איזה פירוש הוציא האמרי אמת מבית המדרש?

Photo by Alexander Mils on Unsplash

מה אתם אומרים על הפרשנויות הבאות?

מכת דם היא תופעה שקורית לעיתים באגמים ולפעמים אפילו בימים ובאוקיינוסים שנקראת 'גאות אדומה'. זוהי מעין פריחה צבעונית של אצות חד-תאיות החיות בים, האצות הללו משחררות רעלנים למים וצובעות אותם באדום. הרעלנים שמשתחררים מהאצות הללו מסוגלים להרוג דגים, סרטנים ורכיכות ימיות.         

במכת ערוב לא היו חיות מגוונות אלא רק מכה של להקות זאבים משוטטים שהפילו חיתתם על המצרים וזה לשון ערוב כמו זאבי ערבות (רשב"ם). ובמכת חושך גדל למצרים מעין תבלול מוחשי בעין שגרם שלא יוכלו לראות, כך נוצר מצב שלישראל הייתה אפשרות לראות ואילו למצרים לא (התורה תמימה והכתב והקבלה). מספרים שכשהאדמו"ר מגור בעל האמרי אמת שמע את הפירוש האחרון הוא הורה להוציא את הספר מבית המדרש...

המשותף לכל הפירושים האלו הוא המגמה להראות כיצד לניסים הללו יש מבוא בטבע. מנגד, המדרש מספר שבמכת דם בכוס אחת היה שותה הישראל מים והמצרי דם. ובמכת חושך היה אפשר למשש את החושך מרוב שהוא היה מוחשי. הוא גם מספר שבמכת ערוב היו לא רק חיות מגוונות כמו דובים נמרים נחשים ואריות אלא שיחד עם כל חיה הגיע גם חבל הארץ אליו היא שייכת (!). רש"י למשל הביא את המדרשים האלו בפירושו.

לפנינו אם כן שתי מגמות קוטביות בין המפרשים. חלק מהמפרשים טורחים להדגיש בכל מכה כיצד היא קרובה אל ההיגיון. לרוב מבינים שהסיבה למגמה זו היא שקל יותר להאמין שאכן הסיפור התרחש כלשונו שהרי גם אנו מכירים מעין המכות בחיי היומיום. אך אני חושב שיש למגמה זו טעם נוסף. בדרך זו מכות מצרים לא נשארות דבר שנכון לדור אחד אלא רק דוגמא להשגחה של הקב"ה בבריאה תמיד. השגחה שהאדם באמת בדרך כלל ימצא אותה דרך הטבע ולכן שם ראוי לחפש אותה. חשוב לציין שאין כאן הקבלה מוחלטת בין פשטנים לדרשנים, שכן לעיתים נראה שדווקא פשט הכתובים מראה על גדולת הנס ושבירת הטבע שבו, במובן זה המדרש בוודאי מתאים יותר לרוח הכתוב, ופעמים רבות הוא מתאים יותר גם למילים. ואכן החלק השני של הפרשנים (ואולי רובם) מנסה להראות בדיוק להיפך.

מי שלמד את פירוש הרמב"ן על התורה יודע שככלל הוא שם לעצמו מטרה להסביר על דרך הפשט (והסוד). במקומות רבים הרמב"ן חולק על רש"י על רקע רדיפת פשט הכתובים ולעיתים אף מפרש שלא כמדרש חז"ל מאותה הסיבה. בסיפור של מכות מצריים הרמב"ן לא רואה שום צורך להקטין את המכות למימדי הטבע והשכל. הסיבה לכך מצויה בפירושו המונומנטלי בסוף פרשת בא. הרמב"ן כותב שהסיבה שיציאת מצריים היא סיפור כל כך מכונן הוא כי הקב"ה לא עושה ניסים בכל עת וזמן. ובכל זאת יש צורך לגלות לעיני כל העולם את מציאותו, השגחתו ויכולתו של הבורא. לכן עשה בדור אחד 'תצוגת תכלית', ניסים שהם למעלה מכל הסבר והיגיון ולאחר מכן אמר לאותו דור לא לשכוח ולשמר את הזיכרון של הנעשה בקרבם ובקרב בניהם עד עולם. כשמבינים את שתי ההנחות העומדות בבסיס מגמות הפרשנים נראה כי לשתיהן יש מקום מכובד ולא כדאי להוציא אף אחת מהן מבית המדרש...

