מה הכי חסר בפרשת שמות? התשובה היא למרבה הפלא - שמות. ישנן 'המילדות העבריות' שלא נזכרות בשמן האמיתי. אך יותר מזה - ישנו הזוג 'איש מבית לוי' ו'בת לוי' שרק בפרשה הבאה יוודע לנו ששמם הוא עמרם ויוכבד אותם המדרש יציג כזוג גדולי הדור. גם לאחר שמשה נולד יש את 'אם הילד' ואת 'אחותו' כמייצגות את יוכבד ומרים. ולא רק עבריים לא נזכרו בשמותם, בתיה לא נזכרת בשמה אלא בסתם 'בת פרעה', ישנם רק 'איש מצרי' שמכה 'איש עברי', שוב ללא שמות. במצב כזה אפילו שמו של הקב"ה מוסתר. כשמשה מנסה לברר מהו הוא נענה בצורה סתומה - אהיה אשר אהיה.
אמנם, שם אחד נזכר מהרגע הראשון בו הוא ניתן – משה רבינו. אחת הסיבות לעניין היא שהעבדות מוחקת את האישיות הפרטית של האדם. לעבד אין פנים וזהות אישית. הוא משמש כאינסטרומנט בלבד, כלי לביצוע מלאכה בלבד. אך בבית העבדים המצרי גם לאדונים אין שם, אדם שלא מתייחס לאחרים כבני אדם מאבד גם הוא את צלם האנוש שלו. זו אולי הסיבה שבסיפור המילדות בכל זאת מופיעים שמות (שפרה ופועה) - שהרי הן היו הראשונות לעמוד על זהותן המוסרית מול האכזריות של המשעבד.
ואכן, במדין, מחוץ לבית העבדים, פוגש משה בבני אדם עם שמות וזהות משלהם והם הופכים למשפחתו – רעואל הוא יתרו וצפורה בתו.
ומדוע שמו של משה מוזכר כבר בהיותו במצרים? משה נולד כתוצאה מהתגברות משפחתית על היחס המושחת לבני אדם שפשה בחברה כולה. משפחתו – אחותו, אמו ואביו עושים הכל כדי שיוולד ויחיה וגם מושיעתו - אמו המאמצת בתיה לא רק מצילה אותו ורואה בו יותר מסתם בן עבדים שהושלך למים אלא גם קוראת לו שם.
ניתן ללמוד מכאן גם לימינו. גם בתרבות מושחתת שבה בני אדם נסחפים עם הזרם בכוחה של משפחה תומכת וחזקה לבנות את האינדיבידואליות שלנו. עלינו לבנות אישיות שלא מושפעת מהסביבה אלא עצמאית מבחינה רוחנית. וכשנולד אדם עם שם, הדבר מאפשר שבפרשה הבאה גם שמו המפורש של אלוקים יופיע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על התגובה!
אשתדל לראות אותה בקרוב ולהתייחס.