"ז היה נראה חסר סיכוי אך הוא הסתער בכל הכח וה' אכן היה בעזרו. בימינו נראה מוזר לחשוב לעבוד ע"ז ורוב העולם מאמין באלוקי אברהם.

גם כשהמשימות נראות גדולות מאיתנו, אין להתייאש. דרכנו להסתער וה' עוזר!

מהו המרכיב היסודי של עם ישראל?

אליעזר עבד אברהם עומד ומסתכל אל האופק. נראה היה לו כי זה עתה יצא אל הדרך ממהר לעשות את שליחותו. שפתיו עודנה מרחשות תפילה והנה יורדת נערה אל העין. אליעזר ניגש לערוך את הבדיקה שתוכיח האם הנערה העומדת לפניו מתאימה להיכנס למשפחת אברהם אבינו או לא. הוא יבקש ממנה בקשת חסד גדולה מאוד, יש שיאמרו אפילו מופרזת ויראה מה תהיה תגובתה. רבקה מסכימה בחפץ לב ונגשת מיד אל המשימה.  

מעניין לשים לב מהו היסוד עליו עומד בית ישראל. רבקה תזכה להפוך להיות רבקה אמנו לא בשל צניעותה המיוחדת או בשל כל מידה טובה אחרת שודאי הייתה בה, היא נבחרת בשל רצונה הכנה להיטיב לאחרים גם אם זה אומר להתאמץ מאוד בשביל זה. 
בספר אורחות צדיקים (שער הזריזות) כותב המחבר על האבות הקדושים כך: 'כל כוונתם הייתה לפרסם יחוד הבורא יתברך בעולם ולישר בני אדם לעבודתו'. לכן כאשר אנו שואלים את עצמנו כמצוות הגמרא - חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, עלינו לשים לב קודם כל לעניין הזה. אך מעבר לכך מוסבר במקומות רבים ששורש כל האהבות בעולם היא האהבה לה'. האוהב את הבורא באמת מתמלא באהבה גם לכל בריאותיו. ואכן ע"פ פנימיות התורה מידת החסד היא מידת אהבה. 
אחד מבני בניהם הנפלאים של אברהם ויצחק הנקרא על שמם הלא הוא הרב אברהם יצחק הכהן קוק. וכך קובע האוהב הגדול  'האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל' (מידות הראי"ה אהבה). ובכל זאת ישנה גם הדרגה כיצד הדבר נעשה:
'אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל, אח"כ אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל, שהיא כוללת הכל, שעתידין ישראל לתקן את כל המעשים כולם. וכל אהבות אלה הם אהבות מעשיות, לאהוב אותם לעשות להם טובה ולגרום להם עילוי...'  
הראי"ה קוק מסביר כאן שהאהבה מתפשטת על כל המעשים כולל הדומם הצומח והחי, מעבר לכך אהבה מיוחדת נקבעת לאדם שנברא בצלם. אך האהבה המיוחדת ביותר שמורה לישראל מכיוון שהעם הזה הוא העם שאמון על הטבה השפעה ותיקון העולם. ולכל אחת מהאהבות הללו יש פנים מעשיות - ידוע כי הראי"ה העיר פעם לר' אריה לוין על כך שתלש עלה שלא לצורך בדרך הליכתו. כמו כן האריז"ל לא היה הורג אפילו יתוש ואמר שמי שרוצה רוח הקודש יש לו להתנהג כך. אלו כמובן דוגמאות לאהבת המעשים כולם. יוסף הצדיק שמציל את העולם מרעב הוא בהחלט דוגמא טובה לאהבת האדם. אהבת ישראל היא דבר שב"ה אנו זוכים לראות כדבר שבשגרה באלפי עמותות החסד שקיימות בכל אתר ואתר. 
אך הרב מסיים שאהבת ה' גדולה מכולן דווקא מפני שעניינה איננו רק מעשי אלא הרבה מעבר לכך: 'ונעלה על כולן אהבת ד', שהיא אהבה שבפועל, אינה גוררת בעצמותה שום דבר, כי-אם מה שהלב מלא ממנה זה הוא האושר היותר נשגב'.
אהבת ה' היא המנוע לכל האהבות כולן!