להסבר נוסף ומעמיק של מגמת הפרשנים שמקרבים את הניסים אל השכל והטבע - עיינו ברשומה הבאה - אלוקים טובע?

דרוש מנהיג

 

Photo by Jehyun Sung on Unsplash

מדינת ישראל מחפשת מנהיגות, ועדיף מוצלחת. כולנו הולכים לקלפי בפעם הרביעית תוך שנתיים. זו בעצם שבירת שיא של מספר בחירות תכופות, שיא צעיר יחסית, הוא נקבע רק בשנה שעברה בסבב הבחירות השלישי...       
נראה שכדאי לעצור לשמוע את פרשת השבוע (במנייני הרחוב או בבית) ולהיזכר בתיאור שמתארת התורה את לידתו של המנהיג הראשון של עם ישראל.

במקורות מכונה המנהיג 'דבר' – דבר אחד לדור ואין שני דברים לדור. הדבור הוא הכלי העיקרי של המנהיג. אך משה הוא כבד פה וכבד לשון. הבה נעמיק בעניין. הפירוש המקובל למילים אלו הוא שהוא היה מגמגם. אך בין אם הפירוש הוא שהוא מדבר לאט מדי או מהר מדי (כבד פה בלשון סגי נהור), לא מספיק רהוט, עמוק מדי (אונקלוס) או שהוא פשוט שכח את המצרית שלו לאחר עשרות השנים במדיין, דובר רהוט וכריזמטי הוא לא היה. כנראה שבוהק חיצוני ואפילו כישרונות אינן ערובה למנהיגות טובה.

מהן התכונות שבאמת דרושות למנהיג?

משה רבנו לא ישן טוב בלילה כשהוא יודע שאחרים סובלים. הוא יוצא לראות את אחיו בסבלותם על אף שהוא יכול להמשיך לחיות בארמון. אך סיפור דומה יספרו שנים אחר כך על סידהרתא גאוטמה הנסיך ההודי שיצא לראות בסבלות עמו ונקרא לימים בודהה (המואר) בפי חצי מליארד איש בימינו. זהו לא החידוש במנהיגו של העם הנבחר. משה רבינו רואה את הסבל הוא לא נשאר אדיש ובטח שלא מנסה להיחלץ ממנו על ידי שיתרגל אליו, משה פועל לתיקון.

במדרש מובא סיפור שמתאר את הפיכתו של משה לכבד פה וכבד לשון בידי פרעה עצמו. כשהיה משה תינוק נפל חשדם של החרטומים על משה כילד שע"פ נבואתם יביא פדות לעם העבדים ולנפילת מצרים. לכן עוד בהיותו ילד קטן ערכו לו מבחן אכזרי הניחו לו בקערה אחת זהב ובקערה השניה גחלים לוחשות וציפו לראות לאן שולח משה את ידיו. משה ביקש לשלוח ידיו אל הזהב המלכותי אך מלאך משמיים דחף את ידיו אל הגחלים. הבן איש חי בספרו אדרת אליהו מסביר את המדרש כפשוטו וסובר שזה היה עיקר הטיעון של משה באמירתו שהוא כבד פה וכבד לשון – פרעה יזהה אותי בתור התינוק החשוד ובוודאי לא ישמע אותי.  אך אני חושב שיש גם סמליות גדולה במדרש.

משה יודע לתת ביקורת על המצב הקשה ממרומי הכס המוזהב ממעמדו השלטוני, נכון הוא יוצא לראות בסבלות אחיו אך בערב הוא שב לישון על מיטה מוצעת בארמון. האם משה רודף אמת מספיק כדי לעשות כך גם כשהוא אדם ללא בית, בורח ממקום למקום, חי 'על גחלים' אך יותר מזה כשהוא נכווה, נבגד וסובל מייסורים. כאן אנו מגלים את משה במלוא מנהיגותו, אותו משה שרודף צדק בהיותו נסיך במצרים הוא משה שבתור זר בורח מציל את בנות יתרו מהתעללותם של הרועים.  

