בימים שני וחמישי בתפילת שחרית נהוג להוסיף קטעים נוספים לסדר התחנון. ויש לתת טעם מדוע להוסיף דווקא בימים אלה, בפרט שבימים אלה יש גם קריאת התורה שמאריכה את התפילה ממילא. הסיבה שנתנו לכך הפוסקים היא מכיוון שימים אלו הם ימי רצון מיוחדים משום שמשה עלה לקבל לוחות ביום חמישי וירד ביום שני. סיבה נוספת, בנאלית יותר היא שבימים אלו הרבה אנשים היו מתאספים מן הכפרים אל הערים וממילא מתפללים במניינים גדולים משום שבשני וחמישי בתי הדין היו יושבים לדון. אך אולי ניתן לומר טעם נוסף ע"פ סוד.
בגמרא (זבחים קטז) נחלקו חכמים האם הסיפור על התקרבותו של יתרו לתורה ולישראל התרחש לפני מעמד הר סיני או לאחריו. בהמשך נחלקו גם פרשני המקרא מתי והאם אומרים 'אין מוקדם ומאוחר בתורה'. מדוע שהתורה תקדים סיפור ולא תספר לפי הסדר הכרונולוגי?
לפי רבי חיים ויטאל, חטא יתרו במהלך חייו בשלושה חטאים חמורים, הוא שימש ככהן לכל סוגי העבודה זרה שבעולם, הוא היה זה שיעץ לפרעה לשעבד את עם ישראל ולבסוף יתרו גם היה הדיין שהכניס את משה לבית המאסר במדיין (כך הובא בספר נחל קדומים לחיד"א).
כשלוקחים את הסיפור הזה בחשבון מבינים שהסיפור של יתרו הוא סיפור של תשובה עמוקה מאוד. בבואו להצטרף לעם ההולך במדבר, מבקש יתרו לא רק לשוב בתשובה על חטאיו כי אם לקיים בעצמו תשובת המשקל ותיקון על ידי שינהג בהיפך הגמור מכל מעשיו. הוא בוחר להיות באותה מציאות אך לבחור באופן שונה (חתם סופר).
ואכן, יתרו מתקן את חטאי העבר שלו. כנגד שלושת חטאי העבר שלו יתרו כעת מקריב קורבנות לאלוהי ישראל בלבד ועוד מכריז ואומר בפה מלא: "בָּרוּךְ ה'". את יכולות הייעוץ שלו הוא מנצל עבור הקמת מערכת משפט צודקת ויעילה בעם ישראל. ולכל זה נלווה יחס של כבוד עצום למשה רבנו, חתנו.
האריז"ל מלמד בשער הייחודים (שער תיקון עוונות פרק יא עם שינויי לשון קלים): שכל מעשה טוב שאדם עושה בעודו רשע או תורה שאדם לומד בעודו רשע, לא רק שאינו מוסיף בקדושה, אלא אדרבה מוסיף כוח בטומאה. ועל כך נאמר: 'ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי', שאתה מכניס דבר שבקדושה בתוך הקליפה, ובזה מוסיף חטא על רשע וגדול עוונו מנשוא. וכשהאדם חוזר בתשובה, הוא מוציא את כוח הקדושה שנתן בקליפה ומכניס אותו חזרה בקדושה, ועל זה נאמר (איוב כ, טו) 'חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל'. לזה נקרא תשובה שישוב דבר למקומו, ושכרו של החוזר בתשובה כפול ומכופל משום שמכניע את הקליפה ומוציא הקדושה מתוכה, ונותן כח אל הקדושה בהכניסו לתוכה. דברים אלו הובאו להלכה גם בבאר היטב או"ח סי' תקעא סע' א.
מלבד המתרחש בעולמות עליונים אולי אפשר להסביר את זה גם בפשיטות. תורה שאדם לומד ללא שהוא מנקה מטהר את ליבו הופכת להיות תורה 'חיצונית' לאישיותו האמיתית של האדם. כמו קליפה על רצונותיו, שאיפותיו ומחשבותיו האמיתיות. לכן התשובה שנעשית קודם הלימוד היא תנאי הכרחי לימוד התורה. על פי זה, אין מקריות בכך שבימי שני וחמישי אנו מתפללים בסדר ארוך של תחנון ולאחר מכן קוראים בתורה. זהו סוד התשובה שקודמת ללימוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.