ארון העדות
נקרא בכללו ארון עדות על שם לוחות העדות. על מה העדות? בפשטות הלוחות מעידים על כך
שבורא שמים וארץ יצר קשר עם האדם בהר סיני. הרמב"ן מסביר יותר מכך. הוא אומר
שהעדות איננה עדות על מאורע היסטורי אלא על הקשר החי שבא לידי ביטוי בהר סיני אך
קיים בישראל תמיד. אוהל המשכן כולו נקרא אוהל מועד על שם אותה התוועדות של רבונו של
עולם עם משה רבינו עליו השלום. בהמשך בבית המקדש ישאבו אנשים רוח הקודש וגם לעתיד בית
המקדש ישמש כמקום השראת השכינה והדיבור האלוקי. 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.
אך נראה
שיש במכסה של הארון, בכפורת בכדי להעיד על דבר נוסף שמסתבר שאיננו משמש ככיסוי בלבד
לארון אלא הוא בא לגלות לנו כיצד להגיע לפתיחות לדיבור האלוקי. על הארון מפוסלים שני
כרובים. רבינו בחיי (שמות כה, יח) מסביר:
הכרובים
במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות המלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות השי"ת והוא
עיקר הראשון מעיקרי התורה כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העיקר השני לפי שהמלאכים
הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת שאלמלא כן אין נבואה
ואם אין נבואה אין תורה ומפני זה ציוה הכתוב במעשה הכרובים להורות על מציאות המלאכים.
שימו לב
לתוקף הגדול שנותן הרב לעניין האמונה במלאכים, תוקף של עיקר אמונה השני בדרגתו רק לאמונה
במציאות ה'. בימינו רבים שחושבים שהאמונה במלאכים הייתה שייכת לימים עברו ואולי הם
צודקים אם הכוונה לאמונה הלא יהודית ביצורים מכונפים שובבים שעושים במציאות ככל העולה
על רוחם. אך עצם האמונה בישויות רוחניות עליונות מאיתנו שלוחות על יד הקב"ה היא
אמונה הכרחית. עולם שיש בו מלאכים הוא עולם שיש בו נבואה. הדמיון משחק גם הוא תפקיד
חשוב שכן הנביא משתמש בכוח דמיונו. 'וביד הנביאים אדמה'. אם הדבר נראה לכם משונה חישבו
על כך שבבית המקדש בתוך קודש הקדשים נמצאים פסלים שנדמים כמלאכים בדמות פלסטית, עשויים
זהב. נראה שישנה עבודה שלמה של אמונה ודמיון שעולם הקבלה עוסק בה שעלינו לפתח אם רצוננו
לשוב לעולם הנבואה.
כיצד נוכל
לתת לה מקום בעולמינו? ראשית פתיחות לסיפורי מופת ונס של התגלויות. שנית, פיתוח הדמיון
וחזרה להבנה של דברים גם כפשוטם אך במימד אחר מעולמנו הפשטני. לבסוף תשומת לב למקומות
שבהם נדרשת מאתנו התייחסות למלאכים - שלום עליכם מלאכי השרת - שיר בו האדם פונה אל
המלאכים שליוו אותו מבית הכנסת הביתה ועכשיו נמצאים סביבו, ההלכה של 'התכבדו מכובדים'
(שו"ע או"ח ג,א)[1] וכדומה.
וכמה חשובים
דברי הרב חרל"פ שכתב ביומנו (רזי לי ) -
[1] אמנם השו"ע כתב שלא נהגו לאומרו, אך באחרונים הדברים נראים מורכבים יותר. רבי יעקב חיים סופר בספרוכ ף החיים " ,מביא בשם אחד אחרונים, כי המגיד הורה לרבי יוסף קארו, לומר "התכבדו מכובדים", אך מיישב את הסתירה בכך שהייתה זאת הוראה פרטית, ולא הוראה לרבים. . בעל "ערוך השולחן" סבור כי אף בימינו "האיש הקדוש היושב על התורה, בקדושה ובטהרה צריך לומר את נוסח התכבדו מכובדים...". ואמנם, יש מי שיאמר שאמירת "התכבדו", אפילו על ידי אנשים שכל עיסוקם בתורה, יש בכך משום יוהרה, אך כבר פסק רבי אברהם צבי הירש אייזנשטט בספרו פתחי תשובה, כי מאחר שאין התפילה נאמרת בפני רבים, אלא בפרטיות ובשקט, אין בכך משום יוהרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.