תכונה מנהיגותית נוספת היא התקווה. משה נמצא במשבר בתחילת הפרשה. לאחר שבעקבות דיבורו עם פרעה בני ישראל סובלים עוד יותר משה שוב לא רוצה להמשיך בשליחות. הנבואה בתחילת הפרשה על שינוי השם של הקב"ה מיועדת למשה ומנחמת אותו – אל תתייאש, מעתה לא עוד אלוקים שמתגלה בתוך הטבע, מין אל שדי שרק מציב לעולם גבולות. מעתה עיקר ההנהגה תהיה בשם הוי"ה (או בלשון בה הוא נקרא אדנ"י) שם שמבטא את השליטה המוחלטת של הקב"ה בכל היש. משה מרים את העיניים וממשיך למרות הכל.

האם היטלר היה צמחוני?

(התמונה לקוחה מהאתר בונים ביחד)

בראיון לטיימס הלונדוני העידה מרגוט פולק, 'הטועמת' של היטלר ימ"ש, כי תפריטו לעולם לא הכיל בשר או דגים. בין ההיסטוריונים שוררת כיום הסכמה על כך שאדולף היטלר רוצח ההמונים ביקש להימנע ואולי אף נמנע בפועל מאכילת בשר במשך שנים ארוכות. לגבי הסיבה לעובדה זו ניטשת מחלוקת בין החוקרים, יש הסוברים כי היה זה מתוך הערצתו הידועה לוואגנר שהיה צמחוני ויש הסוברים שהסיבה לכך הייתה בעיית עיכול וגזים שהחמירה כשאכל תזונה בשרית. אך מצמרר לגלות כי חלק גדול מההיסטוריונים סוברים שהיו לכך סיבות אידיאולוגיות. האחראי למוות של מליון ילדים בהשמדה שיטתית, לא רצה לאמלל חזרזיר אומלל.

מקריאת פרשנותו של האבן עזרא על הפרשה אנו מגלים כי הכרוניקה הזו עתיקה. רודנים, משעבדים ורוצחי המונים, עשויים לגלות מעין מוסריות מול בעלי חיים אך לא כל כך מול אחיהם בני האדם. כאלה היו כבר לפני אלפי שנים, הראשונים שבהם היו אולי בית העבדים הגדול בעולם – מצרים. על הצעתו של פרעה שעם ישראל יזבח לאלוקים בתוך ארץ מצרים עונה משה שלא יוכלו לזבוח את תועבת מצרים לעיניהם בלא שיסתכנו בנפשם. וכה כותב רבי אברהם אבן עזרא על המילים 'תועבת מצרים' (שמות ח, כב):

ולפי דעתי כי אנשי מצרים בימי משה היו על דעת אנשי לנדיא''ה (הודו כמו הינדיה) שהם יותר מחצי העולם וכולם הם בני חם ואינם אוכלים בשר עד היום. גם דם וחלב ודג וביצים והכלל כל דבר שיצא מן החי. והם מתעבים מי שיאכל אותם. ומלאכה נמאסה בעיניהם לרעות הצאן. וכן כתוב כי תועבת מצרים כל רועה צאן. ועד היום לא יניחו אדם שיאכל בשר בארצם. ואם אחד מהם יבא בארץ נכריה יברח מכל מקום שיאכלו בו בשר ולא יאכל כל דבר שיגע בו אוכל בשר וכליו טמאים בעיניהם...

ההסבר הפסיכולוגי - רוחני לכך הוא שבכל אדם יש חלק עליון שתובע את שלו. לכן ישנם שדווקא בגלל מעשיהם הרעים כלפי בני אדם נזקקים למעין 'איזון מוסרי' בהפגנת רחמים מופרזים כלפי בעלי חיים. סוחרי נשק שאחראים בעקיפין למוות וסבל אדיר, לעיתים קרובות מתפארים בחניכת מחלקות חדשות בבתי חולים. לכן יכול להיות שנמצא אדם שמקפיד שלא לאכול בעלי חיים אך הוא עצמו 'אוכל' בני אדם בעלבונות וכדומה.

כשם שבבנייה איננו בונים את היסודות לאחר שבנינו את הקומות העליונות, כך מלמדת אותנו התורה: את הצעדים המוסריים יש לעשות בהדרגה ובנחת, אריח על גבי לבנה. כל עליית מדרגה צריכה עיון בתוכנו פנימה, האם אנו באמת מתקדמים ומתעלים או שמא אנו מחפים על חסרון מהותי על ידי קישוט מוסרי שנראה יפה לעין. אנו קודם כל נמדדים ביחסנו לבני האדם שסביבנו ורק לאחר מכן ביחס לחיות, שגם הן חלק חשוב מעולמו של הקב"ה. 

