מה אפשר ללמוד מאבא, ילד בן שש והים הגדול?

הכוזרי [5]

בית הכנסת שלנו קרוב לים, כך יוצא שבבקרים אני זוכה לעבור דרך הים ולהביט בו. על מנת להמחיש את הרעיון עליו דיברנו ברשומה הקודמת, בואו ונדבר קצת על הים.

דמיינו לעצמכם איש הולך עם בנו בן השש לחוף הים בפעם הראשונה. הבן עומד משתאה אל מול העוצמה הכחולה שלפניו וחש את ה'מים אדירים' בכל נימי גופו ונשמתו. הוא מביט אל אביו ובעיניים גדולות שואל בפליאה – 'אבא, מה זה?'. האב מצידו, מחזיר לו בפשטות אדישה - 'אה, זה? - זה הים' ולמרבה הפלא, הבן נרגע. אם נחשוב על זה לעומק, האב כלל לא ענה לבן. הוא לא סיפר לו ממה מורכבת טיפה או למה הים בצבע כחול הוא גם לא הסביר איך זה שהים לא שוטף את החוף או מה יש מתחת לפני המים וכו'. ניתן להעריך כי כל השאלות האלה בבת אחת הציפו את הבן בשאלתו, ובכל זאת האב לא ענה על אף אחת מהן. אם כך, למה נרגע הבן? האב פשוט נתן לתופעה שם ובכך גם ביטא את העובדה שהוא עצמו רגיל לראות ים. כל מה שנותר עתה לבן לעשות הוא להבין ש'זה רגיל'. בעצם, כך הוא תהליך הלמידה וההכרה בכל חיינו - ראשיתו בפלא וסופו בהבנה ש'ככה הדברים עובדים'.

רובם המוחלט של האנשים בעולם מאמינים במציאות בורא לעולם. אך כשזה מגיע ל'התעסקות הבורא בפרטים', עם זה כבר יותר קשה להם. 'הקב"ה גדול מדי בכדי להתעסק בדברים כאלה', הם אומרים. אך אם נפנים את הרעיון דלעיל, נבין – זה שהקב"ה ברא ים הוא 'נס' לא פחות גדול מהעובדה שהוא בקע אתו למשך לילה אחד...
או במילים אחרות, העיסוק בפרטי הפרטים של יצירת עין של נמלה אחת והפעלתה במשך כל ימי חייה, מורכב ומפורט בהרבה מרוב ההלכות בשו"ע. אם כן, מהי הסיבה לכך שקשה לתפוס שאת הקב"ה 'מעניינים' פרטים כאלה?  - אין זאת כי אם הרגל המחשבה בלבד. לרעיון שאלוקים ברא עולם הם רגילים, לרעיון שהוא נתן תורה ומצוות – עדיין לא.

ברשומה הקודמת [הכוזרי 4] למדנו שהתשובה הישירה והפשוטה לשאלה - איך המוח יכול לקבל את עובדת התעסקותו של הקב"ה עם העולם ולהתגלות כאינסוף בתוך עולם סופי – היא ככה. השבוע אנו לומדים שזוהי אינה תשובה מיוחדת, כך אנו פועלים בכל תהליך של למידה.

האמת היא שהדברים אכן רמוזים גם בתורה. סיפור בריאת העולם בתורה נפתח באות ב'. לעומת זאת, עשרת הדברות נפתחות באות א'. אל''ף אותיות פל''א. מעמד הר סיני הוא אכן פלא וככזה דווקא, הוא עומד בבסיס התודעה היהודית!