מה יותר קשה- לסיים את כל הש"ס או לשבור מידה רעה אחת?

Photo by Arnaud Mariat on Unsplash

שמונה פרקים פרק שביעי

התשובה לשאלה הזו היא מין משפט קאנוני או אפילו מוטו של ממש בקרב מייסדי תנועת המוסר או לפחות בפיו של האיש שביסס אותה בעיקר – רבי ישראל מסלנט.
אכן, ר' ישראל סלנטר היה נוהג להצהיר בפה מלא ובנגוד למה שהכל חושבים: 'יותר קשה לעקור מידה רעה אחת מאשר לסיים את כל הש"ס'.

האמת היא שמקור לאימרה זו ניתן למצוא כבר בדברי הרמב"ם בשמונה פרקים [הקדמה למסכת אבות] בהם אנו עסוקים בשבועות האחרונים.

במשמעות דברי הגמרא הידועים על הקריטריונים לנבואה – שיהא הנביא חכם גיבור ועשיר, נחלקו הראשונים. בספר דרשות הר"ן הבין הרב את הקריטריונים הללו כפשוטם – עשיר - שיהיה לו הרבה כסף, וגיבור - אדם חזק. לעומתו, הרמב"ם מבין שיש במילה גיבור עומק נוסף – המעלות המידותיות. גיבור הוא מלשון גבורה על היצר הרע או בלשון הפסוק במשלי – גיבור הוא אדם המושל ברוחו. ואם כן כל נביא חייב להיות חכם – בשכל, וגיבור – במידות הטובות.

בפרק ז' משמונה פרקים כותב הרמב"ם דבר מדהים – אע"פ שכל נביא צריך להיות מושלם הן במעלות השכליות והן במעלות המידותיות, בפועל, כל הנביאים הגיעו לשלמות מסוימת בשכל אך אף אחד מהם לא הגיע לשלמות כזו במידות.

הרמב"ם מסביר את דברי הגמרא על משה רבינו שראה באספקלריא המאירה אל מול כל שאר הנביאים שרואים דרך אספקלריא שאינה מאירה. אספקלריא היא זכוכית [חלון או מראה תלוי בהקשר]. אספקלריא המאירה היא זכוכית מלוטשת היטב ונקיה לחלוטין. כביכול דרך ה'זכוכית' הזו הנביא רואה את המראות האלוקיים. האספקלריא של הנביא היא הנפש שלו על מידותיה [במורה נבוכים מכונה חלק זה המדמה אך כאן אין המקום להאריך בזה]. לכן המחיצות של הנביא מהנבואה, מה שמסתיר לנביא את רבונו של עולם כביכול הם מידות שאינן מתוקנות בו עד הסוף. כביכול – נביא שנטה אל מידת האכזריות לא 'יראה' טוב את הנבואה.

נביא לפניכם כמה דוגמאות למחיצות הנבואה של הנביאים – ליעקב אבינו מצא הרמב"ם חטא במה שפחד מעשיו, לשמואל הנביא בפחד משאול בבואו למשוח את דוד למלך, לאליהו בקנאה המוגזמת כלפי בני דורו וכו'.
אך בהגיעו למשה רבינו מוסר לנו הרמב"ם – לא הייתה מחיצה שלא קרעה מלבד עצם מה שהייתה נשמתו האדירה בגוף גשמי. מידותיו של משה היו מתוקנות בתכלית השלמות. לכן אולי שיבחה אותו התורה לא בחכמתו האדירה כי אם בראש המידות הטובות – 'והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה'.

ומה אנו לוקחים מכאן? – גם אנשים שאינם נביאים, ובעצם כל אדם 'מפרש' את המציאות על פי נפשו. שני אנשים רואים מחזה אחד אך הפרשנות שלו יכולה להיות שונה מאוד. כתוצאה מהפרשנות שלנו נגזרות התנהגויות שונות. למשל – שנינו רואים כלים לא שטופים בכיור. אם הפרשנות שלי תהיה שאשתי התעצלה או לחילופין - שכנראה היה לה יום קשה עם הילדים והיא לא הספיקה לשטוף אותם – זה כבר תלוי במידות הנפשיות שלי. הנגזרת תהיה האם אפשיל שרוולים ואעזור לה או שאקטר באוזניה על מצב הכיור...

יהי רצון שנזכך את נפשנו על ידי עבודה על המידות ומתוך כך זכה לעיניים שרואות מראות אלוקים.