הערה חשובה לסיום: אין בדברים אלו בכדי לקבוע עמדה מוסרית חד משמעית בעד או נגד אכילת בשר בימינו. אדרבה, אדם שרוצה להתעלות בקדושה אולי אפילו נמליץ לו שלא לאכול בשר (בפרט בזה"ז בו יש צעב"ח נורא) ושלא לפגוע אפילו ביתוש או בזבוב (כמובא בכתבי האר"י הקדוש). הצגנו כאן צד אחד מני רבים בדיון ארוך מעניין ומורכב שנראה שחלק נכבד מהחברה הישראלית והעולמית עוסקת בו. ובכל זאת דומני שיש בצד זה משום נקודה למחשבה שכדאי לתת עליה את הדעת.

חומש שמות - תוכן עניינים

מחפש דבר תורה מקורי לשולחן השבת?
ביקשו ממך לדבר בבית הכנסת ולא מתחשק לך לחפש ב'מעיינה של תורה' שוב?
לפניך דף שמאגד את כל דברי התורה של ספר שמות שמופיעים באתר.

שמות - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_76.html להוציא גלות מיהודי

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post.html איניבידואליות מול עדריות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/12/blog-post_24.html כנ"ל (רעיון דומה במילים שונות מעט)

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post.html עניין של חיים ומוות

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_15.html דרוש מנהיג

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_8.html איך מנהיג נולד?

וארא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_36.html אוהב ניסים?

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/01/blog-post_20.html היטלר היה צמחוני

בא - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_72.html החג שלך מבוטל!

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_37.html אתה יודע מה התאריך העברי היום?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_41.html מה הקשר בין חג הפסח לתקיעת דגל על הירח?

בשלח - https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post.html אתה יודע לנוח?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/01/blog-post_29.html לו הייתי יודע...

https://tlaleyora.blogspot.com/2024/01/blog-post_26.html סיפור על חזנים

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/04/blog-post.html סוף סוף קורעים את ים סוף (משל חזק)

יתרו - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנדנדים כשהם לומדים תורה?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post.html תשובה קדמה לתורה

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_14.html תורה של אש ותורה של מים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_7.html מדוע יהודים מתנוענעים (מתנדנדים) כשהם לומדים תורה?
 

משפטים - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post.html יתרו - חופה, משפטים - שגרה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/01/blog-post_31.html לוחמי חירות, ישראל

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_21.html מדברות למשפטים

תרומה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post.html היתרון של להיות בצל

(מתאים גם לפרשות, תצווה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_6.html על מקום המלאכים בחיינו

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post.html למה קוראים לשולחן 'שולחן'?

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/03/blog-post_12.html נוער בונה משכן

https://tlaleyora.blogspot.com/2021/02/blog-post_19.html מעט זה גם טוב

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים האמריקאים?

תצווה* -https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_16.html - צום ט' אדר, כהונה ואהבה

https://tlaleyora.blogspot.com/2022/02/blog-post_16.html להימחות או לא להימחות?
 
https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?

(מתאים גם לפרשות תרומה, ויקהל, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_86.html על הקשר בין תצוה זכור ופורים

כי תשא - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_23.html לכל שבת יש מוצאי שבת

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_60.html גם בית כנסת עלול להיות חטא העגל

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_27.html י"ג מידות של רחמים

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_71.html הקשר בין חברותא למחצית השקל


ויקהל* - https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמרקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/03/blog-post_20.html - לא להתקהל בפרשת ויקהל?

https://tlaleyora.blogspot.com/2018/10/blog-post_17.html על תכנות שבת ומשכן
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, פקודי)

פקודי*- https://tlaleyora.blogspot.com/2022/03/blog-post_4.html אני לא יכול לבד

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/03/blog-post_8.html ענן או ענן גדול? (בעניין הענן)

https://tlaleyora.blogspot.com/2019/02/blog-post_8.html מה משותף לבעלי המוסר ולאריות הים

האמריקאים?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

https://tlaleyora.blogspot.com/2020/02/blog-post_28.html - למה ה' צריך בית?
(מתאים גם לפרשות תרומה, תצווה, ויקהל)

* הציון הזה מציין לכך שבארבעת הפרשיות העוסקות במשכן יש הקבלות רבות. לכן ישנם דברי תורה שיכולים להופיע בכל אחת מהפרשיות, לעיתים הדבר נכתב ליד כותרת הפרשה אך לא בהכרח.

