הקשר שבין עם ישראל לארצו

[הכוזרי 29] 

רבי שמשון [בן] רפאל הירש היה מן הרבנים ידועי השם והמקוריים ביותר לפני כמאה שלושים שנה. אף שעוד בזויימל  לימד הראי"ה קוק בחבורה את ספרועל טעמי המצוות ['חורב'] , ניטשו ביניהם מחלוקות יסודיות. לקמן נעסוק באחת המרכזיות שבהן.

אנשים בכל העולם מחוברים לאדמה עליה הם חיים. הם מוכנים להשקיע בה את מלוא מרצם ובמקרים מסוימים אף למות על הגנתה. האם לעם ישראל יש באמת קשר מיוחד עם הארץ או שמא בעניין זה אנו עם ככל העמים?

בשאלה זו היה קיים ויכוח בין הרש"ר הירש לראי"ה קוק.  

לדעת הרש"ר יש לראות בארץ ישראל  צורך ואמצעי לקיום המצוות, אך לא כמטרה בפני עצמה. הוכחתו היא מכך עם ישראל התגבש כעם עוד בטרם היות לו אדמה משלו. גם המדינה שהתקיימה בימי ממלכת ישראל לא הייתה לעם ישראל אלא אמצעי לקיום יעוד רוחני שמתגשם במצוות התלויות בארץ, ולשם כך הוא נזקק למסגרות לאומיות כארץ וממלכה. אך לאחר שחטא עם ישראל וגלה לבין העמים, נשתנתה דרכו והוא מקיים את ייעודו במעשיהם של יחידים בין האומות, עד אשר תגיע עת הגאולה.

לדעת הראי"ה קשה לדבר על קשר בין עם ישראל לארצו, אך בדיוק מהכיוון ההפוך. קשר הוא בין שני דברים נפרדים מעיקרם אותם יש לחבר. ארץ ישראל ועם ישראל הם שלמות אחת.
את הרעיון המיוחד והקבלי הזה ביסס הראי"ה קוק בין היתר על ספר הכוזרי. ריה"ל מסביר שהארץ והעם הם שני ביטויים של נשמה אחת. העם נברא כאשר מה שמחיה אותו היא שליחות של קידוש השם בעולם וכך גם הארץ. זהו זיווג משמים. לכן ישנה חיוניות בארץ, היא מקיאה עוברי עבירה, צריכה לשבות מעבודה כל שבע שנים,  ושומרת ברית אוהבים לעם ישראל בכך שלא נותנת פירות כל הימים שבהם הגויים עליה וישראל בגלות. 'ושממו אויביך עליה'.

[הדברים נכתבו בשבוע שבו נרצח יהודי יקר, תלמיד חכם וצדיק – הרב רזיאל שבח ה' יקום דמו. הרב רזיאל נרצח משום שהוא יהודי שבחר להתחבר לארצו ולהמשיך את עבודת החלוציות שבזכותה כולנו כאן. בעת שרגבי האדמה ספגו את הדם של אותו קדוש, התחולל דבר נוסף – נכרתה ברית נוספת בינינו לבין ה', וברית נוספת בין הארץ לה'. 'ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו', 'וכפר אדמתו עמו ונקם ישיב לצריו'.

יהיו הדברים לעילוי נשמתנו לגובה בה נמצאת נשמתו].