יום שני, 18 בנובמבר 2019

לוט מוסר נפש (בנותיו) על החסד!



למרות התקנות המקומיות הקשוחות של סדום, לוט מסכן את חייו ומכניס לביתו אורחים. בלילה מסתובב המון מוסת מסביב למעונו ומבקש 'תנה לנו את האנשים ונדעה אותם', הם דורשים את האורחים למשכב זכור והתעללות המונית. תגובתו של לוט מחרידה – כדי להגן על אורחיו הוא מציע להמון המרושע לבצע את זממם בבנותיו במקום באורחים 'אשר באו בצל קורתי'. לוט שנתפס בהתחלה כאיש חסד עד כדי מסירות נפש מתגלה כאדם שאכן מוכן למסור נפש אך לא את נפשו...
המעשה של הכנסת האורחים של לוט מובא בתורה מיד לאחר מעשה מקביל של אברהם, וההבדל בולט לעין. כאשר אברהם אבינו ע"ה מכניס אורחים הוא עושה זאת יחד עם בני ביתו. שרה אמנו מכינה עוגות, ישמעאל רץ יחד איתו אל הבקר. חסד כפרויקט משפחתי. לעומת לוט שמקריב את משפחתו על מזבח החסד. חסד אמיתי מול חסד נפול ומזויף. לוט הוא חסד ללא גבול.
ואכן, כשהקב"ה מסביר מדוע הוא לא מגלה לאברהם על מה שיקרה בסדום הוא אומר כך: "כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט...".
בנות לוט סופגות אל קרבן את החסד ומנסות להמשיך את העולם שהן חושבות שכבר חרב. בלילה הן משכרות את אביהן ומביאות ממנו ילדים – עמון ומואב. מעניין לגלות שני ציווים שקשורים לאומות הללו. מצד אחד, "לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם[1]". האומות הללו לא עשו עמנו חסד. זה מעניין שדווקא לוט שעושה חסד בקיצוניות משפחתו מתרחקת מחסד שכזה. בנות לוט חוות מעין טראומה בעקבות החסד ההרסני של אביהן ובניהן גדלים להיות לעם שלא עושה חסד. אמנם הבנות עצמן לא אשמות שהרי אכן חוו טראומה ואולי כזכר לכך נפסקה הלכה – עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ומצד שני, יש איסור להתגרות ולצור על עמון ומואב[2] שהרי סוף סוף הם צאצאי לוט, וכתלמידו של אברהם הוא עוד יבוא על תיקונו. שאיפת החסד הלא מושלמת שלו עוד תתגלה במגילת החסד המגלה את חסדה של רות המואביה, חסד מתוקן שנועד לבנות בית ולא להרוס אותו.




[1] במאמר מוסגר: המשך הפסוק מתייחס לבעיה אחרת (שעל פיה ניתן לשפוך אור אחר גם על תחילת הפסוק) שנמצאת אצל לוט ומשפחתו -  "וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃". לוט התנהג בכפיות טובה אדירה כלפי אברהם דודו. אברהם שראה כיצד הרן נשרף לנגד עיניו לקח אחריות ודאג לילדיו של אחיו. את שרה הוא נשא לאשה ואת לוט אסף אל ביתו. לוט עבד אצל אברהם והתעשר ועם גדילתו בחר בגלל סכסוך ממוני לעזוב את משימת חייו הרוחנית של אברהם (על אף שראה בעצמו יורש של ההטבות אשר באות יחד איתה – ארץ ישראל), והלך לאנטיתזה הרוחנית – סדום אוהבת הממון ושונאת החסד. למרות הכל אברהם דואג ללוט וכשהוא נשבה הוא יוצא למלחמה כדי להצילו. אך לוט שרואה כל זאת ואף שומע על כך שאברהם לא לוקח ממלך סדום מחוט ועד שרוך נעל, בוחר לחזור ולהתגורר בסדום. גם לאחר מכן אברהם איש האמונה ממשיך ומתפלל להצלת סדום ותפילותיו נושאות פרי ולוט ומשפחתו ניצלים. ומה גמלו מואב צאצאי לוט על כך? בדיוק להיפך. אברהם עמד על הר גבוה כדי לברך ולהתפלל עבור עם רשע, ואילו בני לוט שכרו את בלעם הרשע לעמוד על הר גבוה ולקלל עם צדיק.  מהלך זה ראוי לבוא בארוכה ברשומה אחרת.
[2] עיין ברש"י בפרשתנו שמסביר מדוע במואב מותר להתגרות ורק אסור להלחם לעומת עמון שאסור גם להתגרות בהם.