(מתאים לסיום כל חומש) - https://tlaleyora.blogspot.com/2018/12/blog-post_25.html

אוהב ניסים?

 [הכוזרי 25]

בימינו עוסקים הרבה בשמות. הרצאות שכותרתן 'שם האדם ומהותו' וכדומה, צצות כפטריות אחר הגשם, ומגלות לנו כי מה שגילה לנו בזמנו המהר"ל ששם מבטא מהות, נעשה כיום לדבר טבעי בעיני כל.

מתוך נקודת מבט זו כדאי שניגש לדבר על שמותיו של – לא פחות ולא יותר – הקדוש ברוך הוא.

היהדות משופעת בשמות לאלוקים. שבעים שמות ועוד אינספור כינויים נודעו לה' יתברך עד שבהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה הוא מזכיר בשם חכמי הסוד (כמובא בזוה"ק) כי התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה.

בתחילת המאמר השני בכוזרי, ריה"ל  נוגע בהבדל שבין שם 'אל שדי' שבו נגלה ה' אל האבות הקדושים לבין שם 'הוי"ה' שבו נגלה ה' למשה. מסתבר שהבדל זה חשוב מאוד לעניין יציאת מצריים שכן התורה רואה צורך לציין את ההבדל הזה כהקדמה למכות בתחילת פרשת וארא. ריה"ל מסביר כי שם הוי"ה קשור בבריאת העולם וחידושו יש מאין בשונה מאל שדי שמבטא ניצחון בדרך הטבע. אם נקשיב למילה בעברית – השם המפורש על פי הניקוד המקובל שלו [כמו ניקוד המילה לעולם] מבטא בצליל שלו [לא לומר בפה רק להרהר] שהוא האל שהיווה מהווה ויהווה את העולם והכל ברגע אחד. זהו זמן שאין אותו בעברית רגילה – לא עבר לא הווה ולא עתיד. אל שדי לעומתו הוא כוח שמסדר את העולם.  פירוש המילה אל בעברית הוא כוח, כמו בפרשת ויצא 'יש לאל ידי'. על השם שדי אמרו חז"ל במדרש – שאמר לעולמו די. דהיינו העולם היה הולך ומתפשט ולא היו יכולים להתקיים בו חיים ללא גבולות. שם שדי הוא השם שבו מתבטאת ההתגברות לשים גבולות ולסדר את העולם מבפנים. לכן ההתגלות על ידי שם הוי"ה השם המיוחד לה' תמיד מביאה יחד איתה ניסים, וההתגלות בשם אל שדי – לא. ואכן חייו של משה רבינו ע"ה היו רצף של ניסים גדולים, ההצלה הפלאית בבית הצורר עצמו, מכות מצרים, קריעת ים סוף, המן במדבר, ועוד. חייהם של האבות לעומת זאת לא התאפיינו בניסים גדולים כי אם בעמידה בניסיונות וחיים של הצלחות בדרך הטבע.

למראית עין גדול הנאמר במשה ובישראל בזמנו מאשר באבות הקדושים. אך ריה"ל מגלה לנו דבר מדהים:

'ועשה עם משה וישראל מה שלא הניח ספק בנפשות שבורא העולם ברא את הדברים ההם - בריאה חדשה מכוונת כמו מכות מצריים וקריעת ים סוף וכו' לא מפני שהם גדולים מאברהם יצחק ויעקב! אך מפני שהם רבים והיה הספק בלבבם והאבות היו בתכלית האמונה וברי הלבב שאפילו לא הייתה מוצאתם כל ימותם כי אם רעה לא הייתה אמונתם באלוקים נחלשת ולא היו צריכים לכל זה'. 

הצורך בנס הוא בדיעבד, הנס נועד למי שצריך עדיין חיזוקים. הנאמן לקב"ה באמת הקב"ה פועל איתו בדרך הטבע.


אז מי לא אוהב ניסים? – כנראה הקב"ה בעצמו...