אוהב את ה', את ההורים וגם אוהב גלידות

[תפילה 3]

לכל אחד מאיתנו יש הרבה אהבות. אנחנו אוהבים את הורינו, חברינו, ילדינו. כל אחד ואחת מאיתנו אוהב את בן הזוג שלו. אנחנו גם אוהבים לאכול גלידה. אני מעריך שכולנו גם אוהבים את יופייה של ארץ מולדתנו. ברור שיש מדרג לאהבות שהזכרתי, אך יש לשאול - היכן האהבה לקב"ה נכנסת ברשימה שכזו. התשובה הברורה מאליה היא – בראש הרשימה. אהבת ה' אמורה לתפוס את הנתח הגדול ביותר בלבנו. אך האם זו האמת?

הפסוק הראשון לאחר שמע ישראל עונה לנו על שאלה זו בדיוק. וכך אנו אומרים פעמיים בכל יום באהבה:

וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל-לְבָֽבְךָ֥ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל-מְאֹדֶֽךָ:

עוד לפני הדרשות החשובות שהגמרא דרשה על כל ביטוי בפסוק, כדאי שנתעמק בפשט. הכתוב אומר שנאהב את ה' בכל ליבנו. לא בנתח גדול ככל שיהיה אלא בכל הלב, באופן מוחלט. כביכול אומרת התורה אצל עובד ה' יש בלב מקום לאהבה אחת בלבד – אהבת ה'. כך מסבירים גם ספר החינוך ואחרים בביאור מצוות אהבת ה'.

'דיני המצוה. שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם, ויעריך בלבו תמיד, כי כל מה שהוא בעולם מעשר בנים וממשלה וכבוד הכל כאין וכאפס ותהו כנגד אהבתו ברוך הוא ... סוף כל דבר, יעשה כל יכלתו להרגיל מחשבות לבו כל היום באמונתו ויחודו, עד שלא יהיה רגע אחד ביום ובלילה בהקיצו שלא יהא זוכר אהבת אדוניו בכל לבו. והענין על דרך משל, שיהא נזכר באהבת השם תמיד, כזכרון החושק תכלית החשק בתשוקתו שישיג להביאה אל ביתו'.

זאת אומרת שבשונה מכל אהבה אחרת, האהבה לקב"ה היא אהבה טוטאלית.
אם כן, כיצד עובד ה' מתייחס לאשתו ובניו, האם אין בליבו אהבה כלפיהם?

התשובה היא שמכיוון שהקב"ה הוא אינסופי והוא ברא את כל העולם ממילא מתוך הבריאה שלו אתה מכיר אותו. אהבת אדם לאשתו צריכה להיות חלק מאהבת ה', הוא צריך להודות לקב"ה על אשתו ולהעריך אותה כמתנה יקרה מאיתו יתברך. נשים יקרות, לא לחייך יותר מדי - הדברים נכונים גם לכיוון השני. בגישה כזו החיים על שלל מרכיביהם הופכים להיות מעין שיחה בין בורא עולם לאדם. שיחה שכל כולה שיח אוהבים.

וכי אדם שאוכל גלידה מקבל אותה במתנה מהקב"ה? התשובה היחידה היא – בוודאי. אם אדם אוכל גלידה ,כשירה ובמינון שלא מזיק לו לבריאות, אזי מתברר כי הגלידה הזו היא מתנה. לכן גם מברכים על הגלידה הזו – אומרים תודה לרבונו של עולם על המתנה הקטנה שנתן לנו [ושוב הדבר נכון לכל הנאה שבאה לאדם]. במידה זו ככל שהגלידה יותר טעימה לך כך התודה לקב"ה תיהפך להיות עמוקה יותר. זוהי כבר מדרגה מסוימת של קדושה, של דבקות בה'.

המדד לכך שהאהבה הזו היא אכן לה' והגלידה איננה העיקר, היא מה קורה במצב שבו האהבה לה' הייתה אומרת לנו שלא לאכול גלידה. לדוג' אדם ביום רביעי קונה גלידה טובה אך במקום לאכול אותה מיד הוא מחליט אפילו לא לטעום ממנה עד שבת כדי שהעונג בשבת יהיה גדול יותר. זהו סימן שהאהבה שמניעה אותו איננה האהבה לגלידה כי אם האהבה לקב"ה. שנזכה!