בדין היוצא מא"י לחו"ל ולהיפך בפער שבין ז' חשוון ל5 בדצמבר לעניין בקשת גשמים


נשאלה שאלה בבית מדרשנו בקהילת מחזיקי תורה:
ידוע כי בחו"ל מתחילים לבקש על הגשמים בחמישי או בשישי בדצמבר (מכיוון שהדבר נקבע לשישים יום אחר תקופה זה תלוי בשנת החמה ולכן כתבנו על פי תאריך לועזי ולא עברי). בארץ ישראל לעומת זאת התחלנו לבקש על הגשמים כבר בז' מרחשוון. שאל השואל - מה יעשה תייר הבא מחו"ל לארץ הקודש בימים אלו, האם יתפלל כמנהג מקומו אשר יצא משם או שמא כמנהג ארץ קודשנו? וכן יש לשאול להיפך – אדם מארץ ישראל שנוסע בימים אלו לחו"ל מה דינו? האם יבקש ותן טל ומטר לברכה כמנהג ארץ הקודש או יתאים עצמו לקהילה שאליה מגיע?

ונענית התשובה: דבר זה היה שנוי במחלוקת בין גדולי ישראל לאחר גירוש ספרד. בשו"ת הרדב"ז (ח"ה תשובה ב' נה) כתב שמכיוון שהיוצא מהארץ לחו"ל השאיר בא"י אשה ובנים או שדות וכדומה ישאל גשמים כבארץ ישראל ולא יתחשב במנהג המקום של חו"ל. לעומתו כתב בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סי' שכג) שאם יצא קודם ז' חשון ולא התחיל לבקש על הגשמים בארץ לא יתחיל לבקש בחו"ל כמנהג א"י אלא כמנהג המקום. נשים לב - אף לפי דעתו אם כבר החל לבקש על הגשמים בארץ יש להמשיך בחו"ל. להלכה הכריעו החיד"א ורוב האחרונים אחריו שיש לפסוק כרדב"ז ולכן היוצא מארץ ישראל לחו"ל ינהג בכל מקרה כמנהג ארץ הקודש. אמנם אם מעלים אותו לחזן בחו"ל – בתפילת הלחש יתפלל כמנהג א"י ויאמר ותן טל ומטר לברכה ואילו בתפילת החזרה שהציבור שומעים יאמר ברכנו כמנהג המקום.

ולגבי הבא מחו"ל לארץ ישראל הכרעת הגאון הרב עובדיה יוסף ביחוה דעת חלק א סי' עג שיתפלל בארץ כמנהג ארץ הקודש כמנהג המקום וכשיחזור למקומו ימשיך לבקש על הגשמים שמכיוון שהתחיל לא יפסיק וכן הכרעת החיד"א והאחרונים. אמנם בגלל שיש מחלוקת בדבר כדאי יותר שיאמר ברכנו וישלים ותן טל ומטר לברכה בברכת 'שומע תפילה' מאשר שיאמר את ברכת ברך עלינו. וכך יצא ידי חובת כל הדעות.

מעניין לציין כי בהלכות אלו אנו מוצאים הבדל בין יהודי הבא מחו"ל לארץ הקודש וחוזר לחו"ל לבין יהודי שעשה את המסלול ההפוך. נראה כי ישנה עדיפות פשוטה לקיום תקנות חז"ל כפי שנתקנו מראש למען ארץ ישראל אשר בה "למטר השמים תשתה מים". 

יום שישי, 8 בנובמבר 2019

מדוע נבחר אברהם אבינו?


כשיהודי מתחיל ללמוד תורה הוא פותח בברכה. לפי רב המנונא בגמ' ברכות יא הברכה המעולה והמובחרת מכל ברכות התורה היא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה. ברור לכל כי הבחירה של ה' יתברך באברהם וכתוצאה מכך בעם ישראל מהווה יסוד מוסד מבחינתנו. אך חשוב לברר את נקודת הבחירה הזו. מה הסיבה שבחר ה' לומר לאברהם אבינו לך לך.

מי שיקרא רק את פשט הכתוב לא יבין את הסיבה לבחירה באברהם. התורה לא מקדימה לומר שום דבר טוב במיוחד על אברהם כהסבר לפנייה של הקב"ה אליו (בשונה מנח למשל). הפילוסוף האלוקי המהר"ל מפראג מסביר בכמה מקומות בספריו שיש בדבר סוד גדול. הבחירה באברהם איננה בגלל מעשיו הטובים או כשרונו המיוחד. אברהם נבחר כי עם ישראל היה צריך להיוולד, לידתו של עם ישראל כמו הבאת הגאולה לעולם אינה עניין הנתון לבחירה של מאן דהוא שכביכול ברצותו יקרה וברצותו יחדל שכן הוא חלק יסודי מתכנית האב של הבריאה (נצח ישראל פרק יא למשל). אתערותא דלעילא שקובעת את מהלך המציאות.

גדול בישראל קדום יותר - המקובל רבי יוסף ג'יקטליא לעומתו רואה יסוד בראיה הפוכה לחלוטין. בספר צפנת פענח (הלא הוא פירושו להגדה של פסח) הוא מסביר שהסיבה שאנו פותחים את ההגדה בתיאור הרקע לעלייתו של אברהם אבינו – מתחילה עובדי עבודה זרה וכו', היא כדי להסביר קושי מוסרי (כזה שעלול לעלות מתפיסת המהר"ל שהוצגה לעיל) – מדוע זכה דווקא אברהם אבינו להיבחר? ועוד - אם הכל קבוע מראש כיצד הייתה לאברהם בחירה חופשית? לכן ההגדה מתחילה ואומרת, אברהם היה האדם שהתקרב בכל כוחו לה' ובכך זכה להיות תחילה לגרים (חגיגה ג א) להיות הפותח את הפרויקט של תיקון העולם בקרב הלאום שנקרא עם ישראל. האתערותא דלתתא היא המרכז לתפיסתו. בשיטה זו החזיקו גדולי ישראל רבים ומהם רב ניסים גאון בהקדמה לש"ס, הרמח"ל בדרך ה' ואחרים.

ניתן אולי לנסות ולומר שאין מחלוקת עקרונית בדבר. המהר"ל מתייחס לחיוב הימצאותו של גרעין תיקון העולם בעם שייקרא ישראל – ועל דבר זה אין חולק. לולא היה פלוני נבחר, היה אחר נבחר בדור זה היה חייב להתגלות אביהם הראשון של ישראל. תיקון העולם בא יבוא. וזו אכן הסיבה ל'הסתרת' מעשיו בפשט המקראות. אך ר"י ג'יקטליא וסייעתו מתייחסים לשאלה – מדוע בדורו של אברהם נבחר דווקא הוא ולא מישהו אחר. לשאלה זו התשובה ברורה – אברהם היה אוהבו הגדול של הקב"ה ולכן החזיר לו ה' יתברך אהבה (ועיינו גם בזוהר הקדוש לך לך עז א).
אשרינו שזכינו להיות בניו של אברהם אבינו הגדול בענקים. ויהי רצון שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו!